ביאור:אסתר ה יד

אסתר ה יד: "וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ה יד.

יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ

ויתר על בזיונו

צריך להבין באיזה טענה המן היה מבקש מהמלך לתלות את מרדכי - אם נסביר שמדובר בטענה שהוא לא משתחווה לו, הרי לעיל נאמר (אסתר ג ו): "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ" מבאר הגר"א "פירוש: שבזיון היה לו מה שיהרוג את מרדכי לבדו" (בזיון הוא לו, שמתעסק באחד שלא משתחוה לו כשלא חסר לו כבוד) ואם כן, מה השתנה עכשיו?

נראה ע"פ מה שכתב הגר"א בפסוק יא "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ", פירוש: כאשר האדם בשמחה גדולה ותענוגים גדולים ואח"כ יראה צער, ואפילו קטן, יכול למות מזה. ורפואתו, שיפיג הצער מלבו, וירבה בכבוד ותענוגים. לכן המן שהיה "שמח וטוב לב" (שאסתר הזמינה רק אותו, ורק בפניו היא מבקשת את בקשתה מהמלך, והיא אוהבת אותו יותר ממרדכי) וראה אח"כ שמרדכי "לֹא-קָם וְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ", היה בצער גדול והיה יכול למות מחמת הצער, לכן סיפר להם את "כבוד עושרו" וגם סיפר לאישתו, בפעם הראשונה, אודות מרדכי. וכיון שהמן הגיע למצב כזה שהיה לו צער כל כך גדול, הוא ויתר על בזיונו, בזה שמראה שאיכפת לו שאדם אחד לא משתחווה לו, והחליט לגשת למלך ולבקש להורגו.

מקורות

ישראל מאיר ספרא

עצת זרש

אֱמֹר לַמֶּלֶךְ

משונה מאוד שהמן לא חשב על פתרון פשוט כזה בעצמו. לבטח הוא חשב, אבל פחד לבצע זאת. לאחר שאשתו אמרה לו לא היתה לו ברירה.

זרש, אשת המן, לפי הבנתה, התרכזה בשנאת המלך ליהודים המופיעה בפקודת הרג-היהודים שהתפרסמה, ובעובדה שמרדכי הוא עבריין ויהודי. היא אמרה להמן לעשות עץ גבוה חמישים אמה והמשיכה, בלשון ציווי: "אֱמֹר למלך ויתלו את מרדכי" (ביאור:אסתר ה יד); וזאת בלי שום גינוני כבוד למלך ולבעלה בפרהסיה.[1] זרש מציעה לבנות עץ תלייה חדש, למרות שלא חסרו עצי תלייה בעיר (ביאור:אסתר ב כג). זרש לא ציינה את מיקומו של העץ, אולם המן בחר לעשותו באזור פרטי שאינו בשליטת אנשי המלך, דהיינו בביתו (ביאור:אסתר ח ט). כאשר המן התחיל בבנית העץ בביתו, זרש ראתה את הבניה ומהעובדה שהיא לא אמרה להמן לשנות את מיקום העץ אפשר להסיק שזו היתה כוונתה.

עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה

ברוב המקרים בתנ"ך "עץ" פונה לעץ חי ולא לקרשים עשוים מעץ. בנית עץ כה גבוה (כמעט שבע קומות) דורשת חומרים ועבודה שתמשך יותר מלילה אחד.
זרש מזכירה בדבריה את העונש שקיבלו יורשיו של שאול המלך אשר הגיבעונים תלו אותם בבוז, ולו ריצפה בת איה לא שמרה עליהם ציפורים וחיות השדה היו אוכלים אותם (שמואל ב כא י), והרי מרדכי הוא ממשפחת שאול בן קיש. דוגמא נוספת מופיעה כשיוסף פתר את החלום של שר האופים: "בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ" (בראשית מ יט).
כך זרש הציעה, והמן הבין ועשה עץ תליה המתאים לציפורים לעמוד ולאכול את גווית מרדכי. כדי שהציפורים לא יחששו להתקרב לאנשים, העץ חיב להיות גבוה מאוד. המן בחר עץ ארז בביתו, קיצץ את ראשו, השאיר מספר גידמי ענפים כדי לאפשר לציפורים לנחות ולאכול, וגילח את כל שאר הענפים עד הקרקע.

עָלָיו

עָלָיו - למה הגבילה זרש את המן לתלות את מרדכי על העץ החדש הזה בלבד?
ההגבלה הזאת מחייבת את המן אישית לבצע את התליה ורק על העץ שלו, ולא להשתמש בתלייני המלך ולא לחכות, כחוק, לתהליך ההוצאה להורג המתבצע בנוכחות קהל בשעה קבועה. ההצעה אפשרה להמן להירגע בזמן העבודה, ולהוציא בסתר את כעסו האישי נגד מרדכי, המעליבו בפומבי. מאוחר יותר גם המלך פקד "תלוהו עליו" (ביאור:אסתר ז ח) וזאת כדי לוודא שאכן המן הקיים עץ תליה רשמי ללא אישור הרשות, ובמידה ואין עץ כזה אסור היה לתלות את המן.

מהרגע שאשתו נתנה את עצתה הפשוטה, נכנס המן למלכודת. הרי הוא לא היה יכול להסביר את הבעיה, או להשעות את תגובתו ולחשוף את פשעיו, ולכן, הוא נאלץ לבצע את עצתה. אז הבין המן, שאין עוד צורך להסביר למלך את פקודת-הכריעה, או להראות את פתשגן כתב-הדת, ואפשר, ללא סכנה, לבקש ולקבל רשות להרוג את נציג העם העבריין במסגרת ביצוע פקודת-המיסים שאושרה, אפילו בלי להזכיר את שמו של מרדכי. המן נכשל בכך שלא הבין, שהקמת עץ תלייה רשמי בביתו יכולה להיחשב כחתירה נגד המלך ולהציגו כמורד. העץ היה הדבר המעשי היחיד שהמן עשה והראה את כוונותיו. בנית העץ היא שגרמה למלך להאמין לדברי אסתר וחרבונה.

[1] הפועל 'אמר' משמש כשני פועלים: השתמש בפיך להגיד מאמר. כשזרש אמרה: "ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי", זה היה בלשון ציווי כפול: לו ולמלך, כשם שנאמר "כי כן ציוה לו המלך", והציווי הוא כפול: ציווי להמן לצוות על עבדי המלך בשער. צורה מכובדת ונאותה היא כדברי אחאב "אמרו לאדני המלך" (מלכים א כ ט), או כדברי רבשקה: "אמרו-נא אל חזקיהו" (מלכים ב יח יט).

מקורות

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013

עיון נוסף

אבל צריך עיון מצד משהו אחר: הרי מרדכי גידל את אסתר והיה מקורב למלכות - האם אחשורוש ישמע להמן להורגו?

1. אסתר הסתירה את עמה, ואפילו כשבקשה על נפשה (אסתר ז ג) היא לא הזכירה את עמה. כלומר המלך לא ידע שמרדכי מקורב למלכות עד שהוא שאל את אסתר "מה הוא לה" (ביאור:אסתר ח א).

2. אסתר נמנעה מלהראות את פתשגן הכתב למלך ורק הזכירה את הפקודה כי היא חששה המלך אכן שונא יהודים.

3. מרדכי מיד בקש עזרה מאסתר כשראה את פקודת ההרג, ולא חיכה, כאשר היו כאחת עשר חודשים עד יום הפור, כי הוא הבין שהמלך שאישר להמן לקחת כסף מאוצר המלך ולא שאל לזהות העם (ביאור:אסתר ג יא) יאשר את תלית מנהיג העם. מרדכי רמז שחייו בסכנה כשאמר לאסתר שבית אביה יומת (ביאור:אסתר ד ד) בזמן שאסתר היא יתומה והוא היה מבית אביה (ביאור:אסתר ב ז).

4. מרדכי חשב שהמן יצליח להטעות את המלך, ולכן הפעיל את קשריו, בתוכנית הצלה שניה, להזכיר למלך (ביאור:אסתר ו ב) את תרומתו להצלת המלך משני שומרי הסף שחשבו לשלוח יד במלך (ביאור:אסתר ב כא). הסכויים שבמקרה בלילה ההוא הקריאו את הסיפור הזה למלך ולא באלף הלילות הקודמים הוא נמוך מאוד ואסור היה למרדכי לסמוך על ניסים.

5. המן חשב שהמלך יסכים, אחרת הדבר לא היה טוב בעיניו (ביאור:אסתר ה יד), והוא לא היה הולך לנסות.
לסיכום ניתן להניח שמרדכי והמן האמינו שלהמן יש טענה אפשרית שתגרום למלך לתלות את מרדכי.

מכל הטענות האפשריות חיבים לבחור רק טענות אשר יגרמו למותו של מרדכי אבל לא יגרמו למותו של המן.

טענות אפשריות:

1. המן ויתר על כבודו, והודיע למלך שמרדכי לא זע ולא קם לכבודו.

המלך מינה את המן "מֵעַל, כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ביאור:אסתר ג א) בלבד ולא מעל כל עבדי המלך.
המלך מינה את המן להוציא לפועל פקודה שתביא רווח למלך ונתן לו את טבעתו. נתינת הטבעת היתה לזמן מוגבל ולתפקיד מוגדר ולא הפכה את המן למשנה למלך הזכאי לכבוד מלכות.
למרות הטבעת שבידו, המן ידע שאין לו סמכות להרוג את מרדכי ללא אישור המלך.
המלך שהקפיד "כְּדָת, מַה לַּעֲשׂוֹת", חקר בענין בגתן ותרש לפני הוצאתם להורג ופקד "תְּלֻהוּ עָלָיו" רק אם המן עשה עץ 50 אמה גובהו, היה עלול לדרוש הסבר ממרדכי מדוע עד עכשו הוא נתן כבוד להמן ולפתע הוא מסרב לתת כבוד מינימלי. הסברו של מרדכי היה יכול לגרום למותו של המן (אפילו אם גם מרדכי יומת).
פתרון מסוכן.

2. מרדכי הוא מנהיג היהודים אשר לא מקיימים את פקודות המלך

המלך לא ידע שהמן בקש להרוג את היהודים.
המלך לא חשב שהמן הציע שוחד.
המלך לא אישר להרוג עם.
המן לא היה יכול להראות את הפקודה החתומה בטבעת המלך למלך עצמו. הרי בסוף המן נתלה בדיוק בגלל זה, והמן ידע זאת.
פתרון מסוכן.

3. כדי להפחיד את העם אשר לא משלמים מיסים כראוי מנהיגם יתלה.

לפי פקודת המיסים שאושרה, ושהמן מונה להוציאה לפועל לפי החוק, מנהיג העם העברין חייב מיתה. המלך לא יכנס לחקירות ולא ינהל את ענייניו של שרו הנאמן והמסור.
פתרון אפשרי.

מרדכי הבין את הפתרון הזה מיד כאשר הוא שמע את שיחת המן והמלך וראה את כתב-הדת, ולכן מרדכי מהר לבקש עזרה מאסתר להתחנן למלך, אים שמשפחת אביה של אסתר תומת והרי הוא היחיד לבית אביה. כאשר התוכנית של אסתר התקדמה כראוי מרדכי הבין שהמן אבוד ולכן הוא לא חשש לא לקום להמן, וכך הוא נתן להמן סיבה להשתגע מכעס אבל גם נתן להמן סיבה חדשה לבקש מהמלך להרוג אותו.
הנחה שמרדכי לא קם ונתן להמן טענה אפשרית לתליתו חייבת להיות מבוססת על עובדה שמרדכי לא היה חכם, ואין ספק שמרדכי היה חכם לאורך כל המגילה.