ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/שבת/פרק כד

< רש"י על הש"ס





אם בן עוה"ב הוא - שאם כשר היה הכל בוכין עליו ומורידין דמעות ומספרים שבחו:

אחים בהספידא דהתם קאימנא - בשעת מיתתי התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו:

דהתם קאימנא - בשעת הספד ואשמע איך תתחמם אלמא איצטריך לרב לאזהוריה אהספדא וכיון דרב גברא רבה ובן העולם הבא למה ליה לאזהוריה הא אמר מהספידו ניכר:

הא דמחממי ליה - להספידא ואחים כו' לעולם חמומי בעי שאין בני אדם נכמרים כל כך על זקן ומיהו לאדם חסיד כי מחממו בהספידא מחממי ובכו כולהו ולמי שאינו חסיד כל כך מחממו ליה ולא מחממו:

דסנו ליה כולהו פומבדיתאי - משום דמוכח להו במילי דשמיא ובני פומבדיתאי רמאין הן כדאמרינן בשחיטת חולין (חולין קכז.) פומבדיתאי לוייך שני אושפיזך:

ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה - מאחרי מטתך כשתמות תשמע כשיאמרו זה הדרך שהלך בה זה לכו בה מובטח שהוא בן העוה"ב:

נוחה הימנו - דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו:

עשה דברים - שיאמרו לפני מטתך בהספדך:

לאחר מטתך - היא היא אלא שבגליל היו הספדנין לפני המטה וביהודה לאחר המטה:

וכ"ש - שמפני שאינו יודע איזה יום ימות וטובה תשובה יום אחד לפני מיתתו נמצא כל ימיו בתשובה יהיו:

בגדיך לבנים - נשמתך טהורה ונקיה:

כלום חסר בית המלך - בתמיה הכל מוכן ושמא יבהילנו לבא פתאום ואנו צריכין ליכנס לסעודה מקושטין:

כלום יש סעודה בלא טורח - עדיין יצטרכו לטרוח לצורכי סעודה של בית המלך ויש לנו שהות הרבה להתקשט:

יעמדו ויראו - ואף לעוה"ב צדיקים יושבים ואוכלים ורשעים עומדים ורואים:

ר"מ אומר - אין עומדין ורואין שא"כ אף הם היו נראים מן הקרואים ולשמש שכן דרך המשרתים עומדים ואין כאן בושה:

זה ציצית - שמלובן הבגד:

אלו תפילין - שהם שם משמן טוב דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם וגו' ותנא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש (ברכות דף ו.):

פרק עשרים וארבע - מי שהחשיך


מתני' מי שהחשיך - נותן כיסו לנכרי. מבעוד יום:

ואם אין עמו - הא יש עמו לנכרי עדיף כדמפרש בגמרא:

לחצר החיצונה - של עיר שהוא מקום המשתמר ראשון ובא לפרק מן החמור:

נוטל - בידו מעליו כלים הניטלין בשבת ושאין ניטלין מתיר החבלים של אוכף שהן קשורים בהן והשקין נופלין:

גמ' מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי - והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת:

מעמיד עצמו - מלהציל ממונו:

דוקא כיסו - דכיון דטרח בה שע"י טורח הוא משתכר חייס עלה ואי לא שרית ליה הא אתי לאיתויי:

ולא אמרן - דמציאה לא אלא דלא אתיא לידיה קודם שתחשך ולא הגביהה ולא זכה בה:

האי אדם - ויש במינו שחייב במצות ואתי לאיחלופי:

לשוטה - יהיב דלית ליה דעת כלל אבל חרש דעתא קלישתא אית ליה כדאמרי' ביבמות (דף קיג.):



לא תצא לחולין - והויא תרומה לאסור לזרים ויחזור ויתרום הפקח אחרת:

שהוא ספק - אי דעת צלולתא היא אי לא ולר' יצחק ודאי לקטן יהיב ליה דלאו בר מצות הוא ולא לחרש דספק חייב במצות הוא:

אליבא דרבנן - דאמרי לאו דעתא צילתא היא ולענין מצות הרי הוא כקטן:

ותורם את שאינו שלו - בלא רשות דכתיב (דברים יד) תבואת זרעך וחרש שוטה וקטן דכתיב אשר ידבנו לבו שיש לו לב להתנדב בהש"ס ירושלמי:

אפילו ברשות - דשליחות מהיכא אתרבי מכן תרימו גם אתם גם לרבות שלוחכם ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:

עוד אחרת היתה - תקנה לכיס להצילו:

ואמאי לא רצו לגלותה - להעלים דברי תורה:

כבוד אלהים הסתר דבר - מותר להסתיר דברי תורה לכבוד שמים:

וכבוד מלכים חקור דבר - אין להסתיר לכבוד עושר אדם וחשיבותו אלא שב ותחקרהו:

בו ביום גדשו סאה - ביום שעלו לעליית חנניה בן חזקיה וגזרו י"ח דבר וזו אחת מהן היתה כדאמרינן בפ"ק (דף יז:) נותן כיסו לנכרי בו ביום גזרו שלא יוליכנו פחות פחות מד"א אם יש שם נכרי אותו יום הרבו סייג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל:

מחקו סאה - במדה מחוקה מדדו בו ביום שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם ומתוך כך עוברין על דברי תורה נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה וטוב היה להם להיות מדתם טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גודשה:

והיא מחזקת - את החרדל שנופל החרדל בין הקישואין אף כאן יפה תקנו והוסיפו דבר המתקיים:

והיא מקיאה - את הדבש שהיה בה ראשון אף אלו ע"י גזירתם גרמו לעבור דשמא לא יאמין את הנכרי והם לא התירו להוליכו פחות פחות מארבע ואדם אינו מעמיד עצמו על ממונו ואתי לאיתויי ד' אמות:

והלא מחמר - מנהיג חמור טעונה קרוי מחמר:

ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך - ואיזוהי סתם מלאכה העשויה על ידי שניהם זו היא שהיא טעונה והוא מחמר:

מניחו עליה כשהיא מהלכת - לאחר שנעקרה ללכת דלאו עקירה היא כדאמר בפ"ק (דף ג.) גבי הטעינו חברו אוכלין ומשקין וכיון דאדם לא מיחייב בה חטאת כי האי גוונא כאן מותר דהכא נמי מלאכה כתיב והא לאו מלאכה היא:

וקאתי למיעבד עקירה והנחה - כשחוזרת ונעקרת ללכת אחר הטלת מים או גללים:

נוטלו הימנה - ולאחר שתחזור ותעקור רגל יניחנו:

אי הכי אפילו על חברו - יכול לעשות כן כיון דלאו איסורא דאורייתא היא גבי כיס שרי:

כל שבגופו חייב חטאת - כי עביד ליה איהו כוליה כגון מעביר ד' אמות ברה"ר אפי' עקרו מן הארץ דרך הליכתו חייב דהא איכא עקירת חפץ בידים ולא בעינן עמידה אלא בטעון ועומד מבעוד יום או כשהטעינו חבירו דלא עקר ליה להאי חפץ אבל הכא הא עקר ליה הלכך כי עביד ליה חבריה הוי ליה שנים שעשאוה ואסור מדרבנן ולא שריוה גבי כיס:

מונחת לו על כתיפו - מבעו"י וקדש עליו היום:

רץ תחתיה - וכל כמה דלא עמד לפוש אין כאן עקירה לאיסור:

קלי קלי - מעט מעט כלומר בנחת:

למיעבד עקירה והנחה - כלומר דזימנין דקאי ולאו אדעתיה אבל רץ היכרא איכא:

כלאחר יד - שלא כדרך זריקה כגון מכתיפיו ולאחוריו:

בשוגג - במלאכה שהוא עושה לבדו:

אף בהמתו - אף מלאכה שעושה על ידי בהמתו דהיינו מחמר אחר חמור טעונה:

חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' עד דעביד מעשה בגופיה - כדכתיב לעושה בשגגה והכא לא קא עביד מלאכה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול הרי דבשוגג אינו חייב קרבן:

ועוד - דקאמרת נמי במזיד חייב סקילה קשיא דתנן בסנהדרין (דף נג.) גבי נסקלים המחלל את השבת נסקל אם חללו בדבר שחייבים על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה:

מכלל דאיכא - חילול דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה:

ואליבא דר"ע - דאמר דאורייתא נינהו והוי מחלל ומיהו אין חייבין לא על שגגתו חטאת כו':

אליבא דר' יוסי - דאמר בפרק כלל גדול (לעיל דף ע.) הבערה ללאו יצאת:



רב זביד מתני - להא דרמי בר חמא הכי:

אינו חייב חטאת - דילפינן מע"ז דעד דעביד מעשה בגופיה:

אבל במזיד חייב סקילה - מהיקישא דאתה ובהמתך דלעיל:

מי קתני - הך דיוקא דדייקינן הא אין חייב כו' דילמא הכי קאמר המחלל בדבר שחייבין על שגגתו חטאת [חייבים על זדונו סקילה] הא דבר שאין חייבים על שגגתו חטאת יש מהן שחייבין על זדונו סקילה ויש שאין חייבין ומאי ניהו דחייבין [על זדונו] סקילה ואין חייבין על שגגתו חטאת מחמר:

ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל - ל"ג דאבוה דרב מרי איסור גיורא שמיה ומאן דגרס ליה גרס בתריה הכי להך לישנא בתרא קשיא הך דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומניה בפורסי דבבל והך מילתא במסכת יבמות היא (דף מה:) בפורסי בלע"ז מנשטר"ל (מינישטרי"ל: פקיד, שוטר) הן שוטרים ואף על גב דאמר מר כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:

לאזהרת מיתת בית דין - דשאר מלאכות דשבת נמי מהאי קרא נפקא להו אזהרה הלכך לאזהרת מיתת בית דין ניתן דלא ענש מיתה אלא אם כן הזהיר הלכך עיקר אזהרתו למקום שיש בו מיתה אתאי ולא למלקות:



ואפי' למ"ד דלוקין - במסכת מכות (דף יג:) הכא אפי' לאו ליכא דאי לאזהורי אמלאכה שעל ידו וע"י בהמתו אתא כגון מחמר ליכתוב לא תעשה כל מלאכה ובהמתך מאי אתה משמע אתה לבדך ובהמתך לבדה:

בהמתו - במלאכה הנעשית ע"י בהמתו לא מיחייב לאו גמור ללקות עליו:

טעונה כלי זכוכית - שאין ניטלין בידו להניחן לארץ:

והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין - וכלי זכוכית ניטלין הן ולמה לי מתיר את החבלים:

דאומני - מקיז דם שאין ראויין בשבת לכלום לפי שמאוסים:

והא מבטל כלי - כרים וכסתות כשמניחן תחת דבר שאין ניטל מבטלן מהיכנן דשוב לא יטלם משם ודמי לסותר:

בשליפי זוטרי - משואות קטנים ששומט הכר מתחתיהם ונופלין על הכר השני וכן עד שמגיען לארץ:

עששיות של זכוכית - מש"ש (משי"ש: גושים, עשתות) בלע"ז ואע"פ שהעששיות משתברין אלמא אסור להניח כרים וכסתות תחתיהן:

בכולסא - חתיכות רחבות של זכוכית שאינם כלים ועושין מהן חלונות וכיון דליכא פסידא בשבירתן וסופן להחתך בחתיכות קטנות לא שרו להביא כרים ולהניח תחתיהן:

[טבל לא חזי ליה - דמוקצה הוא ואפילו לכהנים לא חזי]:

ומאי אף על פי שמשתברין - הא ליכא פסידא:

מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו - ויביא כרים ויניח תחתיהם דהא ודאי אי אפשר בלא הפסד מועט שניצוצות ניתזין בשבירתן שאינם ראוין לכלום:

שליף - משוי של תבואה של טבל:

והא אנן תנן כו' - ודבש ניטל בשבת ואמאי לא רצה לפורקה:

כשהדביש - החמיץ:

למאי חזי - ואמאי אייתי רבן גמליאל:

לכתיתא דגמלי - לכתית של גמלים רדויישדוד"א (רידוישידור"א: קיהיון, פגימוּת) :

ויתיר החבלים ויפלו שקים - דהכי תנן במתניתין בדבר שאינו ניטל ומשני מצטרו זיקי נבקעים הנודות בנפילתן לארץ:

מטנפי - בדבר הנשפך עליהם וקא מבטל כלי מהיכנו דשוב אין ראויין לבו ביום לכלום:

והא איכא צער בעלי חיים - וליתי דאורייתא ולידחי דרבנן ביטול כלי מהיכנו:

קסבר - ר"ג צער בעלי חיים דרבנן ופלוגתא היא באלו מציאות (ב"מ לב:): דמשפשף לבריה אגבא דחמרא בשבת לשעשע התינוק:

קא משתמש מר בבעלי חיים - ותנן (ביצה דף לו.) לא רוכבין על גבי בהמה וה"ה לכל תשמיש:

צדדין - שאינו מרכיבו עליו אלא משפשפו על צדי גבו ואין זה דרך תשמישו ורבנן לא גזרו בה:

מאי לאו בחבר גוולקי - דהוו להו צדדין גוואלקי עשקנ"ס חבר גוואלקי שתים מחוברות יחד ברצועות ומרכיבין על החמור זו מכאן וזו מכאן וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור ומשפשף עצמו ונשען גופו בצדי החמור:

בחבר אגלווקי - שתים שאין מחוברות יחד אלא על ידי טבעת מתכת שבראש הרצועה ובו מסמר קטן כעין שעושין לחבק שקורין צינגל"א ([[:קטגוריה:{קטן (חבק (רצועת|{קטן, (חבק (רצועת]][[קטגוריה:{קטן (חבק (רצועת]])} שאינו צריך אלא למשוך מעט והמסמר יוצא והן מתנתקות זו מזו:

אי נמי בלכתא - כעין שעושין לדרדור יין שיש בהן טבעות של חבל לכל אחד ואחד ומכניס טבעת בטבעת ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו וכשבא לסלקו מושך העץ אליו והן מתנתקין זה מזה ונופלין:

שתים בידי אדם ואחת באילן - גבי סוכה תנן שכשירה בג' דפנות ואם עשה שתים כהלכתן והשלישי עשה באילן כשירה דפנות לא איכפת לן אם מחוברות הם וה"ה אם כולן נקבעות באילן והא דנקט שתים בידי אדם רבותא אשמועינן דאפילו הכי אין עולין לה לאכול ולישן באותה סוכה בי"ט מפני שסככה קשור בדופניה ונשען עליה והוא משתמש על סככה ונותן כליו ונמצא משתמש באילן כל כניסה דסוכה נקיט בלשון עלייה במסכת סוכה לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן דבכמה דוכתין תנן בה הכי אין מטריחין אותו לעלות אמר להם העלום לסוכה אבל מוריד הוא את הכלים וכן הרבה:

מאי לאו דחק ביה באילן - ואותיב ביה קנים של דפנות בנקבים שנקב הרבה בגופו של אילן וסיכך שוב על אותן דפנות ומ"מ אין כאן תשמיש אלא בצדי אילן:

דכפייה לאילן - לענפיו העליונים הטה לצד אילן אחר וכן של זה לזה וקשרן אלו עם אלו ומהן נעשה הדופן:

אמאי עולין לה בי"ט - הרי הסכך נשען עליו והוא משתמש בו: ה"ג אלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין לה בי"ט אלא התם בגווזא פרסכנא שאילן גופיה דופן בעלמא שווייה. גווזא פרסכנא אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדין ומתפשטין לכאן ולכאן ושוינהו דופן בעלמא לסוכה ולא סמך הסכך עליהן ולהכי נקט גווזא פרסכנא ולא שבקיה כדקא ס"ד בדכפייה ולישני כגון דלא סמך הסכך עליה משום דכיון דדופן רביעי הוא שאינו צריך לסוכה דהא בג' כשירה והסכך נמי לא סמך עליה לא טרח למעבד לו דופן להכי אוקמא בגווזא פרסכנא וממילא הוא בלא טרחא:

מאי לאו בהא קמיפלגי כו' - וכגון דחק באילן ומותיב קנים בצדדין וסיכך עליהן דהוה ליה משתמש בצדדין כשמשתמשין על ידי סככה דאי לא בהא פליגי במאי מוקמא פלוגתייהו דהא כולי עלמא סברי אסור להשתמש באילן:

אמר אביי - א"נ בהכי פליגי ליכא למימר דסבירא ליה (לת"ק) צדדין מותרין דהני לאו צדדין נינהו אלא צדי צדדים שהקנים הנתונים בנקבים צדדין והסיכוך הנתון על גבן צדי צדדים ובצדי צדדים פליגי:



יתד - נגר:

ותלה בה כלכלה - ונתן בה עירובו והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן:

למטה מי' טפחים - אם הכלכלה בתוך י' לארץ עירובו עירוב דהוא ועירובו ברה"ר אבל למעלה מי' וסתם כלכלה רחבה ארבעה הויא לה כלכלה רשות היחיד והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו וכיון דאינה סעודה הראויה לו אינו קונה שביתה על ידה:

טעמא דנעץ יתד - דכי שקיל לעירובו משתמש בצדי צדדין אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן לא:

הכא בכלכלה דחוקה - שפיה צר וקצרה היא ומכניס ידו לתוכה בדוחק הלכך אי ממש הוה קטר לה בצדי אילן כי שקיל ליה לעירוביה מניד ליה לאילן הלכך כי איכא יתד הוא דשרי ואי לא לא:

האי דרגא דמדלא - סולם שעולין בו לסוכת נוצרים שעושין ע"ג קונדיסין גבוהין והיא סמוכה לאילן:

לא לינחיה - ראש הסולם אדיקלא לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל דכי סליק משתמש בצדדין:

אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא - יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו דהוה ליה יתד צדדים וסולם צדי צדדין:

וכי סליק לא לינח כרעיה על היתד אלא אקניא - על שליבות הסולם או קנים היוצאים מהקונדיסין:

מתני' פקיעי עמיר - קשין של שבלים (שאותם) שאוגדים מתירין אותם שיהו נוחין לבהמה לאוכלה:

מפספסין - שכן דרך שמפזרים לבהמה העשבים ויפין לה לאוכלן שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה ריחה כל כך וקצה בהן:

את הכיפין - מפרש בגמרא וכן זירין:

אין מרסקין - אין מחתכין:

שחת - עשב של תבואה והוא אספסתא ומשום דטירחא דלא צריך הוא:

רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה - ששיניה דקות וקשין לה:

גמ' הן הן פקיעין הן הן כיפין - כולן קשין של שבלין הן מיהו פקיעין תרי שאינן קשורין אלא בשני ראשים:

כיפין תלת - קשורין ג' [אגודים]:

זירין דארזא - ענפים לחין של ארז שמזרדין אותם ובעודם לחין ראויין לבהמה ורוב בני אדם מניחין אותם לעצים:

וה"ק מתירין פקיעי עמיר ומפספסין - דכיון דמעיקרא אוכלא נינהו מותר לטרוח בהן להכשירם למתקן לה ואת הכיפין אף הן מתירין ומפספסין ואע"ג דנפיש טרחייהו אבל לא הזירין לא לפספס ולא להתיר דכיון דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא והשתא הוא דמשוי להו אוכלא ה"ל אולודי אוכלא בשבת:

מיטרח באוכלא - בדבר שתחילתו אוכל קודם תיקון זה טרחינן ומכשרינן לייפותן לה:

הן הן פקיעין הן הן זירין - שניהן בקשים של שבלים ומה שהתיר בזה התיר בזה ודקתני אבל לא הזירין אפספוס קאי:

וה"ק מתירין פקיעי עמיר - דכל זמן שהוא קשור לאו אוכלא הוא ומתירו לשוויי אוכלא ומשום צער בהמה שרי אבל פספוס לא דסגי ליה בהתרה ואיתעביד אוכלא ופספוסיה לתענוג בעלמא הוא ומטרח באוכל בדבר שהוא כבר אוכל בלא תיקון זה לא טרחינן ומפספסין את הכיפין דארזא דבלאו פספוס לא הוי אוכלא אבל לא את הזירין לפספס אלא להתיר שלשה אוגדיהן בפקיעין דהתרת אוגדיהן שוויי אוכלא הוא:

אין מרסקין - סיפא דמתניתין היא וחד טעמא:

דרכיכי - כגון חרובין לחין דראויין למאכל בהמה בלא ריסוק וריסוק דידהו לתענוג בעלמא:

דאקושי - קשין כגון שיבשו:

בעילי זוטרי - עיירים קטנים שאף השחת קשה להם וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא:

לדקה אין - דהוה ליה שוויי אוכלא:

לגסה לא - דהוה ליה מטרח באוכלא:

אי אמרת בשלמא - שמע רבי יהודה לת"ק דאמר מיטרח באוכלין אסור ואין מרסקין ברכיכי קאמר אבל שוויי אוכלא שרי היינו דקאמר ליה רבי יהודה חרובין לדקה לית לן למיסר דשווי אוכלא הוא ואע"ג דרכיכי אלא אי אמרת קסבר ת"ק מיטרח באוכלא שרי שווי אוכלא אסור ואין מרסקין דקאמר בדאקושי קאמר דשויי אוכלא הוי:

רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה - בתמיה הא כל שכן דלגסה למיטרח באוכלא הוא ושרי הכי ה"ל למיתני ור' יהודה מתיר בחרובין לגסה דהוה ליה מיטרח באוכלא והא ליכא למימר דר' יהודה מפיך דשויי אוכלא שרי מיטרח באוכלא אסיר דהא ת"ק בדאקושי קאמר וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא וה"ל למיתני ורבי יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה ועוד הוה ליה למישרי נמי זירין להתיר ולפספס דשוויי אוכלא נמי הוא:

דדייקא - כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה:

והא מדקתני רישא בין דקה בין גסה שמע מינה דקה ממש - ורבי יהודה את"ק קאי:



את הדלועין - התלושין ולא אמרינן מוקצין הן לבהמה דמאכל אדם הן:

אשוני - קשין:

א"נ - כלבים דקאמר בגורייתא זוטרי דכל נבלה קשה להן:

ומערבין - התבן והאספסתא יחד והבהמה אוכלת התבן בשביל האספסתא:

תבן בתיבנא סריא - דלא חזיא והשתא משוי לה אוכלא והאי סריא לאו סריא לגמרי דההיא לטינא קיימא ואסורה לטלטל:

מתני' אין אובסין - מאכילין אותו הרבה על כרחו ותוחבין לו בגרונו ובגמרא מפרש לשון אובסין עושין לה כמין אבוס בתוך מעיה:

ולא דורסין - שדורס לה בתוך גרונה את השעורין ומיהו לא הוי כל כך כמו אובסין:

אבל מלעיטין - מפרש בגמרא:

אין מאמירין - מפרש בגמרא:

מהלקטין - מפרש בגמרא:

אין נותנין מים לפני דבורים - מפרש טעמא בגמרא אי משום דאין מזונותיהן עליו שיוצאין ואוכלין בשדה אי משום דמיא באגמא שכיח להו:

הרדיסאות - על שם מקומן וניזונין בתוך הבית:

גמ' כי האי גוונא - שיאכילנה כל כך שירחיבו מעיה כאבוס:

אטענה כורא - על גבה למזונות לדרך לבד שאר משאות:

למקום שאינה יכולה להחזיר - שתוחבו לה לפנים מבית הבליעה:

בכלי - בתרווד:

דספי בידים - תוחבו לתוך פיו:

אלא יוני שובך וכו' - בתמיה ואמאי לא מאי טרחא איכא:

אלא לאו כו' - ומדמהלקטין דמתניתין למקום שאינה יכולה להחזיר נמי שרי שמע מינה מלעיטין דעגלים וגמלים למקום שאינה יכולה להחזיר ושרי אלא דגבי בהמה קרי ליה הלעטה וגבי עופות קרי ליה הילקוט ועל כרחך אין מאמירין דקאסר בכלי הוא:

לעולם מהלקטין דספי ליה בידים - ולמקום שיכולה להחזיר:

אין מזונותן עליך - דשכיחי להו בדברא:

חזיר אין מזונותן עליך - דארור יהודי שיגדל חזירים:

מתני' נמי דוקא - דאפילו שדי קמייהו נמי לא:

דשכיחי באגמא - אבל מזונות לא שכיחי להו:

שמזונותיו מועטין - שאין אדם חס עליו לתת לו מזונות הרבה:

כמה תשהה במעיו - דהכלב שאכל בשר מת ומת הכלב בבית תוך ג' ימים מטמא באהל אבל בחייו לא מטמא דטומאה בלועה בבעלי חיים לא מיטמא כדאמר בבהמה המקשה (חולין דף עא:):

שמע מינה - מדקאמר שהקפיד הקדוש ברוך הוא על מזונותיו:

משח אודניה - מעט כמות אוזנו וחוטרא בתריה יכהו במקל מיד שלא יהא מרגילו אצלו:

אבל במתא לא - ליתיב ליה מידי אי לאו דידיה הוא:

משום דאתי למסרך - בתריה ויפסידו:

לית דעתיר מחזירא - שכל מאכל ראוי לו ומוצא לאכול ואף מאכילין לו הרבה:

כוותיה דרב יהודה - שהמראה למקום שאינו יכול להחזיר:

פוקס את פיה - נותן חכה לתוך פיה שלא תוכל לסגור פיה:

ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת - והמים מבליעין הכרשינין לתוך בית בליעתה על כרחה:

מאכילה מעומד - נותן לתוך פיה וכל זמן שאינו מרביצה אינו יכול לתחוב כל כך ויכול להחזירה:

מתניתין מני - דקתני נותן מים לתוך המורסן דנתינת מים לא זהו גיבולו:

אפי' ר' יוסי מודה - דזהו גיבולו:

קלי - קמח של תבואה שנתייבשה כשהן קליות בתנור ואותו קמח לעולם מתוק והוא קמחא דאבשונא ועושין ממנו שתיתא משמן ומים ומלח שמערבין בו:



רבי יוסי בר יהודה היא - (דאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול כדאמרינן גבי מורסן אבל לרבי יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכא גובלין כלאחר יד כדמפרש ואזיל והנ"מ הוא דקא משני:

שבוחשין - בתרווד דהיינו גובלין:

ושותים זיתום המצרי - דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לעיל דף קט:):

בעבה - אין גובלין ברכה בוחשין שאין זו לישה:

בחול נותן החומץ כו' - כלומר כן דרכו בחול:

לגבלא דבי נשיה - שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן:

דקא גביל - מורסן ע"י שינוי:

בטש ביה - דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין תנן:

גובלין - מורסן ע"י שינוי כדמפרש ואזיל והוא דקא משני:

ולא מספין - לתורי אין מאמירין אותן:

ודלא לקיט בלישניה - עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול:

והני מילי - דאמרן דמותר לגבל מורסן:

שתי וערב - פעם אחת מוליך המקל שתי ופעם אחת ערב:

מנערו לכלי - והוא מתערב מאליו:

אפינקסיה - לוחות קשורות זו עם זו כאותן של סוחרים:

מהו לפרק - לתת מתוך כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני חברתה:

חדא קמי חדא - מילתא באפי נפשה היא חדא מדה שרגילין לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד:

אבל תלתא קמי תרתי - הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי הוי טרחא דלא צריך וכ"ש תרתי קמי חדא:

אמרית קמיה רבי - רבי לוי משתעי דהוא אמר קדם רבי על הנך אינשי דגבלין שתיתא:

מדר' יוסי בר יהודה - בר פלוגתיה דהוה שרי לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי והיו נוהגין כמותו:

האי מאן דבחד בשבא - הנולד באחד בשבת:

יהא גבר ולא חדא ביה - יהא אדם שלם במדה אחת יהא ולא אחת בו ממדה אחרת ולקמן מפרש לה ואזיל:

והוא ריש גנבי - דמאן דבחד בשבא יהא ראש כמו שהיום ראש למעשה בראשית מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים:

דאיפליגו מיא - כך הוא יבדל מכל אדם:

זנאי - נואף:

דאיברו ביה עשבים - דכתי' (בראשי' א) תדשא הארץ והוא דבר שפרה ורבה מאד וממהר לגדל ולצמוח דהוא ענין פריצות אשווי"א (אישויי"ר: לסטות מהדרך, לחרוג מהקו, לפרוץ גדר) בלע"ז [ל"א] דלא כתיב למינהו בעשבים בצוויים (ועוד) שיוצאין בערבוביא ויונקין זו מזו:

ונהיר - זיותן:

דאיתלו ביה מאורות - וכתיב ותורה אור:

דאיברו ביה דגים ועופות - שאין טורחין לאוכלין אלא ניזונים בחסדו של הקב"ה:

חזרן - מחזר אחר מצות:

חזרן במצות - שכן דרך ע"ש לחזר אחר מצות שבת:

וקדישא רבה יתקרי - שיהא פרוש וקדוש דכתיב (שמות כ) ויקדשהו:

אמר להו רבי חנינא - לתלמידים שקראו פנקסו של ר' יהושע:

מזל שעה - ז' מזלות הן המשמשין את השעות חנכ"ל שצ"ם חמה היינו חמה ממש והוא אחד מן המזלות וכן לבנה והשאר הוויין כוכבים:

זיותן - כשמש המאיר:

אכיל מדיליה - כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה:

ורזוהי גליין - אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל:

דתלי ביה נורא - אש תלוי באותו מזל יצר של תשמיש בוער כתנור: מזל כוכב הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו ומצוי אצלו תמיד:

סביל מרעין - כלבנה זו שמתנוונה והולכת:

בנאי וסתיר - כלבנה זו שגדילה ומתמעטת:

אכיל לא דיליה - כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום:

ורזוהי כסיין - כלבנה שאינה מאירה:

דבשבתאי - מזל כוכב ששמו שבתאי:

בטלין - כמו לא ישבותו (בראשית ח):

צדקן במצות - צדקה לעניים דקרי ליה מצוה (בכל) לשון אגדה:

גנבא - ליסטים ההורג נפשות:

אומנא - מקיז דם:

עניש - בני אדם העוברין על דבריו:

מזל מחכים - לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל:

אין מזל לישראל - דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה:

איצטגנינות - חכמת המזלות:

צא מאיצטגנינותיך - היינו דכתיב ויוצא אותו החוצה חוץ מאיצטגנוניתו:



דקאי צדק - שהוא מזל שלך:

במערב - שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד כך מצאתי בהש"ס רבינו הלוי:

במזרחו - שהוא מקום חום:

צדק - הקב"ה קראו להביאו למזרח:

לרגלו - בשבילו:

אבלט - שם חכם נכרי היה וחוזה בכוכבים:

אזיל ואתי - דאין מזל לישראל ויועיל לו תפלה:

בתרתי גובי - בשתי חתיכות שקצצו עם הקנים בלא יודע:

מרמינן בהדדי - מטילין פת [לסל] לכל החבורה כאחד ואוכלין יחד והאחד גובה מכולן:

אנא קאימנא ומרמינא - אגבה ואשים בסל:

שוואי נפשאי כמאן דשקלי מיניה - עשיתי עצמי כגובה ממנו ונתתי משלי חלקו:

לא ממיתה משונה - ומיהו מיתה הגונה ימות אלא ממיתה עצמה מצלת ונותנת חיים:

כלדאי - חוזים בכוכבים:

דצתא - תחבתה:

למכבנתא - [אישפינגלי"ז ([[:קטגוריה:{קטן (אישפינגל"א: סיכה [בכמה כת"י המלה חסרה, ובאחדים יש כאן מלה אחרת: נושק"א |{קטן, (אישפינגל"א: סיכה [בכמה כת"י המלה חסרה, ובאחדים יש כאן מלה אחרת: נושק"א ]][[קטגוריה:{קטן (אישפינגל"א: סיכה [בכמה כת"י המלה חסרה, ובאחדים יש כאן מלה אחרת: נושק"א ]])} בלע"ז] נושקא של זהב שיש כמו טס בראשה:

ריסתנאי - אמנשטריישו"ן (אמינישטרישו"ן: מנה, משאת [כפי הנראה, הגרסה הנכונה כאן ובברכות מב. היא דישתנא, כמו שם נ:]) :

ובעי רחמי - בקש רחמים שלא ישלוט בך יצר הרע:

קיבורא - אשכול תמרים והדקל לא שלו היה:

מתני' את הדלועין - התלושין ומיהו סתמן לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם:

ואת הנבלה - שנתנבלה היום ובין השמשות היתה עומדת לאדם ואפ"ה מחתכין:

גמ' כר"ש - דלית ליה מוקצה:

מדכרכי דזוזי - מחצלות העשויות לספינות לכסות פרקמטיא שבתוכן. זוזי ספינות בלשון ארמי כך מצאתי בתשובת הגאונים:

כי הוו מייתי טריפתא לקמיה - בהמה שנולד בה . ספק טרפות וצריכה להוראת חכם: אקלקילתא על האשפה שאם יראנה טריפה יניחה שם:

ואפילו לכלבים לא חזיא - דנשחטה היום ולא יוכלו לטלטל כרבי יהודה:

תרגמא זעירי - במסכת ביצה בבהמת קדשים דאסורה בהנאה ולא חזיא לכלבים הא דחולין שפיר דמי להאכילה לכלבים:



אין מבקעין עצים מן הקורות: סואר של הקורות המוקצות וסדורות לבנין: ולא מן קורה - הישנה שנשברה היום ומהשתא להסקה קיימא ואפ"ה אסור הואיל ובין השמשות לא איתכן להכי:

מתחילין - להסיק בערימת התבן קא סלקא דעתך בתיבנא סריא דסתמיה להסקה:

אבל לא בעצים שבמוקצה - שהניחם ברחבה שאחורי ביתו והקצם לימות הסתיו. מוקצה רחבה שאחורי בתים שהקצה אחורי ביתו להכניס שם דבר לאוצר:

בארזי ואשוחי - ארז זכר וארז נקבה שעומדין לבנין:

משקין - אורחא דמילתא נקט משום סירכא דמשכא שתהא נוחה להפשיט:

מדבריות - שרועות באפר תמיד ולנות בתוך התחום:

סתמא אחרינא - בית הלל חשיב כסתמא:

כל הכלים ניטלין - ואפי' מלאכתן לאיסור ורבי שמעון היא:

חוץ מן המסר הגדול - מגירה שהיא לאומנין לקוץ בה עצים ומוקצה מחמת חסרון כיס הוא שלא ישתברו חריצים שהוא עשוי כסכין מלא פגימות:

ויתד של מחרישה - החופר את הקרקע קולטר"א (קנקן של מחרשה (היתד הפולחת את הקרקע)) בלע"ז:

מתני' מפירין - בעל לאשתו:

ונשאלין - לחכם:

שהן לצורך השבת - כגון שנדר שלא לאכול [היום]:

ופוקקין את המאור - כרבנן דאמרי (לעיל דף קכה:) פוקקין פקק החלון:

ומודדין את המקוה - במדה שיהא שם עמוק שלש אמות מים ורוחב אמה על אמה:

ואת המטלית - שתהא שלש על שלש אצבעות כגון אם היתה טמאה ונגעה בטהרות:

בטפיח - פך של חרס וחבירו בפי"ז (דף קכה:) זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת:

מקידה - כלי חרס:

לידע אם יש בגיגית פותח טפח - בגמרא מפרש לה:

וקושרין - קשר שאינו של קיימא אפילו לכתחילה: ומודדין להתלמד על דבר הוראה:

גמ' איבעיא להו הפרה - דמתניתין בין לצורך [בין שלא לצורך] השבת דגבי הפרה ביום שמעו כתיב (במדבר ל) ואם לא מיפר האידנא שוב אינו מיפר:

ושאלה לצורך אין שלא לצורך לא - דיכול לישאל למחר ומשום הכי מפליג להו מהדדי ולא קתני מפירין ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת דלא קאי לצורך אלא אשאלה:

בית דין - חכם:

הכי גרסי' ל"א איבעיא להו (במסכת נדרים דף עז.) לצורך אתרוייהו קאי - אהפרה ואשאלה אבל הפרה שלא לצורך לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת וזה ששמע בשבת יכול להפר משתחשך בתוך מעת לעת של שמיעה הלכך שלא לצורך לא שרינן בשבת:

כל היום - עד שתחשך ותו לא ואפילו שמע סמוך לחשיכה הלכך אפי' שלא לצורך שאם לא יפר עכשיו לא יפר עוד:

לצורך השבת - אלמא הפרת נדרים מעת לעת של שמיעה הלכך שלא לצורך לא מדלא שרי אלא לצורך:

להקל ולהחמיר - כלומר פעמים שיש שהות גדול ופעמים שאינו אלא מעט:

איבעיא להו - הא דקתני נשאלין לנדרים שהן לצורך:

כשלא היה לו פנאי - לשאל. מערב שבת קאמר או אפילו כשהיה לו פנאי:

הילקטי קטנה - שביל קטן בין שני בתים:



וגיגית סדוקה מונחת על גביו - והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית [כנגד] הסדק ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף לפיכך סתמוהו בכלי חרס וגבו כנגד ההילקט וכלי חרס אינו מטמא מגבו וחוצץ:

וקשרו מקידה - שהיא רחבה טפח:

בגמי לידע - אם תכנס בסדק הגיגית ובמסכת אהלות (פ"י) שנינו (דאין) חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה בתוך הבית בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח ואני לא יכולתי להבין בו ולהכי נקט גמי שראוי למאכל בהמה ולא מיבטל ליה להיות קשר של קיימא דמנתק כשיבש:

באוונא - בגיגית מלאה מים:

מתעסק - שלא לצורך אלא לאיעסוקי בעלמא:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/שבת/פרק_כד"