ביאור:אסתר ג

קיצור דרך: a3303

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י     (מהדורות נוספות של אסתר ג)

---

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי מזרע אגג מלך עמלק (ויתכן שהיהודים כינו אותו כך בגלל רשעתו), וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. ב וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים על הבירכיים וּמִשְׁתַּחֲוִים פנים צמודות לקרקע לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ בשבילו, אודותיו הַמֶּלֶךְ, וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. ג וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי:

"מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ?"

דמותו של חשיארש הראשון, אשר מזוהה עם אחשוורוש לפי רוב החוקרים, חקוקה באבן בעתיקות פרספוליס, אירן.

ד וַיְהִי (באמרם) כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, וַיַּגִּידוּ לְהָמָן שישים לב שמרדכי לא משתחווה לו לִרְאוֹת כדי לראות הֲיַעַמְדוּ היחזיקו מעמד דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם כי הוא אמר להם (ומסתבר שהם היו אנשים ששנאו יהודים) שהסיבה שהוא לא משתחווה היא כי אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי. ה וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו היה זה דבר קל מדי בעיניו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי שהסיבה שהוא לא כורע כיון שהוא יהודי, ואפילו שהוא יהרוג אותו יש עוד יהודים שסוברים כמו מרדכי. ולכן, וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי. ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל מישהו, כנראה סוג של קוסם שהמן התייעץ איתו פּוּר גורל בפרסית הוּא הַגּוֹרָל בלשון הקודש לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם והגורל דחה את התאריך מיום ליום, כל יום יצא שאיננו יום מוצלח וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר עד שעצר הגורל על החודש ה-12 הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. {ס}
ח וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:

"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר גר בין כל העמים וּמְפֹרָד אך בכל זאת נפרד, מובדל הוא מהעמים שהוא יושב בתוכם בֵּין הָעַמִּים בתוך העמים שהוא גר בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם חוקי תורתם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ עבודת המלכות. התגייסות לצבא, סלילת כבישים וכו' אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם אין תועלת להחזיק אותם בארצו. ט אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב - יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אשקול בהשגחת מומחי העבודה במתכות, כדי לוודא שהמדידה מדויקת לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ."

י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים. יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן:

"הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ אינני צריך את עשרת אלפים כיכר הכסף, וְהָעָם וגם היהודים נתונים בידך לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ."

יב וַיִּקָּרְאוּ הוזמנו סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי מושלי המדינות, נציבים הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת מושלי מחוזות במדינה אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ למרות שהמן הכתיב את המכתבים, בראש המכתב היה כתוב: "אני המלך אחשורוש מצוה..." נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. יג וְנִשְׁלוֹחַ וישלחו ה- סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר הגורל נפל על חודש אדר באופן כללי, והמן שעמד ב13 בניסן קבע את היום ל-13 באדר, כעבר י"א חודשים בדיוק לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. יד פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב את העתק המכתבים ציווה המן לְהִנָּתֵן דָּת לייסד כחוק בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים באופן שיהיה גלוי לכל התושבים (ולא רק לאחשדרפנים, לפחות ולשרים), לִהְיוֹת עֲתִדִים מוכנים לַיּוֹם הַזֶּה. טו הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת והגזירה נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת לשמוח בשתיית יין, על כך שסיימו את מלאכתם ^{במנגינת איכה:} את השלושת המילים הבאות נוהגים לקרא במנגינה של מגילת איכה וְהָעִיר שׁוּשָׁן היהודים שבעיר שושן (ואולי חבריהם מבין הגויים) נָבוֹכָה נאנחה, היו עובדי עצות. {פ}

<< · ביאור:אסתר · ג · >>

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם" (פסוק ח), "לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה" (פסוק יד) - למלה "דת" יש כמה משמעויות: חוק, גזירה, דין, מנהג. ולכולם יש את אותו רעיון: דבר קבוע שצריך לעשות אותו, או מחמת החוק, או מחמת גזירה, או מחמת מנהג.