ביאור:תהלים קלז
קיצור דרך: a26d7
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ (מהדורות נוספות של תהלים קלז)
| על נהרות בבל, אדוארד בנדמן – 1832 |
- א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל כאשר גורשנו מארץ ישראל והגענו לשפת הנהר בבבל – שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
- ב עַל עֲרָבִים עצי ערבה בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
- ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ ביקשו, ציוו שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר שנאמר שירה, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה ואויבנו הלועגים לנו ביקשו מאיתנו לאמר (שירי) שמחה: "שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן!".
- ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה, עַל אַדְמַת נֵכָר?
- ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ͏ִִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תשכח יד ימיני איך לעשות את פעולותיה.
- ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אזכור אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי בכל פעם שיש לי שמחה.
- ז זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם היום בו הם שמחו על כך שהבבלים החריבו את יְרוּשָׁלָ͏ִִם, הָאֹמְרִים: "עָרוּ, עָרוּ החריבו, החריבו (אדום עודדו את בבל - ר' הערות על ספר עובדיה), עַד הַיְסוֹד בָּהּ אשר בירושלים".
- ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה לשון קללה, שהלוואי ותהיה שדודה - אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ זכות תהיה למי שישלם לך אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
- ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (פסוק ב) - סביר להניח שהם תלו את הכינורות בתוך השיחים, כי לא רצו ששוביהם יבקשו מהם לנגן (כפי שאכן מסופר בפסוק הבא). מדוע לא שברו אותם או השליכו למים? בדעת מקרא (הערה 3) מציעים שהם לא רצו לאבד בידיהם את הכינורות שהיו מנגנים בהם שירי קודש בציון, או שאולי הם קיוו להחביא אותם שם ולאסוף אותם יותר מאוחר לאחר ששוביהם יניחו להם. בעזרא פרק ג, ט-יא אכן חוזרים הלוויים לנגן לאחר החזרה מהגלות.
- בפסיקתא רבתי, פיסקא לא מופיע גם: "ואמרו לא דיינו שהחרבנו בית מקדשו בעונותינו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש בכינורותינו לפני הננס הזה. מיד עמדו כולהם ונטלו עצה ותלו כינורותיהם בערבות שהיו שם, ושלטו בנפשותם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומקצצים אותם... מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם אין אתם יודעים שהיו כפותינו חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו? ראו היאך נשיר. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם שלטתם בעצמיכם וקטעתם אצבעותיכם - חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון אני משיב אתכם על עזיבה ושכיחה שתבעו אותי שנא' "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ולא עוד אלא אתם שלטתם באצבעות ידיכם של ימין, אף אני..."
מתוך הערך בוויקיפדיה:
- "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ" (פסוקים ה-ו) - נוהגים לאמר פסוקים אלו בחתונה כדי ל"העלות את ירושלים על ראש שמחתנו", ובסמוך שובר החתן כוס לזכר חורבן המקדש.
- ישנו מנהג לומר את המזמור כולו כהקדמה לברכת המזון בימים שבהם אומרים תחנון, אבל בימים שבהם אין אומרים תחנון מחליפים אותו ב"שיר המעלות" (מזמור קכ"ו).