ביאור:שמות לב כ

שמות לב כ: "וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב כ.

וַיִּקַּח אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ

משה נתן הדגמה לאפסיות של פסל לאלוהים, אשר אינו יכול להציל את עצמו מבזיון וכליה.

וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ

"וַיִּקַּח" - לבטח היו אנשים שרצו לשמור על המסכה שהם רקדו לפניה, אולם הם לא עמדו בפני משה. האנשים הפקירו את המסכה, ומשה היה חופשי לקחת אותה, ללא התנגדות או ויכוחים.
"הָעֵגֶל" - אהרון עשה "עגל מסכה" וכך ה' קרא לדבר הזה "עגל מסכה" (שמות לב ח), אבל משה ממשיך לקרוא ל"עגל מסכה" בצורה מעליבה - "עגל". משה עיוות את העובדות כדי להתאים לאיסור "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל" (שמות כ ג).
"אֲשֶׁר עָשׂוּ" מופיע ברבים. כאשר יש מספר אנשים תורמים לעניין, לא חשוב אם אחד עשה יותר והשני עשה פחות, כולם ביחד - עשו. ללוא האנשים ביקשו, וללוא הם נתנו את נזמי הזהב, וללולא הם רקדו לפני הדבר שאהרון עשה, לא היתה נוצרת הבעיה. לכן כולם אחראים לתוצאה.

עלבון לעגל

"וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ" - השרפה תהרוס את הצורה של החפץ ותבטל את אלוהותו וזהותו. חפץ מחרס לא היה נשרף והיה יוצא מהאש בשלמות, אולם המתכת שהיתה בנזמים והפכה למסכה נשרפה והותכה מחדש. אפשרי שסיגים מסוימים במתכת התחמצנו ונפרדו מהזהב, וכך נוצר גוש זהב טהור יותר.
"וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" - לוא המסכה היתה מחרס היא לא היתה נפגעת באש, לכן משה טוחן את החפץ ומבטל את זהותו לאבק.
"וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" - ליד ההר, במדבר, היה מקור מים. האנשים היו חייבים לשתות מים כל יום. זהב שוקע במים, אבל משה טחן את הזהב לפתיתיים דקים מאוד שלפחות חלק מהם שצפו או ריחפו במים. העם היה חייב לשתות מהמים וכך הם שתו את החפץ שהם עשו, ופרורי הזהב יצאו עם הקיבה ששם תהיה קבורתו של החפץ הזה.
"וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - לעם לא היתה ברירה אלא לשתות מהמים שזוהמו במתכות. לא ברורה כמות העופרת שהיתה מעורבת בזהב שהאנשים תרמו, אבל לא נאמר שהיתה הרעלה המונית או פגיעה גופנית אחרת. לא ברור עם משה עצמו היה חייב לשתות מהמים האלה כמו כולם. בהמשך משה עלה להר לעוד 40 יום, ואז הוא לא שתה מהמים האלה, אבל העם המשיך לשתות ממקור המים הזה.

וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

יש כאן משחק מילים במילה "וַיַּשְׁקְ" - משה השקה את העם, ומשה נשק לעם. כך היה גם כאשר יעקב פגש את רחל, ככתוב: "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" (ביאור:בראשית כט יא).

יש מעלים אפשרות שמשה התכוון להשתמש במים כמו המים המאוררים, שפוגעים בחוטאים, וחוטאים יסרבו לשתות, ואת אלו הרגו חיליו של משה.

זהב לא נמס במים, וחלקיקי הזהב לא יעוכלו, כך שמקום קבורתו של עגל הזהב היתה בצואה של בני ישראל, ומי שינסה לאסוף את הזהב יצטרך להתעסק עם זה.