משנה יבמות ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה א | >>
החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת א וילדה, בזמן שהוולד של קיימא, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.
אין הוולד של קיימא, הוא אסור ב בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהנה.
משנה מנוקדת
הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה,
- בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא,
- הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,
- וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא,
- הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו,
- וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:
נוסח הרמב"ם
החולץ ליבמתו -
- ונמצאת מעוברת - וילדה,
- בזמן שהוולד של קיימה -
- הוא מותר בקרובותיה,
- והיא מותרת בקרוביו,
- ולא נפסלה מן הכהונה.
- ואם אין הוולד של קיימה -
- הוא אסור בקרובותיה,
- והיא אסורה בקרוביו,
- ונפסלה מן הכהונה.
- בזמן שהוולד של קיימה -
פירוש הרמב"ם
זה מבואר, לפי שאם יהיה הולד של קיימא, איגלאי מילתא שזאת החליצה אינה צריכה, והיא כאילו לא היתה כלל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
החולץ ליבמתו - הוא מותר בקרובותיה. דלאו חליצה היא, דהא לא בעיא חליצה. וקרובות וקרובים דמתניתין היינו הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו וקרובים הנאסרים על אשה מחמת בעלה:
אם אין הולד של קיימא - שהוא נפל:
פירוש תוספות יום טוב
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. לא בעי למימר החולץ ליבמתו מעוברת משום דלאו אורח ארעא וכ"ש בסיפא דהכונס שהוא רשע אי מכניס לאשת אחיו מעוברת דרובן יולדות ולד של קיימא. נ"י:
בזמן שהולד של קיימא. עיין מ"ג פ"ה דנדה ומ"ש שם:
אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה. אע"ג דתנן לקמן משנה י' דלא תחלוץ עד שיהא לה ג' חדשים והכא בתוך ג' חדשים כיון שנמצאת מעוברת קתני [ולאו חליצה היה] מ"מ אסור בקרובותיה דבדיעבד הוי חליצה. תוספות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ונמצאת. לא בעי למימר החולץ ליבמתו מעוברת משום דלאו אורח ארעא וכל שבן בסיפא. דהכונס שהוא רשע אי מכניס לאשת אחיו מעוברת דרובן יולדות ולד של קיימא. נ"י:
(ב) (על המשנה) אסור. אע"ג דתנן לקמן מ"י דלא תחלוץ עד שיהא לה שלושה חדשים והכא בתוך ג"ח כיון שנמצאת מעוברת קתני מ"מ בדיעבד הוי חליצה. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת: הא דלא נקט החולץ למעוברת כדנקט בגמ' משום דרבותא הוא דאע"ג דלא היה עוברה ניכר בשעת חליצה ונראית חליצה מעולה אפ"ה לא פסלה בזמן שהולד של קיימא ובגמ' נקט נמי למעוברת לרבותא דאע"פ שהוכר עוברה כיון שהפילה חליצה מעלייתא היא א"נ נקט נמצאת משום סיפא דהתם לא מצי למיתני הכונס ליבמתו מעוברת דא"כ מזיד הוא ולא מיחייב קרבן דלא שב מידיעתו הוא תוס' ז"ל: ובגמ' החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין דס"ל דחליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה רשב"ל אומר צריכה חליצה מן האחין דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה ולא ביאת מעוברת שמה ביאה והלכתא כותיה דר"ל שזו אחת מן השלש מקומות שהלכה כמותו ואידך תרתי בפ' יש נוחלין כמו שכתבתי שם בסי' ה' ובסי' ז' וביד פ"א דהלכות יבום סי' ה' כ' ובטור א"ה סי' קס"ד. וכתבו עוד תוס' דבחולץ בתוך שלשה חדשים מיירי דומיא דסוכא דהכונס את יבמתו דאיירי תוך שלשה דאי לאחר שלשה אמאי חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברות ניכרות לחדש שלישי וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי הוה לי' למעבד ע"כ:
של קיימה: בה"א:
ולא פסלה מן הכהונה: פי"ז דהלכות איסורי ביאה סימן י"ח:
ואם אין הולד של קיימה: שהוא נפל א"נ שילדתו חי ולא שהה שלשים יום והוא ספק בן ט' ספק בן חי ולא נגמרו סימניו דאי נגמרו סימניו או דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו ואפי' לא נתקיים אלא יום ולד מעליא חשיב:
ופסלה מן הכהונה: ואפי' בדיעבד מפקי' לה אם נשאת לכהן נמוקי יוסף: ירוש' החולץ ליבמתו וכו' כשכבר הא בתחלה לא דא מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה שלשה חדשים: ותחלוץ מיד ממה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הרי חליצתה בידה ר' זעירא ר' חייא בשם ר' בון בשם ר' יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תני ר' אישעיא מאן יבמי את שאומרים לו ייבם אומרי' לו חלוץ ואת שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ ע"כ והתם מפרש מאי בינייהו:
תפארת ישראל
יכין
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת: הא דלא נקט בקיצור החולץ ליבמתו מעוברת, הא קא משמע לן דאע"ג שנמצאת מעוברת ור"ל שלא הוכר עוברה אפ"ה לא גזרינן אטו חלוצה אחרת אלא הו"ל כלא חלצה וכ"ש בהוכר עוברה כשחלצה, דליכא למגזר משום חלוצה אחרת:
וילדה בזמן שהולד של קיימא: דאז לאו חלוצה היא:
והיא מותרת בקרוביו: שמפורשין במשנה ז':
אין הולד של קיימא: שהיה נפל:
ופסלה מן הכהונה: מיהו אעפ"כ צריך שוב לחלוץ לה, אחר שהתברר שהוא נפל, דחליצת [או ביאת] מעוברת לא מהני לקולא, רק לפסלה לכהן ושתאסר להתיבם [(שו"ע אה"ע, קסד)] מיהו בבעלה היבם ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן ואם תלד נפל, אם לא הוכר עוברה כשיבמה מותרת לחזור לו, ואם בשעה שיבמה כבר הוכר עוברה אסורה לחזור לו, אלא צריכה חליצה [(שו"ע אה"ע, קסד)] :
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת