פתיחת התפריט הראשי


פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

גור אריה (כל הפרק)

משכיל לדוד (כל הפרק)

פירש"י ז"ל אלה תולדות וכו' הואיל והזכירו וכו' ד"א וכו' - הוכרח להביא ב' פירושים דלפירוש קמא ק' דהכא לא נכתב שום ברכה אלא שבח ואיך זה עניך לזכר צדיק לברכה דבשלמא גבי ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום התם שפיר מייתי רש"י המדרש דזכר צדיק לברכה אבל הכא לא דייק כ"כ לכך מייתי ד"א ולד"א נמי ק' דא"כ איך הל' מיושב ומקושר שפיר דא"כ הכי הול"ל אלה תולדות נח מעשיו צדקתו תומתו וכיוצא:

בדורותיו יש מרבותינו וכו' - היה נראה לומר דס"ל לרש"י דהנך תנאי לא פליגי דהצד השוה שבהן דנח היה צדיק אבל לא היה גמור כ"כ כמו אברהם והיינו דקאמר מר דדריש לגנאי לפי דורו וכו' וכי היכי דלא תיקשי השתא בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב בגנות צדיקים לכ"ש משו"ה קאמר אידך דהכא שאני דמתוך גנותו למדנו שבחו דאע"פ שהיה בדור שכלו חייב היה ביניהם כשושנה בין החוחים ואה"נ שאם היה בדור צדיקים היה גם הוא צדיק יותר והוי דומיא ד"ולא יכלו דברו לשלום" דאחי יוסף דמתוך גנותם למדנו שבחם כדפירש"י שם ובזה הוה א"ש דכיון דלא פליגי נקט רש"י בדבור שאח"ז ובאברהם הוא אומר וכו' דלכאורה לא אזיל אלא אליבא דמאן דדריש לגנאי ולפי דרכנו אתי ככ"ע אלא דלפי הנראה מלשון המדרש משמע דפליגי ור"י דדריש לגנאי הוא דמפ' "את האלהים התהלך" כמ"ש רש"י ור"נ דדריש לשבח מפ' בענין אחר ע"ע ולפי"ז צ"ל דרש"י ז"ל לא פסיקא ליה ולכך מייתי תחלה לתרווייהו והדר מפרש ואזיל קראי זימנין כמר וזימנין כמר כמאן דסליק ליה פירושא דההוא קרא קרוב לפשט טפי:

נחלת יעקב (כל הפרק)

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

גור אריה (כל הפרק)

משכיל לדוד (כל הפרק)

ותשחת ל' ערוה וע"ז - הכי איתא בסנהדרין. ולא ידענא מנ"ל למימר דתרי מילי הוו דנימא דלא הוה אלא ג"ע דאיברא דמצינו לשון השחתה ג"כ גבי ע"ז מיהו שאני הכא דהדר מפ' ביה קרא דג"ע הוה דכתיב כי השחית כל בשר. ואפשר דמלפני האלהים קא דריש דהואי ע"ז וליכא למימר ע"ז לחוד דהא כתיב בתריה כי השחית כל בשר את דרכו ומשמע ג"ע כדפירש"י בסנהדרין מדכתיב דרך גבר בעלמה ולכך אמרינן תרווייהו:

נחלת יעקב (כל הפרק)

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

גור אריה (כל הפרק)

משכיל לדוד (כל הפרק)

כי השחית וכו' אפילו בהמה וכו' - הם ג"כ הוזהרו על זה כשנבראו כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה:

נחלת יעקב (כל הפרק)

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

גור אריה (כל הפרק)

משכיל לדוד (כל הפרק)

קץ וכו' כל מקום וכו' - בא ליישב הפ' שאין לו הבנה דמה ר"ל שהקץ בא לפניו לכך פי' כדאיתא נמי בזהר שיש רוח א' שנקרא קץ כל בשר והוא הממונה לקטרג על הזנות וקאמר דנקרא קץ כל בשר לפי שדרכו להמית הכל טובים ורעים. וז"ש הקדוש ב"ה לנח קץ כל בשר דהיינו זה הרוח ונקרא במדרש אנדרולמוסיא בא לפני כלומר בא לפני כבר זה זמן לקטרג ואעפ"כ לא השגחתי בו ולא נחתם גז"ד אלא עתה על הגזל וכיון שהגז"ד היה על הגזל לכן לא השחית האנדרולומסי' טובים ורעים לגמרי אף במין האנושי שהרי נשארו נח ובניו ובזה מובן הדיבור שאח"ז:

את הארץ וכו' ד"א וכו' - דלפי' א' ק' דמה היה המקרא חסר אילו לא כתב אלא והנני משחיתם ומה הוסיף באמרו את הארץ .ולפי' ב' נמי ק' דלא שייך לפ' עם כיון שלא היתה ההשחתה ביחד שהרי הבריות מתו מיד במים משא"כ הארץ שלא נמוחה אלא בהמשך הזמן ע"י תדירות ותגבורת המים. ובטעם מחיית הארץ אמרו בב"ר משל לבן מלכים שהי"ל פדגוג כל זמן שסרח היה פדגוגו נלקה ע"כ וכוונתם לפי שהפדגוג חייב ללמד לבן תרבות ודרך ארץ ובהיות הבן סורח זה מורה שפדגוגו לא יצא ידי חובתו עמו ואדרבא מחזיק בידו דמסתמא ממנו למד שהרי הוא גידלו ולכך הפדגוג בדין שילקה וכך היה גם בזמן המבול כמ"ש שם בב"ר בס"פ בראשית שגם הארץ זנתה זורעין חטים ומוציאה זונין נמצא שהארץ היתה מחזקת ידי עוברי עבירה ולכך לקתה. והנח"י אחר המחילה לא דק בלשון המדרש ע"ש:

נחלת יעקב (כל הפרק)

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

גור אריה (כל הפרק)

משכיל לדוד (כל הפרק)

עשה לך וכו' הרבה ריוח וכו' - פירוש דק"ל שנראה שזה מסורס דבתחלה הול"ל מה יהיה פורענותם דהיינו "ואני הנני מביא וכו'" ואח"כ היה נמשך יפה לומר "עשה לך", כלומר לכן מפני מי המבול עשה לך תיבה שתנצל מן המבול אלא מוכח דה"פ "עשה לך תיבת וגו'" כדי שע"י עשייתה אולי ישובו וינחם ה' מן הרעה ואם לאו אזי "ואני הנני מביא את המבול וכו"".
והקשה הרב נחלת יעקב דאדרבה בנין התיבה תגרום שלא ישובו שישיבו לו אילו היה אמת, הרבה ריוח והצלה לפניו בלא תיבה אלא ודאי שאתה בודה מלבך ע"ש ונראה שלזה הו"ל להשיבם תשובה נצחת עם האמת בעצמו דמשו"ה צוהו הקב"ה לעשות התיבה אעפ"י שלא היתה צריכה לו כדי שיראו ויפחדו וישובו ואה"נ שעדיין היה מקום למתעקשים להשיב סוף סוף מה עליו לעשות עוד ועכ"פ יותר היה מקום להפחידם במעשה התיבה עם הדיבור והתוכחה טפי מהתוכחה לבדה דודאי היו אומרים שהוא בודה מלבו אותן הדברים:

בכפר זפת וכו' ומצינו וכו' - הא דהוצרך רבינו לאתויי הא דמצינו בגמרא ולא סגי ליה במאי דקאמר זפת בלשון ארמי היינו כי היכי דלא תיקשי דכיון דכפר היינו זפת ובלשון ארמי נקרא כך והיינו דתרגם אנקלוס כופרא מאי שנא דבפ' שמות בפ' בחמר ובזפת תרגם אנקלוס ובזפתא דמכח זה היה נראה דכופר לאו היינו זפת משו"ה קאמר ומצינו בגמרא כופרא ושם תראה ההפרש והיינו דכופרא פסולת וזיפתא וכדאיתא בגיטין פ' מי שאחזו תלת נטופייתא משחא דכופרא ופירש"י ג' טיפות של פסולת זפת וכ"פ הערוך. ולפי"ז צ"ל דהעטרן דהיינו פסולת של זפת עדיף למיקם באפי מיא טפי מזפתא גופה ולכך כאן מפני חוזק המים זפתה בכפר ולא בזפת וכדלקמן .ומה שהוצרך רש"י ז"ל לתרי טעמי באותה של משה נראה משום דהתם איכא שתי דיעות בדברי רז"ל לפ' מאי בסוף חד אמר אגם וח"א ים סוף והטעם הראשון של תשות המים היינו אליבא דמ"ד אגם דלמ"ד ים סוף התם נמי הואי חוזק המים דליכא למימר דחוזק המים דהכא היינו לפי ש,היו רותחין דא"כ אדרבא הזפת גרוע טפי מחמר לגבי רותחין שהוא ניתך אלא ע"כ צריכים לומר כדאיתא בזבחים פ' פרת חטאת שצדי התבה נצטננו דרך נס וא"כ הרי התם נמי הוה חוזק המים שהים שוטף והולך בחזקה ואמאי לא עבדא ליה נטירותא יתירתא לכך הוצרך לפום הך סברא לאידך טעמא כדי שלא יריח וכו':

נחלת יעקב (כל הפרק)

עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו - וקשה דאדרבה דבנין תיבה תגרום שלא ישובו, כי הם ישיבו לו אילו היה אמת שלכך אתה בונה תיבה שהש"י רוצה להצילך מן המבול והלא ריוח והצלה לפניו להצילך מן המבול ואפילו בלא תיבה, אלא ודאי שאתה בודה מלבך שיהיה מבול.
וי"ל שכבר היתה קבלה בידם שיהא מבול וכמו שפי' אצל נשי למך אלא שהיו אומרים עד זמן רב ולא עתה ומחמת בנין התיבה ובעצי גפרית יודו שעתה יבא ואולי ישובו.אין

’עצי גופר’ כך שמו ולמה ממין זה ע"ש גפרית וכו' - . . .

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

ויש אומרים אבן טובה המאירה להם - בפרק חלק (סנהדרין קח, ב) ובבראשית רבה (לא, יב). ופירוש תעשה, תכין, כמו ובן הבקר אשר עשה. וקצר הכתוב ולא הזכיר החלון בצווי, וכמוהו רבים, דאל"כ למה לא קראו חלון כמו שקראו באחרונה, ולמה לא הורה לו מקומו כמו שהורה מקום הפתח ושניהם בפסוק אחד.
אבל למ"ד חלון צ"ל שלא הורה מקומו מפני היותו למעלה כמשפט כל חלונות הספינות, ולא כן הפתח מפני שמקומה היפך כל הספינות שבכלן הפתח מלמעלה ופה מן הצד, וצוהר וחלון עניינם אחד, כי צוהר מלשון צהרים המורה על האור והחלון אינו אלא לאורה.

שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה - ורחבו ששית אמה כערך אורך התיבה אל רחבה, לא שהיה רחבו אמה דא"כ יהיה ארכו שש אמות בערך אורך התיבה אל רחבה, ויהיו הגשמים נכנסים משם, ולמה חשש על הפתח שלא יפלו הגשמים בה וגזר שתהיה בצדה ולא חשש על זה.

שלא יפלו הגשמים בה - דאל"כ למה בצדה ולא מלמעלה כמשפט פתחי הספינות, ומה שלא פחד שלא יכנסו בה מים מן הצד הוא מפני שבידו לתקן ולא כן מלמעלה, או מפני שהזהירו שישים אותה מן הצד כדי שלא יפלו הגשמים בה, הבין מזה שישימנה למעלה ממקום השקיעה, אע"פ שלא פירש.

עליונים לאדם אמצעיים למדור תחתיים לזבל - בפרק חלק (סנהדרין קח, ב) דאל"כ למה חלקו לג' חלקים.

גור אריה (כל הפרק)

יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם - [...]

ועומד למעלה על אמה כו' - פירוש על אמה באורך אבל היה רחב רק טפח כדי שיהיה הרוחב דומה אל האורך למעלה כמו שהוא למטה, שהרי למטה היה שלש מאות אמה אורך וחמישים רוחב, הרוחב הוא ששית האורך, וכן למעלה הרוחב הוא ששית האורך, והאורך הוא אמה והרוחב ששית אמה שהוא טפח.
והשתא יתורץ לך למה היתה עומדת למעלה על אמה דוקא לא פחות ולא יותר, אלא משום שיהיה ברוחב שלה למעלה טפח ובפחות מכן אי אפשר דקיימא לן דשפוע אהלים פחות מטפח לאו אהל נקרא כלל והתיבה בודאי היא אוהל לדרים בה, ולפיכך היתה עומדת למעלה על אמה שיהיה ברוחב טפח.

שלא יפלו הגשמים וכו' - דאם לא כן כל פתח התיבה היא למעלה, והוי ליה לעשות ג"כ פתח התיבה למעלה.

עליונים לאדם - [...]

משכיל לדוד (כל הפרק)

צהר י"א וכו' - להך סברא דקאמר אבן טובה נמצא דאין כאן חלון אחר רק הפתח והא דקרי ליה לקמן חלון התיבה נראה דהכא קודם התחלת המבול קרי ליה פתח שהיה יכול לשמש לביאה ויציאה שהרי בשעת עשייתה קודם שהתחיל המבול היתה התיבה בקרקע אבל לקמן בשעת המבול שלא היו יוצאים ושהיתה התיבה מהלכת ע"ג המים באופן שלא היה מציאות לאיש לצאת משם נמצא שאז לא משמש כלום לכך לא קרי ליה פתח אלא חלון שאז לא היה תשמישו אלא כמו חלון להכניס האויר והאורה כמו חלון דעלמא:

נחלת יעקב (כל הפרק)

י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר) - ופלוגתייהו תליא אם מזלות שמשו במבול או לא, ונחלקו בזה פכ"ה ופל"ג ופל"ד ואף על גב דהא ודאי שהיה חלון לתיבה דהא כתיב ויפתח נח את חלון התיבה מכל מקום סבירא ליה דלא נעשה להאיר אלא לאויר בעלמא, וע"ל.