פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שמות לב ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמות לב ט: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא."



וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּאעריכה

"קְשֵׁה עֹרֶף" - עקשן, עוֹמֵד עַל דִּעְתּוֹ, עקשׁן כפרד (מילוג)

הפרוש הזה לא נראה מדויק. ה' ראה מה עשו בני ישראל, וידע מה כל אחד חשב ועשה, ומה כולם ביחד עשו, ואז ה' הגדיר את העם במוסג אחד: "קְשֵׁה עֹרֶף". ה' תאר בזוג מילים את התנהגות העם, וכדי לדעת מה היתה כוונת ה' צריך לדעת מה קרה.

מה קרה בסיפור:
  • ה' הורה את חוקיו למשה, כי העם פחד לשמוע ישירות מה'.
  • משה הודיע לבני ישראל ארבע פרקים של חוקים, במתכונת חוקי חמורבי, אם שינויים רבים. (שמות כד ג). העם שמע את דברי משה וענו כולם ביחד, בקול אחד: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג).
  • כדי שלא תהיה בעיה, "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה" (שמות כד ד).
  • ולסיכום משה הקריא את הכתוב בשנית, ככתוב: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם" ואז כל העם אמר: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).
  • משה עלה להר מפחיד שהיה מכוסה בענן שהיה "כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר" (שמות כד יז) לארבעים יום וארבעים לילה (שמות כד יח), ולא נאמר שמשה לקח איתו אוכל או שתיה להר, ובעליה השניה כתוב בפרוש: "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה" (שמות לד כח).
  • משה לא ירד והעם היה ללא מנהיג. רואים מהסיפור שאהרון היה חלש.
  • קבוצה התארגנה, שטענה שהם מיצגים את העם, ובאו לדבר עם אהרון. שאר העם לא היה מודע או שפחד להתנגד.
  • הקבוצה דרשה מאהרון למנות להם אלוהים (מנהיג), וידוע שה' אמר על משה: "וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד טז).
  • כדי לעכב ולראות אם הקבוצה מסוגלת לכפות את דעתם על כל העם, אהרון דרש שהם יביאו מספיק זהב מנזמים קטנים מכל העם. לא ברור אם כל העם נתן נזמים, בכל אופן זה הספיק למסכה לכסות פנים של אדם, בצורה של עגל.
  • אהרון נכנע ללחץ, ועשה להם מסכה מזהב, כדי שנושא המסכה יהיה המנהיג של העם ויוביל את העם.
  • העם קיבל את המסכה, ונתן לאהרון להכין מזבח. אהרון הצהיר שלמחרת יהיה חג לאדוני.
  • העם התחיל לחגוג בכבוד, אכל ושתה, השתכר, וקם לצחק (שמות לב ו). העם קרא לפני הפסל "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ד).
שאלות:
  1. האם כל העם פעל כאחד?
  2. האם העם היה עקשן וסרב לקבל את אדוני?

לא סביר שכל העם פעל ביחד. היתה קבוצה ושאר העם הלך אחריהם, אולי מרצון אולי מכפיה.‏[1]
העם לא התעקש. העם לא הקשיב, ולא זכר את דברי משה בשם אדוני.
העם חשב שהם יצאו למדבר להעלות עולות לה', כפי שמשה אמר. העם חשב שהתנאים במדבר הם קשים מדי ושהם ימותו במדבר. העם רצה לחזור למצרים. הם לא הבינו את תוכניתו של אדוני, לא היו מעונינים בברכת ה' לאברהם או נחלה בארץ כנען.

לסיכום ניתן להגיד שבני ישראל לא שיתפו פעולה עם ה' ורצו לברוח ממנו.

ניתן להסיק ש-"קְשֵׁה עֹרֶף" הוא אדם, קבוצה או עם, אשר אינם משתפים פעולה, מפנים עורף, מסתכלים ורוצים לחזור לעבר,‏[2] לא מעוניינים לשמוע, לא מבינים את חשיבות המטרה, לא תורמים למטרה, מחפשים דרך להתחמק. בני ישראל היו עקשנים בהתנהגותם קשת-העורף.




  1. ^ ישנם דוגמאות רבות של התנהגות של עם הגון שהפך לרצחני בגלל מנהיג משוגע.
  2. ^ אשת לוט הסתכלה לאחור, ערפה חזרה למואב.