פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביו"ט:

גמ' איבעיא להו תלה מאי. אמררב יוסף תלה חייב חטאת. א"ל אביי אלא מעתה תלה כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב. אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. וכן הלכה. מדנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת והכילה והכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. אהל קבע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת. מטה וכסא וספסל ועסלא מותר לעשות לכתחלה. איבעיא להו שימר מאי. אמר רב כהנא שימר חייב חטאת ומשום מאי מתרינן ביה. רבה אמר משום בורר. ר' זירא אומר משום מרקד:

סימן בעריכה

תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחלה. פי' כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כותלים והיא משלשלת ומגעת לארץ ונכנס בין שתי קצוותיה וישן תחתיה לצל ואין בגגה טפח לפיכך אינו אהל קבע אלא אהל עראי הוא ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות משלשה סמוך לגגה טפח לפיכך פטור אבל אסור. ואם היה עליה חוט מאתמול ונטה אותו היום מותר. ותמיהני על רב אלפס ז"ל שכתב כן הא אמרן בשמעתין כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה ומוקי לה שאין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה טפח ומאי שנא טלית כפולה שהיא יותר בנין עראי מכילת חתנים. ואין דבריו נראין בזה כלל אלא מיירי שיש בגגה טפח אי נמי כגון לאחר שכלה השיפוע של הטלית יורד ממנו בשוה בלא שיפוע ברוחב טפח כדאמרינן גבי כילת חתנים. אבל נחתא מפוריא טפח אסורה. והא דאמרינן כרך עליה חוט או משיחה מותר איירי אפילו לא היתה פרוסה טפח אלא כולה כרוכה דכריכת חוט או משיכה חשוב כאלו היתה פרוסה טפח. אמר רב יוסף חזינא לכילי דרב הונא דמאורתא נגידא ולצפרא חביטא ורמיא. אמר רב כהנא חזינא לכילי דבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמאורתא נגידא ולצפרא חביטא ורמיא ועל ידי כריכות חוט ומשיחה היה או כילת חתנים היה. אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו דאין אהל במחיצה בלא גג אלא היכא דעשויה להיתר טלטול או להכשר סוכה כדפרי' לעיל. אמר שמואל משום רבי חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא שנו אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסור. וכי אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח אבל יש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח אסור. ולא אמרן אלא שאין בשיפוע טפח אבל יש בשיפוע טפח אסור. ולא אמרן אלא דלא נחתא מפוריא טפח אבל נחתא מפוריא טפח אסור:

סימן געריכה

ואמר רב שישא בריה דרב אידי האי סיאנא שרי. פי' כובע שמשימין על הראש ומאהיל על הפנים מפני השמש. והא איתמר סיאנא אסור. לא קשיא הא דאית ליה טפח הא דלית ליה טפח. אלא מעתה אפיק בגלימיה טפח הכי נמי דאסיר. אלא לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק. פי' רש"י דאין אסור משום אהל אלא משום שמא יעביר הרוח מעל ראשו ויוליכנו ד' אמות. הלכך היכא דמיהדק בראשו שאין הרוח יכול להעבירו מעל ראשו שרי. ור"ת ז"ל לא גרס אלא והכי גרס לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק כלומר הא דפרכת מאפיק מגלימיה טפח לא קשיא דגלימא לא מיהדק אלא נכפף למטה ולא הוי אהל אבל סיאנא מיהדק שהוא קשה ובולט חוץ לראשו טפח והוה אהל ואסור. וכן פי' ר"ח ז"ל: שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא אימא לן איזי הני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב תרתי בשבתא וחדא בתורה. שלח ליה הא דתניא גוד בכיסכסין מותר לנטותו בשבת. אמר רב לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור. אמר אביי וכילה אפילו בי' בני אדם אסירא אי אפשר דלא מימתחא פורתא:

סימן דעריכה

ואידך מאי היא דתניא כירה שנשמטה אחת מירכותיה מותר לטלטלה בשבת. שתים אסור לטלטלה בשבת. ורב אמר אפילו אחת אסור לטלטלה. גזירה שמא יתקע והלכה כרב. תורה מאי היא דאמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו הוי אומר הפלאה זו תורה. שלחו ליה בני בשכר ללוי כילה מהו כשותא בכרמא מהו מת ביום טוב מהו. אדאזיל נח נפשיה דלוי. אמר ליה שמואל לרב מנשה אי חכימת שלח להו. שלח להו כילה חזרנו על כל צידיה ולא מצאנו לה שום היתר. ולישלח להו כרמי בר יחזקאל. לפי שאינן בני תורה. כשותא בכרמא עירובא. ולישלח להו כדרבי טרפון דתניא רבי טרפון אומר אינם כלאים בכרם וחכמים אומרים כלאים בכרם וקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ. לפי שאינן בני תורה. מת ביום טוב לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין לא ביו"ט ראשון ולא ביו"ט שני. ולישלח להו כדרבא דאמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו נכרים ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' ביו"ט שני של ר"ה. לפי שאינן בני תורה אמר רבה בר רב הונא אמר רב חמא בר גוריא מתעטף אדם בכילה ובכיסכסים ויוצא בה לרה"ר בשבת ואינו חושש. ומ"ש מדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתא בשבת חייב חטאת. ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי. ורצועות התלויות באבנט נראה דלא חשיבי ובטלי. ואם היו של משי חשיבי ולא בטלי אלא א"כ קושר בהן בתי שוקיים:

סימן העריכה

אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים. אמר רב הונא והוא שתלה בה רמונים. אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מדרבנן ורב הונא בר חיון שמיה ואמרי לה רב הונא בר חלזון שמיה דשקיל בדי דתומא ומנח בברזא ואמר לאצנועיה קמיכוינא. ואזיל וניים במברא ועבר להך גיסא וקסייר פירי ואמר למינם קמיכוינא אמר להו הערמה מדרבנן הוא וצורבא מדרבנן לא אתי למיעבד לכתחלה. לא כל הערמה במילי דרבנן שוין. יש הערמה שמותר לכל אדם כי ההיא דפ"ק דיו"ט דף יא: רב אדא מערים ומלח גרמא גרמא. ויש הערמה דלא שריא אלא לצורבא מדרבנן כי הך דהכא. ויש הערמה דאסור לכ"ע ואחמור בה רבנן טפי ממזיד כי ההיא דפ"ב די"ט דף יז: גבי עירובי תבשילין אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור. ויש דאיכא פלוגתא כי ההיא דלעיל פרק כל כתבי הקודש דף קיז: אין מערימין בכך ר' יוסי אומר מערימין וכן אותו ואת בנו שנפלו לבור ביו"ט ביצה דף לז. דפליגי בהו רבי אליעזר ורבי יהושע:

סימן ועריכה

מתני' נותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצולו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית. ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין אנומלין בשבת. ור' יהודה אומר בשבת בכוס וביום טוב בלגין ובמועד בחבית. ר' צדוק אומר הכל לפי האורחין:

גמ' אמר זעירי נותן אדם יין צלול לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא. ואם היה בין הגיתות שעדיין היין תוסס ואין צלול וגם אין עכור מותר. טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן. לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש:

סימן זעריכה

ומסננין את היין בסודרין. אמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא. ובכפיפה מצרית אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. אמר רב הונא פרונקא אפומא דכולה כובא אסור. אפלגא דכובא שרי. פי' פרונקא מטלית. א"ר פפא לא ליהדוק איניש ציבתא אפומא דכזניתא משום דמיחזי כמשמרת. דבי רב פפא שפי שיכרא ממנא למנא. א"ל רב אחא מדפתי והאיכא ניצוצות. א"ל בדבי רב פפא לא חשיבי. ונותנין ביצה במסננת. איתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו בכלי ואין ממחו ביד. ושמואל אמר ממחו ביד ואין ממחו בכלי. איתמר ר' אלעזר אומר אחד זה ואחד זה אסור. רבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר. אמר מר זוטרא לית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאיתמר חרדל שלשו מע"ש למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש. ולא יטרוף אלא מערב. שחלים שטרפן מערב שבת למחר נותן לתוכן שמן וחומץ וממשיך לתוכן אמיתא מאי אמיתא ניניא:

סימן חעריכה

ועושין אנומלין בשבת. ת"ר עושין אנומלין בשבת ואין עושין אלונטית בשבת. איזה אנומלין יין ישן ודבש ופילפלין. ואלונטית יין ישן ומים צלולין ושמן אפרסמון דעבדי לה למסותא:

מתני' אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותן הוא לתוך החומץ. ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן הוא לתוך הכברה. אין כוברין את התבן בכברה ולא יניחנו במקום גבוה כדי שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס:

גמ' בעי מיניה ר' יוחנן מר' ינאי מהו לשרות את החלתית בצונן. א"ל אסור. והאנן תנן אין שורין את החלתית בפושרין הא בצונן מותר. א"ל מתני' יחידאה היא דתנן אין שורין את החלתית בין בחמין בין בצונן. ר' יוסי אומר בצונן מותר בחמין אסור. והלכתא כר' ינאי דאמר בין בחמין בין בצונן אסור. ואם שרה מאתמול מותר לשתותו בשבת. ואם שתה יום חמישי ויום ששי ובשבת לא היה לו שרוי והיה חושש שאם לא ישתה יסתכן מותר לשרות בצונן. ומניחה בחמה כההיא עובדא דרב חייא בר אבין:

סימן טעריכה

מסתמיך ואזיל רב חייא בר יוסף אכתפיה דרב נחמן בר יצחק בר אחתיה א"ל כי מטי לבי רב חסדא עיילן. כי מטא עייליה בעא מיניה מהו לכסכוסי כתונתא בשבתא לרכוכי קמיכוין ושרי. או דלמא לאולודי חוורא קמיכוין ואסיר. א"ל לרכוכי קמיכוין ושפיר דמי. כי נפק אמר ליה מאי בעי מר מיניה. א"ל בעי מיניה מהו לכסכוסי כיתונא בשבת ואמר לי שפיר דמי. א"ל ותיבעי מר מיניה סודרא. א"ל סודרא לא מיבעיא לי דבעי מיניה דרב הונא ופשט לי לאיסורא. ותיפשוט ליה למר מסודרא. התם מיחזי כאולודי חיורא הכא לא מיחזי כאולודי חיורא א"ר חסדא האי כיתונא למישלפא דידה מקניא שרי קניא ממנה אסור. דקניא לאו מנא הוא. אמר רבא ואם כלי קיואי הוא מותר פי' כלי קיואי כלי של אורג. אמר רבא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטולי ואם לאו אסור. אמר רב חייא בר אשי האי תליא דבשרא שרי לטלטולי פי' עץ שתולין בו בשר. דכוורי אסור דסני ריחא אסוחי אסחיה לדעתיה מיניה והוה ליה מוקצה מחמת מיאוס ורב לטעמיה דסבירא ליה כרבי יהודה אבל לרבי שמעון אפילו מוקצה מחמת מיאוס לית ליה והלכתא כוותיה. אמר רב חסדא בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזא לחווריה ליה משום דלאו אורח ארעא:

סימן יעריכה

מתני' גורפין מלפני הפטם ומסלקו לצדדין מפני הרעי דברי רבי דוסא וחכמים אוסרים. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני אחרת:

גמ' איבעיא להו רבנן ארישא פליגי או אסיפא פליגי. ת"ש דתניא וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה לא יסלקנו לצדדים שמע מיניה אתרווייהו פליגי אמר רב חסדא מחלוקת באבוס של כלי אבל באבוס של קרקע ד"ה אסור משום אשוויי גומות:

סימן יאעריכה

נוטלין מלפני בהמה זו וכו' תני חדא נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה ונותנין לפני בהמה שפיה רע. ותניא אידך נוטלין מלפני בהמה שפיה רע ונותנין לפני בהמה שפיה יפה. אמר אביי אידי ואידי מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן. מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן. והא דקתני נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה בחמור דלית ליה רירי. ונותנין לפני הבהמה שפיה רע בפרה דאית לה רירי. והא דקתני נוטלין מלפני בהמה שפיה רע בחמור דלא דייק ואכיל. ונותנין לפני בהמה שפיה יפה בפרה דדייקא ואכלה:

מתני' הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענע בידו. מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. ושל כובסין לא יגע בו. ר' יהודה אומר אם היה מותר מע"ש מתיר כלו ושומטו:

גמ' אמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי. ממטה למעלה אסור. קסבר טלטול מן הצד שמיה טלטול. ולית הלכתא כוותיה הכא. דהא הדר ביה רב נחמן בפ' כל הכלים דף קכג.ואמר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול:

סימן יבעריכה

אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי אסיר. רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא. פר"ח ז"ל וכן בשאלתות דרב אחאי בפ' אמור אל הכהנים דביו"ט איירי ולא נהירא דהוה לי' לפרושי בהדיא כיון דמכילתין לא איירי אלא במילי דשבת. ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלי אפילו מלח דכל הקדירות צריכות שרי בפ"ק דיו"ט דף יד. במדוכה של עץ. ונראה דהכא איירי בשבת ומשום דאיירי בטלטול ע"י שינוי מייתי לה ובכולא שמעתין נמי מייתי מילי טובא דשבת אע"ג דלא שייכי הכא כולי האי. אבל ביו"ט שרי בלא שינוי אף במדוך של אבן כשאר תבלין בפ"ק דיו"ט ב"ה אומרין תבלין נידוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ובפ"ק דיו"ט סי' כא יתבאר פסק זה יותר:

סימן יגעריכה

ואמר רב יהודה האי מאן דסחי במיא לינגוב נפשיה דלמא אתי לאתויי ד' אמות בכרמלית. לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופיה ולא דקדקו במהלך ברה"ר ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו. אי הכי כי נחית נמי קדחי ד' אמות ואסיר. כחו בכרמלית לא גזרו רבנן. אמר אביי ואי תימא רב יהודה טיט שע"ג רגלו מקנחו בקרקע ואין מקנחו בכותל. אמר רבא בכותל מ"ט לא משום דמיחזי כבונה האי בנין חקלאה הוא. אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתו לאשוויי גומות. איתמר מר בריה דרבינא אמר אחד זה ואחד זה אסור רב פפא אמר אחד זה ואחד זה מותר ולמר בריה דרבינא במאי מקנח ליה. בקורה. איכא מ"ד הלכה כמר בריה דרבינא משום דקא מפרשי לטעמיה. ולי נראה להפך מדאמר מר בריה דרבינא במאי מקנח ולא אמר במאי מקנחינן אלמא לית הלכתא כוותיה. כדאמר בפ"ק דחולין דף יא: ולר' מאיר דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ולא קי"ל כרבי מאיר. ומסתבר דהלכה כרב פפא דבתראה הוא. אמר רבא לא ליתיב אינש אפומא דליחיא דלמא מיגנדר ליה חפץ ואתי לאיתויי. אבל על פתח חצר הפתוח לרה"ר או לכרמלית נראה דמותר דמינכר מילתא ולא אתי לאיתויי:

סימן ידעריכה

ואמר רבא לא ליצדד כובא בארעא דלמא אתי לאשיויי גומות. ואמר רבא לא ליהדוק איניש אודרא אפומא דאשישא דלמא אתי לידי סחיטה. אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו בחוץ. ומגררו בצפורן ובסכין. תני ר' חייא אין מגררין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן. ולא יסוך את רגלו בשמן. והוא בתוך המנעל או בתוך הסנדל אבל סך הוא את רגלו בשמן ומניחו בתוך המנעל. וסך כל גופו שמן ומתעגל ע"ג קטבלא ואינו חושש. אמר רב חסדא ל"ש אלא שיעור לצחצחו אבל שיעור לעבדו אסור. ת"ר לא יצא קטן במנעל גדול אבל יוצא הוא בחלוק גדול. לא תצא האשה במנעל המרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשירה. ואין יוצאין במנעל חדש. באיזה מנעל אמרו במנעל של אשה. תני בר קפרא ל"ש אלא שלא יצאת בו שעה אחת מבעוד יום אבל יצתה בו שעה אחת מבעו"י מותר. ומנעל שעל גבי אימום פי' דפוס שומטין אותו בשבת. גרסינן בפרק דם חטאת דף צד: דרש רבא מותר לכבס את המנעל: א"ל רב כהנא והא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ואמר סכסכו לי מסניי במיא סכסוך אין כבוס לא. הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו סכסוך מותר כבוס אסור:

הדרן עלך תולין