ביאור:בבלי חגיגה דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת חגיגה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם [1]? או דלמא דשמואל לא שכיחא?
אמר להו: דשמואל לא שכיח, וחיישינן שמא באמבטי [2] עיברה [3];
והאמר שמואל 'כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזרעת'?
מעיקרא [4] נמי יורה כחץ הוה.
תנו רבנן: 'מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו; אמר לו מאין ולאין בן זומא [5]?
אמר לו: צופה הייתי [6] בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה [7] אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר (בראשית א ב: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהו) ורוח אלהים מרחפת על פני המים - כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת.
אמר להן רבי יהושע לתלמידיו: עדיין בן זומא מבחוץ: מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים - אימת הוי? - ביום הראשון; הבדלה ביום שני הוא דהואי, דכתיב (בראשית א ו: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים) ויהי מבדיל בין מים למים!'
וכמה?
אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא.
ורבנן אמרי: כי גודא דגמלא [קרשים של גשר]; מר זוטרא, ואיתימא רב אסי, אמר: כתרי גלימי דפריסי אהדדי [שתי גלימות המונחות זו על גבי זו]; ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי [שתי כוסות שהפכו אחת מהן והעמידוה על פי השניה] [8]
'אֲחֵר [אלישע בן אבויה, ואין רוצים להזכיר שמו וקראו לו 'אחר’] קיצץ בנטיעות [9]; עליו הכתוב אומר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחִבֵּל את מעשה ידיך]’?
מאי היא?
חזא מיטטרון [שם שר של מעלה] דאתיהבא ליה רשותא למיתב [שניתנה לו רשות לשבת] למיכתב זכוותא דישראל [לכתוב זכויותיהם של ישראל], אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף [10] ולא עיפוי [11], [אמר] "שמא [חס ושלום [הערת עורכי הגמרא]] שתי רשויות הן!"
[בגלל טעות זו של אחר] אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי [12] דנורא [הכוהו ששים מכות של אש], אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [מדוע לא קמת לפני אחר? – כנראה היה למטטרון רשות לשבת, אך לא בזמן שרואים אותו, כמו שבמקום שעומדים לפני המלך בצבור, אך כאשר הלבלר של המלך כותב הוא צריך לשבת כי קשה לכתוב בעמידה]!
איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאֲחֵר [ניתנה למטטרון רשות למחוק את זכויותיו של אחר]. יצתה בת קול ואמרה: "'שובו בנים שובבים' - חוץ מאחר" (ירמיהו ג יד: שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון) [כלומר: לכל ישראל ניתנה אפשרות לשוב בתשובה חוץ מאחר]; אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא - ליפוק ליתהני בהאי עלמא [היות והוציאו אותי מהעולם ההוא – אהנה לפחות בעולם הזה]!
נפק אֲחֵר לתרבות רעה: נפק, אשכח זונה, תבעה; אמרה ליה: ולאו אלישע בן אבויה את!? עקר פוגלא [13] ממישרא [14] בשבת, ויהב לה; אמרה: אחר הוא [ודאי אין זה אלישע בן אבויה].
שאל אֲחֵר את רבי מאיר, לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב (קהלת ז יד: ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה) גם את זה לעומת זה עשה האלהים [על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה]? אמר לו: כל מה שברא הקב"ה - ברא כנגדו: ברא הרים - ברא גבעות; ברא ימים - ברא נהרות;
אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהנם; כל אחד ואחד יש לו שני חלקים: אחד בגן עדן ואחד בגיהנם; זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן; נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.
אמר רב משרשיא: מאי קראה? - גבי צדיקים כתיב (ישעיהו סא ז: תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם) לכן בארצם משנה יירשו [שמחת עולם תהיה להם]; גבי רשעים כתיב (ירמיהו יז יח: יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה) וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם.
שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלִי פז?
אמר לו: אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן [15] ככלי זכוכית.
אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - יש לו תקנה.
אמר לו: אף אתה חזור בך!
אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'.
תנו רבנן: 'מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו; אמר לו: מאיר! חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת!
אמר לו: אף אתה חזור בך!
אמר לו: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'?
תקפיה, עייליה לבי מדרשא, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!
אמר לו: (ישעיהו מח כב) אין שלום אמר ה' לרשעים!
עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!
אמר לו: (ירמיהו ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני [נאם ה' אלקים];
עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה
לינוקא: פסוק לי פסוקך!
אמר ליה (ירמיהו ד ל) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי [מאסו בך עגבים נפשך יבקשו];
עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא; כולהו פסקו ליה כי האי גוונא; לבתרא אמר ליה: פסוק לי פסוקך!
אמר ליה: (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי [ותשא בריתי עלי פיך];
ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה, אשתמע כמה דאמר ליה 'ולאלישע אמר אלהים';
איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה, וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי, ואיכא דאמרי – אמר: אי הואי בידי סכינא - הוה קרענא ליה.
כי נח נפשיה דאֲחֵר [16], אמרי [17]: לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי: לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא.
אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה [ויכפר על עוונותיו] וליתי לעלמא דאתי; מתי אמות [ואבקש שידונו אותו] ואעלה עשן מקברו [ויראו כולם שהוא נענש בגהינום, ואחרכך יתכפרו עוונותיו ויגיע לעולם הבא]!
כי נח נפשיה דרבי מאיר - סליק קוטרא מקבריה דאחר.
אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה! חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה [18]? אי נקטיה ביד [19] - מאן מרמי ליה [20] מאן [21]? מר מתי אמות ואכבה עשן מקברו!
כי נח נפשיה דרבי יוחנן - פסק קוטרא מקבריה דאחר!
פתח עליה ההוא ספדנא: אפילו שומר הפתח [22] לא עמד לפניך רבינו [23]!
בתו של אֲחֵר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה: רבי, פרנסני!
אמר לה: בת מי את?
אמרה לו: בתו של אחר אני.
אמר לה: עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב (איוב יח ט) לא נין לו ולא נכד בְּעַמּוֹ ואין שריד במגוריו!?
אמרה לו: זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו.
מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי; בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך - למשתבחין בה על אחת כמה וכמה!
ורבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה דאחר?: והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מאי דכתיב: (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא: אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו'!?
אמר ריש לקיש: רבי מאיר - קרא אשכח ודרש: (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי; 'לדעתם' לא נאמר, אלא 'לדעתי' [24]!
רב חנינא אמר מהכא: (תהלים מה יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך [25]!
קשו קראי אהדדי?
לא קשיא: הא בגדול [26], הא בקטן.
כי אתא רב דימי – אמר: אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא [27] ושדא שיחלא [28] לברא [החוצה].
דרש רבא: מאי דכתיב (שיר השירים ו יא) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל [לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים] - למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? - לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם: אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת.
אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה?
אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר.
אמר ליה: אמאי?
משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר.
אמר ליה: אמאי?: רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק!?
אמר ליה: השתא קאמר [29]: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער - שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי [30] קלני מזרועי [31]; אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.
אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא [32] וקא בכי; אמר ליה: שיננא! מאי קא בכית?
אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן [33]: (ישעיהו לג יח: לבך יהגה אימה) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים: 'איה סופר' - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה; 'איה שוקל' - שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה [34]; 'איה סופר את המגדלים' - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר [35], ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן [סנהדרין פ"י מ"ב]: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות [36] - אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן?
אמר ליה: שיננא! טינא היתה בלבם [37].
אֲחֵר – מאי [38]?
זמר יווני לא פסק מפומיה [39]; אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד מבית המדרש [40] - הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו [41].
שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה [42] – סליק [43]?
אמר ליה: כל מאן דהוה נקי אגב אימיה [44] – סליק [45], כל דלא הוה נקי אגב אימיה - לא סליק. [46]
רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה [הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך]; ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו; אמר להם הקב"ה: הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי.
הערות
עריכה- ^ שהיה בקי בהטייה, וזו נמי נבעלת כן
- ^ כלי שרוחצין בו כל הגוף
- ^ ויש לומר שהטיח שם אדם שכבת זרע ונכנס במעיה
- ^ כשיצאת מן האדם
- ^ מאין תבא, ואין לבך טרוד
- ^ מתבונן הייתי במעשה בראשית
- ^ במקום חיבורן, מקום קשרי כיפת הרקיע בקרקע
- ^ גודא דגמלא = כשמסדרין לווחין של גשר זו אצל זו, אי אפשר שלא תהא ריוח בינתים, וכן גלימי, וכן כסי; סחופין = כפופי.
- ^ קלקל ועיוֵת כשנכנס לפרדס [כמו אדם שנכנס לפרדס] ומקצץ הנטיעות; ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים לנכנס לפרדס - נקט לישנא דקיצץ בנטיעות
- ^ דבכל צדיהן יש להם פנים
- ^ עיפות
- ^ מכת מקל, בשטונאד"י
- ^ צנון
- ^ ערוגה
- ^ על ידי שכחה
- ^ כי שכיב אחר
- ^ ברקיע
- ^ תלמיד אחד היה בינינו, ונכשל ויצא לתרבות רעה, ואין כח בין כולנו להביאו לעולם הבא
- ^ אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא
- ^ מי יקחנו מידי? 'מרמי' - לשון נוטל מידי, ויש לו דוגמא בפסחים (י,ב): ארמויי ארמייה מיניה, גבי ככר בפי עכבר
- ^ כמו 'מנאי'; לשון קצר הוא
- ^ של גיהנם
- ^ בבואך להוציא אֲחֵר משם
- ^ 'לדעתם' לא נאמר' - אלמא ברשיעי עסיקינן, וקאמר: הט אזנך
- ^ הטי אזנך לשמוע, ואת מעשיהם שכחי ואל תלמדי אותן
- ^ היודע ליזהר [שלא ילמוד] מעשיו - יכול ללמוד תורה מפיו
- ^ פרי החיצון הנאכל בתמרה
- ^ גרעינה הנזרקת
- ^ עכשיו שמע לקולך ואמר שמועה מפיו
- ^ רבי מאיר אמרה במסכת סנהדרין (מו,א), במדרש כי קללת אלהים תלוי (דברים כא כג): קל לית: איני קל, ולישנא מעליא כינה הדבר כלפי מעלה
- ^ כבד אני מזרועי שיצרתי = זה שמת בעונו
- ^ נשען על הבריח
- ^ בתלמידים היוצאין לתרבות רעה
- ^ לדרוש קל מחמור וחמור מקל, לפי המשקולת של קל וחומר
- ^ יש מפרשים: שדורשין גובהו של למ"ד ודורשין בו כל זאת, ויש אומרים: מגדל דור הפלגה; ולי נראה: מגדל הפתוח לאויר גרסינן, והן מהלכות אהלות: מגדל של עץ, שקורין משטיי"ר [ארון], ועומד בפתח, ופתחו פתוח לבקעה או לחצר שהוא אויר; במסכת אהלות (פ"ד מ"א) ישנה משנה: מגדל העומד באויר
- ^ בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, בפרק 'חלק'
- ^ רשעים היו מימיהם
- ^ מפני מה בא לידי כך, ולא הגינה תורתו עליו
- ^ גירסת רש"י: מביתו, והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כד ט)
- ^ קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה
- ^ אלמא: טינא הוות בלבו
- ^ כל צמר שניתן ליורה של סממנין לצבוע
- ^ עולה לו צבעו, או אינו עולה? כלומר: כל הלומדים לפני חכמים, עולה להן תורתן להגין עליהן מן החטא
- ^ שלא נתלכלך בגיזה
- ^ עולה לו צבעו, כלומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - עולה לו
- ^ כן נראה בעיני, ורבותי מפרשין: כל עמר דנחית ליורה סליק - כל שירד לידון בגיהנם עולה, אגב אמו - צמר בן יומו שלא נרמס בטיט - עולה לו הצבע, כלומר: שיש זכיות בידו עולה.