משנה יבמות יג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יג · משנה ט | >>
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, בא יבם על הראשונה, וחזר ובא על השניה, או שבא אחיו על השניה, לא פסל את הראשונה.
וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת, בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת, לא פסל את הקטנה.
בא יבם על החרשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה, פסל את החרשת.
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת,
- בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה,
- לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה.
- וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.
- קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת,
- בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה [נ"א: פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה].
- בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת,
- וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה,
- אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה,
- פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:
מי שהיה נשוי -
- לשתי יתומות קטנות - ומת,
- בא יבם - על הראשונה,
- וחזר ובא - על השניה,
- או שבא אחיו - על השניה,
- לא פסל - את הראשונה.
- וכן שתי חירשות.
- קטנה וחירשת -
- בא היבם - על הקטנה,
- וחזר ובא - על החירשת,
- או שבא אחיו - על החירשת,
- לא פסל - את הקטנה.
- בא היבם - על החירשת,
- וחזר ובא - על הקטנה,
- או שבא אחיו - על הקטנה,
- פסל - את החירשת.
ביאת הקטנה פוסלת לביאת החרשת, לפי שהיא ראויה לאחר זמן:
לא פסל את הראשונה - שהרי ביאתן שוה. ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות. ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו, אבל אחרונה לא, דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא היאך עליה באסור שני בתים:
פסל את החרשת - דשמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משוייר, והוה ליה שני בתים, דהכי מסקינן בגמרא דקטנה ספק אם היא קנויה לגמרי הואיל וראויה לביאה לאחר זמן, ספק אם אינה קנויה כלל. כ וחרשת קנויה ומשויירת, כלומר קנויה במקצת ואינה קנויה קנין גמור. ואפילו הכי אם בא על החרשת אחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה, ממה נפשך, אי קטנה קנויה לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחר כן לאו כלום היא, ואי אינה קנויה כלל, אך לאחיו לא היתה קנויה ונכרית היא. אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה, פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא, ופסל קנין החרשת שהוא קנין משוייר. ואית ספרים דגרסי, אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה, דגזרינן אטו כשבא על החרשת וחזר ובא על הקטנה:
לא פסל את הראשונה. כתב הר"ב אבל האחרונה לא יקיים דילמא כו' באיסור שני בתים. כדמפורש במשנה י"א פ"ד:
פסל את החרשת. כתב הר"ב דמסקינן בגמרא קטנה ספק אם היא קנויה לגמרי ספק אם אינה קנויה ואפילו לרבנן דר"ש דמשנה ז' פרק י' דבקטן לא תקנו נשואין כלל ולפיכך אף ביאתו ביבמה אינה אלא כמאמר אבל קטנה תקנו לה נישואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא בגמרא ר"פ דלקמן:
(כ) (על הברטנורא) ואפילו לרבנן דר"ש דמ"ז פ"י דבקטן לא תקנו נשואין כלל כו' אבל קטנה תקנו לה נשואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא בגמרא:
מי שהיה נשוי וכו': ירושלמי אפי' לא בא על הקטנה פוסל את החרשת שאילו לא בא על הקטנה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו שבא עליה אפי' מתה פסל את החרשת ע"כ. סימן היו"ד הכתוב בפי' ר"ע ז"ל קודם דבור המתחיל פסל את החרשת צריך למחוק אותו: בפי' ר"ע ז"ל ואית ספרים דגרסי אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה. אמר המלקט היא גירסת רש"י והראב"ד ז"ל וגם הרשב"א ז"ל הכריע והסכים עמהם וכן משמע ג"כ דגרסי תוס' ז"ל בד"ה תיתיב גביה ולפי זה יוציא שתיהן בגט והקטנה תמתין. עד שתגדיל ותחלוץ. ופי' רש"י ז"ל פסל את הקטנה משום גזרה דילמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמרי' בגמ' ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא ע"כ וגירסא ראשונה היא גירסת הגאונים. והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל והברייתא דבגמ' מסייעת לגרסת רש"י ז"ל וכתב הרב המגיד דאפשר שרבינו וההלכות סוברים דהך ברייתא פליגא אמתני' וה"ל הלכה כסתם מתני' עד כאן:
פסל את החרשת: פי' רש"י ז"ל שמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת עד כאן. וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפרק ה' ומלמדין הקטנה שתמאן ויוציא החרשת בגט עד כאן אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו דכיון ששתיהן יוצאות למה מלמדין אותה שתמאן וכתב בעל הטור ז"ל עליו שיראה מדבריו שסובר שהחרשת תצא בגט והקטנה תשאר אצלו ע"כ. והרב המגיד כתב עליו דהראב"ד ז"ל ולדבריו תמתין עד שתגדיל ותצא בגט וחליצה וכתב מהרי"ק ז"ל דאפשר שר"ל דקטנה תשאר אצלו כמו שכתב הטור וקאמר שאם בא להוציאה משתגדיל צריכה גט וחליצה או אפשר שהוא מפרש דברי הראב"ד ז"ל שאינו רשאי לקיימה שלא כדברי הטור ע"כ:
יכין
או שבא אחיו על השניה לא פסל את הראשונה: דממ"נ אי ביאתה קונה, הרי קנה הראשונה, והו"ל שנייה בעילת זנות, ואי לא קנה, הו"ל כנכריות, אבל אינו מקיים האחרונה דלמא קנה הראשונה:
או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת: דקטנה ביאתו ספק אי קני לגמרי או לא קני כלל, משא"כ חרשת וודאי קנויה במקצת. להכי אי בעל קטנה תחלה, איכא שפיר ממ"נ כלעיל סי' ל"ג, משא"כ בבעל חרשת תחלה, שמא אח"כ ביאת קטנה קניא לגמרי, ופסל קנין חרשת שהוא רק במקצת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת