אור חדש/פרק ג/פסוק טו

פרק ג/פסוק טו

והמלך והמן ישבו לשתות (אסתר ג, טו) נראה כי המעשה כמו זה להמית אומה שלימה אין זה שמחה לאדם לפי הטבע ולפי הסדר של עולם רק אבל וצער ובשביל להוציא זה מדעתם ישבו לשתות ולכך כתיב ג"כ והעיר שושן נבוכה כי יש לשאול למה כל העיר שושן נבוכה הרי עיקר בשושן היו האומות לא ישראל רק כי לא ידעו למה יעשה כך וכך לאומה שלימה והיה פליאה בעיניהם ולכך כתיב נבוכה שהיו נבוכים בזה ואמרו היום מסר המן אומה זאת להריגה ולמחר ימסר המן אומה אחרת אם כך הוא שיגמור כל מחשבותיו ולכך כתיב (שם) והמלך והמן ישבו לשתות להוציא זה מדעתם אבל העיר שושן נבוכה, ובמדרש (אסתר רבה ז, כה) והמלך והמן ישבו לשתות (שם) כו' א"ר חנינא מאן דאמר הקב"ה וותרן הוא יוותרו מעוהי אלא מאריך אפיה וגביה דיליה אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר (בראשית לז, כה) וישבו לאכול לחם הרי המן לוקח אתכם מתוך מאכל ומשתה הדא הוא דכתיב (שם) והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה הפיל הקב"ה בכיה וערבוביה בתוך שושן אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה האדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בו ומת שנאמר (שם) והעיר שושן נבוכה, ונראה כי המדרש הזה פירושו כמו שבארנו כי לכך ישבו המלך והמן לשתות כי כל העיר שושן נבוכה כמ"ש ומפני כך המלך והמן ישבו לשתות להוציא זה מדעתם ולכך אמרו כי בשביל שהיה מכירות יוסף ע"י אכילה ושתיה למכור אחיהם דבר אשר אין הדעת סובל ואלו לא היה אכילה ושתיה אשר בשביל אכילה ושתייה האדם דעתו קלה עליו לא הי' נעשה המעשה הזה לפי שיוסף אחיהם ולכך גם אחשורוש שמכר את ישראל להמן לכלות אומה שלימה ואין זה כסדר העולם ישבו לשתות להוציא מדעתם המעשה הזה, ומ"ש שהפיל הקב"ה בכייה כו' כי נגזרה גזירה זאת לכלות את ישראל ודבר זה היה מביא חורבן לעולם כי אם אין ישראל אין העולם נחשב דבר שכל העולם נברא בשביל ישראל (בראשית רבה א, ד) ולכך העיר שושן נבוכה ואשה הולכת לשטוח פירות על הגג ונפלה כי כליון ישראל ח"ו הוא בטול כל העולם כולו כמו שפרשנו ולכך והעיר שושן נבוכה כמו שמפרש.

ובמדרש (אסתר רבה ז, יג) מפרש כי כאשר נגזרה הגזירה יצאה התורה בבכיה לפני הקב"ה גם המלאכים זעקו לקולה שאם אין ישראל למה אנו צריכים בעולם ואמר שם כי אליהו ז"ל רץ לאבות ולמרע"ה למה אינם אתם עומדים בפרץ ואמר מרע"ה אם הגזירה בטיט היא חתומה תפילתינו נשמעת ואם בדם היא חתומה אין תפילתינו נשמעת ואמר אליהו ז"ל בטיט היא חתומה א"ל מרע"ה לך והודיע למרדכי שיתפלל וכ' והאריך שם, וביאר מדרש זה כי התורה היא לישראל דוקא ואם ישראל בטלים א"כ התורה בטילה וכדאיתא בגמ' בפרק ר' עקיבא (שבת דף פט.) שלא רצה הש"י לתת התורה למלאכים ולכך התורה הרבה בכייה (ספר אור חדש עמוד קמד) כי הבכייה מורה על הפסד בכל מקום כי כאשר מת לו מת שהוא הפסד יש כאן בכייה והדמע אפיסת כח העין לכך הבכייה מתייחס להפסד וזה ידוע בכל מקום וכן המלאכים צעקו לקולם כי המלאכים משמשים לתחתונים בפרט כאשר האדם שומר התורה דכתיב (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ולמה יהיו העליונים משמשים לתחתונים אין זה כי אם שיש מעלה בתחתונים שאין למלאכים והוא התורה וכאשר אין ישראל שיש להם התורה א"כ למי הם משמשים לכך צעקו ג"כ ואמר כי חמה ולבנה אספו נגהם ופי' זה כי ע"י חמה והלבנה העולם הוא בשלימות בפעל וזה ע"י אור חמה ולבנה כי כמו העין שמוציא האדם אל הפעל בראייה כך חמה ולבנה מוציאין את העולם אל הפעל השלימות ואמר כי משה אמר אם הגזרה חתומה בטיט יש לגזירה זאת בטול פי' כי החטא הזה שנעשה מה שהלכו לסעודת אחשורוש אם נעשה זה ע"י אנשים שהם בעלי חומר והם עמי הארץ שהם חמריים כי הטיט הוא חומר בלבד ונחשב המעשה הזה כאלו היה שגגה בלבד וכדאמרינן בפרק ב' במסכת בבא מציעא (דף לג:) והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם (ישעיה נח, א) לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונוה ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות שלהם נעשו כשגגות ולפיכך אם בטיט שהוא חומר נחתם יש לגזירה זאת ביטול כי כפי מה שהוא החוטא כך החתימה.

ואם בדם היא כי הדם הוא הנפש ור"ל אם החטא הוא מן אותם שהם בעלי נפש כמו הת"ח שאינם חמריים ואף השגגות נעשו להם כזדונות לכך אין לגזירה זאת בטול והכל הוא כפי מה שראוי כי החומו הוא בעל שנוי ולכך הגזרה שבא על החוטאים אנשים שהם חמריים והם בעלי שנוי יש לגזירה השתנות ג"כ שהגזירה הוא כפי ערכם ואם החטא הוא מצד בני אדם שהם בעלי נפש והם ת"ח ואין מתיחס להם השנוי שהוא חמריי שהוא מתייחס לו השנוי לכך אין הגזירה משתנה, ועוד יש לפרש כי אמר כך אם החותם הוא בטיט היינו שהלכו אחר יצרם ותאוותם החמרית וכאשר החטא היה מצד החמרי ודבר כמו זה יש לו השתנות ולכך הגזירה אפשר להתבטל אבל כאשר היא חתומה בדם כלומר שהחטא הוא מצד הנפש שהנפש הוא הדם ואינו מצד תאותו החמרית דבר זה אין השתנות לו כאשר עושה במרד ובמעל והוא ענין הראשון ג"כ, ויש לפרש ג"כ והוא עיקר כלומר אם החתימה היא מצד מדת אמתת הש"י אז מפני שהיא מצד מדת אמתת שלו היא קיימת ואין לה שנוי וזה נקרא דם כי הדם הוא הנפש והוא אמתת האדם ולכך אמר אם בדם היא חתומה כלומר כי הגזירה נגזרה מן מדה אמתת שלו היא קיימת כי האמת קיים ויש רמז לפי' זה כי השם המיוחד הוא מורה על אמיתתו יתברך ומספרו מ"ה והוא אחד יותר מן דם וזה מפני כל חותם יש בו הצורה ודבר המקבל הצורה והצורה הזאת היא זולת המקבל הצורה שהדם והצורה מ"ה במספר השם המיוחד ואמר ואם בטיט היא חתומה כלומר שלא באה הגזירה רק משם אל שם כנוי שזה אינו שם המיוחד ודבר זה אפשר שע"י תפלה ישתנה ובטיט ל' עם הב' אחד יותר אבל אל הוא שהוא נגד צורת החותם ואע"ג כי אצל בדם היא חתומה אין הב' שהיא ב' השמוש בכלל המספר בודאי היכי שאין צריך אין לחשוב במספר אבל היכי שצריך יש לתרץ הב' אל זה אע"ג שהיא ב' השמוש.