ביאור:בבלי חגיגה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא.

אמר מר: בית הלל אומרים: מן המעשר – אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין?

אמר עולא: בטופל [1]: חזקיה אמר: טופלין בהמה לבהמה [2] ואין טופלין מעות למעות [3]; ורבי יוחנן אמר [4]: טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה [5].

תניא כוותיה דחזקיה תניא כוותיה דרבי יוחנן:

תניא כוותיה דרבי יוחנן [ספרי ראה פסקא קלז]: [6] (דברים טז י: ועשית חג שבעות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך) [7] 'מִסַּת' - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; ומנין שאם רצה לערב מערב? תלמוד לומר: 'כאשר יברכך ה' אלהיך' [8].

תניא כוותיה דחזקיה: מִסַּת' - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; בית שמאי אומרים: יום ראשון [9] - מן החולין [10] מכאן ואילך [11] מן המעשר [12]; ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין [13], מכאן ואילך [14] מן המעשר, ושאר כל ימות הפסח [15] אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה [16].'

ביום טוב מאי טעמא לא [17]?

אמר רב אשי: דלמא אתי לעשורי ביום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרת [18].

מאי משמע דהאי 'מִסַּת' לישנא דחולין הוא?

דכתיב (אסתר י א) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ [ואיי הים].

ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות:

תנו רבנן [דומה לספרי ראה פסקא קמא; הבדל חשוב: המילה 'לשמחה' אינה בספרי]: '(דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] - לרבות כל מיני שמחות לשמחה [19]; מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים - בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק;

יכול אף בעופות ובמנחות? - תלמוד לומר: 'ושמחת בחגך':


עמוד ב

מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם [20].'

רב אשי אמר: מ'ושמחת' נפקא: יצאו אלו שאין בהן שמחה.

ורב אשי, האי 'בחגך' מאי עביד ליה?

ההוא לכדרב דניאל בר קטינא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מניין שאין נושאין נשים במועד? שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] - ולא באשתך.

משנה:

מי שיש לו אוכלים מרובים [21] ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים [22] ועולות מועטות [23];

נכסים מרובים ואוכלין מועטין - מביא עולות מרובות [24] ושלמים מועטין;

זה וזה מועט - על זה נאמר מעה כסף שתי כסף;

זה וזה מרובים - על זה נאמר (דברים טז יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.

גמרא:

שלמים מרובים מהיכא מייתי? הא לית ליה?

אמר רב חסדא: טופל [25] ומביא פר גדול.

אמר ליה רב ששת: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה!

מאי קאמר ליה?: אילימא הכי קאמר ליה 'הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות' [26] - ולימא ליה '[27] אין טופלין מעות למעות' [28]? אלא הכי אמר ליה: 'הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה' [29] - כמאן? דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!? וכי תימא אמוראי [30] הוא דפליגי [31], מתנייתא [32] לא פליגי [33] - והא קתני אכילה ראשונה מן החולין [34] [כמו שאמרנו לעיל]!?

מאי אכילה ראשונה? - שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין [35]!

אמר עולא אמר ריש לקיש: הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני [36]; רבי יוחנן אמר: כיון שפסק - שוב אינו מקריב.

אמר רבי אבא: ולא פליגי: כאן בסתם [37], כאן במפרש [38]; האי 'סתם' [39] היכי דמי?: אילימא דליכא שהות ביום לקרב, האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום [40]; ואלא דלית ליה אוכלין? האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין!?

לא, צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין: מדבקמא לא אקרבינהו - שמע מינה שיורי שיירינהו [41]!

והכי נמי מסתברא [42], דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב - ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני'; קשיין אהדדי!? אלא לאו שמע מינה כאן בסתם כאן במפרש?

שמע מינה.

איתמר נמי [43]: אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן:

הערות

עריכה
  1. ^ מחבר מעשר עם החולין ומביא, ופליגי אמוראי כיצד טופלין
  2. ^ אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת - יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר; ואף על פי שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן - כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין
  3. ^ לקנות בהמה גדולה
  4. ^ איפכא
  5. ^ למר [חזקיה] אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין, ולמר [רבי יוחנן] אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו; ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל
  6. ^ בשבועות כתיב
  7. ^ ולקמן מפרש מסת - לשון חולין
  8. ^ מערב - אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה, דשתי בהמות - זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה
  9. ^ שהוא לשם חגיגה
  10. ^ ולית להו לבית שמאי טפילה בדבר שבחובה
  11. ^ שאינו אלא שמחה- אף
  12. ^ דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו (שמות יב יד) - יום אחד ותו לא
  13. ^ השתא סלקא דעתך בהמה [ראשונה] לעצמה, ויביאנה על שלחן ראשון
  14. ^ אפילו בו ביום
  15. ^ שאינן אלא לשמחה
  16. ^ אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני
  17. ^ ביום טוב מאי טעמא לא נפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה, כי היכי דשרו במעשר שני
  18. '^ שצובעו, דתנן בבכורות (דף נח:): ’[ו]היוצא בעשירי סוקר[ו] בסיקרא ואומר "הרי זה מעשר"; והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין
  19. ^ 'ושמחת' - כל השמחות במשמע: דלא בעי מיניה אלא שמחה, ואמר מר 'אין שמחה אלא בבשר', והאי - בשר הוא
  20. ^ דחגיגה – 'חֵלב' כתיב בה: לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כג יח)
  21. ^ בני בית רבים
  22. ^ שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים
  23. ^ ועולת ראייה מועטת
  24. ^ דכתיב איש כמתנת ידו (דברים טז יז)
  25. ^ מעות חולין ומעשר יחד
  26. ^ כחזקיה
  27. ^ הרי אמרו
  28. ^ כיון דלמיסר טפילת מעות אתא, ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין - היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא
  29. ^ דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול - דוקא מעות למעות, אבל בהמה לבהמה – לא, ואמר ליה איהו: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה
  30. ^ חזקיה ורבי יוחנן
  31. ^ בבהמה ובמעות
  32. ^ דאייתינן לעיל: תניא כוותיה דמר ודמר
  33. ^ במעות, אלא בבהמה: דהך דקתני 'אם רצה לערב' - הוא דקאמר מעות דוקא, אבל אידך מתניתא סבירא ליה בין מעות בין בהמה, ורב ששת כברייתא בתרייתא סבירא ליה
  34. ^ וקא סלקא דעתך דסעודה הבאה ראשונה על השולחן בעי כולה מחולין
  35. ^ כלומר: אכילה ראשונה סתמא קתני, דאית ליה בין בהמה עצמה בין מעות שיעור אכילה ראשונה
  36. ^ ולא אמרינן 'עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו - חד יומא ותו לא' דהנך נמי דחד יומא הוא, ושֵׁנִי תשלומין דראשון
  37. ^ אם הפרישן סתם - אינו חוזר ומקריבן, כדמפרש ואזיל
  38. ^ דאמר בהדיא "ליום ראשון אני מפריש את כולן" - חוזר ומקריבן, שאינו אלא תשלומי ראשון
  39. ^ דאמרת אסור להקריבן
  40. ^ ומסתמא ליום ראשון הפרישן
  41. ^ שהיה בדעתו לחוג שני ימים
  42. ^ דמודה רבי יוחנן בדמפרש
  43. ^ דהיכא דמוכח מילתא דלא היה בדעתו לחוג שני ימים - מודה רבי יוחנן