פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות ד ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

שומרת יבם שקידש יח אחיו את אחותה, משום רבי יהודה [בן בתירא] אמרו, אומרים לו, המתן עד שיעשה אחיך הגדול יט מעשה.

חלץ לה אחיו, או כנסה, יכנוס את אשתו.

מתה היבמה, יכנוס את אשתו.

מת יבם, יוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצהכ.

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו': אמרו הגדול על העיקר הנקדם מצוה בגדול לייבם ובהיות היבמה זקוקה לגדול קידש הוא את אחותה והלכה כרבי יהודה בן בתירא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שומרת יבם - ממתנת ליבם:

שקידש - אחד מן האחים את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:

המתן - מלכנוס, דקא פגעת באחות זקוקה:

עד שיעשה אחיר מעשה - שיכנוס אחיך את היבמה או יחלוץ לה ויעקור את זיקתה מעליך:

מתה היבמה יכנוס את אשתו - דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה:

מת היבם - ולא נותר אח אלא זה שקידש את אחותה:

מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה - אבל יבומי לא, משום דאחות גרושתו היא. ובגמרא פסיק הלכה כרבי יהודה בן בתירא:

פירוש תוספות יום טוב

שקדש אחיו את אחותה. כתב הרא"ש דוקא נקט שקידש משום דבשעת נישואין הוה נושא אחות זקוקתו אבל כנסה לחופה אין צריך להמתין מלבעול. דכיון דכנסה אשתו גמורה היא ופקעה לה זיקה לגמרי וכ"כ התוספות דף י"ח. אבל הנימוקי יוסף כתב דוקא במעשה אחיו ביבמתו הוא דפקעה זיקתה מיניה אבל משום נשואין דאחותה לא פקע ולפיכך ימתין ע"כ. ונ"ל שכן היא סברת רש"י שפירש במשנה ו' פ"ב. וכ"כ הר"ב שם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם משום דכל חד וחד כו'. א"נ הוי איפכא שהראשון כנס אחות זקוקתו ההוא שעתא הוא דעבד איסורא ומשבא אחיו ויבם השניה שהיא יבמתו פקעה זיקתה למפרע מאידך. ואי איתא דכדברי התוספות סבירא ליה מיד שכנס פקע הזיקה ולא איצטריך למימר ומשבא אחיו כו'. והב"י ס"ס קנ"ט לא העיר בזה כלום:

אחיך הגדול. אמרו הגדול על העיקר הנקדם מצוה בגדול ליבם. הרמב"ם. כלומר וגדול דנקט לאו דוקא אלא משום דמצוה ביה:

ואשת אחיו בחליצה. שאינה נפטרת מן החליצה מחמת שהיא אחות גרושתו. הואיל וזיקתה קדמה לקידושי הגרושה והכא לא שייך למתני אוי לו כו' כדתנן בפרק דלעיל מ"ה. כמ"ש שם בשם התוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על המשנה) שקידש כו'. דעת הנ"י דדוקא במעשה אחיו ביבמתו הוא דפקעה זיקתה מיניה אבל משום נשואין דאחותה (לחופה) לא פקעה ולפיכך ימתין וכ"נ סברת רש"י והר"ב פ"ב מ"ו. ודעת התוספ' והרא"ש דדוקא קידש. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) הגדול. אמר גדול על עיקר הנקדם מצוה בגדול ליבם. הר"מ. כלומר וגדול דנקט לאו דוקא:

(כ) (על המשנה) בחליצה. שאינה נפטרת מחמת שהיא אחות גרושתו הואיל וזיקתה קדמה לקידושי הגרושה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שומרת יבם שקדש כו':    ביד פ"א דהלכות יבום סי' י"ד ובפ"ז סי' ח' ובתשובת הרשב"א ז"ל סי' שנ"ח ובטור א"ה סוף סימן קט"ו וסימן קע"ג וכתב הרא"ש ז"ל דוקא נקט שקידש וכו' [עי' בתוי"ט] וכן כתוב בתשובות הרשב"א ז"ל הנזכרת:

משום ר' יהודה בן בתירא אמרו:    גרסי'. ואיתה למתניתין פ"ב דמגלה ד' י"ח ובפ' כיצד אשת אחיו (יבמות ד' י"ח.) ובירושלמי ר"פ ד' אחין ובפ' בש"א אין ממאנין ומוקי לה דלא כר"ג:

המתן:    מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקה וכו' כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:

חלצו לה אחין או כנסו:    כך נראה שהיא גירסת הרי"ף ז"ל וכן בירושי וי"ג חלץ לה אחיו או כנסה וכתוב עוד בנמוקי יוסף ר"פ כיצד אשת אחיו והקשו ז"ל אחר שקידש הוה לן למימר שנפקעה זיקתה ואפי' לא יעשה אחי' מעשה ויש שתרצו דכיון דקיימא לן יש זיקה הרי היא כמקודשת אצלו הלכך אינו דין שתוציא מקודשת למקודשת אבל לפי זה אם נשאה דין הוא דעדיף טפי מן המקודשת וחוציא הזקוקה אבל אינו מחוור זה בעיני המפרשים האחרונים דאי נשואין מפקעי קדושין נמי הוו מפקעי דקדושין מדאורייתא וזיקה מדרבנן והיינו דאמרי' המתן עד שיעשה מעשה ולא אמרי' ליה שיכנוס אלא עיקר הדבר תלוי במעשה אחיו משום דבמעשה זה הוא מתיר אחותה לאחיו בלי ספק דהשתא לא הויא אחות זקוקהו עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים