ביאור:בבלי חגיגה דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת חגיגה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
השתא דנפקא ליה מ'למקצה השמים ועד קצה השמים' [1], [2] 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ' למה לי [3]?
כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון - מן הארץ עד לרקיע, שנאמר 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ [ולמקצה השמים ועד קצה השמים]’ [4], וכיון שסרח - הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך [5].
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה [6], שנאמר 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים'; כיון שסרח - הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר 'ותשת עלי כפך'.
אי הכי קשו קראי אהדדי?
אידי ואידי חד שיעורא הוא.
ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו [7], אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה [8]:
שמים וארץ - דכתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ;
תהו ובהו - דכתיב (בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים];
אור וחשך: חשך - דכתיב וחשך על פני תהום; אור - דכתיב (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור [ויהי אור];
רוח ומים - דכתיב 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים';
מדת יום ומדת לילה - דכתיב (בראשית א ה: ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
תנא: ’’תהו' = קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך, שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו [סכתו חשכת מים עבי שחקים] [9];
'בהו' אלו אבנים המפולמות [10] המשוקעות בתהום, שמהן יוצאין מים, שנאמר (ישעיהו לד יא): "וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו בה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" [11] ;
ואור, ביום ראשון איברי? והכתיב (בראשית א יז) (בראשית א יז): "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים [להאיר על הארץ]" וכתיב (בראשית א יט): "ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי?"
כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו; כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח טו): "וימנע מרשעים אורם [וזרוע רמה תשבר]"; ולמי גנזו? - לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (בראשית א ד): "וירא אלהים את האור כי טוב [ויבדל אלקים בין האור ובין החשך]", ואין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיהו ג י): "אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו]"; כיון שראה אור שגנזו לצדיקים – שמח, שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישְׂמַח [ונר רשעים ידעַך]".
כתנאי: אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב; וחכמים אומרים: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון, ולא נתלו עד יום רביעי.
אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב: בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה [12] ובתבונה [13] ובדעת [14] ובכח [15] ובגערה [16] ובגבורה [17] בצדק ובמשפט בחסד וברחמים:
בחכמה ובתבונה - דכתיב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה;
בדעת - דכתיב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו [ושחקים ירעפו טל];
בכח וגבורה - דכתיב (תהלים סה ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה;
בגערה - דכתיב (איוב כו יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו;
בצדק ומשפט - דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך [חסד ואמת יקדמו פניך];
בחסד ורחמים - דכתיב (תהלים כה ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.
ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם - היה מרחיב והולך כשתי פקעיות [18] של שתִי, עד שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר 'עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו', והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית יז א; לה,א; איוב יג,ג) 'אני אל שדי'? - אני הוא שאמרתי לעולם די:
אמר ריש לקיש: בשעה שברא הקב"ה את הים - היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו, שנאמר (נחום א ד) גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב [אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל].
תנו רבנן: 'בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר (בראשית ב א: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
אמר להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית, שנאמר (עמוס ט ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם <מעלותו> מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ [הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ] [19]?
אמר להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא, שנאמר (ישעיהו סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי] [20]?
וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו, שנאמר (ישעיהו מח יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו [21].'
ואידך, מאי 'יחדו'?
דלא משתלפי מהדדי [שאין לנתקם זה מזה].
[מכל מקום] קשו קראי אהדדי?
אמר ריש לקיש: כשנבראו - ברא שמים ואחר כך ברא הארץ, וכשנטה - נטה הארץ ואחר כך נטה שמים.
מאי 'שמים'?
אמר רבי יוסי בר חנינא: ששם מים.
במתניתא תנא: אש ומים, מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן [22] זה בזה ועשה מהן רקיע.
שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: אתה, ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, שהיה דורש כל 'את'ין שבתורה, ’[בראשית א,א: בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ' מה היה דורש בהן?
אמר לו: אילו נאמר ’[בראשית ברא אלהים] שמים וארץ' הייתי אומר שמים = שמו של הקב"ה; עכשיו שנאמר 'את השמים ואת הארץ' שמים = שמים ממש, ארץ = ארץ ממש;
'את הארץ' למה לי? - להקדים שמים לארץ [23].
(בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים] - מכדי בשמים אתחיל ברישא, מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ?
תנא דבי רבי ישמעאל: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: השכימו לפתחי! השכים ומצא נשים ואנשים, למי משבח? למי שאין דרכו להשכים והשכים! [24].
תניא: 'רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות:
הארץ על מה עומדת? - על העמודים, שנאמר (איוב ט ו) הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן;
עמודים - על המים, שנאמר (תהלים קלו ו) לרוקע הארץ על המים [כי לעולם חסדו];
מים - על ההרים, שנאמר (תהלים קד ו: תהום כלבוש כסיתו) על הרים יעמדו מים;
הרים – ברוח, שנאמר (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו] [25];
רוח – בסערה, שנאמר (תהלים קמח ח: אש וברד שלג וקיטור) רוח סערה עושה דברו [26];
סערה - תלויה בזרועו של הקב"ה, שנאמר (דברים לג כז: מענה אלהי קדם) ומתחת זרועות עולם [ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד] [27];
וחכמים אומרים: על י"ב עמודים עומדת, שנאמר (דברים לב ח: בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל;
ויש אומרים שבעה עמודים, שנאמר (משלי ט א: חכמות בנתה ביתה) חצבה עמודיה שבעה;
רבי אלעזר בן שמוע אומר: על עמוד אחד, ו'צדיק' שמו, שנאמר (משלי י כה: כעבור סופה ואין רשע) וצדיק יסוד עולם.
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר (דברים י יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים [וכל אשר בה]’.
ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות;
וילון - אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית [28] ויוצא ערבית [29], ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר (ישעיהו מ כב: הישב על חוג הארץ וישביה כחגבי) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת [30];
רקיע - שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר (בראשית א יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים [להאיר על הארץ];
שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מָן לצדיקים, שנאמר (תהלים עח כג-כד) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח [פסוק כד] וימטר עליהם מָן לאכול [ודגן שמים נתן למו];
זבול - שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר (מלכים א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים;
ומנלן דאיקרי 'שמים'?
דכתיב (ישעיהו סג טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך [איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו];
מעון [31] - שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה, וחשות ביום מפני כבודן של ישראל [32], שנאמר (תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עמי [תפלה לאל חיי] [33];
אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר 'יומם יצוה ה' חסדו'; ומה טעם 'יומם יצוה ה' חסדו'? - משום 'ובלילה שירֹה עמי'.
ואיכא דאמרי אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר 'יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עמי'.
אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר (איוב ל ד) הקוטפים מַלּוּחַ
עלי שיח ושרש רתמים לחמם;
ומנלן דאיקרי שמים?
שנאמר (דברים כו טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים [וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש];
מכון [34] - שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים [35], וחדרה של סופה וסערה, ומערה של קיטור ודלתותיהן אש [36], שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב [את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה] [37];
הני ברקיעא איתנהו? [לא,] הני בארעא איתנהו, דכתיב (תהלים קמח ז-ח) הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות [פסוק ח] אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו!?
אמר רב יהודה אמר רב: דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ: אמר לפניו: ריבונו של עולם! (תהלים ה ה: כי) לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע: צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע [38].
ומנלן דאיקרי [39] 'שמים'?
דכתיב (מלכים א ח לט) ואתה תשמע השמים מכון שבתך [וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם];
ערבות - שבו צדק משפט, וצדקה, גנזי חיים, וגנזי שלום, וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות [40] שעתיד להיבראות [41], וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים;
צדק ומשפט - דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך [חסד ואמת יקדמו פניך] [42];
צדקה - דכתיב (ישעיהו נט יז) וילבש צדקה כשריֹן [וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה] [43];
גנזי חיים - דכתיב (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים [באורך נראה אור];
וגנזי שלום - דכתיב [שופטים ו,כד: ויבן שם גדעון מזבח לה’] ויקרא לו ה' שלום [עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי] [44];
וגנזי ברכה - דכתיב (תהלים כד ה) ישא ברכה מאת ה' [וצדקה מאלהי ישעו];
נשמתן של צדיקים - דכתיב (שמואל א כה כט: ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפש) והיתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך [ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע];
רוחות ונשמות - שעתיד להיבראות, דכתיב (ישעיהו נז טז: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי [45];
וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים - דכתיב (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה [46];
שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר (תהלים סח ה: שירו לאלהים זמרו שמו) סולו לרוכב בערבות ביה שמו [ועלזו לפניו];
ומנלן דאיקרי 'שמים'?
אתיא 'רכיבה' 'רכיבה': כתיב הכא סולו לרוכב בערבות וכתיב התם (דברים לג כו: אין כאל ישרון) רוכב שמים בעזרך [ובגאותו שחקים]
וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים.
ומי איכא חשוכא קמי שמיא? והכתיב (דניאל ב כב) הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא <ונהירא> וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא?
לא קשיא: הא [47]
הערות
עריכה- ^ דאסור לשאול מה שיש חוץ למחיצות, ממילא נפקא לן דאסור לשאול בקודם שנברא, דהיא היא, מה שהיה קודם לברייתו - הוא עכשיו חוץ למחיצתו
- ^ הלכך
- ^ למה לי למעוטי מיניה קודם שנברא העולם
- ^ על הארץ היה, ומגיע לשמים
- ^ אחור וקדם צרתני - שתי פעמים יצרתני, תחלה גבוה ולבסוף שפל
- ^ כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב
- ^ לקמן מפרש להו
- ^ עשרים וארבע שעות בין שניהם
- ^ למדת שקו החשך מקיף את השמים
- ^ לשון ליחלוח
- ^ למדת שה'תהו' = קו, וה'בהו' = אבנים
- ^ יודע מה שלמד
- ^ שהוא מבין דבר חדש מפלפול חכמתו
- ^ ישוב
- ^ הוא כח הזרוע
- ^ נזיפה, כדאמרינן לקמן: שגער בו ועמד
- ^ גבורת הלב
- ^ לומישי"ל בלעז, פקעת של חוטים
- ^ אלמא 'עלייה' מיקרו
- ^ שרפרף - לרגליו, וכסא – לישב; על כרחך הכסא עשוי תחלה, ולפי גובה הכסא הוא מתקן השרפרף
- ^ מסיפיה דקרא יליף, דכתיב יעמדו יחדו כשבראן ועשאן פקעיות, כמו שאמרנו למעלה
- ^ עירבן
- ^ דאי לא כתיב 'את', הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת - להכי כתב 'את': להקדים
- ^ הכא נמי דקָרא לשמים תחלה, הוה ליה ארץ = אין דרכו להשכים, ועוד: שכל מעשה ארץ מתונים, ומעשה שמים במהירות, וזו [הארץ] השכימה עמה, שנבראו כאחת - לכך התחיל לספר מעשיה תחלה
- ^ יוצר הרים ובורא רוח - מה ענין זה אצל זה? אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח
- ^ דבר הרוח סערה עשאתו
- ^ כל היצירה מתחת זרועות עולם הסובלות אותו
- ^ לתוך תִיקוֹ, והאור נראה
- ^ מתיקו, ומתפשט למטה מן האור, והרי העולם חשוך, וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יוםף
- ^ כדוק - יריעה, טייל"א בלעז [בד, יריעה]; אלמא: יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה
- ^ לשון מדור, מקום שמלאכים דרין בו
- ^ שמקלסין ביום
- ^ יומם יצוה ה' חסדו = יצוה למלאכים לשתוק, כדי לעשות חסד לצריכים חסד, והם התחתונים, ובלילה שירה עמי – ברקיע, עם שיר שלי שקילסתי ביום
- ^ לשון אוצר של פורעניות, כמה דאת אמר נכונו ללצים שפטים (משלי יט כט)
- ^ לשון עוגה של מים (חולין מא א), ולשון אגלי טל (איוב לח כח), ולשון אגן הסהר (שיר השירים ז ג) שמתחלפת למ"ד בנו"ן, והם מים העומדים להלקות פירות
- ^ כל אלה לפורעניות
- ^ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב - למדת שיש לו אוצר לפורענות
- ^ לא יגורך = לא יגור אצלך
- ^ דמעון
- ^ 'רוחות' ו'נשמות' חדא היא
- ^ ויש מפרשין 'רוח' היא הנשמה העשויה בדמות הגוף, 'נשמה' – נשימה: אליינ"א בלעז
- ^ והכסא - בערבות הוא, כדמסיק לקמן
- ^ וילבש צדקה - למדת שעמו צדקה שרויה
- ^ ויקרא לו - קראה אצלו
- ^ רוח מלפני - אלמא לפניו הם
- ^ והאי קרא - במתן תורה כתיב, שיצתה נשמתן, שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה ו), והניף עליהן טל תחייתו, שנאמר גשם נדבות תניף אלהים, והאי קרא משתעי במתן תורה, במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו (תהלים סח ב)
- ^ ונהורא עמיה שרא