משנה יבמות ד ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה ז | >>

החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה.

ואם יש שם אבטו, נכסים של אב.

הכונס את יבמתו, זכה בנכסים של אחיו.

רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך אם יש שם אב, נכסים של אב.

החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו.

הוא אסור באמה, ובאם אמה, ובאם אביה, ובבתה, ובבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה בזמן שהיא קיימת.

והאחין מותרין.

והיא אסורה באביו, ובאבי אביו טז [ובאבי אמו], ובבנו, ובבן בנו, באחיו, ובבן אחיו.

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו.

משנה מנוקדת

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,

הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִין לְנַחֲלָה.
וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב,
נְכָסִים שֶׁל אָב.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,
זָכָה בַּנְּכָסִים שֶׁל אָחִיו.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,
אִם יֵשׁ שָׁם אָב,
נְכָסִים שֶׁל אָב.
הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,
הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,
וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.
הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ,
וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ,
וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת.
וְהָאַחִין מֻתָּרִין.
וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, (נ"א: וּבַאֲבִי אִמּוֹ, וראו תוי"ט בשם התוס' דל"ג),
וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.
מֻתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ,
וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ:

נוסח הרמב"ם

החולץ ליבמתו -

הרי הוא - כאחד מן האחים, בנחלה.
אם יש שם אב - הנכסים של אב.
הכונס את יבמתו - זכה בנכסי אחיו.
רבי יהודה אומר:
בין כך, ובין כך,
אם יש שם אב - הנכסים של אב.


[ז] החולץ ליבמתו -

הוא אסור בקרובותיה,
והיא אסורה בקרוביו.
הוא אסור -
באימה,
ובאם אימה, ובאם אביה,
בבתה,
ובבת בתה, ובבת בנה,
ובאחותה - בזמן שהיא קיימת.
והאחים - מותרים.
והיא אסורה -
באביו, ובאבי אביו,
בבנו, ובבן בנו,
באחיו, ובבן אחיו.
מותר אדם - בקרובת צרת חלוצתו,
ואסור - בצרת קרובת חלוצתו.

פירוש הרמב"ם

העיקר בזה, כשחלץ אדם לאשת אחיו הרי הוא כאילו היתה אשתו וגרשה, וכל החיובין שהם בקרובות אשה כשגרשה הם בקרובות חלוצתו. וכמו כן תאסר עליו צרת קרובת חלוצתו לפי שקרובת חלוצתו כערוה, וכבר בארנו (פרק א הלכה א) שצרת ערוה אסורה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הרי הוא כאחד מן האחין - ולא הפסיד חלקו בשביל שחלץ. דסלקא דעתך אמינא לקנסיה הואיל והפסידה מיבום שפסלה על האחיפ:

זכה בנכסי אחיו - ואפילו גרשה למחר, דיקום על שם אחיו אמר רחמנא, והרי קם:

נכסים של אב - דכתיב והיה הבכור, מה בכור אין לו בחיי האב, אף יבם אין לו בחיי האב. ואין כן הלכה, אלא הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ואפילו במקום אב:

אסור בקרובותיה - כאילו היא אשתו, וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה אסורות מדרבנן בחלוצה:

בזמן - שהיא קיימת. אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו - ולא אמרינן צרה כחלוצה שיהא אסור באחות צרת חלוצתו כמו שהוא אסור באחות חלוצתו:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו - ראובן חלץ ללאה, ורחל נשואה לנכרי יז ולה צרה, ומת הנכרי, אסורה אותה צרה לראובן. וטעמא הוי, שבזמן שלאה חולצת מוליכה רחל אחותה עמה לב"ד, וכולי עלמא לא ידעי להי מינייהו חליץ, ואיכא דסברי דלרחל חליץ, וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב, דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו היו, שהרי חלץ לרחל. אבל אין היבמה מוליכה צרתה עמה בזמן שחולצת, הלכך כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצה נסיב:

פירוש תוספות יום טוב

ואם. יש שם אב כו'. דאמר מר [משנה ב' פרק ח' דבבא בתרא] והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמרא:

זכה בנכסים של אחיו. פירש הר"ב דיקום וכו'. מפורש במשנה ח' פ"ב:

ובאבי אביו. משום כלת בנו אף על גב דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מד"ס דהא כלת בנו משניות דרבנן היא אפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה כפירש"י והיינו למסקנא דגמרא דגזרו שניות בחלוצה וכתבו התוספות והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו. פי' הר"ב ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי וכו' וכן פירש"י ותמהו בתוספות דהא תנא במתניתין ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה שריא. ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברי שחלץ לאחותה דאפילו צרת אחות הנשואה לנכרי אסרינן מה"ט. ועוד דתנן האחין מותרים אע"ג דאזלי בהדיה לבי דינא. אלא נראה דמיירי דוקא כשנשואה לאחין והיינו טעמא האי דאתעביד בה מעשה שנחלצה ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה. אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובתה שריא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) אב. דאמר מר והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמרא:

(טז) (על המשנה) ובאבי אביו. משום כלת בנו אף על גב דבאשתו גמורה אינו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו מהשניות דרבנן היא אפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחליצה והיינו למסקנא דגמרא דגזרו שניות בחליצה. וכתבו התוספות והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר:

(יז) (על הברטנורא) ותמהו בתוספ' דהא תני במתניתין ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה שריא ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברי שחלץ לאחותה דאפילו צרת אחות הנשואה אסרינן מהאי טעמא ועוד דתנן האחים מותרים אע"ג דאזלי בהדיא לבי דינא אלא נראה דמיירי דוקא כשנשואה לאחין וה"ט האי דאתעביד בה מעשה שנחלצה ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה, אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובתה שריא תוי"ט. וז"ל התוספ' אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה דלא אתעביר בה מעשה ואפילו רחל שהיא קרובת צרת חלוצה שריא. ת"ח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:    ומיהו אמרו בירוש' ששאם היא אסורה לו שאינו רשאי לקיימה אפי' מדרבנן כגון שתי יבמות שעשה מאמר מלזו וכנס לזו לא זכה בנכסים נמוקי יוסף ובטור א"ה סימן קס"ג:

החולץ ליבמתו הוא דאסור וכו':    ביד פ"א דהל' יבום סי' י"ג ובטור א"ה סי' קס"ב:

והיא אסורה באביו:    משום כלתו ובאבי אמו משום כלת בנו בבנו משום אשת אב בבן בנו משום אשת אבי אביו שהוא מן השניות באחיו משום אשת אח בבן אחיו משום אשת אחי אביו רש"י ז"ל ובגמ' בעינן אי גזרו שניות בחלוצה אי לא וממתניתין דקתני היא אסורה באבי אביו מטעם כלת בנו דהויא שניה לא דייק דדחי לה בגמרא דדילמא לאו משום חולץ אלא בשביל המת שהיתה זו אשתו גמורה לפיכך אבי אביו אסור בה משום כלת בנו אבל משום חולץ לא שמעינן ממתניתין ולפיכך מיבעיא ליה ומכל מקום אסיקנא בגמ' דגזרו שניות בחליצה והכי הילכתא נמוקי יוסף. ובאבי אמו ל"ג במתני' וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו וכתב דלא גרסינן ליה בכל הספרים שבאו לידו ע"כ:

מותר אדם וכו':    פ' ד' אחין (יבמות דף כ"ז:)

ואסור בצרת קרובת חלוצתו:    כלומר צרת אחות חלוצתו ופי' רש"י ז"ל אפי' כשהיתה אחות חלוצתה נשואה לאיש נכרי ומת הנכרי כשם שאסור באחות חלוצתו כך אסור בצרתה והקשו עליו ז"ל דהא אין צרת ערוה אסורה אלא מאח ואפי' באחות גרושה ואחות אשה כה"ג שנשאת לנכרי צרתה מותרת וגדולה מזו גרושה עצמה שנשאת לנכרי ומת צרתה אשה שניה של נכרי מותרת לזה וכן אתה דן בחלוצה עצמה שנשאת לנכרי והיאך יאסר בצרת אחות חלוצתו כי ה"ג כדניים ושכיב מר אמרה להא אלא פי' כגון שני אחים נשואים לשתי אחיות לאה ורחל מת ראובן וחלץ יהודה לאשתו ואח"כ מת שמעון הרי הוא אסור ברחל משום אחות חלוצה דרבנן ואסור בצרתה וחולצת ולא מתיבמת וכדאיתא בפ"ד אחין עכ"ל הריטב"א ז"ל נמוקי יוסף ועיין בתוס' ז"ל וז"ל ובית יוסף בקצרו לשון התוס' ונראה לר"י דגרסי' הא דאזלו בהדיה לב"ד פי' שהולכת לחלוץ וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ונאסרה גם צרת קרובתה כשנשואה לאחיו דדמיא לצרת ערוה אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה הלכך קרובתה שריא ע"כ. והילך לשון ספר הלבוש אשר שם באבה"ע סוף סי' קס"ב החולץ מותר באחות צרת החלוצה ובשאר קרובותיה כגון ראובן שחלץ ליבמתו לאה מותר באחות שרה שהיתה צרת לאה ג"כ אשת אחיו המת אע"ג דשרה הוא ג"כ זקוקתו מ"מ כיון שחלץ ללאה ולא לשרה לא דמיא שרה לגרושתו ולא אסרו עליו קרובותיה כמו קרובת החלוצה לאה. אבל אסור בצרת אחות החלוצה כגון ראובן שחלץ ליבמתו לאה אשת אחיו שמעון ואחותה רחל נשואה ללוי אחיו השני ולו נשים אחרות ואח"כ מת לוי ונפלו נשיו לפניו ליבום כשם שאסור ראובן ברחל שהיא אחות חלוצתו לאה ודמיא לאחות גרושתו כך הוא אסור בצרתה מפני שנראית כצרת ערוה ע"כ: וביד פ' ששי דהלכות יבום סי' כ':

תפארת ישראל

יכין

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה:    בנכסי מת, אף שרצו הם ליבם וקדם וחלץ, שהפסיד להאחין שלא יוכלו תו ליבם:

זכה בנכסים של אחיו:    אף שיש שם אב:

אם יש שם אב נכסים של אב:    וקיי"ל כת"ק:

החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה:    מדרבנן:

בזמן שהיא קיימת:    שהיבמה קיימת, ואאחותה לחוד קאי:

ובבן אחיו:    ותנא ושייר בן בתו *):

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:    בשנשאת קרובת חלוצתו לאחיו האחר ומת האח. אסור בהקרובה וגם בצרתה. אע"ג דצרת שנייה מותרת לייבם [כלעיל פ"ב סי' כ"ה] ((שו"ע אה"ע, קעד)) דאין אסור אלא צרת חיוב כרת, הכא צריך לחלוץ לזו או לזו, דשאני הכא משום דרגילה החלוצה להוליך עמה קרובתה לב"ד בשעת חליצה, ויטעה הרואה לומר שלקרובתה חלץ, וכשיראה שאח"כ נושא צרתה, יאמרו שצרת חלוצתו מותרת לו:

בועז

פירושים נוספים