ביאור:בבלי חגיגה דף יט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת חגיגה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כאן למעשר [1].
ומנא תימרא דחולין לא בעו כוונה?
דתנן [מקוואות פ"ה מ"ו]: גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים - טהורין; קתני אדם דומיא דכלים: מה כלים דלא מכווני - אף אדם דלא מכוין.
וממאי?: דלמא ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל עסקינן, וכלים דומיא דאדם: מה אדם דבר כוונה אף כלים דמכוין להו.
וכי תימא ביושב ומצפה, מאי למימרא?
סלקא דעתך אמינא ליגזור דלמא אתי למיטבל בחרדלית של גשמים [2], אי נמי נגזור ראשין [3] אטו כיפין [4] - קא משמע לן דלא גזרינן.
ומנא תימרא דלא מטבילין בכיפין?
דתניא [תוספתא מקואות פ"ד, צירוף של משנה ה ומשנה ד [צוקרמאנדל]]: 'מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין, לפי שאין מטבילין באויר [5]'.
אלא מהא [ההוכחה שלחולין אין צורך בכוונה בטבילה] דתנן [מכשירין פ"ד מ"ז]: 'פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן - ידיו טהורות [6] ופירות אינן ב'כי יותן' [7], ואם בשביל שיודחו ידיו [8] - ידיו טהורות והפירות הרי הן ב'כי יותן' [9]'.
איתיביה רבה לרב נחמן: הטובל לחולין והוחזק לחולין - אסור למעשר [חגיגה פ"ב מ"ו]; הוחזק – אִין [10], לא הוחזק – לא!
הכי קאמר: אף על פי שהוחזק לחולין - אסור למעשר.
איתיביה: טָבַל [11] ולא הוחזק - כאילו לא טבל; מאי?: לאו כאילו לא טבל כלל!
לא, כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין.
הוא סבר דחי קא מדחי ליה, נפק דק ואשכח דתניא: טבל ולא הוחזק - אסור למעשר ומותר לחולין.
אמר רבי אלעזר: טבל ועלה [12] - מחזיק עצמו [13] לכל מה שירצה.
מיתיבי: עודהו רגלו אחת במים - הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור [14]; עלה - שוב אינו מחזיק; מאי, לאו 'אינו מחזיק כלל'? [15]!
לא: עודהו - אף על פי שהוחזק – מחזיק; עלה - אם לא הוחזק [16] מחזיק [17], ואם הוחזק [18] - אינו מחזיק [19];
מאן תנא עודהו רגלו אחת במים [20]?
אמר רבי פדת: רבי יהודה היא, דתנן [מקוואות פ"ז מ"ו]: מקוה שנמדד ויש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא [21]; אמר רבי יהודה: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים - אף השני טהור.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת [22] במעלות דרבנן [23], אבל מטומאה לטהרה - דברי הכל השני טמא, והיינו דרבי פדת [24].
איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת מטומאה לטהרה, אבל במעלות דרבנן דברי הכל אף השני טהור, ופליגא דרבי פדת [25].
אמר עולא: בעי מיניה מרבי יוחנן: לרבי יהודה, מהו להטביל מחטין וצינוריות [26] בראשו של ראשון [27]?: גוד אחית אית ליה לרבי יהודה, גוד אסיק לית ליה? או דלמא גוד אסיק נמי אית ליה?
אמר ליה: תניתוה: שלש גממיות [28] בנחל [29], העליונה, התחתונה והאמצעית [30]: העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה, והאמצעית של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן [31]: רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר: מטביל בעליונה [32]!
והתניא [33]: 'רבי יהודה אומר:
מאיר היה אומר מטביל בעליונה, ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה' [34]!
אמר ליה: אי תניא [35] – תניא [36]. [37]
הטובל לחולין והוחזק לחולין [אסור למעשר]:
מני מתניתין?
רבנן היא, דשני להו בין חולין למעשר [38].
אימא סיפא: 'בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה [39]' - אתאן לרבי מאיר, דאמר חולין ומעשר כהדדי נינהו; רישא רבנן וסיפא רבי מאיר?
אִין, רישא רבנן וסיפא רבי מאיר.
רב אחא בר אדא מתני לה בסיפא חמש מעלות [40], ומוקי לה כולה כרבנן.
אמר רב מרי: שמע מינה חולין שנעשו על טהרת הקודש - כקודש דמו [41].
ממאי?
הערות
עריכה- ^ למעשר בעי כוונה, וכל שכן בתרומה; הכי גרסינן: 'מה כלים דלא מיכווני - אף אדם נמי דלא מיכוון'
- ^ ששוטפת ויורדת ממקום גבוה ויש בה ארבעים סאה, והטובל בה לא עלתה לו טבילה משום דמקום קטפרס הוא: מקום זקוף יותר מדאי, וארבעים סאה שבו אינן במקום אחד, ותנן: הנצוק והקטפרס אינו חיבור (טהרות פרק ח משנה ט), ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו, לפי שאין מי גשמים מטהרים דרך זחילתן - עד שיהו נקוין דרך אשבורן, דתניא בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא ט מ"ג]: אי מה מעיין מטהר בזוחלין - אף מקוה מטהר בזוחלין - תלמוד לומר: אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא לו) המעיין מטהר בזוחלין, והמקוה באשבורן; ורבינו האי גריס 'הרדלית'
- ^ אחד מראשי הגל כשהוא מגיע לארץ
- ^ אמצעיתו של גל, שעומד באויר כמין כיפה, ואם הושיט כלים למעלה והטבילן בכיפה - אינה טבילה, כדמפרש ואזיל
- ^ שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה
- ^ אף על פי שלא נתכוון
- ^ דבעינן גבי הכשר 'יותן דומיא דכי יתן' (ויקרא יא לח): דניחא ליה
- ^ נתכוון ליטול פירות
- ^ ומקבלין טומאה מעכשיו; וכיון דנתכוון להדיח ידיו - גלי דעתיה דניחא ליה בהך נפילה, שעל ידיה הדיח ידיו
- ^ אם נתכוון הוא דהויא טבילה לחולין
- ^ ויצא ועלה מן המים
- ^ ויצא ועלה מן המים
- ^ בטבילה שטבל כבר
- ^ לכל מה שירצה
- ^ כלומר: בין שהחזיק עצמו בשעת טבילה בדבר קל, בין שלא החזיק עצמו לכלום - שוב אינו מחזיק
- ^ לשום דבר, שטבל סתם
- ^ לכל מה שירצה
- ^ אבל אם הוחזק לקל
- ^ אינו מוחזק לחמור, דהא אינתיק ליה לדבר קל
- ^ מאן תנא דמשום עודנו במים חשיב ליה כתחילת טבילה, ואף על פי שהוחזק - מחזיק
- ^ שהרי חסר השיעור במים שעל הראשון
- ^ דרבי יהודה ורבנן
- ^ כשהיתה טבילתו בשביל אחת ממעלות של חכמים, כגון האונן והמחוסר כפורים שצריכין טבילה לקודש, ואינו טמא טומאה דאורייתא - בההיא קאמר רבי יהודה דמהני ליה רגליו של ראשון נוגעות במים, דאמרינן 'גוד אחית': מים שעליו כאילו הן במקוה
- ^ דאוקי לעיל הא דעודיהו כרבי יהודה ולא כרבנן - אלמא לרבנן אפילו לגבי מעלות לא מהני עודיהו, דהא חזקה דאמר 'הוחזק לקל אסור לחמור' - מעלות נינהו
- ^ הכא גרסינן: ופליגא דרבי פדת: דאילו לרב נחמן הא דעודיהו הוחזק לקל הוחזק לחמור - דברי הכל הוא, דהא לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה אלא מטומאה דאורייתא לטהרה
- ^ שטווין בו זהב, ועשוין כמין מזלג קטן מאד
- ^ בעודו במים
- ^ גומות
- ^ שיפולי הרים שקורין וולור"א בלעז [בקיעים בקרקע] וכן 'נחל איתן' 'נחל ארנון' [שזורמים שם מים תמיד]
- ^ שנחל - מדרון משופע הוא
- ^ ומחברתן
- ^ הכי גרסינן: מאיר היה אומר מטבילין בעליונה - ולא גרס: 'מכלל דרבי יהודה', והכי פירושו: רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר מטבילין בעליונה, דאמר גוד אסיק את מי אמצעיתה למעלה על יד חרדלית של גשמים, להכשיר את העליונה, וכל שכן דמטבילין בתחתונה, דכיון דאית ליה גוד אסיק - כל שכן דאית ליה גוד אחית; ומדלא קתני 'ואני חולק עליו לומר כך וכך' - שמע מינה דרבי יהודה כרבי מאיר סבירא ליה
- ^ דחלוק עליו, והכי גרסינן
- ^ אלמא: פליג עליה
- ^ בהדיא דחולקין
- ^ ונלך אחריה, וחוזר אני בי
- ^ ובלשון הכתוב בספרים איני יכול להעמידה, דאם כן מתנייתא קשיין אהדדי, ומאי חזית דציית לבתרייתא?
- ^ דפליגי עליה [(לעיל דף יח,ב)] דרבי מאיר בכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, ואסרוהו במעשר
- ^ ולא אמר 'מדרס למעשר'
- ^ פרושים, ואוכלי מעשר, ואוכלי תרומה ואוכלי קודש, וחטאת
- ^ אדם הרגיל לאכול קדשים - מקבל עליו לאכול חוליו בטהרת הקודש, כדי שיהו בני ביתו זהירין ובקיאין בטהרת הקודש