ביאור:שמות לב ז
שמות לב ז: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב ז.
לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ
עריכהעַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ
עריכההרבה נאמר על הפסוק הזה: כאשר בני ישראל טובים הם עמו של ה', עמי, כאשר הם רעים הם עמך.
ה' כעס מאוד, ואולי באמת הוא היה מוכן, כדבריו: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב י).
משה לא מקבל את דברי ה' ועונה לו: "לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ" (שמות לב יא), ואחרי שה' נרגע, נאמר: "וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב יד).
לֶךְ רֵד
עריכהלך ממני, ה' אומר. לך ורד מההר. רד מהפסגה וחזור לעם. מקומך הוא למטה ולא פה למעלה, שומע ולומד את חוקי ה'.
ה' פקד על משה לרדת מהר מההר לפני שהמורדים יתארגנו, ישתלטו על הצבא, יחלקו פקודות לפגוע במשה, ויניעו את העם חזרה למצרים. ה' לא חשש שהם יברחו, כי ללא אוכל ומים במדבר הם לא היו יכולים ללכת רחוק, אבל בכל זאת משה היה צריך למהר כדי לא לתת לבעיה לגדול ולהביא להרג המוני.
ה' לא אסר על משה לקחת את "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא יח). ה' הניח למשה לקחת את הלוחות. משה לא ידע שהוא ישבור אותם. משה לא ידע שהוא יקבל הזדמנות שניה לעלות לראש ההר. משה לא ידע שהוא יצטרך לחזור ולכתוב הכל מחדש, בעצמו.
שִׁחֵת עַמְּךָ
עריכה"שִׁחֵת" - הרס, קלקל, נפל למקום רע, רכן כלפי מטה, ירד. (מילוג)
בהמשך ה' אומר: "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם" (שמות לב ט) וכך יש הקבלה בין הפסוקים. כלומר "שִׁחֵת" זה סרו מהדרך, לקחו דרך צדדית.
ה' לא אמר שהם הלכו אחורה, רק שהם נמצאים ליד הדרך.
ה' תמיד משתמש בשפה מדויקת ביותר. כל זה ביחד מראה על התנהגות רעה, שירדה מהפסים, אבל זה לא חטא ולא פשע, ולכן אין עונש לאהרון ולרוב העם, אלא רק לחלק מהעם אשר "עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל" (שמות לב לה).