ביאור:בבלי חגיגה דף ח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת חגיגה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא.
אמר מר: בית הלל אומרים: מן המעשר – אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין?
אמר עולא: בטופל [1]: חזקיה אמר: טופלין בהמה לבהמה [2] ואין טופלין מעות למעות [3]; ורבי יוחנן אמר [4]: טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה [5].
תניא כוותיה דחזקיה תניא כוותיה דרבי יוחנן:
תניא כוותיה דרבי יוחנן [ספרי ראה פסקא קלז]: [6] (דברים טז י: ועשית חג שבעות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך) [7] 'מִסַּת' - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; ומנין שאם רצה לערב מערב? תלמוד לומר: 'כאשר יברכך ה' אלהיך' [8].
תניא כוותיה דחזקיה: מִסַּת' - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; בית שמאי אומרים: יום ראשון [9] - מן החולין [10] מכאן ואילך [11] מן המעשר [12]; ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין [13], מכאן ואילך [14] מן המעשר, ושאר כל ימות הפסח [15] אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה [16].'
ביום טוב מאי טעמא לא [17]?
אמר רב אשי: דלמא אתי לעשורי ביום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרת [18].
מאי משמע דהאי 'מִסַּת' לישנא דחולין הוא?
דכתיב (אסתר י א) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ [ואיי הים].
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות:
תנו רבנן [דומה לספרי ראה פסקא קמא; הבדל חשוב: המילה 'לשמחה' אינה בספרי]: '(דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] - לרבות כל מיני שמחות לשמחה [19]; מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים - בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק;
יכול אף בעופות ובמנחות? - תלמוד לומר: 'ושמחת בחגך':
מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם [20].'
רב אשי אמר: מ'ושמחת' נפקא: יצאו אלו שאין בהן שמחה.
ורב אשי, האי 'בחגך' מאי עביד ליה?
ההוא לכדרב דניאל בר קטינא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מניין שאין נושאין נשים במועד? שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] - ולא באשתך.
משנה:
מי שיש לו אוכלים מרובים [21] ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים [22] ועולות מועטות [23];
נכסים מרובים ואוכלין מועטין - מביא עולות מרובות [24] ושלמים מועטין;
זה וזה מועט - על זה נאמר מעה כסף שתי כסף;
זה וזה מרובים - על זה נאמר (דברים טז יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.
גמרא:
שלמים מרובים מהיכא מייתי? הא לית ליה?
אמר רב חסדא: טופל [25] ומביא פר גדול.
אמר ליה רב ששת: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה!
מאי קאמר ליה?: אילימא הכי קאמר ליה 'הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות' [26] - ולימא ליה '[27] אין טופלין מעות למעות' [28]? אלא הכי אמר ליה: 'הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה' [29] - כמאן? דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!? וכי תימא אמוראי [30] הוא דפליגי [31], מתנייתא [32] לא פליגי [33] - והא קתני אכילה ראשונה מן החולין [34] [כמו שאמרנו לעיל]!?
מאי אכילה ראשונה? - שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין [35]!
אמר עולא אמר ריש לקיש: הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני [36]; רבי יוחנן אמר: כיון שפסק - שוב אינו מקריב.
אמר רבי אבא: ולא פליגי: כאן בסתם [37], כאן במפרש [38]; האי 'סתם' [39] היכי דמי?: אילימא דליכא שהות ביום לקרב, האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום [40]; ואלא דלית ליה אוכלין? האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין!?
לא, צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין: מדבקמא לא אקרבינהו - שמע מינה שיורי שיירינהו [41]!
והכי נמי מסתברא [42], דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב - ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני'; קשיין אהדדי!? אלא לאו שמע מינה כאן בסתם כאן במפרש?
שמע מינה.
איתמר נמי [43]: אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן:
הערות
עריכה- ^ מחבר מעשר עם החולין ומביא, ופליגי אמוראי כיצד טופלין
- ^ אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת - יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר; ואף על פי שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן - כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין
- ^ לקנות בהמה גדולה
- ^ איפכא
- ^ למר [חזקיה] אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין, ולמר [רבי יוחנן] אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו; ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל
- ^ בשבועות כתיב
- ^ ולקמן מפרש מסת - לשון חולין
- ^ מערב - אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה, דשתי בהמות - זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה
- ^ שהוא לשם חגיגה
- ^ ולית להו לבית שמאי טפילה בדבר שבחובה
- ^ שאינו אלא שמחה- אף
- ^ דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו (שמות יב יד) - יום אחד ותו לא
- ^ השתא סלקא דעתך בהמה [ראשונה] לעצמה, ויביאנה על שלחן ראשון
- ^ אפילו בו ביום
- ^ שאינן אלא לשמחה
- ^ אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני
- ^ ביום טוב מאי טעמא לא נפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה, כי היכי דשרו במעשר שני
- '^ שצובעו, דתנן בבכורות (דף נח:): ’[ו]היוצא בעשירי סוקר[ו] בסיקרא ואומר "הרי זה מעשר"; והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין
- ^ 'ושמחת' - כל השמחות במשמע: דלא בעי מיניה אלא שמחה, ואמר מר 'אין שמחה אלא בבשר', והאי - בשר הוא
- ^ דחגיגה – 'חֵלב' כתיב בה: לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כג יח)
- ^ בני בית רבים
- ^ שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים
- ^ ועולת ראייה מועטת
- ^ דכתיב איש כמתנת ידו (דברים טז יז)
- ^ מעות חולין ומעשר יחד
- ^ כחזקיה
- ^ הרי אמרו
- ^ כיון דלמיסר טפילת מעות אתא, ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין - היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא
- ^ דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול - דוקא מעות למעות, אבל בהמה לבהמה – לא, ואמר ליה איהו: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה
- ^ חזקיה ורבי יוחנן
- ^ בבהמה ובמעות
- ^ דאייתינן לעיל: תניא כוותיה דמר ודמר
- ^ במעות, אלא בבהמה: דהך דקתני 'אם רצה לערב' - הוא דקאמר מעות דוקא, אבל אידך מתניתא סבירא ליה בין מעות בין בהמה, ורב ששת כברייתא בתרייתא סבירא ליה
- ^ וקא סלקא דעתך דסעודה הבאה ראשונה על השולחן בעי כולה מחולין
- ^ כלומר: אכילה ראשונה סתמא קתני, דאית ליה בין בהמה עצמה בין מעות שיעור אכילה ראשונה
- ^ ולא אמרינן 'עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו - חד יומא ותו לא' דהנך נמי דחד יומא הוא, ושֵׁנִי תשלומין דראשון
- ^ אם הפרישן סתם - אינו חוזר ומקריבן, כדמפרש ואזיל
- ^ דאמר בהדיא "ליום ראשון אני מפריש את כולן" - חוזר ומקריבן, שאינו אלא תשלומי ראשון
- ^ דאמרת אסור להקריבן
- ^ ומסתמא ליום ראשון הפרישן
- ^ שהיה בדעתו לחוג שני ימים
- ^ דמודה רבי יוחנן בדמפרש
- ^ דהיכא דמוכח מילתא דלא היה בדעתו לחוג שני ימים - מודה רבי יוחנן