אסתר רבה ג יד
יד. [ עריכה ]
"וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי" שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו אמרה לו אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך ואם רואין אותי כעורה את מתגנת בי רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ שלחה ואמרה לו קומיס איסטבלאטי של בית אבא היית והיית למוד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ שלחה ואמרה אפי' אנדתיקוס של בית אבא לא נידונו ערומים הדא ה"ד (דניאל ג, כא): "בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן" רבי יודן אמר בגוליהון ורב הונא אמר במוקסיהון.
ר' שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא דן את הרשעים בגיהנם אלא ערומים ומה טעם דכתיב (תהלים עג, כ): "בעיר צלמם תבזה" אמר ר' שמואל בר נחמן הן דליסטאות מקפח תמן מצטלב א"ר נתן אף מצריים ברידתן בים לא נידונו אלא ערומים מה טעם (שמות טו, ח): "וברוח אפך נערמו מים" ורבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אמר אין הרשע יוצא מן העולם עד שהקדוש ברוך הוא מראה קניין דידיה היאך הוה מיתציד: