ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/שבת/פרק כ

< רש"י על הש"ס





פרע - גילה:

גמ' רוב גובהה - לא תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד:

קטן המסורבל בבשר - פלטר"י ([[:קטגוריה:{קטן (פילטרי"ץ: מרופד [מלשון feltre |{קטן, (פילטרי"ץ: מרופד [מלשון feltre ]][[קטגוריה:{קטן (פילטרי"ץ: מרופד [מלשון feltre ]])} בלע"ז ששמן ועב ולאחר שנימול נראה כמכסהו:

כל זמן שמתקשה - ומתוך הקישוי מתפשט בשרו בדשמואל גרסינן ונראה מהול במתניתא גרסינן ואינו נראה מהול:

איכא בינייהו נראה ואינו נראה - לשמואל נראה מהול הוא דאין צריך למולו הא נראה ואינו נראה צריך למתניתא אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אינו צריך:

אשר קידש ידיד מבטן - יצחק קרי ידיד על שם אשר אהבת (בראשית כב):

מבטן - דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב (שם יז) אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את בריתי אתו היינו מילה:

בשארו - בבשרו:

שם - חק של מילה:

וצאצאיו - אחריו:

חתם באות - זו של ברית קדש:

צוה להציל ידידות שארינו משחת - מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט):

פרק עשרים - תולין


מתני' תולין את המשמרת - שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי שקורין אשטנד"א (אישטינד"א: מסננת [בצורת בד הנמתח על זרבוביתו של כלי. במילונים לצרפתית עתיקה מביאים רק את המשמעות "מיתוח"]) ואע"ג דעביד אהל שרי בי"ט כדמפרש בגמרא אבל בשבת מיתלא לכתחילה לא אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסנן דאין דרך בורר בכך:

גמ' פקק החלון - כגון ארובת הגג:

אלא להוסיף - כגון פקק זה שאינו אלא תוספת עראי על האהל:

סבר ליה כרבי יהודה - הלכך הכא שרי דמכשירי אוכל נפש הוא:

שאי אפשר לעשותן מעי"ט - כגון שפוד שנרצם בי"ט:

עדיפא - חזקה דהוא שרי אפילו מכשירין שאפשר מעיו"ט:

תלה כוזא בסיכתא - תלה כלי קטן במגוד:

ה"נ דמיחייב - והכא מאי חיובא איכא באהל עראי בנין גמור לא הוי ומדרבנן הוא דמיתסר:



אלא אמר אביי מדרבנן - קאסרי לה חכמים דמתניתין דלא שבקינן ליה למיתליה למיעבד עובדא דחול:

מנקיט - מלקיט:

חומרי מתנייתא - כללות של ברייתות: חומר קשר כלומר כללות שמצא בברייתות בגוד לבדה ובמשמרת לבדה ובכילה לבדה ובכסא גלין לבדה ושנאן כולן הפטורין אבל אסורין בחומר אחד והמותרים לכתחילה בחומר אחד:

הגוד - הוא עור של בהמה תפור ופיו רחב מאד ויש לו שנצים ועוברי דרכים ממלאין אותו יין או חלב במקום שתוקעין שם אהליהם ללון ושוטחין אותו ופיו מתוח ע"ג יתידות והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יתקלקל היין והוי דומה לאהל לאחר שנמתח:

כילה - שיש בגגה טפח:

וכסא גלין - כמו מטה גללניתא דכירה (לעיל דף מז:) והוא שם מקום ומפרקין מטותיהן וכסאותן וטוענין אותן עמהן וחוזרין ומחזירין אותן:

לא יעשה - דאהל עראי נינהו וכסא גלין נמי גזרה שמא יתקע בחוזק:

אבל מטה - שלנו המחוברת ועומדת אם היתה זקופה או מוטה על צדיה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע"ג דהשתא עביד אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא:

כסא טרסקל - כך שמו ובלעז פלודשטוייל"י (פלדישטו"ל: כיסא מתקפל) ועליונו של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ד' רגלים:

ואסלא - עשוי כעין כסא טרסקל אבל עור הפרוש עליו נקוב לבית הכסא מותר לנטותו לכתחילה דהא עביד וקאי:

שימר - נתן שמרים לתלויה וסינן:

חייבת חטאת - דלאו תכשיט הוא אלא משוי:

פטור - דתכשיט הוא ולכתחילה אסור דילמא שלפא ומחויא:

יוצאה אשה - דמאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא:

משום מאי מתרינן ביה - למשמר:

משום בורר - דהאי נמי בורר הוא:

כוותי דידי מסתברא - דאי אתרו ביה משום בורר התראה היא:

דנוטל אוכל ומניח פסולת - ולרבא[1] ה"ה נמי דאי אתרו ביה משום מרקד הויא התראה אבל לרבי זירא אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה היא דלא דמי לבורר שהאוכל למטה ופסולת למעלה מה שאין כן בבורר קטנית שהפסולת למטה:

טלית כפולה לא יעשה - לשטוח טליתו על גבי ארבע יתידות לישן תחתיה וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא ליה לכתלים להגן מן החמה דהוי אהלא:

כרך עליה - מבעוד יום:

חוט או משיחה - ונתנה על הנס שעל הקנוף כשהיא מכופלת וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן מותר למושכה בו בשבת דמוסיף על אהל עראי הוא ואינו כעושה לכתחילה:

כדקרמנאי - היינו גללניתא שפורקה ומחזירה והוא שם מקום לשון אחר קרמנאי מוכרי בגדי פשתן מוכרין עליהן:

כדרמי - כרך עליה חוט:

כדדידן - מטה שהיתה זקופה והוא מושיבה על רגליה:

דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא - בלילי שבת ראיתים פרוסות ולבקר ראיתים מושלכים לארץ אלמא מותר לפורקה וה"נ מותר לנטותה:

וילון - מסך שכנגד הפתח:

מותר לנטותו - שאין אהל אלא מי שעשוי כעין גג:



כילת חתנים - לא דמיא לשאר כילות ששאר כילות פרוסות על גבי קינוף שהיא לד' רגלים ויש לה גג דהוי אהל ושל חתנים על גבי נקליטין שאינם אלא שנים באמצעית המטה וקנה נתון עליהם והבגד נתון עליו ונופל לכאן ולכאן ואין לה גג טפח הלכך לאו אהל הוא:

בפחות מג' - שהיא הולכת ומתפשטת למטה:

ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח - שאין כל צד וצד נפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתו דהיינו שאין ברחבו למטה טפחיים וכילת חתנים אינה עשויה לישן תחתיה:

אבל נחתא מפוריא טפח - ההוא טפח הוה קיר לאהל והמטה נעשית לו גג:

סייאנא - כובע של לבד פלטר"ץ (פילטרי"ן: כובע של לֶבֶד) :

אסור - לצאת בו בשבת ולקמיה מפרש ואזיל:

הא דאית ביה טפח - שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור משום אהלא:

אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח - הניח טליתו על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח:

אלא - טעמא לאו משום אהל הוא אלא משום שלא יגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ארבע אמות הלכך מיהדק בראשו שפיר שרי לא מיהדק אסור:

תרתי בשבת וחדא בתורה - שהיית רגיל לומר שני דברים משמו בהלכות שבת ואחת בתורה כדלקמן:

גוד בכיסנא - גוד ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו:

מותר לנטותו בשבת - והא דאמרן לעיל פטור אבל אסור היכא דלא הוי מתוקן בכיסנין:

בב' בני אדם - לא מימתח ליה שפיר:

באדם אחד - ממתח ליה שפיר שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך פירשו רבותי וכן מצאתי בתשובת הגאונים ואיני יודע מהו:

אידך - דשבת מאי היא:

מירכותיה - פטפוטים שלה כעין רגלים:

שמא יתקע - כשמחבר לה הרגל יתקענה בחוזק והוי בונה אבל (ת"ק) היכא דלא נשמטה אלא אחת לא חייש למתקע כולי האי:

הפלא ופלא - סיפא דקרא ואבדה חכמת חכמיו:

בכרם - על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם:

זו הלכה - כדכתיב (דברים ה) [להגיד לכם] את דבר ה' דהיינו תורה:

זו נבואה - כדכתיב (הושע א) דבר ה' אשר היה אל הושע וגו':

זה הקץ - לא ידענא מהיכא:

בהדיא כתיב - ותורה שבכתב הרי כתובה ומונחת יקראו ויראו:

שהתנור תחלה - שנטמא מן האויר כדכתיב (ויקרא יא) אל תוכו והוא חוזר ומטמא אוכלין שבתוכו מן האויר:

כמאן דמלי טומאה - כשנפל השרץ באוירו דהא בלא נגיעה מטמא והלכך כמאן דמלי טומאה הוא ותהוי פת ראשונה:

לא ס"ד - למיהוי כמאן דמלי טומאה:

דתניא יכול יהו כל הכלים טמאים מאויר כלי חרס - שאם היה כלי אחר בתוכו שיטמא מחמת השרץ שבאויר החיצון או מחמת שיטמאנו אויר כלי החיצון שהוא טמא:

תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא - וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל: אוכלין ומשקין שבתוכו טמאים ולא כלים שמע מינה תרתי חדא דלא אמרינן חזייה כמאן דמלי טומאה דאם כן אם כלי שטף הוא הפנימי שמטמא מגבו יהא טמא דהא נגע בטומאה אלא לא אמרינן חזייה כמאן דמלי טומאה ואוכלין ומשקין שבחיצון הוא דמטמאי מחמת הכלי שהכלי ראשון והם שניים אבל כלים לא דהואיל דאין טומאה זו באה אלא מחמת הכלי אשמעינן האי קרא שאין כלי שאינו אב הטומאה מטמא כלי:



הלכה ברורה - בטעמים שלא יהא בה מחלוקת:

ג' עבירות - בשחד ישפוטו במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו:

ג' פורעניות - שדה תחרש עיין תהיה ולבמות יער:

ויועציך כבתחלה - ואחר כך יקרא לך עיר הצדק לשרות בה שכינה:

אי בטלי יהירי - ישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות כפרשים הללו:

בטולי אמגושי - יבטלו מסיתים ומדיחים המשניאים אותנו:

סגיך - הם גסי הרוח שמגדלין עצמן לשון ישגה מאד (איוב ח) ואח"כ ואסירה כל בדיליך אלו אותם המבדילים שונאי ישראל מן הקב"ה בשקריהם ובפחזותם:

בטלי דייני - רשעים מישראל שמטין דין:

בטלי - מעל ישראל:

גזירפטי - נוגשי שוטרי עובדי כוכבים:

שנעשו מקל לחזניהם - לשמשיהן נותנין יד והויין להן לחוזק לומר לא אהיה שליח ואזמין את פלוני לב"ד אם לא תרבה שכר ואחר פסק דין לא ארדנו ליכנס למשכנו:

שבט מושלים - מקל אגרופין של מושלים היינו דינים רשעים שת"ח שבמשפחותם להם למקל ולאגרוף שעל ידיהם היו מעמידין אותן ומחפין עליהם ועושין סניגרון לדבריהם:

לדייני בור - שבהבטחת אותן ת"ח מעמידין דייני בור לדון את כל הבא והרבה דינין שאין נמלכים בהן ומטין אותן:

כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין - שכפיהן פשוטין לקבל שוחד ומטין את הדין ונוטלין ממון מן הבעלים שלא כדין ונותנו לשכנגדו והרי הוא כנוטל נשמתו:

סופרי הדיינין - שכותבין שטרות של רמיה:

עורכי הדיינין - מלמדין את בעלי דינין לטעון:

עמו - מכלל דעד השתא לא:

זכה לחשן המשפט - שכנגד הלב שהיה גדול ממנו וקודם למשה נגלית שכינה על אהרן כדכתיב (שמואל א ב) הנגלה נגליתי אל בית אביך ונאמרה לו נבואה של מצרים הכתובה (ביתזקאל כ) עד וימרו בי ואעפ"כ לא נתקנא בו בזאת:

בני בשכר - שם מקום:

כילה מהו - לנטותה בשבת:

כשותא - הימלון (הומלו"ן: כְּשׁוּת (צמח, שממנו מכינים את הבירה)) שגדל על ההגא מהו בכרמא ירק הוא וכלאים בכרם או אילן הוא ואינו כלאים בכרם:

ולישלח להו - צד היתר בה:

כדרמי בר יחזקאל - כרך עליה חוט או משיחה:

ומשני לפי שאינן בני תורה - ומקילי טפי:

עירבובא - כלאים:

וקי"ל - בברכות בפרק כיצד גבי ערלה וה"ה לכלאים שאף היא מצוה התלויה בארץ ואינה נוהגת מן התורה אלא בארץ:

יהיב פרוטה לתינוק נכרי - קסבר בחוץ לארץ שרי ומיהו כל כמה דאפשר משני שלא ילמדו להקל:



ולא ידענא אי מלפניה - אם חל י"ט בע"ש ומת בו ביום ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים:

אי מלאחריה - והוא מת בשבת ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח התירו:

מת ביו"ט ראשון כו' - מת שנשתהא כגון שמת בשבת ולמחר היה יו"ט:

מה שאין כן בביצה - דאין ר"ה שוה לימים טובים של גליות דאילו ר"ה חמיר יו"ט שני דיליה ונולדה בזה אסורה בזה:

מתעטף אדם בכילה - שהוא כסדין ומתעטף בה דרך מלבוש:

וכסכסיה - רצועות התלויות בה ולא אמרינן הך רצועות לאו לצורך עיטוף נינהו והוה משאוי ההוא שעתא שאין כיסכסין עשויין אלא לנטותה באהל:

חייב חטאת - ואילו לא היתה מצוייצת כלל לא מיחייב דהא לבושיה הוא אלמא הציציות הויין לו משאוי הואיל ואינן כמצותו אינו צריכין לה ומן הבגד ממש אינן דליחשבינן כוותיה:

חשיבי - משום דשל תכלת הן ולא בטלי והוו בה משוי:

מערים אדם על המשמרת ביו"ט - לרבנן דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל אלא משום עובדא דחול מערים ותולה אותה לצורך רמונים דלאו עובדין דחול נינהו ומסנן בה שמרים הואיל ונתלית דהא אמרינן נותנין לתלויה ביו"ט:

והוא דתלי בה רמונים - ברישא דמוכח מילתא דמעיקרא לאו לשמרים תלייה:

מטילין - ברשיי"ר (ברציי"ר: לבשל (שֵכר) [כלומר, לשרות את השעורים במים כדי להכין את הבירה]) בלע"ז:

במועד - בחולו של מועד:

מערים ושותה מן החדש - אלמא בלא שום הוכחה מותר להערים:

התם לאו מוכחא מילתא - דמילתא דאיסורא הוא דהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיש לו מן הישן הכא מוכחא מילתא לאיסור דסתם תולה משמרת לשמרים הוא תולה ואי לא יהיב בה רימונים ברישא להצניע בעלמא כי יהיב בה שמרים מוכח דלהכי תלייה:

ברא דתומא - צלע של שום:

ומנח בברזא דדנא - מקום שיש בו נקב בחבית והיין יוצא נותנו שם בשבת לסתום והוי כמתקן ומערים לכתחילה:

ואומר לאצנועיה - להאי ברא דתומא מיכוינא ועוד עביד אחריתי אזל נאים במברא בספינה רחבה העשויה לעבור המים והיא של נכרי ויודע הוא שיעבירנה הנכרי לצד האחר:

וסייר פירי - ומשמר שם פירות כרמו ונמצא שהנכרי מעבירו במים בשבת:

הערמה בדרבנן היא - ה"ג הך הערמה לאו באיסורא דאורייתא הוא אלא באיסורא דרבנן דא"נ עביד ממש בלא הערמה אדרבנן הוא דעבר הלכך דצורבא מרבנן הוא לא אחמירו עליה דהוא לא אתי למעבד לכתחילה להדיא בלא הערמה לעבור שם לפני הכל:

מתני' נותנין מים - בשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום:

כדי שיצולו - שיהו צלולין לזוב את היין מפני הקמחים שקורים יינ"ש (ייני"ש: כתמי עובש) :

בסודרין ובכפיפה מצרית - העשויה מצורי דקל:

כפיפה - סל:

ונותנין ביצה במסננת - שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה ליה לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ורבינו הלוי פירש סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל:

אינומלין - פושו"ן (פוישו"ן: שיקוי [וראה ברכות נ:]) :

לגין - גדול מכוס וקטן מחבית:

גמ' טורד - מערבב:

בין הגתות שנו - שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלאו הכי משתתי:

שלא יעשה גומא - מן הסודר בפי הכלי כי עובדא דחול אי נמי אתי לידי סחיטה:

שלא יגביה - הכפיפה מקרקעית כלי התחתון טפח כמדת אהל:

פרונקא - בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה:

אפלגא דכובא שרי - דלאו אוהלא הוי:

לא ניהדק איניש צינייתא בפומא דכוזני דחביתא - כלי חרס קטן שמערין בו יין מחבית לא יתן בפיו קשין וקסמים בחזקה לפי שאין לך מסננת גדולה מזו:

שפו שיכרא - כל היכא דתני לשון שפוי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי:

והאיכא ניצוצות - קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת שקורין בריי"ש ([[:קטגוריה:{קטן (בריי"ש אגוטידור"ש: שעורי|{קטן, (בריי"ש אגוטידור"ש: שעורי]][[קטגוריה:{קטן (בריי"ש אגוטידור"ש: שעורי]])} והנהו מוכחן דבורר הוא:

ניצוצות כי רב פפא לא חשיבי - שחנוני מטיל שכר היה כדאמרינן בבבא מציעא (דף סה:) ובפסחים (דף קיג.) הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא:



לפי שאין עושין אלא לגוון - למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מאוכל:

ממחו - דישטיפדי"ר (דישטינפרי"ר: לערבב (נוזל)) בלע"ז במים או ביין: ממחו בכלי משמע זהו שינוי שלו:

ואינו ממחו ביד - דממחו ליה שפיר טפי:

אלא אמר שמואל ממחו ביד - שאין זה דרכו בחול:

קם ר' יוחנן בשיטתיה דר"א - חזר בו ואסר:

אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כר' יוחנן - דאסר:

לרבך - לזעירי:

בשופתא דתומא - אמצעי של שום:

ולא יטרוף - כדרך שטורפין ביצים בקערה בכף דרך טריפה שמכה בכח:

שחליים - כרישין והיו שוחקין אותם במים:

ממשיך - נותן:

אמיתא - מינט"א (נענע) בלע"ז:

מעליא לתחלי - לערב עם שחליים:

ואין עושין אלונטית - שאינה למשקה צמא אלא לצנן לאחר המרחץ ודוגמת רפואה:

וחשי מבינתא דרישא - הרגשתי בצינתו משערת ראשי עד צפרני רגלי:

מנכו לי מזכיותי - אם הייתי ניצול ממנו שלא אמות:

שתי כל יומא - ולא היה מזיקו:

דדש ביה - רגיל בו:

מתני' חילתית - חלטי"ש בלשון ישמעאל ובלע"ז לזרי"א (לזר"א: חלתית [חלתית היא שרף המופק משורשו של צמח, הנקרא גם הוא חלתית, שריחו חריף והיו משתמשים בו לתבלין ולרפואה]) ושורין אותו בפושרין ושותין אותן המים לרפואה:

אבל נותן - החילתית:

בתוך החומץ - ומטבל בו מאכלו ולקמיה מפרש אמאי אין שורין:

ואין שולין את הכרשינין - מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במסכת ביצה (דף יד:) אף מדיח ושולה:

ולא שפין אותן - ביד להסיר פסולת דהוה ליה בורר:

אבל נותן לתוך הכברה - ואע"פ דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה ונמצא נתברר מאליו:

תבן - הוא שעושין מן הקש מחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולת תבן:

מוץ - הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל וכוברין אותו בכברין שיפול המוץ:

אבל נוטל בכברה - ליתן בתוך האבוס ואע"פ שהמוץ נופל מאליו כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

גמ' שרה - חילתית בפושרין מאי:

אומצא - בשר חי:

שלא יעשה כו' - לא שבקוה רבנן למעבד עובדי דחול:

אם כן - דלא ידענא לפרושי מתני' טפי מינך מה בין לי ולך:

מתניתין יחידאה היא - ור' יוסי אמרה אבל לרבנן אף בצונן אסור:

ליוקרא דליבא - שלבו כבד עליו:

תלתא תקלי חילתתא - משקל ג' זהובים:

שאיל בי מדרשא - מה יעשה בשבת:

לשתות לא קמיבעיא לי - דבלאו רפואה משקה הוא ותנן כל המשקין שותה (לעיל דף קט:):

לשרות - דתנן מתניתין אין שורין:

כמאן דשרי - בעיא הוא הך דרב לימא כרבי יוסי דשרי בצונן אבל לרבנן אסור:

עיילינא - הכניסני ואיש זקן היה:

לכסכוסי כיתניתא - חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה והרי היא קשה ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף:

אולודי חיורא - הליבון מצהיל:

התם מיחזי כאולודי חיורא - שמקפיד על ליבונו וצוהרו של סודר יותר מכיתניתא.


משלפא לדידה מקניא - כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטולי דלהסקה קאי:

ואם כלי קיואי היא - קנה של אורגים דתורת כלי עליו שרי:

תליא דבשרא - בשר מליח התלוי לייבשו ומלא החבל קרי תליא:

שרי - דנאכל חי באומצא:

דכוורי - אין נאכלין חיין:

באמצע מטה - שאיש ואשתו רגילין בה לישן:

כאילו עומד כו' - דמהרהר:

לזבין אריכא - אגודה ארוכה של כרוב ארוך ושל כרישין ארוכים:

כישא כי כישא - שכל אגודות הגנין שוות בעובין שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו:

ואורכא ממילא - כלומר ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו הוא משתכר בו:

קניא - חבילי קנים לעצים:

לא ליכול ירקא - ירק חי כרישין צירפו"ל (צירפוי"ל: תַּמְכָא (?) [הוא צמח הדומה לפטרוסיליון, אלא שעליו יותר רחבים. אין המלה הצרפתית באה לתרגם "ירקא", אלא לתת דוגמא של ירק הגורר את התיאבון]) ושחליים:

משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו:

לא ליבצע בצועי - מורשיליונ"ט (מורשילנ"ט: בכסיסה) בלע"ז לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה אלא יצרף ויאכל יחד:

מעיקרא - קודם שנתעשרתי:

עד דשדאי ידי בכולא מנא - כשהייתי ממשמש בסל ומוצא בו פת הרבה הייתי מברך המוציא:

דלית ליה משחא - שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים להעביר את הזוהמא:

במיא דחריצי - הנקוים יחד וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן:

אונקא - צואר:

תלתא מיני בשרא - יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר:

מדנהר אבא - מאותו מקום שפשתנו יפה:

דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא ואנא ערבא - אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה ותפטיהו שלא יצטרך לקנות חלוק:

כיתא נאה - כת נאה ראויה להושיב בעליה בכת נאה:

אציפתא חדתא - מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים:

לאושפיזא - לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן:

דילמא חזיא בהו - קרי ומגניא עליה:

לא תיכלון נהמא באפי גברייכו - פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו:

לא תיכלון ירקא בלילה - מפני ריח הפה:

שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה:

היכא דמפני גברייכו - בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסת' לו בזוכרו:

לא תימרון מנו - מי הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים:

אלא מני - מי היא:

נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה - כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום:

מרגניתא אחוין ליה - הדדין המציאי לו שתתרבה תאותו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחוי ליה:

כורא - לשון כור צורפין (לעיל דף עח.) לשון אחר בור לשון בור שוחה:

מתניתין - דקתני אבל נותנין לתוך הכברה:

מתני' גורפין מלפני הפטם - שור שמפטמין אותו גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו:

ומסלקין תבן שלפניו לצדדין - כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברעי:

וחכמים אוסרים - מפ' בגמ' אהיא:

ונוטלין מלפני בהמה זו - שעורין ותבן ונותנין לפני זו ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא אלא ודאי חזי הוא דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה:

גמ' ארישא פליגי - אגורפין ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו:

או אסיפא פליגי - ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו:

תא שמע - דאתרוייהו פליגי:

אחד זה ואחד זה - אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדין:

של קרקע - כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו דאיכא למיחש לאשוויי גומות:

מחלוקת באבוס של כלי - וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע:

שפיה יפה - לקמיה מפרש:

אידי ואידי - שתיהן המשניות סבירא להו:

מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן - שאינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני שור:

מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן - דאית לה רירי ואימאיס והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע דלא דייק ואכיל שאוכל קוצים וברקנים:


מתני' הקש שעל המטה - וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

לא ינענענו בידו - דמוקצה הוא:

אבל מנענעו בגופו - בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול:

או שהיה עליו כר או סדין - דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

מכבש - פריש"א (מכבש (לגיהוץ בגדים)) שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

מתירין - את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

אבל לא כובשין - דהיינו צורך חול:

ושל כובסין לא יגע בו - מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

גמ' האי פוגלא - צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע"ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור:

תנינא דלא כר"נ - דאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו:

מידק - דייק:

חדא חדא - לאו טוחן הוא אלא כלאחר יד:

דקמשני - שלא ברחים ושלא במדוכה:

לאתויי ד' אמות - מים שעליו:

קא דחי כחו - את המים ד' אמות:

אחד זה ואחד זה אסור - זה משום בונה וזה משום אשוויי גומות:

אחד זה ואחד זה מותר - אין דרך מתכוין בכך וקי"ל כר"ש:

בקורה - בעץ המוטל על הקרקע:

אפומא דלחייא - של מבוי דליכא הכירא:

אודרא - מוכין שסותמין בהן פי הפך:

שישא - פך:

מכסכסו - משפשפו:

מבפנים - דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס:

אבל לא ישן - שקולפו והוי ממחק:



במה מגררו - לחדש:

והוא בתוך המנעל - מפני שהמנעל נהנה ממנו ונמצא מעבדו:

מתעגל - מתגלגל:

קטבליא - עור שלוק שעושין ממנו משטחות לשלחן ולמטה:

אלא לצחצחו - לא שנו דמותר לסוך שמן לרגלו ונותנו בתוך המנעל אלא שמתכוין לצחצחו למנעל:

ולצחצחו מי שרי - במתכוין הא איכא למיגזר אטו לעבדו:

שיעור לצחצחו - שלא היה כ"כ שמן הנישוף לעור מגופו כדי לעבד לעור אלא לצחצחו ומיהו איהו אפי' לצחצח לא מתכוין:

לא יצא - אדם קטן במנעל שהוא גדול לו משום דנופל מרגלו ואתי לאתויי:

אבל יוצא בחלוק גדול - דלא נפיל מיניה ולמישלף ואתויי לא חיישינן דלא קאי ערום בשוק:

מרופט - קרוע מלמעלה דגנאי הוא לה וכי חייכי עלה שלפה ומייתי לה:

ולא תחלוץ בו - לכתחילה דלאו נעל מעליא הוא:

במנעל חדש - כדמפרש ואזיל שלא יצאה בו מבעוד יום ובאשה קיימינן דאשה מקפדת אם אינו מכוון למדת רגלה אבל יצאה בו כבר הכירה בו דמכוון הוא לה אז אינה מקפדת:

אימוס - פורמ"ה (פורמ"א: צורה, תבנית [מדובר כאן בתבנית ששמים בתוך הנעל, כדי לשמור או לתקן צורתה.]) :

ר' אליעזר מטהר - אלמא לאו כלי הוא ובשבת נמי אסור לטלטלו:

הניחא לרבא דאמר - בפ' כל הכלים דבר שמלאכתו לאיסור בין שהוא צריך להשתמש בגופו של כלי בין שאינו צריך אלא למקומו מותר לטלטלו מאחר שתורת כלי עליו שפיר איכא לאוקומי להא דתני שומטין כרבנן דכיון דכלי הוא ואימוס נמי כלי הוא ואף על גב דמלאכתו דאימוס לאיסור לתקן מנעלין מטלטלין להאי אימוס משום צורך מקומו דהיינו מנעל שהאימוס נתון לתוכו:

אלא לאביי - נהי נמי דמנעל שעל האימוס לרבנן כלי הוא אימוס מיהא מלאכתו לאיסור הוא וזה ששומט ממנו את המנעל אינו צריך לגופו של אימוס והיכי מטלטל ליה:

ברפוי - שהמנעל נשמט מאליו וא"צ לטלטל האימוס:

הא לאו רפוי לא - וע"כ טעמא משום דאימוס אסור לטלטל לצורך מקומו:

ה"ג ההיא רבי יהודה משום רבי אליעזר הוא - כי אמרה ליה ר' יהודה לההוא דמפליג בין רפוי לשאינו רפוי אליבא דרבי אליעזר אמר דאמר מנעל שעל האימוס לאו גמר כלי הוא כל זמן שמחוסר הוצאה ולענין שבת נמי אסור לטלטלו משום דלאו כלי הוא ואשמעינן דרפוי לאו מחוסר הוצאה הוא ומותר לטלטלו דאילו לרבנן אף על גב דאין רפוי מותר דטעמא דשאין רפוי אסור לרבי יהודה לאו משום אימוס הוא אלא משום מנעל גופיה:

פרק עשרים ואחת - נוטל


מתני' נוטל והאבן בידו - בחצר ולא . אמרי' דמטלטל לאבן:

עם הטהורה - אגב הטהורה ואגב חולין אבל טמאה באפי נפשה לאו בת טלטול הוא:

אף מעלין את המדומע - סאה תרומה שנפלה לק' של חולין דקי"ל דעולה מותר להעלותו לסאה תרומה מהן בשבת ויהיו החולין מותרין ולא אמרינן מתקן הוא ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' חייב משום כיס - ולא משום תינוק כדמפרש ואזיל משום כיס מיהו חייב ולא אמרינן איהו לא מפיק ליה אלא תינוק קא מפיק ליה ולקמיה פריך לה ממתניתין:

פטור - לגמרי כדמפרש ואזיל:

מטה לגבי חי מבטל לה - להיות טפילה לו שהרי צריך לה:

מלאכה שאינה צריכה לגופה - ומוציא מת לקוברו מלאכה שא"צ לגופה היא כדאמר בהמצניע וכיס שהיה תלוי בצוארו לשחק בו אגב מרריה מבטל ליה לגבי תינוק שמת ולא חשיב ליה ההיא שעתא:

והאבן בידו - מדשרי ליה בטלטול בחצר ש"מ לאו כמאן דנקיט לה איהו לאבן דמי ולגבי כיס היכי מחייבת ליה:

בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו - שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה ואע"ג דלאו סכנת נפש גמורה אלא סכנת חולי:

  1. ^ צ"ל ולרבה
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/שבת/פרק_כ&oldid=2792088"