משנה יבמות יג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יג · משנה ד | >>

[עריכה]

הממאנת באיש, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.

נתן לה גט, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.

נתן לה גט והחזירה, מאנה בו ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, מותרת לחזור לו.

מאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, אסורה לחזור לו.

זה הכלל, גט אחר מאון, אסורה לחזור לו.

מאון אחר גט, מותרת לחזור לו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמְּמָאֶנֶת בָּאִישׁ,

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,

וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,

וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט,

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,

וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו,

וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ,

מֵאֲנָה בּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר,

וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,

מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.

מֵאֲנָה בּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,

נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר,

וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,

אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ.

זֶה הַכְּלָל:

גֵּט אַחַר מֵאוּן,

אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ;

מֵאוּן אַחַר גֵּט,

מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הממאנת באיש -

הוא מותר בקרובותיה,

והיא מותרת בקרוביו,

ולא פסלה מן הכהונה.

נתן לה גט -

הוא אסור בקרובותיה,

והיא אסורה בקרוביו,

ופסלה מן הכהונה.

נתן לה גט - והחזירה,

ומיאנה בו - ונישאת לאחר,

נתאלמנה או נתגרשה - מותרת לחזור לו.

מיאנה בו - והחזירה,

ונתן לה גט - ונישאת לאחר,

נתאלמנה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.

זה הכלל -

גט אחר מיאון - אסורה לחזור לו,

מיאון אחר גט - מותרת לחזור לו.

מותרת לחזור לו - אע"ג דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגרושין ונתארמלה, אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטליה לגטא, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנישאת לאחר:

זה הכלל - כלומר אפילו פעמים הרבה גרשה והחזירה ומיאנה בו, אם נישאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הממאנת באיש הוא מותר וכו': ביד עד סוף סי' ה' פי"א דה' גירושין סי' ט"ז ופ' י"ז דהלכות איסורי ביאה סי' י"ח ובתשובת הרשב"א ז"ל סי' אל"ף רט"ו מייתי לה בגמ' פרק אלמנה ניזונת (כתובות דף ק"א) ואמר שמואל התם דעוד יש שני חילוקים אחרים בין ממאנת ליוצאה בגט כשהיא קטנה דממאנת אין לה כתובה וכדתנן התם במתני' בס"פ אלמנה מזונת אבל קטנה יוצאה בגט יש לה כתובה ועוד אשמועי' שמואל התם דעוד יש חילוק אחר דלא תנן בשום משנה והוא דממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים ואע"ג דליכא לספוקי בקטנה במעוברת עכ"ז לא חלקו חכמים בתקנתן בנשואות: ובטור א"ה סי' ו' וסי' קנ"ה: וכתוב בנמוקי יוסף פ' מי שמת דף רל"א בשם תשובה לגאון דהממאנת לא מבעי מוהר דהדרי אלא אפי' קדושין נמי הדרי דכיון דהוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו טוב הוא שיאמרו קדושין תופסין באחותה אבל קטנה היוצאה בגט כיון דאסור הוא בקרובותיה אי הדרי קדושין אתו למימר קדושי טעות היו ולכך חזרו ונמצא קדושין תופסין באחותה ובשאר קרובותיה ויתירו לו קרובותיה ע"כ בשינוי לשון קצת:

מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה: בגמ' פריך טעמא דנתאלמנה או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לראשון אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא מקמא ורמינהי הממאנת באיש ונשאת לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאת הימנו בגט אסורה לחזור לו אע"פ משיצאת משל אחריו במיאון לא בטליה לגיטא דקמא ומשני עולא כגון ששלשה בגיטין דכיון שהוציאה שלשה פעמים בגט מחזייא כגדולה ולא אתי מיאון ומבטל גט אבל קודם שתשלש בגיטין אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ואם רוצה לחזור חוזרת לה עם הראשון ור' אלעזר אמר תברה מי ששנה זו לא שנה זו ורישא ר' ישמעאל ב"ר יוסי וסיפא רב דרב נמי תנא הוא ואיהו אמר שעל זה שכרו אחד בד' מאות זוז ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורים ואסר ואת ר' יהודה בן בתירא בנציבין ואסר ור' ישמעאל ב"ר יוסי פליג עליה ואמר שעל זה לא הוצרכו לשאול דפשיטא דמיאון אחר גט מותרת לחזור לראשון דלאיסור כרת דהיינו איסור אשת איש התרת בלא גט אלמא אין מעשה שלה כלום לאיסור לאו דמחזיר גרושתו לא כ"ש דגליא מילתא דקטנה היא ולא היה גיטה כלום וס"ל דמה ששאלו היה ענין אחר דאיתיה בברייתא בגמ' ומודה רב דאתי מיאון ומבטל גיטא לגבי אחיו שתהא מותרת לאחיו דלא תהוי גרושת אחיו דאפי' לדידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומפתה לה עד דממאנת בבתרא אבל אחיו ליכא למימר הכי שהרי אינה מכרת בקריצותיו ורמיזותיו שלא היתה אשתו מעולם ואיכא מאן דגזר אחיו אטו הוא אליבא דרב דאי לא הא לא קיימא הא וכן פסק הרי"ף ז"ל: ועוד מפר' בגמ' דטעמא דבמיאון דידיה אחר גט דידי' לא חיישי' שמא יפתנה אחר שנשאת לאחר והיא מכרת בקריצותיו ורמיזותיו כיון שהיתה נשואה עמו משום דהא טרח אחר שגירשה לשוב לקחתה ולפייסה שתעמוד עמו ולא נתפייסה אלא חזרה ומיאנה בו הילכך ליכא תו למיחש שמא ישוב עוד לפתותה אבל אם מתוך גט נשאת לאחר יש לחוש שמה יפייסנה: סימן הה"א הכתוב בפי' ר"ע ז"ל באמצע לשון המתחיל זה הכלל צריך למחוק אותו משם ולכותבו אחר סוף אותו הלשון: