קטגוריה:ירמיהו טו א
ויאמר יהוה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵעַל־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔/י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּ/שְׁמוּאֵל֙ לְ/פָנַ֔/י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖/י אֶל־הָ/עָ֣ם הַ/זֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵֽ/עַל־פָּנַ֖/י וְ/יֵצֵֽאוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"משה ושמואל" - שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל, ומתחילה החזירום למוטב ואחר-כך התפללו עליהם, ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב:
- משה - (שמות לב כז): "שימו איש חרבו...", (שמות לב כ): "ויזר על פני המים...", ואחר-כך (שמות לב ל): "אעלה אל ה' אולי אכפרה".
- שמואל - במצפה: (שמואל א ז): "ויסירו בני ישראל את הבעלים", ואחר-כך (שמואל א ז): "קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם".
אתה אינך יכול להשיבם אלי, לכך אל תתפלל עליהם!
"נפשי" - רצוני.מלבי"ם (כל הפרק)
"ויאמר ה'", ה' השיב לו, שכבר נתחתם גזר דינם ולא יועיל עוד שום תפלה, אף "שיעמד משה ושמואל לפני", שהם היו קוראים תמיד בעד ישראל והשיבו את הגזרה, זה היה בעוד שהיה נפשי ורצוני אליהם, שהגם שפני היו פנים של זעם נפשי היה לרצון, אבל עתה נקעה נפשי מהם, לכן "שלח מעל פני ויצאו" לגולה, כבן סורר שאביו דחפו מביתו:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"שלח" - אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה
"משה ושמואל" - משה או שמואל ר"ל אף שהיה תפלתם מקובלת לפני מ"מ אם מי מהם יתפלל בעד העם הזה אין רצוני עליהם להיות מרוצה להם
"אם יעמוד" - ר"ל בתפלה ובקשה
מצודת ציון
"נפשי" - ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג)
"שלח" - ענין טירוד וגרושין כמו הן ישלח (לעיל ג)
משה ושמואל לעומת ירמיהו
לאחר תפילה ארוכה שהתפלל ירמיהו על הבצורת (ירמיהו יד), ה' דחה את תפילתו ואמר לו:
(ירמיהו טו א): "ויאמר ה' אלי: אם יעמד משה ושמואל לפני, אין נפשי אל העם הזה! שלח מעל פני ויצאו!"
רק משה ושמואל
יש קוראים את הפסוק " אם יעמוד משה ושמואל לפניי [אקבל את תפילתם; אבל כעת] אין נפשי אל העם הזה ". מדוע? מה היתרון של משה ושמואל על ירמיהו?
1. ייתכן שהסיבה היא, שמשה ושמואל השיבו את עם ישראל אל ה', ורק אחר-כך התפללו וביקשו רחמים על עם ישראל. אבל ירמיהו לא מצליח להשיב את עם ישראל אל ה', ולכן אין לו זכות להתפלל עבורם ( רש"י ) .
אפילו משה ושמואל לא
2. ויש קוראים את הפסוק "[אפילו] אם יעמוד משה ושמואל לפניי [לא אקבל את תפילתם, כי] אין נפשי אל העם הזה ". משה ושמואל השתמשו בטענות דומות לזו של ירמיהו - שה' שיושיע את ישראל למען שמו וכבודו ולמען בריתו:
- (שמות לב יב): "למה יאמרו מצרים לאמר 'ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה'? שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך! זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם!"
- (שמואל א יב כב): "כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול , כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם"
- (ירמיהו יד כא): "אל תנאץ למען שמך , אל תנבל כסא כבודך, זכר אל תפר בריתך אתנו"
הטענות הללו התקבלו בעבר, אבל עכשיו הן כבר לא מתקבלות - מדוע?
נראה שהסיבה כתובה בהמשך הפסוק: "אין נפשי אל העם הזה".
בימי משה ושמואל, ה"נפש" של ה' היתה בעם ישראל, כלומר היה להם קישור נפשי פנימי אל ה', ורק המעשים החיצוניים שלהם היו מקולקלים. משה ושמואל הצליחו, בכוח תפילתם, לחשוף את הנפש הפנימית של עם ישראל ו"לשכנע" את ה' שייתן להם עוד הזדמנות.
אבל בימי ירמיהו, ה"נפש" הפנימית כבר התקלקלה: (ירמיהו טו ד): "ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ, בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם". מנשה בן יחזקיהו, שהכניס עבודה זרה לקודש הקודשים ומילא את ירושלים בדמם של מתנגדיו, הצליח לעקור ולמחוק מעם ישראל את הקישור הנפשי אל ה', ולכן כבר לא היתה להם תקוה, ואפילו תפילה בעוצמה כשל משה ושמואל כבר לא יכלה לעזור, הפתרון היחיד שנשאר הוא לזעזע אותם על-ידי חורבן וגלות.
שלח מעל פניי ויצאו
הביטוי "שלח מעל פניי ויצאו" מזכיר את שילוח האדם מגן עדן: (בראשית ג כג): "וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם". גם בני ישראל, כמו אדם וחוה, היו בגן עדן בארץ ישראל, עד שחטאו ושולחו משם (ר' אבהו, איכה רבתי פתיחה ד ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-08-11.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "ירמיהו טו א"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.