פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שמות לב ד

שמות לב ד: "וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִםעריכה

(אילן סנדובסקי)
הרמב"ן מסביר: "אין טפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת העלם משם"

מַסֵּכָהעריכה

"מַסֵּכָה" שורש 'ס-כ-ך' או 'נ-ס-ך', להסתיר, לצפות, לכסות, להסוות. ציפוי דק, חלול, המכסה עצם ומסתיר אותו.‏[1]

  • מסכה היום זה: כיסוי לפנים, בדרך-כלל בעל אופי היתולי או סמלי, המסתיר את זהות מי שעוטה אותו,(מילוג)
המצרים עשו מסכות מזהב לפרעונים, כדי שאנשים לא יראו אותם. המסכה איפשרה לפרעה להראות תמיד בריא וחזק ולהסתיר את רגשותיו, וגם לשלוח כפיל במקומו. בקברי הפרעונים נמצאו מסכות מזהב על פני הגוויה החנוטה כדי לשמר את יופיה. לאחר שמשה חזר מההר בפעם השניה, פניו של משה קרנו, ומאז והלאה משה לבש מסוה (מסכה) על פניו כאשר הוא לא היה בנוכחות ה' (שמות לד לה).
  • אין הוכחה, אבל אין זה מין הנמנע שעגל שלם שימש ליצירת תבנית‏[2] ובסוף התהליך העגל כוסה בזהב, 'מסכה', וכל גופו הוסתר. אולם אם אהרון עשה עגל שלם, אז זה נקרא 'פסל', ואהרון ידע שאסור לעשות "פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ ג), וה' לא העניש אותו, אלא העניק לו ולבניו להיות כהנים גדולים.

וַיִּקַּח ... וַיָּצַר ... וַיַּעֲשֵׂהוּעריכה

הפועלים הראשונים מופיעים ביחיד ופונים לאהרון לבדו. אהרון לקח את הזהב, יצר ועשה "עֵגֶל מַסֵּכָה". אהרון לא אמר שזה "אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
לפני סיפור העגל, משה שמע את דברי אדוני בהר, סיפר לעם את חוקי ה', והעם ענה קול אחד, שהם יעשו את כל דברי משה. משה כתב את דברי אדוני והקריא לעם בשנית והעם ענה: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"(שמות כד ז). לא ברור איך כל העם שמע, הבין וזכר את כל דברי משה. קשה לקבל שאהרון לא שמע ולא הבין שאסור לעשות פסל ואלוהי זהב. סביר שאהרון ידע שרחל אימנו נענשה כי היא גנבה את "הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (ביאור:בראשית לא יט). בהמשך יעקב פוקד על בני ביתו: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (ביאור:בראשית לה ב), והכוונה היתה לכלול גם את התרפים שרחל גנבה.

  • לפי התאור, אהרון ממש עבד, חרט, יצר ועשה את המסכה. בהמשך אהרון מתנצל ואומר על הזהב: "וַיִּתְּנוּ לִי, וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ, וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה" (שמות לב כד), כאילו שהעגל יצא מעצמו, כאילו ה' עשה את העגל ולא שאהרון חרט ויצר את עגל המסכה. אולם חובה להבין שאהרון לא היה אומן מקצועי, והוא התכוון לעשות מסכה, ויצא לו פרצוף מעוות שנראה כמו עגל.
  • חז"ל מעלים אפשרות שאהרון התכוון לעשות עגל מסכה לכבוד יוסף ובניו. לפני מותו משה ברך את העם ונתן כבוד ליוסף ובניו, אפרים ומנשה: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג יז). ניתן לראות שיוסף זכה בתואר שור, ובניו עגלים. אפשרי שחלק מהעם חשב שמגיע ליוסף כבוד רם יותר ומגיע לו להיות שותף למנהיגות עם ישראל.‏[3]

עֵגֶל מַסֵּכָהעריכה

הדגש הוא על מסכה לכסות פנים, עם פנים של עגל. אם זה היה ממש פסל עם גוף של עגל, לא היו מזכירים את המסכה שמדגישה שהעגל חלול ורק מצופה ומכוסה.

במצרים היה מקובל שבקר הוא 'אלוהים', ולכן משה הסביר לפרעה מדוע הוא חייב לצאת למדבר ולא לזבוח במצרים, ככתוב: "לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ"? (שמות ח כב).

עגל המסכה סימל את השיבה לתרבות מצרים. ה' רצה לתת לבני ישראל תורה חדשה, מדינה חדשה, התחלה חדשה, אולם בני ישראל פחדו ורצו לחזור לידוע להם.

בחלום הנבואה השני של יוסף, ה' הודיע שאל השמש, אלת הירח והאלים האחרים שהיו אחד עשר כוכבי השמים, ישתחוו לה' (ביאור:בראשית לז ט). ואכן, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, ה' עשה שפטים באלוהי מצרים (שמות יב יב). ברור היה שה' לא ירצה לקחת לעצמו את הסמל המצרי של עגל זהב.

חז"ל מעלים את האפשרות שבני ישראל ביקשו מנהיג חדש, כי משה האיש נעלם ולא שב.‏[4] קיימת אפשרות שאהרון חשב לעשות מסכה מזהב, ומאחורי המסכה יעמוד איש, ובלי לגלות את זהותו, האיש יוביל את העם כאילו שהוא המנהיג שהעלה אותם ממצרים. המסכה תשמש ככתר.

האם אהרון חטא ועבר על חוקי אדוני?עריכה

אין ספק שאהרון שמע והבין את דברי משה ושמע שהעם ענה "נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג), ואחר כך, משה כתב את דברי אדוני והקריא לעם, והעם ענה: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ד). אולם דברי ה' לא כללו מסכה. לכן, לאחר מעשה העגל, ה' מוסיף חוק חדש: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות לד יז), מכאן שהחוק לא היה ברור ולא היתה סיבה לאהרון לא לעשות את המסכה (כיסוי פנים, תפקיד של כתר מלכות). לאחר שמשה ירד מההר בפעם השניה פניו קרנו ומאז והלאה משה לבש מסוה (מסכה) כאשר הוא לא היה בנוכחות ה'.

לאחר הכנת החג, אהרון איבד את השליטה בעם ולא היה יכול למנוע את השכרות והציחוק.

ה' אמר למשה שהעם: "שִׁחֵת" ו"סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם" (שמות לב ח), אבל לא אמר שהם חטאו או פשעו. משה חשב שה' מצא אותם אשמים כי ה' היה מוכן להביא עליהם כליה, ולכן משה האשים את אהרון: "מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה" (שמות לב כא). משה לא הבין שאדוני ניסה אותו. משה חשב שאהרון חטא.

קיימת בעיה עם פסלים, תמונות, ומסכות. ה' עצמו אמר למשה: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד א), הכרובים על ארון אדוני היו פסלים: "וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם ... וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל אָחִיו" (שמות לז ט), וכל ציוד המשכן היו סמלים לשרת את אדוני. כל החפצים האלו היו מותרים כי הם לא נעשו כדי להיות תחליף או דמוי של אדוני. הם היו חפצים לשרות עבודת ה' או לשימוש שאינו דתי ולכן הם היו מותרים. כתר או מסכה למלך גם הם היו מותרים, כי מותר לעשות 'מסכה', אולם אסור לעשות 'אלהי מסכה'.

מה היה חטאו של אהרוןעריכה

משה מינה אותו ואת חור ביחד להיות מנהיגים בהעדרו (שמות כד יד). העם ביקש מנהיג חדש. במקום לענות שהוא וחור עכשו מנהיגים, אהרון לא בקש עזרה מחור, ועל דעת עצמו החליט לעשות מסכה בשביל המנהיג החדש. אהרון פגע במנהיגות של משה, ואחר כך איבד שליטה והעם רקד לפני המסכה והתנהג כאילו שהמסכה היא סמל של אלוהי ישראל. אהרון לא עמד בראש הטקס וכיוון והגביל את הטקס. אפילו אם אהרון התכוון שהרעש ימשוך את תשומת ליבו של משה לרדת לעזרתו, אהרון לא שלח משלחת לקבל את פני משה.

אהרון לא צפה את תוצואת מעשיו והביא חטאה גדולה על העם. אהרון נתן למצב להווצר שחשף את רצונם של בני ישראל לעבוד אלילים ככל העמים, ולרצות מלך ככל העמים שיוביל וישפוט אותם. בהמשך דבר דומה יקרה לשמואל הנביא כאשר העם בא ואומר לו: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א ח ה).

וַיֹּאמְרוּעריכה

"וַיֹּאמְרוּ", ברבים, העם.
לאחר שאהרון גמר את עבודתו, העם שדרש 'אלוהים' ותרם את הזהב, השתלט על המצב והאנשים אמרו, ברבים, "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

לא בטוח שבני ישראל התכוונו שאהרון יעשה להם עגל מסכה, אבל לאחר שאהרון עשה זאת, בני ישראל הסכימו, ללא וויכוח או התנגדות, שמה שאהרון עשה זה מה שהם רוצים.
רואים כאן התנהגות של המון, כאשר כל אדם יחיד מפחד להתנגד. בהמשך רואים שהיו הרבה מבני לוי שהיו מוכנים לבוא לקריאה של משה: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו) אבל פחדו להתנגד ללא מנהיג.

סיכוםעריכה

פרעה היה כאלוהים במצרים, שליט כל יכול, ואסור היה לראות אותו. אפשרי שפרעה לבש מסכה מלכותית מזהב כאשר הוא הופיע בפני אנשים.

חז"ל מעלים את האפשרות שבני ישראל ביקשו מנהיג חדש. השימוש במילים: "אֱלֹהִים" במשמעות אדון, "הֶעֱלָנוּ" ולא 'הוציא', "מֹשֶׁה הָאִישׁ ... לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", הדגשה על 'איש' ולא ה' שלא יכול להעלם, מראה שהם ביקשו מנהיג חדש לתקופה שמשה איננו. בני ישראל למעשה לא עברו על חוק שה' אמר. מותר היה להם לבחור לעצמם מנהיג, כפי שרואים, מנהיגים רבים קמו בתקופת השופטים.

אם היתה פגיעה במשהו, זאת היתה פגיעה במנהיגות של משה ולא בכבודו של אדוני.

אהרון הבין שבני ישראל רוצים מנהיג, ולא היתה בעיה חוקית לתת להם מנהיג לתקופה קצרה עד שמשה יחזור ויקח את תפקידו חזרה.
קיימת אפשרות שאהרון חשב לעשות מסכה מזהב, ומאחורי המסכה יעמוד איש, ובלי לגלות את זהותו, יוביל את העם כאילו שהוא המנהיג שהעלה אותם ממצרים.
בגלל שהזהות תהיה חסויה, לא יהיה עלבון להחזיר את האיש למעמדו הקודם.




  1. ^ אפשרי שמקור המילה 'מסכה' הוא מן המילה הלטינית Masca שפרושה רוח רפאים, ומערבית (ג'סטאר), שפרושה 'אדם בתחפושת'. אבל יציאת מצרים קדמה למגע עם השפה הלטינית.
  2. ^ כי רק כך ידעו שזה עגל ולא עגלה.
  3. ^ בהתבסס על קריאה שגויה של מעשה העגל, ירובעם בן נבט משבט אפרים, למרות שהוא ידע את האיסור לעשות פסל ותמונה, וידע את סיפור המסכה של עגל הזהב שעשה אהרון, התיעץ בחכמים ועשה "שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים א יב כח) במתכונת של אהרון. ירובעם הבין שכדי לשמור על עמו הוא צריך לתת להם מרכז לעבוד את ה', ובני ישראל מאז יציאת מצרים, המשיכו להאמין שעגל זהב יכול לסמל את אלוהי ישראל שהעלה אותם ממצרים.
  4. ^ רש"י הסביר ש'אלוהים' זה רב, שר, במשפט: "הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד טז)