קטגוריה:בראשית ג כג
וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַֽ/יְשַׁלְּחֵ֛/הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִ/גַּן־עֵ֑דֶן לַֽ/עֲבֹד֙ אֶת־הָ֣/אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִ/שָּֽׁם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְשַׁלְּחֵיהּ יְיָ אֱלֹהִים מִגִּנְּתָא דְּעֵדֶן לְמִפְלַח בְּאַרְעָא דְּאִתְבְּרִי מִתַּמָּן׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְשַׁלְּחֵיהּ יְיָ אֱלֹהִים מִגִּנְּתָא דְּעֵדֶן לְמִפְלַח בְּאַרְעָא [נ"א יַת אַדְמְתָא] דְּאִתְבְּרִי מִתַּמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַרְכֵיהּ יְיָ אֱלהִים מִגִנְתָא דְעֵדֶן וְאָזַל וְיָתִיב בְּטוּר מוֹרִיָה לְמִפְלַח יַת אַדְמָתָא דְאִתְבְּרִי מִתַּמָן: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וישַלחהו — כל שילוח ואחריו מ"ם, כמו גרוש והוא לגנאי, כמו "שלח מעל פני" (ירמיהו טו א). ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי, שהוא לשון כבוד, כמו "הולך עמם לשלחם" (בראשית יח טז), וכמו "וישלחהו וילך בשלום" (שמואל ב ג כג). שאם כן, יהיה כבוד האדמה גדול מכבוד גן עדן. ואם אמר: למה נכתב ויגרש את האדם אם פירושו וישלחהו – 'ויגרשהו'? כן פירושו: כאשר גרשו, השכין את הכרובים.
ומלת כרובים — יש אומרים 'כנערים', תרגום ארמית 'כרביא'. ולפי דעתי שהיא מלת כלל צורות כולם. ויחזקאל שאמר בתחילה "ופני שור" (יחזקאל א י), לא התחלפה הצורה, שהעגל לא נעשה בימיו; ואחר כן, באמרו: "פני הכרוב" (יחזקאל י יד) בה"א הידיעה, הצורה צורת שור, כאילו אמר: הצורה שהזכרתי בתחילה; על כן כל צורת שור כרוב, ואין כל כרוב צורת שור. והראייה הגמורה, שאמר באחרונה: "כי כרובים המה" (יחזקאל י כ). ופה אמר הכרובים, והם המלאכים הידועים, ובידם חרב יש לה להט ולה שתי פיות, וזה פירוש המתהפכת. והמפרשים שאומרים כי על השמש דיבר, איננו אמת:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"וישלחהו" צוה שילך משם כמו למהר לשלחם מן הארץ:
" האדמה אשר לוקח משם" שיהיה המקום ההוא ואוירו נאות למזגו ומזונו וצרכיו יותר משאר חלקי האדמה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כג) "וישלחהו ה' מג"ע". והנה בצאתו מג"ע יש לפניו כמה דרכים דרך הנהרות שכבר בארנו ענינם למעלה, ששלשה מהם הם רעים וחטאים, הנהר הרביעי הוא פרת הסובב את א"י הוא הטוב מהם, ושלחו ה' בשליחות לעבוד את האדמה אשר לקח משם, שילך דרך נהר פרת אל א"י, שמשם נברא כמ"ש חז"ל שממקום כפרתו נברא, כי נברא מאדמת הר המוריה ממקום המזבח, והושם אח"כ בגן עדן, ושלחו שנית למקומו הראשון שמשם נברא:
אלשיך
ועל דרך הפשט יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל (עבודה זרה ח א) על פסוק ותיטב לה' משור פר כו', שהוא קרבן שהקריב אדם הראשון, וראוי לדעת באיזה זמן הקריבו, כי לא נזכר בפרשה, ועוד למה לא היה לרצון בעצם, שאומר ותיטב לה' משור פר שהקריב אדם הראשון, שיורה כי לא שלם היה קרבנו של אדם. ועל פי דרכנו נשית לב אל מאמרם ז"ל (חולין ס א) שאמרו שור שהקריב אדם הראשון קרנותיו קדמו לפרסותיו שנאמר מקרין מפריס, מה ענין הקדימה הזאת. ואם הוא חולק אל מאמר האומר פר שהקריב אדם הראשון קרן אחד היה לו במצחו שנאמר מקרין מפריס מקרן כתיב, כי הנה אין ספק שבמספר קרנותיו חולקין, כי האומר קרנותיו קודמות, מורה כי שנים הן ולא אחד בלבד, כדעת האומר קרן אחד:
אך אפשר כי בענין פשטו לא יחלקו, כי אם בענין בחינת הרמז. והצד השוה שבהם שכל אחד הוקשה לו בכתוב שני דברים, א. מה חסרונו של שור פר ההוא שבעתיד ייטיב לה' ממנו. ועוד מה בא להודיע שהיה מקרין מפריס, כי הלא כל שור פר כן הוא. ודעת האומר הראשון, כי בא הכתוב להשיב ולומר טעם אל מה שייטיב לה' משור פר של אדם הראשון, מפני שהיו קרנותיו קודמות לפרסותיו, כלומר כי בא על עון, כי קדמו נגיחותיו להזיק בחטאו, לפרסותיו שהם סימני טהרתו, מה שאין כן לעתיד כי לא על קדימת עון יהיה. ודעת האחר הוא שהכתוב נותן טעם בדרך אחרת, והוא מעין מאמרם ז"ל (פרקי דרבי אליעזר סוף פרק לא) על אילו של יצחק כי שני קרניו הועילו, אחד לשופר של מתן תורה לזמן זה, ושל ימין לשופר גדול לעתיד לבא שיתקע בשופר גדול:
ונבא אל הענין, אמר ותיטב לה' משור פר של אדם הראשון, כי לא הועיל זכות הקרבן ההוא לזמן זה ולעתיד - כשל יצחק, כי אם קרן אחת היתה לו, שהיא להיות לו חירות מה שלא מת ביומו, עד תתק"ל שנה, ושבעים שנה שאמרו רבותינו ז"ל שנשארו מהאלף לדורות עולם, אך לא הועיל גם לעתיד לבא, וגם זה מהטעם הקודם כי בא על עון:
ובזה נבא לענין הכתוב, כי מה' יצא הדבר אחר שחטא לשלחו להקריב הקרבן להאריך לו. ועל פי דרכו הורה לנו הוא יתברך גודל ענותנותו וחסדו עם בריותיו, וכי לא רצה לגרשו כלה בזעף, וגם לא להודיעו שהיה מוציאו בהחלט, כי אם לאט לו, קו לקו שלחו להקריב קרבנו. ואמר לו שילך מגן עדן למקום כפרתו אשר לוקח משם, הוא מקום המזבח שבהר המוריה ושם יעבוד עבודה, הוא קרבן שור פר מקרין מפריס שהקריב, כנודע מרבותינו ז"ל. ובזה נמצא עובד את האדמה כחורש ועובד להצמיחה לתקן את אשר אררה ה', כאומרו ארורה האדמה בעבורך, עתה על ידי ריצוי הקרבן במקום כפרתו, כי שם שפע קדושה תמיד, הוא שער השמים - וזהו אומרו "לעבוד את האדמה אשר לוקח משם", כי ממקום כפרתו נברא, שעל ידי קרבן זה בתשובה - יתוקן בצד מה. ולא הגיד לו שהיו גירושיו גמורים. והנה העולה על רוחו של אדם, היה לחזור אחר כך, אמנם הוא יתברך גירשו שלא ישוב עוד. וזהו אומרו "ויגרש את האדם", ולא שאמר לו בפניו שלא ישוב. ואם כן איך היו הגירושין, הלא הוא כי "וישכן מקדם לגן עדן כו' ואת להט החרב" כו' למען כשישוב לא יוכל ליכנס. וזהו "לשמור את דרך" כו'. וזהו "וישלחהו" כו' ואחר כך "ויגרש" כו' כי תחלה שלחו ואחר כך גירשו כמדובר:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
דבר אחר: למלך שהיה לו בן בית, והשליטו על כל אשר לו. התחילו הכל אומרים: שותפו הוא. מה עשה המלך? טרדו; כך וישלחהו ה' מגן עדן. דבר אחר: למלך שנשא אשה, ועשה לה שלשלת של מרגליות. סרחה, נטלו הימנה וכתב לה גט. כך הקב"ה, הניחו לאדם בגן עדן ועשה לו עשר חופות. כיון שחטא, נתן לו גט, שנאמר: וישלחהו, ואין שילוח אלא גט, שנאמר: "ושלחה מביתו":
וישלחהו. ר' יהודה אומר: שילוח מגן עדן בעולם הזה ובעולם הבא, הקשה עליו. רבי נחמיה אומר: שילוח מגן עדן בעולם הזה, ולא שילוח בעולם הבא. ודא מסייעא לרבי נחמיה: "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך", לכשיקיץ אותו שנברא כתמונתך, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה.
וישלחהו ה' אלהים. כשבראו בראו במדת רחמים ובמדת הדין, וכשטרדו טרדו במדת רחמים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג כג.
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן
וַיְשַׁלְּחֵהוּ
וַיְשַׁלְּחֵהוּ - להעביר, לשחרר, לפנות, לסלק, לזרוק, ככתוב: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה" (בראשית ח ח).
לשלח זאת מילה עדינה יותר למילה לגרש, כפי שנכתב בפסוק הבא: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (ביאור:בראשית ג כד).
בפעולה 'לשלח' קיימת האפשרות לשוב חזרה, כפי שעשתה היונה. אולם כאן לא נראה שאלוהים התכוון לקחת אותם חזרה לגן עדן. הם גמרו ללמוד.
ניתן להבין שלאלוהים היו רגשות מעורבים: הוא גם שלח וגם גרש.
- אין ספק שאלוהים לא היה יכול להשאיר את אדם וחווה בגן עדן לתמיד, אם הם היו מקיימים את פקודתו ולא אוכלים מהפרי עד היום.
- אין ספק שאלוהים לא התכוון שהם ישארו בגן עדן אחרי שהם אכלו מפרי עץ הדעת.
- אין ספק שאלוהים לא התכוון להרוג אותם ולעשות אדם חדש.
- מטרתו של אלוהים היה ללמד אותם דעת טוב ורע, ואז לשחרר אותם לעולם.
קבלת הדין
אלוהים היה חייב לסלק אותם מגן עדן.
- אם אלוהים לא היה מטיל עליהם איסור, הם לא היו מפרים את פקודת אלוהים, והיה קשה לאלוהים לזרוק אותם מגן עדן.
- אלוהים לא היה יכול להסביר להם שהם יוצאו מגן עדן כאשר הוא יחליט שהם למדו מספיק. אז הם לא היו מתאמצים ללמוד.
- אלוהים לא היה יכול להוציא אותם במפתיע, כי אז הם היו בוכים ליד השער ומסרבים ללכת לעבוד את האדמה.
- אם אלוהים היה מודיע מראש שהם יגורשו, בלי להזכיר את המוות, הנחש לא היה יכול לפתות את האישה ולהגיד לא 'לא תגורשון'.
לכן אלוהים הטיל את האיסור, ואיים בעונש מוות, בידיעה שהם יעברו עליו, ואז הוא יקל בעונשם ורק יגרש אותם, וכך הם ישמחו שהם לא מתים ויתרחקו מגן עדן, פן אלוהים ישנה את דעתו ויזכר בעונש שמגיע להם. לאחר שהם יצאו, אלוהים הציב את "הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (ביאור:בראשית ג כד) כדי למנוע מהם לשוב.
לַעֲבֹד - ביחיד
בפסוק הזה אלוהים מדבר רק לאדם, ביחיד: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ", "לַעֲבֹד", "לֻקַּח". גם במשפט הבא נאמר: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (ביאור:בראשית ג כד), האישה אינה מוזכרת.
נוצרת האפשרות שהאישה לא גורשה מגן עדן, היא רק הוענשה כפי שאלוהים אמר.
סביר שהאישה לא נשארה בגן עדן, הן נולדו להם ילדים ככתוב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" (בראשית ד א).
ניתן להבין שדברי אלוהים ביחיד כללו גם את האישה כחלק מאדם. הם הפכו ליחידה אחת, עובדים ביחד כיכולתם, ושבים לאדמה בסוף חייהם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ש
- שמות כה יח (5 דפים)
דפים בקטגוריה "בראשית ג כג"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.