מ"ג אסתר ג טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

ריהוטנין נפקו זריזין בפתגמא דמלכא וגזרתא אתיהיבת בשושן בירנתא ומלכא והמן הוו יתבין למשתי חמרא וקרתא דשושן מתערבלא בחדות עממין נוכראין ובקל בכיתא דעמא בית ישראל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והדת נתנה בשושן" - מקום שהיה המלך שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום י"ג לחדש אדר לכך

"והעיר שושן נבוכה" - היהודים שבה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן – מָקוֹם שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שָׁם נִתַּן הַחֹק בּוֹ בַיּוֹם, לִהְיוֹת עֲתִידִים לְיוֹם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר. לְכַךְ, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה – הַיְּהוּדִים שֶׁבָּהּ.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

למה לא נתנה הדת בשושן עד שיצאו הרצים והלא שושן קודם לכל מקום,
איך ישב המלך לשתות אחר שמכר עם גדול להשמיד ולאבד, אין זה כי אם לב אכזר,
ומה זה מה שאמר והעיר שושן נבוכה, שלא נודע באורו :
הרצים, גם הערים למהר על הרצים שיצאו תיכף כדי שלא יוכל המלך לחזור, ולא עוד אלא הדת לא נתנה בשושן עד צאת הרצים כדי שלא יוודע להמלך תחלה, כי חשש פן ישלח המלך אחר כתב הדת וירצה להחזירו, וספר עוד לראיה, שהמלך לא ידע מכל זאת מאומה כי ישב עם המן לשתות, ואם היה זה בידיעתו ליתן דת לאבד אומה שלמה ואיך ישב אז לשתות, הלוא גם בין הדנים דיני נפשות הנימוס שלא לשתות יין ביום שגזרו על איש עונש מיתה, אף כי בעת נמכרה אומה שלמה להשמיד, וסיפר שהעיר שושן היו נבוכים בדבר כי לא ידע שום איש מה נכתב בהספרים החתומים, והפתשגן אין מבואר על מה יהיו עתידים, באופן שעלתה עצתו, אם במה שנעלם דבר מן המלך, אם במה שנשאר דבר סתר בכל עיר, רק ה' הפיר עצתו ע"י מרדכי כמו שיבואר :

מדרש רבה (כל הפסוק)


טו.    [ עריכה ]
"וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" אמר ר' יוחנן באותה שעה אמר הקב"ה למלאך הממונה על החמה חות פח זיקא בכרסיה ונפח בקיטמיה וזרוק גופריתא באתוניה אמר ר' יוחנן כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש איתיבון והכתיב (אסתר ב, א): "כשוך חמת המלך אחשורוש" אמר להם בשוך חמת המלך אין כתיב כאן אלא כשוך חמת המלך שכיכה שאינה שכיכה אימתי שככה חמתו כשנצלב המן הה"ד (שם ז, י) "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" חמתו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא.

<< · מ"ג אסתר · ג · טו