ביאור:אסתר ג ה

אסתר ג ה: "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה."

תרגום ויקיטקסט: - ואחרי שעבדי המלך 'הלשינו' להמן, המן ראה (הבחין) כי מרדכי אינו כורע ומשחווה לו, והתמלא חמה (כעס) -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ה.

דקויותעריכה

וַיַּרְא הָמָןעריכה

המן ראה את התנהגותו של מרדכי שנעשתה ברבים, בגלוי, ובצורה חזרת ונשנית. אחרי מספר פעמים, מרדכי כאילו יצר עובדה, הידועה לכל עבדי המלך בשער המלך, שמרדכי מעניק להמן רק כבוד מסוים ולא כבוד מלכות.

וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָהעריכה

"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - עד גדותיו ואפילו יותר. ואז מה הוא עשה? כלום!

המן ידע את חומרת עבירתו שלו בדרישת כבוד מלכות ללא אישור, ולכן לא היה יכול לאכוף את פקודתו ולסכן את עצמו בתלונות למלך ולזרש אשתו בלי להפליל את עצמו בעבירה זו. מחוסר ברירה, וכדי לא להיות מואשם בזלזול במלכות, המן התעלם מחוצפתו של מרדכי (פסוקים ב-ו). זה היה האות למרדכי שפקודה כזו בדיוק לא ניתנה.

הקבלותעריכה

"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - איך ידע כותב המגילה מה הרגיש המן? רק אלוהים ידע מה המן חשב והרגיש. באותו אופן כתוב גם:

  • (אסתר א יב): "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ",
  • (אסתר ה ט): "וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה" - מרדכי נוכח במקרי הכעס הללו, ואולי הבין מהתנהגותו של המן שהוא כועס ומתאפק.
  • (אסתר ז ז): "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ" - כאן המלך קם ויוצא במהירות, דבר המראה על כעס עצור.

מקורותעריכה

על-פי מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013