פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות יג א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יג · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסותא.

ובית הלל אומרים, ארוסות ונשואות.

בית שמאי אומרים, בבעל ולא ביבם.

ובית הלל אומרים, בבעל וביבם.

בית שמאי אומרים, בפניו.

ובית הלל אומרים, בפניו ושלא בפניו.

בית שמאי אומרים, בבית דין.

ובית הלל אומרים, בבית דין ושלא בבית דין.

אמרו להן ב בית הלל לבית שמאי, ממאנת והיא קטנה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים.

אמרו להן בית שמאי, אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותנשא.

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרין אין ממאנין אלא ארוסות ובית הלל אומרין ארוסות ונשואות בית שמאי אומרין בבעל בית הלל אומרין בבעל וביבם בית שמאי אומרין בפניו ובית הלל אומרין בפניו ושלא בפניו בית שמאי אומרין בבית דין ובית הלל אומרין בבית דין ושלא בבית דין אמרו בית הלל לבית שמאי ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמישה פעמים אמרו להם בית שמאי אין בנות ישראל הפקר אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותינשא.

פירוש הרמב"ם

ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות כו': שיעורו או תמאן ותנשא ר"ל כשממאנת לא תתארס עד שתגדיל או תמאן ותנשא מיד ובאה הוי"ו במקום או אבל שתמאן ותתארס והיא קטנה אין מתירין אותה ב"ש לפי שא"א לה המיאון פעם שניה לפי שסברתם אין ממאנים אלא ארוסות כמו שנקדם מדבריהם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות - יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, אינה ממאנת אלא מן הארוסין:

בבעל - אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם, אינה יוצאה במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

אין בנות ישראל הפקר - ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן. אלא ממאנת בזה ותמתין מליארס לאחר עד שתגדיל:

תמאן ותנשא - לאו למהדר ולמאן זמנא אחריתי, אלא הכי קאמר, ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, או אם רוצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא מיד, דתו לא ממאנת לבית שמאי דנשואה היא:

פירוש תוספות יום טוב

בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות כו'. מפרש רבא בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי וב"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות כלומר ולא מיבעיא היא דיותר משהאיש וכו' וטב למיתב טן דו כו' אלא אפילו הוא נמי והלכך לא ממנעי:

ובה"א בב"ד ושלא בב"ד. עיין בפי' מ"ג פ"ק דסנהדרין ומ"ש לעיל ספ"ב:

אמרו להן ב"ה כו'. משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:

אפילו ד' וה' פעמים. עמ"ש ברפי"ח דשבת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ארוסות. מפרש בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי. וב"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עליהו קלא דאישות כו' והלכך לא ממנעי:

(ב) (על המשנה) אמרו כו' משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בש"א וכו':    פי"א דהלכות גירושין סי' ג' י' ומייתי לה בגמ' פ"ק דמכילתין דף י"ד ללשון ראשון דרש"י ז"ל ובפ' המדיר (כתובות דף ע"ג) ותוס' ס"פ הזורק: ובגמ' ת"ר איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי יתר על כן א"ר יהודה אפי' יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי זהו מיאון יתר על כן א"ר יהודה אפי' היו אורחין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם אי אפשי בפלוני בעלי ה"ז מיאון אע"ג דליכא ב"ד יתר על כן א"ר יוסי ב"ר יהודה אפי' שגרה אצל חנוני להביא לה חפץ משלו ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה אע"פ שאפשר להיות דמשום דאטרחא הוא להביא לה חפף משלה: וקטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו קדושיה הן הן מיאונה וכתב נמקי יוסף בשם הרמב"ן ז"ל אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי כלומר הם פתוני לקבל הקדושין:

אין ממאנין אלא ארוסות:    תלתא טעמי יהיב בגמ' לב"ש ורבא יהיב טעמא רביעאה לפי שאין אדם טורח וכו':

בש"א בבעל ובה"א וכו':    גרסי' ול"ג במשנה בש"א בבעל ולא ביבם. וגם ה"ר יהוסף מחק מלות ולא ביבם. ובפי' ר"ע ז"ל צ"ל בבעל אבל אם מת וכו':

ובה"א בבעל וביבם:    בגמ' פליגי ר' אושעיא ועולא דר' אישעיא אמר דהא דאמרי ב"ה ממאנת ביבם דוקא למאמרו שלא תהא צריכה גט מן היבם אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא ועולא סבר ממאנת אף לזיקתו דנשואי קמא קא עקרא:

ובה"א בפניו ושלא בפניו:    גמ' תניא אמרו להן ב"ה לב"ש והלא פישון הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו א"ל ב"ש לב"ה פישון הגמל במדה כפושה מדד שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה לפיכך מדדו לו במדה כפושה לרעתו:

ובה"א בב"ד ושלא בב"ד:    ע"כ לא קאמרי ב"ה אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה מיהא בעינן ואתיא מתני' דפ"ק דסנהדרין דקתני חליצה ומיאונין בשלשה אפי' לב"ה וכן מוכח בברייתא ור' יוסי ב"ר יהודה ור"א ב"ר שמעון מכשירין מיאון בשנים ופסק רב נחמן דהלכתא כותייהו:

אמרו להם ב"ה לב"ש:    ק"ק אמאי הכא הקדים דברי ב"ה לדברי ב"ש ועוד אמאי קתני בלשון אמרו להם וספר תוספת י"ט לא כתב אלא דמשום דב"ש יהבי טעמא למילתייהו נקיט להו בלשון אמרו להן ואפשר להיות דה"ק להו ב"ה לב"ש אודו לן מיהא דקטנה ארוסה ממאנת אפי' ד' וה' פעמים א"ל ב"ש גם בזה לא מודינן לכון דאין בנות ישראל הפקר וכו':

ותמאן ותנשא:    הויו של ותמאן במקום או וכדפי' ר"ע ז"ל וכן תקון לשון ר"ע ז"ל אלא תרתי מילי נינהו וה"ק ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רוצה וכו': בטור א"ה סי' קנ"ה:


פירושים נוספים