ביאור:שמות לב יד
שמות לב יד: "וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ."
תרגום ויקיטקסט: בעקבות דבריו של משה, ה' ניחם (שינה את החלטתו) על הרעה (ההשמדה) אשר דיבר אל משה שיעשה לעמו ישראל.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב יד.
וַיִּנָּחֶם ה' - מדוע?
עריכההשורש נחם מציין שינוי דפוס פעולה, מחשבה או החלטה (ראו ביאור:נחם). בפסוק י ה' החליט לכלות את עם ישראל; בפסוק שלנו ה' שינה את החלטתו, ומובן שהשינוי נבע מדבריו של משה בפסוקים יא-יג:
- ישראל הם עמך שהוצאת ממצרים בכוח גדול וביד חזקה (פסוק יא);
- אם תהרוג אותם, המצרים יחשבו שתכננת מראש להרוג אותם, מתוך רוע-לב (פסוק יב);
- הבטחת לאבות שתרבה את זרעם ותיתן להם את הארץ לעולם (פסוק יג).
אבל מה בדיוק אמר משה, שגרם לה' לשנות את החלטתו? והרי כל הדברים שאמר משה כבר היו ידועים - מה התחדש?
- נראה שהחידוש בדברים הוא, עצם העובדה שמשה אמר אותם! משה מכיר בערכו העצום של עם ישראל, כמדגים את כוחו של ה' בעולם, כמייצג את ה' בעיני העמים, כממשיך את שושלת האבות. משה אף מוכן לוותר על ההבטחה "ואעשך לגוי גדול", כי הוא מבין שעם ישראל חשוב הרבה יותר מהמנהיג. כל עוד יש לעם ישראל מנהיג כזה, יש תקווה שהוא ישתפר. לכן ה' שינה את החלטתו.
ה' נתן בחירה חופשית לאדם, ולכן ה' כביכול "לא יודע" מה האדם יבחר; גם במקרה שלנו, ה' נתן למשה בחירה חופשית אם להיות לגוי גדול בעצמו, או להמשיך להנהיג את עם ישראל. משה בדבריו בחר להמשיך ולהנהיג את עם ישראל. הבחירה של משה גרמה לה' לשנות את החלטתו.
האם משה ידע שה' ניחם?
עריכהלבטח משה חיכה לשמוע את תשובת ה'. לאחר זמן משה הבין שה' לא יענה לו, ופנה לרדת מן ההר.
משה ידע שה' כועס מאוד, ואיים על בני ישראל בכליה, כי ה' אמר לו (שמות לב י): "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם". אבל משה לא ידע שה' שינה את החלטתו, כי ה' לא אמר לו; הפסוק כתוב בגוף שלישי.
ה' לא סתר את דברי משה ולא הודיע את תוכניתו, ואפילו לא אמר למשה מה לעשות, אלא רק שתק. משה קם על דעת עצמו, לקח את הלוחות שה' כתב, וירד אל העם.
אנחנו יודעים שה' לא הביא כליה על בני ישראל, ולא עשה את משה לגוי גדול. ניתן להניח שה' החליט לא לבצע את דבריו, אולי בגלל הדברים שמשה אמר. אולם בזמנו, משה לא ידע מה ה'יעשה. משה היה בפחד שה' לא קיבל את טענותיו. שה' עומד להביא כליה על בני ישראל.
על דעת עצמו משה פנה, לקח את הלוחות, ירד מההר, ראה את "העגל" והמחולות, שבר את הלוחות בכעס, חקר את אהרון, קרא לאנשים לבוא לעזרת ה', ופקד עליהם להרוג במורדים. במקרה מתו רק כ-3,000 איש (שמות לב כח), ולא הרבה יותר. המעשים של משה היו מכוונים לרצות את ה', לפגוע במורדים נגדו, וללמד את העם לקח.
אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת
עריכהמקובל ש'דבר אלוהים' זאת פקודה מוחלטת, ככתוב בעשרת הדיברות (שמות כ א): "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר".
אולם כאן העורך מדגיש שה' רק "דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת" בעתיד. ה' לא הצהיר ונשבע שהוא יעשה כך, או פקד על משה לעשות משהו. ה' רק 'אמר' או שקל בקול רם, כדי לראות את תגובת משה, ואין זה מחייב שה' באמת התכוון לעשות זאת בלי קשר לתגובת משה והעם.
כאשר משה ירד, יהושע משרתו, שחיכה לו בעליה להר (שמות כד יג) אמר לו: "קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה" (שמות לב יז), אבל משה תיקן ואמר: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שמות לב יח). מזה משה הבין שה' לא הרג את העם, אבל היתה אפשרות שה' היה בתהליך של הריגה. רק כאשר משה התקרב וראה את העם חוגג (שמות לב יט) הוא ידע והבין את גודל החטא, ושה' לא הביא על בני ישראל כליה מידית.
לְעַמּוֹ
עריכהיש מפרשים שדייקו מהמילה "לעמו", שה' שינה את החלטתו רק באופן חלקי:
- (מלבי"ם על שמות לב#יד): "שלא נחם רק על הרעה שדבר לעשות לעמו, אבל עם משה - שהם הערב-רב - ניגפו במגפה".
- (מלבי"ם על שמות לב#יד): "וגם אמר שרק על הרעה שדבר לעשות לעמו ניחם, אבל על הטובה שדבר לעשות למשה לא ניחם, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ז א) "כל מדה טובה שיצאה מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר בו - ממשה וכו'"".
- (אור החיים על שמות לב#יד): "וינחם על הרעה אשר דיבר, דוקא לצד הדיבור, אבל אם נשבע לא."
- (אור החיים על שמות לב#יד): "וינחם על הרעה אשר דיבר, דהיינו לכלותם, אבל יש עדיין רעה אחרת שלא ניחם עליה והם הדברים הרעים אשר סבבם העגל כידוע."
- (אור החיים על שמות לב#יד): "לא ניחם אלא על הרעה אשר דבר לעשות לאותם שלא חטאו, שמתיחסים בשם עמו, אבל אותם שעבדו עבודה זרה בעדים או בלא עדים אלא בלב האמינו בה רעתם עמדה לעומתם, מהם נגף ה' וכו' ומהם השקם משה ומהם הכום בני לוי."