תפארת ישראל על יבמות ד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת:    הא דלא נקט בקיצור החולץ ליבמתו מעוברת, הא קא משמע לן דאע"ג שנמצאת מעוברת ור"ל שלא הוכר עוברה אפ"ה לא גזרינן אטו חלוצה אחרת אלא הו"ל כלא חלצה וכ"ש בהוכר עוברה כשחלצה, דליכא למגזר משום חלוצה אחרת:

וילדה בזמן שהולד של קיימא:    דאז לאו חלוצה היא:

והיא מותרת בקרוביו:    שמפורשין במשנה ז':

אין הולד של קיימא:    שהיה נפל:

ופסלה מן הכהונה:    מיהו אעפ"כ צריך שוב לחלוץ לה, אחר שהתברר שהוא נפל, דחליצת [או ביאת] מעוברת לא מהני לקולא, רק לפסלה לכהן ושתאסר להתיבם [(שו"ע אה"ע, קסד)] מיהו בבעלה היבם ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן ואם תלד נפל, אם לא הוכר עוברה כשיבמה מותרת לחזור לו, ואם בשעה שיבמה כבר הוכר עוברה אסורה לחזור לו, אלא צריכה חליצה [(שו"ע אה"ע, קסד)] :

משנה בעריכה

וחייבין בקרבן:    חטאת:

והולד כשר:    ממ"נ:

וחייבין באשם תלוי:    משום ספק כרת דבאתחזיק אסורה לא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות שיתחייב אשם תלוי. ואי"ל הרי רוב נשים יולדת לט' ויביאו חטאת. [וכן הקשה י"נ מהור"ר אברהם ראטהנשטיין שליט"א לקמן פי"א מ"ו], י"ל מדלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא:

משנה געריכה

שומרת יבם:    אשה שממתנת להתיבם:

שנפלו לה נכסים:    מבית אביה בעודה שומרת יבם:

מה יעשו בכתובתה:    ק' ור' ותוספת ונדוניא שהכניסה שקבל בעל אחריותן, ונקראין כולן כתובה, מדכולן כתובין בכתובתה:

ובנכסים הנכנסין ויוצאין עמה:    נכסי מלוג, כמלבושיה וירושתה מאביה, וכדומה, שאין הבעל חייב באחריותן רק מולג ואוכל פירות מנכסים ההם וכשנכנסה נכנסין עמה וכשמגרשה נוטלתן [ועי' רפ"ז]:

הבעל עם יורשי האב:    בנכסי מלוג. ומיירי סיפא בעשה בה מאמר, דאז לב"ש כספק נשואה היא, וזוכה היבם בחצי הירושה מיהו מחיים לא, אע"ג דעבד בה מאמר, משום דמחיים איהי וודאי ואינהו ספק:

ובית הלל אומרים נכסים:    נכסי צאן ברזל:

בחזקתן:    בחזקת ב' הצדדים, וזה לכ"ע, דלא פליגי רק בנכסי מלוג:

כתובה:    ק' ור' ותוספת:

משנה דעריכה

כנסה:    שבא עליה:

הרי היא כאשתו לכל דבר:    שמגרשה ומחזירה:

ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:    ר"ל רק לדבר זה אינה כאשתו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה רק נכסי בעל הראשון, ויוכל למכור נכסיו, ואם ישתדפו אח"כ נכסי המת, אינה מוציאה מהלקוחות. מיהו אם אין נכסים מבעל ראשון, כותב לה יבם כתובה על ק', והנדוניא שהכניסה למת הפסידה כשאין כאן מנכסי מת:

משנה העריכה

מצוה בגדול לייבם:    כפ"ב מ"ח:

לא רצה:    ליבם אלא לחלוץ:

מהלכין על כל האחין:    דרך גדילתן זא"ז, והקטן קודם ביבום לחליצת הגדול:

משנה ועריכה

תלה בקטן עד שיגדיל:    שאם אז לא ירצה אני איבם או אחלוץ:

או בחרש או בשוטה:    עד שיתרפאו:

או יבם:    דהמצוה רמיא על הגדול בשנים שלפנינו, אף שאחיו שבמדה"י גדול ממנו:

משנה זעריכה

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה:    בנכסי מת, אף שרצו הם ליבם וקדם וחלץ, שהפסיד להאחין שלא יוכלו תו ליבם:

זכה בנכסים של אחיו:    אף שיש שם אב:

אם יש שם אב נכסים של אב:    וקיי"ל כת"ק:

החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה:    מדרבנן:

בזמן שהיא קיימת:    שהיבמה קיימת, ואאחותה לחוד קאי:

ובבן אחיו:    ותנא ושייר בן בתו *):

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:    בשנשאת קרובת חלוצתו לאחיו האחר ומת האח. אסור בהקרובה וגם בצרתה. אע"ג דצרת שנייה מותרת לייבם [כלעיל פ"ב סי' כ"ה] ((שו"ע אה"ע, קעד)) דאין אסור אלא צרת חיוב כרת, הכא צריך לחלוץ לזו או לזו, דשאני הכא משום דרגילה החלוצה להוליך עמה קרובתה לב"ד בשעת חליצה, ויטעה הרואה לומר שלקרובתה חלץ, וכשיראה שאח"כ נושא צרתה, יאמרו שצרת חלוצתו מותרת לו:

משנה חעריכה

הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום:    דאחות גרושה מד"ת, ואחות חלוצה מד"ס ותרוייהו מיירי בעוד הראשונה קיימת:

משנה טעריכה

שקידש אחיו:    אחד מהאחין:

את אחותה:    אחר שהוזקקה זו ליבום:

אומרים לו:    להמקדש:

המתן:    מלכנסה שלא תפגע באחות זקוקתך. מיהו בכנסה לחופה ולא בעלה, לתוס' ורא"ש א"צ להמתין מלבעלה ולנ"י צריך:

עד שיעשה אחיך הגדול מעשה:    שייבמה או יחלוץ לה:

מת יבם יוציא את אשתו בגט:    דאחות זקוקתו היא:

ואשת אחיו בחליצה:    דאחות גרושתו היא. ואפ"ה צריכה חליצה, הואיל וזיקתה קדום לקדושי אחותה והכא לא קאמר אוי לו וכו' כלעיל [פ"ג מ"ה] דהכא הוא גרם לעצמו כך, ואע"ג דלקמן [פי"ג מ"ז] נמי קתני אי לו, התם *) נמי גרם לעצמו שנשא קטנה, משא"כ שם [פי"ד מ"ד ומ"ו] מה הו"ל להחרש למעבד:

משנה יעריכה

עד שיש לה שלשה חדשים:    דאע"ג דבחלצה בדיעבד מהני עכ"פ מדאפשר להמתין, אמרי' כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וכל ג' חדשים דתני, היינו צ' יום חוץ מיום המיתה ויום שנתארסה, וכן בגירושין, ובגרשה ע"י שליח, מונין חוץ מיום שקבלה הגט. ואפילו זקינה או שבעלה היה במדה"י, דלא פלוג רבנן. מיהו שדוכין מותר רק שישבע המשדך שלא יבוא אל ביתה [(שו"ע אה"ע, יג)]:

וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים:    כדי להבחין בן מי הוא כשתתעבר:

ואחד ארוסות:    ר"ל בתולות או בעולות שנתארמלו או שנתגרשו, בין מאירוסין דהיינו בתולות, או מן הנשואין דהיינו בעולות. מיהו מותרי' להשתדך רק ישבע שלא יכנס לביתה ולא יתיחד עמה. וכן הדין במעוברת ומינקת חבירו [(שו"ע אה"ע, יג)]. ונ"ל דבדור פרוץ שבזמנינו לא ישתדכו ואפילו שבועה לא מהני, ובפרט בעת שהיא מעוברת שודאי יזנה עמה בנדתה, ואין אפוטרופס לעריות:

והארוסות ינשאו:    דהא לא איעבר מראשון:

חוץ מן הארוסות שביהודה:    דשם מיחדין החתן וכלה, כדי שירגילו אהדדי, ושמא בא עליה. מיהו שלא ברצון חכמים עשו כן, דהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה [(שו"ע אה"ע, נה)], וכל זה בזמן המשנ' שהיו רגילין גם פנויות לטבול משום טהרות שעסקו בהן [כריב"ש] אבל בזמנינו שאין טובלין לנדתן, יש לחוש טפי, ואסור ליחדם ובל"ז יחוד פנויה אסורה:

מפני האיבול:    שהוא ל' יום:

משנה יאעריכה

ארבעה אחין:    ר"ל ד' מהאחין, דאל"כ מאן מיבם, הרי מתו כולם. וה"ה טפי. רק נקט גוונא בת"ח דעונתו מע"ש לע"ש, וכשהן ד' יתרמי לכל אחת עונה בכל חודש:

אם רצה הגדול שבהם:    מהנשארים חיים:

ואחת פסולה:    לכהונה:

אם היח חולץ חולץ לפסולה:    דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם:

ואם היה מיבם מיבם לכשרה:    ר"ל רשאי ליבם הכשרה:

משנה יבעריכה

המחזיר גרושתו:    משנתקדשה לאחר [אה"ע ס"י]:

והנושא חלוצתו:    דאסורה לו בלאו, דלא יבנה כתיב, מדלא בנה שוב לא יבנה:

והנושא קרובת חלוצתו:    דס"ל חלוצה כאשתו דמי מדאורייתא:

והולד ממזר:    דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין:

שהולד ממזר:    דבחייבי כריתות מודו, וכ"ש בחייבי מיתת ב"ד, והכי קיי"ל, חוץ מנולד מנדה או סוטה, מדתפסו בהו קדושין, הולד רק פגום הוה, וראוי להתרחק ממנו [שם ד']:

משנה יגעריכה

איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא:    ר"ל שנולד מביאת קירבה אסורה, או משאר חייבי לאוין:

לקיים דברי רבי יהושע:    ר"ל מדכתוב במגילה "מאשת איש" ש"מ דלאשמעינן דהלכה כר"י כתוב כן, דאף דענשו רק בחנק הקל שבד' מיתות אפ"ה כיון דעכ"פ מיתת ב"ד הוא הוה ממזר וכ"ש שאר עריות שחייב עליהן סקילה או שריפה:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה