פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות יג יב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יג · משנה יב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

יבם קטן כד שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה.

בא על יבמה גדולה, תגדלנו.

היבמה שאמרה בתוך שלשים יום, לא נבעלתי, כופין אותו שיחלוץ לה.

לאחר שלשים יום, מבקשים הימנו שיחלוץ לה.

ובזמן שהוא מודה, אפילו לאחר שנים עשר חודש, כופין אותו שיחלוץ לה.

נוסח הרמב"ם

יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה ובזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חודש כופין אותו שיחלוץ לה.


פירוש הרמב"ם

יבם קטן שבא על יבמה קטנה כו': זה שאמרנו כופין אותו שיחלוץ לה דוקא כשגרשה בגט אבל אם לא כתב לה גט הרשות בידו שיבעיל ויתנהג כמנהג האנשים עם נשותיהם או יכתוב גט ויחלוץ ואם אמרה נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אין חוששין לדבריו ואינה צריכה חליצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יגדלו זה עם זה - ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

היבמה שאמרה בתור שלשים יום - שכנסה היבם, לא נבעלתי ליבם, והוא אומר בעלתיך ודייך בגט, כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל:

לאחר שלשים יום - הוא נאמן, דלא מוקי איניש נפשיה מלבעול יותר משלשים יום. ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה, ומבקשים ממנו שיחלוץ, אבל לא כופין, דהא הוא אומר שבעל. והא דכופין אותו לחלוץ תוך ל' יום ומבקשין אותו לחלוץ לאחר ל' יום ואין כופין ומבקשים לייבם, מוקי בגמרא כגון שגט יוצא מתחת ידה, כה שכיון שנתן גט לזיקתו נפסלה עליו, כו ומיהו בעיא חליצה למשרייה לעלמא. ואי אמרה היא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי, אין חוששים לדבריו כז ולא בעיא חליצה:

פירוש תוספות יום טוב

יבם קטן וכו'. גמרא. קרי כאן להקים לאחיו שם. והא לאו בר הכי הוא. ומסיק אמר קרא (דברים כ"ה) כי ישבו אחים יחדיו. הא אחיו שלא היה בעולמו לא. מכלל שאם היה בעולמו אפילו בן יום א':

כופין אותו שיחלוץ. כתב הר"ב ואין כופין ליבם ופירשו התוספות דאין לומר כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת [כדתנן סוף פ"ק דבכורות] דמתניתין דאיירי בדיני יבום לפי משנה ראשונה קיימא ע"כ ועיין מ"ש במשנה ג' פרק י"א. ומ"ש הר"ב כגון שגט יוצא מתחת ידה. וא"ת כיון דלדבריו כבר נפטרה ממנו שהרי אמר שבעל ופטורה היא ממנו על ידי הגט מה איכפת ליה בחליצתה שיצטרך כפייה. ותירצו התוספות די"ל שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו. ע"כ. ונימוקי יוסף תירץ מפני שהוא יכול לטעון אף על פי שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה. ואולי תתפייס ותחזור לי ואיני רוצה לאסרה עלי בחליצה. ע"כ. ומ"ש הר"ב שכיון שנתן לה גט לזיקתו נפסלה עליו. וא"ת דכיון שנפסלה עליו אם כן לאחר שלשים היאך אמרינן דלא מוקי אנפשיה והרי היא באיסור עליו. כבר כתב המגיד פרק ב' מה"י דפירשו ז"ל דהגט הזה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפילו לאחר שלשים יום היתה היא נאמנת לומר שלא נבעלתי. דכיון דאיכא איסורא מוקי נפשיה מלבעול. ע"כ. ומה שהאריך הר"ב לכתוב לזיקתו נראה בעיני שנתכוין למאי דאמר רב אשי גט לזיקתו גט לביאתו שסובר דכשאומר שבעל אחר הגט והוא לאחר ל' יום דלא סגי לה בגט קמא שלא היה אלא לזיקתו וקי"ל בפ"ה דיש ביאה אחר הגט וצריכה גט שני לביאתו וכן פסק הטור סי' קס"ז. ותמיהני טל הרמב"ם שלא פסק בפ"ב מה"י להא דרב אשי דהא בתראה הוא ומרא דגמרא. והרי"וף אף על פי שלא כתב לדרב אשי נ"ל שסמך על הברייתא שהביא דתני בה צריכה גט וחליצה ולא הביא עלה לדרב אשי שמפרשה דה"ק צריכה חליצה עם גיטה. ותדע שהרי הרא"ש כתב כדברי הרי"ף. ובנו בעל הטורים פסק כרב אשי. וכתב נ"י וא"ת אמאי צריכה גט. תהא נאמנת לגמרי לומר שאינה בת גט כלל מגו דאי בעיא שתקא ומפקא גיטא שהוא כתב סתם ומשתריא בלא שום גט. וי"ל דלפירש"י ניחא דפירש גט יבמין יוצא מתחת ידיה ואינו גט סתם ואפילו למאן דמפרש לה בגט סתם לאחר שלשים יום חזקה בעל. ובמקום חזקה לא אמרינן מגו אף על גב דלענין ממונא בעיא דלא אפשיטא היא. ועוד שאין כל החזקות שוות והרי מסייעו טענתו שבעל לחזקה. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואי אמרה היא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אין חוששין לדבריו מסיים הרמב"ם בפרק ב' מה"י שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנסה. וכתב המגיד נראה שהוא מפרשה אפילו תוך ל' יום. וז"ש שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנסה ולא כתב אחר ששהה ל' יום אבל רש"י ז"ל פירש דווקא לאחר שלשים ודברי רבינו נ"ל עיקר דחזקת כנוסה בעולה וכו' ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) יבם קטן. גמרא קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא ומסיק אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו הא אחיו שלא היה בעולמו לא מכלל שאם היה בעולמו אפילו בן יום אחד:

(כה) (על הברטנורא) ואם תאמר, כיון דלדבריו כבר נפטרה ממנו שהרי אמר שבא אליה ופטורה ממנו בגט מאי איכפת ליה בחליצה שיצטרך כפייה י"ל שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו. תוספ'. והנ"י תירץ מפני שהוא יכול לטעון אע"פ שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה ואולי תתפייס ותחזור לי משא"כ בחליצה:

(כו) (על הברטנורא) וא"ת דכיון שנפסלה עליו אם כן לאחר שלשים היאך אמרינן דלא מוקי אנפשיה והרי היא באיסור עליו י"ל דהגט הזה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפילו לאחר שלושים היתה היא נאמנת לומר שלא בא אלי דכיון דאיכא אסורא מוקי נפשיה מלבעול. המגיד. ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנס. הר"מ. נראה שהוא מפרשה אפילו תוך שלושים וז"ש אחר שכנסה ולא כתב אחר ל'. אבל רש"י ז"ל פירש דוקא לאחר ל', ודברי רבינו נ"ל עיקר. המגיד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יבם קטן שבא על יבמה קטנה:    מתני' דלא כר' מאיר דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר' מתיר. ומדכתי' כי ישבו אחים יחדו דדייקי' מינה הא אחיו שלא היה בעולמו לא שמעי' מכללא שאם היה בעולמו אפי' בן יום אחד:

בא על יבמה גדולה וכו':    תוספות פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף כ'.) בפי' ר"ע ז"ל דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל. אמר המלקט ר"מ הוא דסבר הכי בברייתא גבי טענת בתולים כל שלשים יום דברי ר"מ ואפי' לר' יוסי דפליג עליה גבי ארוסתו ואמר דאם נסתרה עמו אינו יכול לטעון רק לאלתר אבל לא לאחר זמן דוקא בארוסה משום דלבו גס בה לא מוקי אנפשיה אבל אשת אחיו דבוש הימנה מוקי דעד תלתין יומין מוקי נפשיה. ואיתה למתניתין בירושלמי פ"ק דכתובות ותוס' פ"ק דב"ב דף ה':

כופין אותו שיחלוץ לה:    בגמ' פריך ועד שכופין אותו לחלוץ נכפיניה ליבם ומשני א"ר אמי בשגיטה יוצא מתחת ידה. וכתב הריטב"א ז"ל דמהא מתני' שמעי' דכל היכא דיבמה לא חזיא ליבם מחמת איסור כופי' אותי לחלוץ ומיהו אם היא גרמה האיסור במתכוין אין כופין ותהא עגונה כל ימיו וכדקתני סיפא ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשי' ממנו לחלוץ לומר שמפייסין אותו שלא יעגן אותה אבל אין כופין אותו וכן אתה אומר שאם נתן לה בעלה גט פסול שאסרה על היבם כופין אותו לחלוץ לדברי הכל והא דאמרי' בזמן שהוא מודה אפי' לאחר י"ב חדש כופי' מסתברא דהא קמ"ל כל היכא שהודה לדבריה לאחר שלשים יום שלא בעל ומרע לחזקה דידיה אם חזרה וטענה גם לאחר י"ב חדש שלא נבעלה וגיטה יוצא מתחת ידה והוא אומר בעלתי עתה כופי' אותו לחלוץ דכיון שהוא הודה שעברו שלשים יום ולא בעל רגלים לדבר להאמינה שלא בעל גם לאחר כן נמוקי יוסף:

מבקשים הימנו שיחלוץ לה:    בטור א"ה סי' קס"ז יג המדרת הנאה ס"א הנייה:

כופין אותו שיחלוץ:    לה בין שהיו לה בנים בשעת נדר בין שלא היו לה כופין אותו לחלוץ. ועיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל ס"פ המדיר:

לאחר מיתת בעלה מבקשין:    ולא אמרי' כופין שנתן אצבע בין שניה שלא הפר לה שהרי אין יכול להכיר עד שיבעול ואי ס"ל דמצי מפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה ומייתי לה בפ"ד אחים ס"ל כמ"ד בכתובות היא נתנה אצבע ולהכי מבקשין ולא כופים תוס' ז"ל. בטור א"ה סי' קס"ה:


פירושים נוספים