קטגוריה:שמות לב י
נוסח המקרא
ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול
וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.
וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃
וְ/עַתָּה֙ הַנִּ֣יחָ/ה לִּ֔/י וְ/יִֽחַר־אַפִּ֥/י בָ/הֶ֖ם וַ/אֲכַלֵּ֑/ם וְ/אֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְ/ךָ֖ לְ/ג֥וֹי גָּדֽוֹל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּכְעַן אָנַח בָּעוּתָךְ מִן קֳדָמַי וְיִתְקַף רוּגְזִי בְּהוֹן וַאֲשֵׁיצֵינוּן וְאַעֲבֵיד יָתָךְ לְעַם סַגִּי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּכְדוּן אַנַח בְּעוּתָךְ וְלָא תַפְגִין עֲלֵיהוֹן קֳדָמַי וְאַרְתַח רְגַז אֵשָׁתָא תַקִיפְתָּא בְּהוֹן וְאֵשֵׁיצִינוּן וְאֶעְבַּד יָתָךְ לְעַם סַגִי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
[כמש"פ מ"ש וה' אותי כגבור עריץ (ירמיה כ') ה' אות שלי] ור"ל שאהרן מסר לחרטומים שהיו שם שיודעים לצייר צורות מורים על ענינים סימנים שיציירו האות והסימן שרצה לצייר, ואהרן רצה לצייר צורת כרוב, שהיא הצורה שראה במרכבה ושישכון במשכן על ארון העדות, ונסה לצייר אות וסימן שהיה בידו בעת המחזה על ידי חרט, והחרט שהם חרטומי מצרים עשו אותו עגל מסכה, וציירו צורת שור כפי שחזו אצילי בני ישראל בעת השגת המרכבה, וכמ"ש במדרש שגנבו דמות שור מהמרכבה, ויאמרו והחרטומים עם הערב רב אמרו אל ישראל אלה אלהיך ישראל, ר"ל בצורה זאת שוכן אלהי ישראל, אשר העלוך, ובכ"ז לא אמרו שהעגל הוא האלוה רק שהוא הטלמס והדמות שהאלהות שוכן בו, כמו ששכן אח"כ בין הכרובים, ויתכן ג"כ שהחרטום הוא כוון בעצם לצורת שור שהיו עובדים במצרים, אבל לישראל אמרו, שאל מוציאם ממצרים שוכן בצורה זאת והוא ינהיג אותם
תחת משה בכבוד שוכן בגויה:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה לפי דבריהם ז"ל (ב"ר פכ"א) שאמרו, אין ועתה אלא תשובה, רמז לו שיעשה תשובה על הסובב ממנו כי הטעות יצא מדבריו שאמר להם לסוף מ' אני בא, ולא פירש להם שהוא לבד מאותו יום שמזה טעו.
עוד ירצה על פי דבריהם ז"ל (שמו"ר פ"ב) שאמרו שקבלת ערב רב היתה מצד משה ולא הסכים ה' עליהם ונתרצה לעשות רצון משה, ולזה אמר לו שחת עמך אלו ערב רב, והוא מה שרמז באומרו ועתה שעליו לעשות תשובה וחרטה על מעשה בלתי הגון, ואולי כי הוא מתקן הדבר לעתיד לבא שאמרו ז"ל (יבמות דף כד:) אין מקבלין גרים לימות המשיח ומשה הוא שיהיה גואל ויתקן הדבר:
הניחה לי ויחר אפי. קשה" וכי משה היה מונעו ואדרבה לא עמד בתפלה אלא אחר כך, עוד קשה כי מאומרו ויחר אפי משמע כי עדיין לא חרה אפו והוא רוצה בחרות אף, והלא אין זו מדתו יתברך שהוא מבקש תמיד לכבוש כעסו, וצא ולמד ממעשה שהובא בתלמוד (ברכות דף ז.) שאמר רבי ישמעאל כהן גדול שנתרצה ה' בברכתו אשר ברך ה' ברוך הוא שיכבשו רחמיו את כעסו, ואולי כי זו הוא טענת משה רבינו עליו השלום באומרו למה ה' יחרה אפך וגו' לשון עתיד פירוש כיון שלא חרה עדיין ועל כל פנים קושיא לאלהינו. ויתבאר הענין בהשכיל על דבר והוא כי דבר ידוע הוא כי שורש האף יהיה מהעלבון הנרגש בלב כפי המעליבין והעלבון ואחר שיגיע ההרגש לבחינת המרגיש יסובב העצבון והיגון ותהיה תרופתו באחד מב' דרכים, האחד בנקום נקם מהסובב, הב' בדברי רצוי לשיעור המספיק להרגש הקפדת העלבון, והנה בעשות ישראל מעשה המכוער אין לך עלבון לאל עליון גדול מזה, והוא אומרו סרו מהר עדיין כלה בחופתה והנה הרה לזנונים, והנה הרגיש אלהינו יתעלה שמו הרגש גדול עד שמחמת עוצם ההקפדה חשב כי לא יועיל הריצוי שהוא אחד מהב' המרחיקין דאבון העלבון זולת דרך הנקמה כמו שכתבנו, והנה גם זה הוא מושלל ממנו יתברך על פי דבריהם ז"ל (שמו"ר פ"ב) כי אין הקדוש ברוך הוא סובל לראות צער צדיקו וידידו, ומימי עולם שמענוהו שאמרו ז"ל (ב"ר פל"ב) שלא הביא מבול עד אחר פטירת מתושלח ולא מתושלח לבד אלא כל צדיקי הדור כרמוז בפסוק (בראשית ז', כ"ב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו כבר מתו קודם הבאת המבול כמאמרם ז"ל (זוהר ח"א ר"ו א) וכן הוא אומר (ישעי', נז) מפני הרעה נאסף הצדיק, והנה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם את אשר יצטער נאמן ביתו באבדן מולדתו ית' יותר בנוגע לו ולא יותר בדבר הנוגע לידידיו, ובראותו יתברך כי אין מקום להניח דאגתו בקש ממשה דבר שיניח לו, והוא לבל יצטער על הדבר ואז יהיה מציאות לחרות אפו ויהיה לו נחת רוח וכביכול ריצהו למשה על הדבר, ואמר לו ואעשה אותך לגוי גדול, דקדק לומר לגוי גדול ולא אמר ואעשה אותך גוי גדול לומר הגם שאינך הן עתה בבחינת נשמתך גוי גדול אני אכונן אותך ואשפיע בך מדה טובה מרובה הפלגת נשמות קדושות, ולזה לא אמר ויהיה ממך גוי גדול כי צריך מעשה בנין חדש בשורש נשמתו.
עוד רמז לסתור טענת ואיה הבטחתך שנשבעת לאבות, לזה אמר ואעשה אותך לגוי גדול, פירוש לקיום הבטחת גוי גדול שהבטחתי לאבות, ובאה התשובה של משה כי מן הנמנע שיניח לו והראהו צערו על הדבר באומרו ויחל משה ואמרו ז"ל (ברכות דף לב.) אחזתו אחילו וכמה עניינים של מרירות נפש עשה לפני קונו זה כנגד הניחה לי, וכנגד אומרו ויחר אפי שהיא טענה שעליה בא כי זולת זה אין להם נחת רוח מעצבון העלבון, לזה אמר למה ה' יחרה אפך פירוש למה לא מצאת תיקון לדבר אלא חרון אף כלך לדרך זו והוא בחינת הריצוי שכתבנו, טענה ראשונה שיש לך לחוש על קניינך, והוא אומרו בעמך ואין אבידה אלא לבעליה, ב' אשר הוצאת ועל ידיהם נתפרסמה אלהותך, ג' למה יאמרו מצרים, ד' זכור לאברהם וגו', ובזה יש לך דברים וטעמים נכונים המספיקים לבחינת הרצוי, ועלתה ביד משה הטענה וינחם ה' וגו', וירמוז תיבת וינחם לשון נחמה ולשון נחת כי נח תוקף הרוגז שהיה לו ומאמצעות זה ניחם על וגו', ועיין בפסוק שאחר זה:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ואכלם. ב' במסורה דין ואידך ואכלם ואמחצם זהו שדרשו שאין פרוענות שאין בה פרעון ממעשה העגל:
ואעשה אותך. מלא וי"ו שיצאו ממך ו' מאות אלף:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב י.
הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל
נסיונותיו של ה'
1. נסיון של בני ישראל
ה' רצה לראות כמה מהר בני ישראל ישכחו את שבועתם: "נעשה ונשמע" וינסו לברוח חזרה למצרים. ה' היה מחכה ומחכה עד שבני ישראל היו מגיבים.
ה' הכין נסיון:
- ה' הביא אותם להר סיני והופיע בענן ובברקים, ככתוב: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד" (שמות יט טז).
- ה' הודיע לבני ישראל את חוקיו, אבל הם פחדו לשמוע, וה' הודה שהם ראו אבל לא שמעו.
- ה' אמר למשה את חוקיו. משה אמר לבני ישראל, ובני ישראל ענו: "נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג).
- משה כתב את דברי ה' ומשה הקריא להם, ובני ישראל ענו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).
משה היה בטוח שכולם שמעו ויקפידו לא לעשות פסל ותמונה.
והנה, ללא מנהיג חזק, בני ישראל החליטו לעשות להם "אלוהים", להקים לו מזבח, להקריב לו עולה, כפי שמשה הסביר להם ולפרעה שהם יצאו לשלושה ימים למדבר לזבוח לאלוהיהם, ולחזור למצרים.
- בני ישראל נכשלו בנסיון, והוכיחו שהם קשי עורף, ומסרבים לשמוע ולהבין את דברי אדוני. הם רצו לעזוב את ה'. הם פעלו כאשת לוט (ביאור:בראשית יט כו) וכערפה שעזבה את רות (רות א ז).
- משה למד איך להיות מנהיג, ואיך יתנהג עמו ללא מנהיג חזק.
2. נסיון של משה
ה' הזמין את משה לסרב בדבריו: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי", כלומר ה' בקש רשות ממשה להניח לו ולא לבקש על עמו.
ה' הראה למשה שהעם נכשל בנסיון, ואחרי 40 יום הם רצו לעזוב אותו, לעשות מזבח לה', להעלות עולה ולחזור למצרים. משה הבין שהוא נכשל כמנהיג שהעם רוצה לברוח ממנו, ושהוא לא שכנע אותם בברכת ה'.
ה' ניסה את משה והציע לו:
- "וַאֲכַלֵּם" - אביא אליהם כליה ואבדון.
- "אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" - ה' נהג בעבר לבחור. כך נבחר נח וכל השאר מתו במבול, כך נבחר אברהם ולוט נדחה, יצחק נבחר וישמעאל נדחה, יעקב נבחר ועשו נדחה. יוסף חיכה לראות אם ה' בחר אותו בלבד, להיות הממשיך של יעקב, אולם כבר בחלומות יוסף שכל האחים יהיו מאוחדים תחת מנהיג אחד.
עכשו ה' הציע למשה לדחות את היוצאים ממצרים ולהתחיל את כל הסיפור מחדש עם משה וזרעו.
משה כבר עזב את בניו אצל יתרו, ולא הזמין אותם להצטרף לבני ישראל. יתרו הביא את בני משה למשה, אבל משה לא נתן להם תפקידים ולא מינה אותם למנהיגים אחריו. מבחינת משה בניו לא היו שייכים לסיפור, והוא לא רצה לערב אותם. משה הרגיש שהוא אבי העם כולו, והתנכר לבניו שלו. משה ידע שבניו לא יהיו יותר טובים מאשר בני ישראל, הן ה' אמר על בני ישראל: "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות לב ט).
בהמשך סיפורי התנ"ך אנו מוצאים מיקרים בהם בניו של המנהיג אינם מתנהגים כראוי. רואים שלמרות שגדעון (ירבעל) היה מנהיג גדול, אבימלך, בנו, הביא צרות (שופטים ט). גם עלי הכהן, שהיה מכובד מאוד, שמע: "אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמואל א ב כב). גם שמואל הנביא היה מנהיג דגול, וה' דיבר איתו, ובכל זאת הוא לא למד מהנסיון של עלי, ומינה את בניו לשופטים, והם: "יִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א ח ג).
השבטים נתנו שמות לבניהם הקשורים לכנען, וכבר חלמו על האדמה שהשבטים ירשו. להתחיל מחדש עם ילדיה של ציפורה, נכדיו של יתרו, לא יצור קשר נפשי לכנען.
משה עבר בהצלחה את הנסיון ושיכנע את ה' שזה לא לטובת ה' להרוג את העם.
משה לא ענה ולא סרב לחלק השני של המשפט: "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל".
משה הבין שאם הוא יצליח להפריך את החלק הראשון, לא יהיה צורך לדבר על החלק השני. לאחר דברי משה, ה' לא ענה למשה. סביר שמשה חיכה זמן מה וכאשר הוא הבין שה' לא יענה לו הוא קם, לקח את הלוחות וירד ללא מילה נוספת. משה, בהתנהגותו, הראה לה' שהוא עצמו מתכונן להעניש את האשמים אבל לא את כל העם. רק אחר כך משה ממשיך בטענותיו: "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב לב), כלומר, בעקיפין, אם תהרוג אותם אז תהרוג גם אותי ואל תעשה ממני גוי גדול.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות לב י"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.