פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות ד ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

שומרת יבם שנפלו לה נכסים, מודים בית שמאי ובית הלל, שמוכרת, ונותנת, וקיים.

מתה, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה?

בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי ז הבעל עם יורשי האבח.

ובית הלל אומרים, נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל; נכסים הנכנסים ויוצאים עמה בחזקת יורשי האב.

נוסח הרמב"ם

שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה ייעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאין עימה בית שמאי אומרין יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב בית הלל אומרין נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עימה בחזקת יורשי האב.

פירוש הרמב"ם

שומרת יבם שנפלו לה נכסים כו': מה שאמרו ב"ה נכסים בחזקתם כונתם בנכסי צאן ברזל וכתובה היא מנה מאתים עם התוספת שהוסיף הבעל ונכסים הנכנסים ויוצאים הם נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל הם הנכסים שהכניסה לבעלה בנדוניא ומקבלם עליו בחוב כמו שיתבאר אחר כן ונכסי מלוג הפחת והתוספת שלה. ומה שאמרו ב"ה בנכסי צאן ברזל בחזקתם לא ביארו בחזקת מי אם בחזקת הבעל או בחזקת האשה. ופסק ההלכה בנכסי צאן ברזל שיחלוקו ואפילו לדעת בית הלל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שומרת יבם - שהיא ממתנת ומצפה ד ליבם:

שנפלו לה נכסים - מבית אביה:

מה יעשו בכתובתה - מנה ומאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקבל עליו ה אחריות:

ובנכסים הנכנסים ויוצאים - נכסי מלוג. שכשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשיוצאת מבעלה יוצאין עמה:

בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב - דספק נשואה היא ו וזוכה היבם בחצי ירושתה מספק, שהבעל יורש את אשתו, וזה שספק נשואה היא אצלו זוכה בפלגא:

נכסים בחזקתן - נכסי צאן ברזל, בחזקתן. ולא פירשו ב"ה אי בחזקת יורשי האשה שהיו הנכסים שלה, אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותם עליו. ט ולענין דינא יחלוקו אפילו לדברי ב"ה:

פירוש תוספות יום טוב

שומרת יבם. כתב הר"ב שהיא ממתנת. וכתב רש"י כמו עניה זו לשוא שמרה בפ' אע"פ [דף ס"ב] ע"כ. ולי מקרא מלא כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל"ז). ושוב מצאתי כן בפירוש הרא"ש למשנה ו' פרק י' דנדרים ועוד מצאתי כן בפירש"י עצמו ספ"ב דסוטה והביא עוד ראיה מדכתיב (איוב י"ד) לא תשמור על חטאתי:

שנפלו לה נכסים. במשנה ו' פ"ח דכתובות מפרש הר"ב כאוקימתא דבגמרא דמיירי שנפלו לה בעוד שומרת יבם:

מודים וכו'. משנה זו שנויה בפ"ח דכתובות וקאי אדלעיל מינה דאפליגו ב"ש וב"ה בארוסה וקאמר דבשומרת יבם מודו וע"ש:

בכתובתה. לשון הר"ב מנה ומאתים ותוספת ונדוניא. והן נכסי צאן ברזל ונקראין כתובה מפני שהן כתובין בה נ"י. ופירוש נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג ברפ"ז:

ב"ש אומרים יחלוקו. פירש הר"ב דספק נשואה היא כדמוקי' רבא בגמרא דסיפא מיירי בעשה בה מאמר ולא אמרי ב"ש במשנה ה' פרק דלעיל אשתו עמו וכו' אלא משום דסברי דמאמר עושה ודאי ארוסה לדחות בצרה ומיהו לא כודאי נשואה משוי לה למקני יבם כולה ירושה דילה אלא כספק נשואה ויחלוקו. וכתבו התוספות ודוקא מתה אבל מחיים לא אע"ג דעבד בה מאמר משום דמחיים איהי ודאי ואינהו ספק. מ"מ רישא לא מוקי בדעבד [בה] מאמר דמשום דהויא איהי ודאי אין נראה דתמכור לכתחילה אלא רישא מוקי בלא עבד בה מאמר. מכל מקום לב"ה לא נ"מ מידי בין עבד מאמר ללא עבד דלדידיה לא אלים מאמר כלל כדלעיל:

יורשי הבעל עם יורשי האב. דייקינן בגמרא דלא אמרו ב"ש יחלוקו אלא בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל וה"ק מה יעשה בכתובתה ושבקה עד שפירש דינא בדברי בית הלל וה"ה לב"ש דל"פ ב"ש ובית הלל אלא בנכסי מלוג בלבד. ועיין מ"ש במשנה ב' פ"ד דסוטה:

עם יורשי האב. שמאביה באו לה כדפירש הרשב"ם פרק ט' דב"ב [קנח.] בסיפא. והא דלא קתני יורשי האשה כדקתני פרק מי שמת [שם] [יורשי האשה אומרים וכו'] משום דהכא אין ידוע אם היבם יורשה או בני משפחתה. נ"י:

נכסים בחזקתן. כתב הר"ב ולא פירשו ב"ה אי בחזקת יורשי האשה. ולא קשיא א"כ לתני להו בהדי נכסי מלוג. דלא שוו להו ממש. דנכסי צאן ברזל אחריותן על הבעל משא"כ נכסי מלוג. ומש"ה נמי לא ידעי' אי בחזקת יורשי הבעל קאמר ול"ק דאם כן ליתנו בהדי כתובה דלא שוו לכתובה. דנכסי צאן ברזל היא הביאם מביתה אבל מנה ומאתים הוא נותן. תוספות פ"ט דב"ב [שם]. ועיין מ"ש שם במשנה ט' בטענות יורשי האשה אע"פ שלא נשבעה:

כתובה וכו'. עיין גם בזה בפ"ט דב"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) כמו ואביו שמר את הדבר:

(ה) (על הברטנורא) והן נכסי צאן ברזל ונקראין כתובה מפני שהן כתובין בה. נ"י:

(ו) (על הברטנורא) מוקי בגמרא דסיפא מיירי בעשה בה מאמר ולא אמרי בית שמאי במ"ה לעיל אשתו עמו כו' אלא משום דסברי דמאמר עושה ודאי ארוסה לדחות בצרה ומיהו לא כודאי נשואה משוי לה למקני יבם ירושה אלא כספק נשואה ויחלוקו. ודוקא מתה אבל מחיים לא אע"ג דעבוד בה מאמר משום דמחיים איהו ודאי ואינהו ספק ומ"מ רישא לא מוקי בעביד מאמר דלא אלים ודאי שלה למכור לכתחלה. תוספ'. ומ"מ לבית הלל לא נ"מ מידי בין עבד מאמר או לא עבד:

(ז) (על המשנה) יורשי כו'. דייקינן בגמרא דלא אמרו ב"ש יחלוקו אלא בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני להיפך וה"ק מה יעשו בכתובתה ושבקה עד שפירש דינא בדברי ב"ה וה"ה לב"ש דלא פליגי ב"ש וב"ה בנכסי מלוג בלבד:

(ח) (על המשנה) יורשי האב. שמאביה באו לה והא דלא קתני יורשי האשה כדקתני בפרק מי שמת משום דהכא אין ידוע אם היבם יורשה או בני משפחתה. נ"י:

(ט) (על הברטנורא) ולא קשיא א"כ ליתני להו בהדי נכסי מלוג דלא שוו להו ממש דנכסי צאן ברזל אחריותן על הבעל משא"כ נכסי מלוג ומש"ה נמי לא ידעי אי בחזקת יורשי הבעל קאמר ול"ק דא"כ ליתני בהדיא כתובה דלא השוו לכתובה דנצ"ב היא הביאתם מביתה אבל מנה ומאתים הוא נותן. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מודים ב"ש וב"ה:    אע"ג דפליגי בארוסה ממש בכתובות רפ"ח דבש"א תמכור ובה"א לא תמכור הכא מודים ב"ה שמוכרת לכתחלה דל"ד שומרת יבם לארוסה לפי שארוסה קנוייה עד שנתחייב הבא עליה סקילה הלכך כ"כ זכה בה שאין לה למכור לכתחלה אבל בשומרת יבם שלא עשה בה שום מעשה הוא אלא מכח אחיו והבא עליה לא מיחייב אלא מלקות ודאי דבזכותה נפלו הלכך מוכרת לכתחלה ואע"ג דלבתר הכי עבד בה מאמר מ"מ כשנפלו בזכותה נפלו ולא בזכותו נמוקי יוסף: ועוד כתב דמנה ומאתים ונדוניא שהן נכסי צאן ברזל נקראים כתובה מפני שהן כתובין בה ע"ב. ובגמ' בעי מ"ש רישא כשהיא קיימת דלא פליגי ב"ש אלא בכח דילה מחזקי לנכסים דקאמר מוכרת ונותנת לכתחלה ומ"ש כשמתה דפליגי ולא מוקמי נכסי מלוג בחזקת יורשיה ומוקי לה אביי רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעלה קודם שמת וקסבר אביי ידו דבעלה כידה ולא יותר הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה גריעא ידו דיבם מידה ונכסים בחזקתם לדעת ב"ה וב"ש פליגי ואמרי נשואה ידו עדיפא מידה וכשמת יד היבם כידה ויחלוקו א"ל רבא אי דנפלו לה כשהיא תחתיו כ"ע ל"פ דידו עדיפא מידה ואפ"ה ב"ה מודו דשקלי יורשי הבעל בנכסים אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם ורישא דלא עבד בה מאמר קודם שנפלו לה הנכסים הלכך זיקה לא מהניא ולא מידי בנכסים וסיפא דעבד בה מאמר וב"ש לטעמייהו דאמרי לעיל בפ' ד' אחין מאמר קני כדתנינן בש"א אשתו עמו וכו' וב"ה לטעמייהו דאמרי לא קני ואע"ג דלב"ש ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצרת אחותה משום אחות אשה כדקתני אשתו עמו מיהו לא כודאי נשואה משוי לה למיקני יבם כולה ירושה אלא כספק נשואה ויחלוקו אמר רב פפא דייקא דמתני' כותיה דאביי דסיפא בדנפלו לה כשהיא תחת הבעל ואע"ג דקשיא מתה פי' דייקא דקתני נכסים הנכנסין וכיוצאין עמה מאי נכנסין ומאי יוצאין לאו נכנסין לרשות הבעל ויוצאין מרשות הבעל לרשות האב ואע"ג דקשיא מתה פי' דאדמפליגי בגופה של קרקע ולאחר מיתה לפלגו בחייה ולפירות הואיל וטעמא משום דידו כידה ותו לא מידי דודאי דייקא כותיה וקשיא ליה מתה:

מתה מה יעשו בכתובתה:    תוס' פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ח.) בפי' ר"ע ז"ל לשון המתחיל מה יעשו וכו' עד ובנכסים הנכנסין והיוצאי' צריך להיות הנכנסין ויוצאין:

עם יורשי האב:    ועיין ג"כ במה שכתבתי בשם הרמב"ן ז"ל פ' מי שמת סוף סי' ט':

נכסים בחזקתן:    כדמפרש ואזיל כתובה בחזקת יורשי הבעל כלומ' עיקר כתובה ותוספת ונכסי צ"ב בחזקת יורשי הבעל דלכ"ע הוי נכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל ויבם עומד במקומו דבעל בנכסי צ"ב נמוקי יוסף אבל שם ס"פ מי שמת משמע דגריס וכתובה בוי"ו כמ"ש לשונו שם סי' ט':

ונכסי מלוג:    שהן הנכסים הנכנסים ויוצאין עמה הן בחזקת יורשי האשה והא דבסיפא אמרי ב"ש יחלוקו וברישא מודים דהכל בזכותה ומוכרת לכתחלה משום דרישא מיירי כשהיא בחיים והויא איהי ודאי שהקרן שלה ממה נפשך ואינהו ספק ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי אבל סיפא הואיל ומתה הללו באין וטוענין מכח ירושה והיבם טוען מכח ירושה הלכך שניהם ספק וספק ויחלוקו. נמוקי יוסף והוא תירוץ רבה בגמרא: אבל רש"י ז"ל גריס וכתובה בויו גם הרי"ף ז"ל וכמו שכתבתי בפ' מי שמת בסי' ט' ע"ש גם עיין במה שכתבתי אמתני' בשם הר"ן ז"ל לקמן בכתובות פ"ח סי' ז': וביד פכ"ב דהלכות אישות סי' י' ובספ"ג דהלכות נחלות ובטור אבן העזר סי' ק"ס:


פירושים נוספים