משנה יבמות ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה ב | >>
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהוולד של קיימא, יוציא וחייבין בקרבן.
ואם אין הוולד של קיימא, יקיים.
ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, וחייבין באשם תלויג.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלְדָה,
- בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא,
- יוֹצִיא, וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן.
- וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, יְקַיֵּם.
- סְפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סְפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן,
- יוֹצִיא, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר,
- וְחַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי:
הכונס את יבמתו -
- ונמצאת מעוברת - וילדה,
- בזמן שהוולד של קיימה -
- יוציא - וחייבין בקרבן.
- ואם אין הוולד של קיימה - יקיים.
- ספק - בן תשעה לראשון, ובן שבעה לאחרון,
- יוציא - והוולד כשר,
- וחייבין באשם תלוי.
- יוציא - והוולד כשר,
- בזמן שהוולד של קיימה -
העיקר אצלנו "כל שחייבין על זדונו כרת, ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי". אבל בדמיון הספק שיתחייב עליו אשם תלוי, מחלוקת, יתבאר בכריתות (פרק ד הלכה א).
ואחר ידיעת אותם העיקרים, יתבאר שפסק הלכה הוא שאינו חייב כאן אשם תלוי, וכל כיוצא בזה הספק:
וחייבין בקרבן - שבעל אשת אח שלא במקום מצוה. והולד כשר ממה נפשך:
וחייבין אשם תלוי - שכל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי:
וחייבין באשם תלוי. ואע"ג דלא אקבע איסורא ואפשר שאין כאן איסור כלל וכמתניתין דהכא מפרש נמי הר"ב במשנה ב' פרק ב' דנדה. אבל בריש פ"ד דכריתות מפרש דבעינן דוקא דאקבע איסורא ושם אפרש בס"ד:
(ג) (על המשנה) וחייכין כו'. אע"ג דלא איקבע איסורא ואפשר שאין כאן איסור כלל אבל פ"ד דכריתות מפרש הר"ב דבעינן דוקא דאיקבע איסורא:
הכונס את יבמתו וכו': ביד שם סי' כ"ב כ"ג:
של קיימה: בה"א כדכתיבנא לעיל והיא הגהת ה"ר יהוסף ז"ל:
יקיים: כתוב בנמוקי יוסף הא דתנן במתני' יקיים כיון דקיי"ל דביאת מעוברת לאו שמה ביאה א"כ יקיים ר"ל יחזור ויקיים ומיירי כגון שהפילה או שנולד לשמיני ודאי שלא נגמרו סימניו הא לאו הכי מוציאה בחליצה ומטילין אותו לחומרא שמא ולד של קיימא הוא וצריכה חליצה להתירה לשוק מדרשב"ג דחשיב לי' נפל עד שידע בבירור שכלו לו חדשיו דאז ודאי ולד מעליא הוא חשוב ע"כ. ובגמרא תנא משום ר' אליעזר אמרו יוציא בגט דקנסי' ליה משום דנכנס לספק איסור אשת אח ואף על גב דהשתא איגלאי מילתא דיבום מעלייתא הואי ומיהו בגט בלא חליצה סגי וכתוב בנמוקי יוסף בשם הריטב"א ז"ל דאף על גב דלית הלכתא כר' אליעזר ילפינן מינה שאם לא רצה לקיימה לגמרי שאומרי' לו שיוציא בגט אחר שיחזור ויבעול ע"כ. ועוד כתב והקשו ז"ל בשכנס יבמתו ונמצאת מעוברת למה לא קנסו חכמים שיוציא בגט ואע"ג דמיחסרא עליה ותרצו דכיון שלא הוכר עוברה וסבור היה לעשות מצוה לא רצו לקונסו ומיהו אם הוכר עוברה כתבו הריטב"א ורבותיו ז"ל דבהא ודאי קנסי' להוציא בחליצה ואע"פ שאין הולד של קיימא ע"כ:
ספק בן ט' לראשון וכו': ירושלמי פ' הערל דף ט' ודפ' עשרה יוחסין דף ס"ה:
יוציא והולד כשר: דממה נפשך אם הוא בן ראשון שפיר או אם הוא בן שני ג"כ כשר הוא ואם לא הוציא וקיימה עד שילדה לו בן הוא ממזר מספק שמא הראשון בן המת היה וקם ליה בכרת ואשתכח האי שני ולד חייבי כריתות וממזר ואסור בבת ישראל משום לא יבא ממזר בקהל ה' ואסור בממזרת ודאית דשמא זה אינו ממזר ואיך נתיר לו ממזרת דקיימא לן כר' אליעזר דאמר במתני' דבפ"י יוחסין דאפי' ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור: ובגמ' א"ל רבא לרב נחמן לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לט' ילדן ולייתי חטאת דודאי בר קמא הוא ואשת את בעל א"ל רוב היולדות לט' עוברה ניכר לשליש ימיה דכתיב ויהי כמשלוש חדשים והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע ליה רובא דלא תשדייה בתר רוב נשים אלא ספק בתר מיעוט ספק בתר רוב ובטור א"ה סי' ד' וסי' קנ"ו:
וחייבין אשם תלוי: בכריתות ר"פ ספק אכל מוקמי' לה כר' אליעזר דלא בעי חתיכה משתי חתיכות והאי אשה דומיה דחתיכה אחת היא וטעמא דר"א דיש אם למסורת וגבי אשם תלוי כתי' מכל מצות ה' אשר לא תיעשנה בשגגה ואע"ג דמצוות קרינן בשני ווין מצות כתי' בויו אחת וכן ס"ל ג"כ גבי כוי כמו שכתבתי בפ' שני דבכורים וגם בנדה פ' שני סי' ב' כמו שכתבתי שם:
יכין
וחייבין בקרבן: חטאת:
והולד כשר: ממ"נ:
וחייבין באשם תלוי: משום ספק כרת דבאתחזיק אסורה לא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות שיתחייב אשם תלוי. ואי"ל הרי רוב נשים יולדת לט' ויביאו חטאת. [וכן הקשה י"נ מהור"ר אברהם ראטהנשטיין שליט"א לקמן פי"א מ"ו], י"ל מדלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת