משנה יבמות ד רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) החולץ ליבמתו -

ונמצאת מעוברת - וילדה,
בזמן שהוולד של קיימה -
הוא מותר בקרובותיה,
והיא מותרת בקרוביו,
ולא נפסלה מן הכהונה.
ואם אין הוולד של קיימה -
הוא אסור בקרובותיה,
והיא אסורה בקרוביו,
ונפסלה מן הכהונה.


(ב) הכונס את יבמתו -

ונמצאת מעוברת - וילדה,
בזמן שהוולד של קיימה -
יוציא - וחייבין בקרבן.
ואם אין הוולד של קיימה - יקיים.
ספק - בן תשעה לראשון, ובן שבעה לאחרון,
יוציא - והוולד כשר,
וחייבין באשם תלוי.


(ג) שומרת יבם -

שנפלו לה נכסים -
מודים בית שמאי, ובית הלל -
שהיא מוכרת, ונותנת - וקיים.
מתה - מה ייעשה בכתובתה,
ובנכסים הנכנסים והיוצאין עימה?
בית שמאי אומרין:
יחלקו - יורשי הבעל, עם יורשי האב.
בית הלל אומרין:
נכסים - בחזקתן,
וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,
ונכסים הנכנסים והיוצאין עימה - בחזקת יורשי האב.


(ד) כנסה -

הרי היא כאשתו - לכל דבר,
ובלבד -
שתהא כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.


(ה) מצוה בגדול - לייבם.

לא רצה - מהלכין על כל האחים.
לא רצו - חוזרים אצל הגדול,
ואומרין לו: "עליך מצוה -
או חלוץ, או יבם".


(ו) תלה -

בקטן - עד שיגדיל,
ובגדול - עד שיבוא ממדינת הים,
ובחירש, ובשוטה,
אין שומעין לו,
אלא אומרין לו: "עליך מצוה -
או חלוץ, או יבם".


(ז) [ו] *הערה 1: החולץ ליבמתו -

הרי הוא - כאחד מן האחים, בנחלה.
אם יש שם אב - הנכסים של אב.
הכונס את יבמתו - זכה בנכסי אחיו.
רבי יהודה אומר:
בין כך, ובין כך,
אם יש שם אב - הנכסים של אב.


[ז] החולץ ליבמתו -

הוא אסור בקרובותיה,
והיא אסורה בקרוביו.
הוא אסור -
באימה,
ובאם אימה, ובאם אביה,
בבתה,
ובבת בתה, ובבת בנה,
ובאחותה - בזמן שהיא קיימת.
והאחים - מותרים.
והיא אסורה -
באביו, ובאבי אביו,
בבנו, ובבן בנו,
באחיו, ובבן אחיו.
מותר אדם - בקרובת צרת חלוצתו,
ואסור - בצרת קרובת חלוצתו.


(ח) [ח] החולץ ליבמתו -

ונשא אחיו את אחותה - ומת,
חולצת - ולא מתייבמת.
וכן, המגרש את אשתו -
ונשא אחיו את אחותה - ומת,
הרי זו - פטורה.


(ט) [ט] שומרת יבם -

שקידש אחיו - את אחותה,
משום רבי יהודה בן בתירה, אמרו:
אומרין לו: "המתן - עד שיעשה אחיך הגדול מעשה".
חלצו אחים, או כנסו - יכנוס את אשתו.
מתה היבמה - יכנוס את אשתו.
מת היבם -
מוציא את אשתו - בגט,
ואשת אחיו - בחליצה.


(י) [י] היבמה -

לא תחלוץ, ולא תתייבם -
עד שיהיו לה - שלשה חודשים.
וכן שאר כל הנשים -
לא יינשאו, ולא יתארסו -
עד שיהו להן - שלשה חודשים.
אחד הבתולות, ואחד הבעולות,
ואחד האלמנות, ואחד הגרושות,
ואחד הארוסות, ואחד הנשואות.
רבי יהודה אומר:
הנשואות - יתארסו,
והארוסות - ינשאו,
חוץ מן הארוסה שביהודה - מפני שלבו גס בה.
ורבי יוסי אומר:
כל הנשים - יתארסו,
חוץ מן האלמנה - מפני האיבול.


(יא) [יא] ארבעה אחים -

נשואים לארבע נשים - ומתו,
אם רצה הגדול שבהם,
לייבם את כולם - הרשות בידו.
וכן, מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומת,
ביאתה, או חליצתה, של אחת מהן - פוטרת צרתה.
היתה אחת כשרה, ואחת פסולה -
אם היה חולץ - חולץ לפסולה,
ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.


(יב) [יב] המחזיר - את גרושתו,

והנושא - את חלוצתו,
והנושא - את קרובת חלוצתו,
יוציא - והוולד ממזר,
דברי רבי עקיבה.
וחכמים אומרים:
אין הוולד ממזר.
ומודים, בנושא את קרובת גרושתו - שהוולד ממזר.


(יג) [יג] ואיזה הוא ממזר?

כל שאר בשר - שהוא בלא יבוא,
דברי רבי עקיבה.
שמעון התמני אומר:
כל שחייבין עליו - כרת בידי שמים.
והלכה כדבריו.
רבי יהושע אומר:
כל שחייבין עליו - מיתת בית דין.
אמר רבי שמעון בן עזאי:
מצאתי מגילת יוחסים בירושלים,
וכתוב בה: איש פלוני, ממזר מאשת איש,
לקיים - דברי רבי יהושע.


[יד] אשתו -

שמתה - מותר באחותה.
גירשה, ומתה - מותר באחותה.
נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.
יבמתו -
שמתה - מותר באחותה.
חלץ לה, ומתה - מותר באחותה.
נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.

הערות עריכה

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה יבמות ד