רש"י על הש"ס/יבמות/פרק ו

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים





חלץ ועשה מאמר - איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה:

בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך - למיתני דאינו כלום:

סד"א - אפי' לר' עקיבא:

ליגזור מאמר דבתר חליצה - דליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן:

אלא חלץ ונתן גט - ביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו:

ולטעמיך בעל ועשה מאמר - ביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה:

סד"א לגזור גט דבתר ביאה - דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה:

אלא בעל ועשה מאמר - למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא:

אלא - איידי דתנא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו':

ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא - דמתניתין דאמר חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום:

ורבי נחמיה - דאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום:

ואבא יוסי בר חנן - דאמר אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף. כדפרישנא ליה במתניתין ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש פירקין (לעיל נ:) אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר כו' חליצה ליכא למיגזר כדאמר בריש פירקין (שם):

פרק שישי - הבא על יבמתו


מתני' הבא על יבמתו שוגג - כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת:

מזיד - לשם זנות ולא לשום מצוה:

אפי' - מפרש בגמרא:

המערה - שלא גמר ביאתו:

קנה - וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה:

בין ביאה לביאה - [בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה]:

וכן הבא על אחת מכל העריות - באחת מכל הביאות הללו:

או פסולות - לכהונה כגון אלמנה כו':

פסלה לכהונה - משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה] ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין:

ממזרת ונתינה - לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה:

גמ' אלא אפילו הוא שוגג - כסבור אשה אחרת היא:

והיא מזידה - לביאת זנות מכוונת:

דתרוייהו לא מיכווני למצוה - אפילו הכי קני:

אלא בישן - שנתקשה כשהוא ישן:



ישן לא קנה - דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין:

בנתקע - שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו:

חייב בד' דברים - בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר בהחובל (ב"ק דף פה:) פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון אבל בבושת לא כדמפרש לקמן:

וביבמתו לא קנה - דלא אכוין לביאה:

שנתכוון לאשתו - ונתקשה לה:

מצוה - כלומר בביאה יותר מבחליצה:

הא חפץ - מצוה ליבומי:

ולקחה שלא כדרכה - לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה קנה: במקום שמקים שם גרסינן:

עד דמכוין לה - לשם ביאה בעולם:

נזק - שמין אותה כאילו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה:

להטיח בכותל - לאו לשום ביאה מיכוין:

שכן מטמאה את בועלה - להיות כמותה טמא ז' דכתיב ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים (ויקרא טו):

וכי אשת אחיו לעולם נדה היא - ואינה פוסקת:

שכן בידו - של אדם לרבות נשים הרבה על אחיו באיסור אשת אח:

דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא - ותפשוט מינה כל עריות הנאסרות עליו מחמת אישות כגון אשת אב וכלתו וחמותו ואחות אשתו אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן דאין בידו לרבות מנלן:

שכן איסור הבא מאליו - ופשוט מינה אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן ולא תפשוט מינה עריות הנאסרות לו מחמת קידושין:

מאשת אח ואחות אב ואם - דכי פרכת מה לאחות אב ואם שכן איסור הבא מאליו אשת אח תוכיח מה לאשת אח שכן בידו לרבות אחות אב ואם תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה ועשה בהן העראה כגמר ביאה אף אני אביא כל העריות בדין הזה:

שכן איסורן משום שאר - ותפשוט כל האסורות משום שאר אבל אשת איש דלאו משום שאר מנא תיתי:

בחיי אוסרן - כל זמן שאדם חי והיא שופעת וכן אשת אח אין היתר בחיי אחיו שאפילו הוא מגרשה אסורה לזה אשת איש יש לה היתר בחייו על ידי גט:



ביומי תליא מילתא - אפי' אם מת האוסרה שפסקה דם בראייה ראשונה אסורה כל שבעה:

בבנים תליא - אם יש לה בנים אפילו מת אחיו:

אין אוסרן מתירן - אין כח באוסר להתיר אלא דבר אחר מתירה ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי:

הוקשו כל העריות לנדה - שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו ונדה כתובה בפרשת עריות הלכך בהעראה ילפינן כולהו מנדה:

נדה דכתיב גבי אשת אח - דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה:

בחיי בעלה - אם גירשה אחיו:

ולאו הבא מכלל עשה עשה - אבל כרת ליכא:

משכבי אשה - וכיון דבאשה הוי העראה משכב ממילא איתסרא בזכור דהא בזכור כתיב משכבי אשה:

המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו:

ואחות אב ואחות אם - לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא בהו מיתה:

ליכתבה במיתת בית דין - כגון באמו וחמותו ולימא נמי אם אינו ענין להו דאתיא בהיקישא דר' יונה תנהו ענין לבהמה:

איידי דכוליה קרא - דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו לדרשא אתא כדתניא לקמן כתיב ביה נמי העראה בלא צורך לדרשא דבהמה:

ערות אחות אביך - קרא דאחרי מות קמא נקט:

בין שהיא אחות אביך - מן האב בין מן האם:

מה אחותו בין מן האב בין מן האם - דכתיב בת אביך או בת אמך:

מה דודתו מן האב ולא מן האם - שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב אין אשתו עליו ערוה ולקמן בעי מנלן:

דודתו אין איסורה בא עליו מאליו - אלא על ידי קדושי דודו:

ולא תוכיח אחותו - וכיון דלא נפקא לן מדינא תלמוד לומר מקרא שני בפרשת קדושים תהיו ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה ואין צריך להזהיר שכבר הזהיר ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם:

למה לי למכתב - האי קרא יתירא בתרוייהו לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה:

יש לה חייס - דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א):

אחות אם ודאי - קרובתו אבל אחות אב שמא ח"ו אין זה אביו:

מה להלן מן האב - אם אחי אביו מן האב הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם אף כאן מן האב ולא מן האם: ה"ג ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה כו':

והא דתנן אמרו לו מתה אשתך כו' - כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון ושרה בת חצרון מקטורה ורבקה בת קטורה מבתואל ומלכה בת בתואל מחנה וראובן נשא את מלכה והלך למדינת הים אמרו לו מתה אשתך ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה חזרו ואמרו לו מתה רבקה ונשא את שרה אחותה מאמה אמרו לו מתה שרה ונשא את יוכבד אחותה מאביה אמרו לו מתה יוכבד ונשא את דינה אחותה מאמה חזרו ואמרו לו כולן קיימות:

מותר בראשונה - במלכה אשתו:

ובשלישית - שרה לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה דתנן (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה:

ובחמישית - דינה ואע"פ שהיא אחות יוכבד הרביעית לפי שביאת יוכבד פיתוי היא ואינה קידושין מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין:

ופוטרות צרותיהן - אם מת וחלצו האחין לאחת מהן פוטרות צרותיהן:

ואסור בשניה - מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית:



אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם - דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית: אחות אשה קרובי עצמו חשיב לה שמחמת עצמו נאסרה עליו ולא מחמת אביו ולאפוקי דודתו דקרובת אביו היא: ה"ג הכא ת"ל ערות אחיך היא:

בחיי בעלה - אם גירשה:

מדרב הונא - דכתיב אשת אחיו נדה היא כדלעיל (דף נד:):

ולאו הבא מכלל עשה עשה - יבמה יבא עליה אבל כרת ליכא: הכי גרסינן כתיב קרא אחרינא ערות אחיו גלה:

אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה - בלא בנים שריא וא"ת הא ילפינן (לעיל דף יז:) אחוה אחוה מבני יעקב איכא למימר אחים מן האב מצוה מן האם רשות:

ערות אחיך היא - ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם:

אחותו דכתב בה כרת למה לי - כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש ביה הא כבר נכתב בכל העריות ונכרתו הנפשות העושות:

חייב על כל אחת ואחת - ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו הוי אמינא היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא השתא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה:

לכרת נתנה ולא למלקות - דאי התרו בו למלקות אינו לוקה דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא לפיכך אין לוקין עליו דלא הוה ליה לעונשו כרת אא"כ הזהיר עליה הלכך אזהרה לאו למלקות נתנה:

מואל אשה - לחלק על כל אשה ואשה שבפרשה זו דהוה ליה למכתב ולנדה לא תקרב:

ערירים - היינו נמי כרת שזרעו נכרת:

ערירים יהיו - לשעת מיתתן משמע סופן לבא לידי ערירי דאם יש לו בנים קוברן:

ערירים ימותו - משמע דאם הן עכשיו ערירים כן ימותו ואפי' יולדו להם לאחר מעשה:

דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוי אמינא דהוו ליה עד חטאיה - והכי משמע סופם להיות ערירים שימותו בניהם שיש להם עתה ויהיו ערירים אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי:

ואי כתב רחמנא ערירים ימותו הוו אמינא מחטאיה ואילך - דהכי משמע מחטאם ישאו ואילך ערירים ימותו אבל בנים דמעיקרא לא מייתי כתב רחמנא ערירים יהיו סופן לבא לידי ערירים דמדכתיב ערירים יהיו מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו:

שפחה חייבי לאוין היא - דכתיב בה לא יהיה קדש (דברים כג) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו דכתיב שכבת זרע מכלל דחייבי מלקות דלאו דאשם כגון ממזר ושפחה שאין חרופה בהעראה מיחייב:

שפחה חרופה - שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה כדכתיב (שמות כא) אם אדוניו יתן לו אשה:

לשתוק קרא - דלא לגלי שכבת זרע בשפחה חרופה ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה:

דכהונה מנלן - דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה:

קיחה קיחה - כתיב גבי חייבי כריתות (ויקרא כ) איש אשר יקח את אחותו וכתיב בחייבי לאוין דכהונה לא יקחו (שם כא):

דחייבי עשה - כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל וקאי בעשה כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כג) ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה:



ביאה ביאה - מחייבי לאוין דכתיב בהו לא יבא ממזר:

יבמה לשוק - בלא חליצה מנין דהעראה דידה כגמר ביאה:

אי למאן דאמר לאו - דכתיב לא תהיה אשת המת (דברים כה) ילפינן העראה לחייבי לאוין:

אי למאן דאמר עשה - דכתיב (שם) יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה והאי לא תהיה מפיק לה לאין קידושין תופסין בה וה"ק לא יהא בה הויה לזר ופלוגתא דרב ושמואל היא בהאשה קמא (לקמן צב:):

אלא יבמה ליבם מנלן - דקני לה בהעראה:

אשה לבעלה - לענין מקדש בביאה מנלן דבהעראה מקדשה:

קיחה קיחה - כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד) ומהכא ילפינן קידושי ביאה כתיב הכא קיחה וכתיב התם בחייבי כריתות קיחה (ויקרא כ):

למה לי למיכתב שכבת זרע באשת איש - ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא יח) והא איתרבי בה העראה מהקישא דר' יונה:

שכבת זרע בסוטה - הנסתרה דנאסרת מספק כתיב ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה):

כדאמרן - דבעינן גמר ביאה דלא תימא כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה:

למשמש מת - באבר מת בלא קישוי דאין ראוי להזריע:

הניחא למ"ד - בשבועות בפרק ידיעות הטומאה:

למשמש מתה - אשת איש לאחר מיתתה:

סד"א הואיל ולאחר מיתתה שארו - דבעלה מיקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו (ויקרא כא) ואמרי' שארו זו אשתו ליחייב עליה:

לשקינא לה שלא כדרכה - שהיה חושדה עמו בכך וכשאמר אל תסתרי עמו ידוע לכל דלדעת כן הזהירה דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת לישנא אחרינא לשקינא לה שלא כדרכה אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה:

משכבי אשה כתיב - הוקשו שניהן:

דרך אברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים:

פריצותא קאסר רחמנא - בתמיה כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה:

בנשיקה - אבר נושק במקום תשמיש:

הניחא למ"ד - לקמן בשמעתין העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה לאו העראה היא ולא מיתסרא לבעלה בהכי שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא:

אלא למ"ד נשיקה העראה היא - היכי ממעט לה:

גמר ביאה זו הכנסת עטרה - מכלל דנשיקה העראה היא כשמואל:

שכבת זרע - בשפחה חרופה קאי:

עטרה - ראש הגיד היא ואינה מן הגיד אלא בשר:

מירוק - שמזריע:

ודאי פליגא - דהא אמר הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה והכא קרי לה העראה:

אדשמואל - דאמר נשיקה הוי העראה:

מי לימא פליג - דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה ולרבין נשיקה לאו כלום היא או דלמא תרוייהו בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:



מכאן ואילך - מהכנסת עטרה ולמטה אינו אלא נשיקה ופטור ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה והעראה רבינן לה לחיובי:

קנה לכל - באחד מן הביאות גרועות הללו קנה לה לכל דבר ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא אפי' הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה:

האמורים בפרשה - בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה יבמה יבא עליה דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון:

לירש - דכתיב יקום על שם אחיו (דברים כה):

ולפוטרה מייבום - דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת לשוק או אם הוציאה בגט לא בעיא חליצה או אם היתה לה צרה נפטרה בביאתו של זו:

מן הנשואין - היכא דנפלה לפניו מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בימי אחיו וכשמת ובטל קנינו פסקה מלאכול דכ"ע לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה:

לאוקמיה במקום בעל - שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה אבל לאלומי מבעל דבחיי הבעל לא היתה אוכלת דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה האי נמי לא אלים מיניה ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפי' לשמואל:

אין היבם מאכיל - בביאה גרועה:

אינה אוכלת - (דהך חופה לאו חופה היא) דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש כדאמרינן לקמן:

מת - חרש זה לאחר שכנסה ונפלה לפני יבם חרש:

אוכלת - דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס שאין מתכוין לקנות ורבייה רחמנא לגבי יבם:

לשמואל קשיא - דהא לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה השתא:

אימא כנסה ואח"כ נתחרש אוכלת - מת אחר שכנסה ונתחרש ונפלה כו' אוכלת דהא אכלה מעיקרא:

ומאי בזו - יפה כחו ומאי ייפוי כח איכא הא בעל נמי חרש הוא ומאכילה:

חרש מעיקרא - קודם שכנסה:

דהא אכלה מעיקרא - והשתא הדרא בהך ביאה דהא רחמנא רבייה:

כל ביאה שהבעל מאכיל - כגון ביאת חופה:

בשלמא לרב - אע"ג דהא מתני' פריכא ליה דקתני אכלה ואע"ג דלא אכלה מעיקרא והויא כנופלת מן האירוסין דאמרן לא אכלה אפי' לרב:

מתרץ לה כדמתרצינן מעיקרא - אליבא דשמואל חסורי מחסרא והכי קתני כנסה ואח"כ נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת דהא אכלה מעיקרא:

אלא לשמואל - דאפי' האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה:

קשיא - דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא בלא כוונת קנין ואכלה:

נולד לה בן אוכלת - בשביל בנה כדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב) קרי ביה יאכילו:

מת הבן - והאב קיים:

ר' נתן אומר אוכלת - בשביל בעלה:

ומית ליה - בלא בן:

קסבר ר' נתן נשואי חרש - דקדשה כשהוא פקח מאכילין בתרומה דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת דכתיב (שם) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו מיד ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה כדאמרינן בכתובות באע"פ (דף נז:) הלכך כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת והשתא הכניסה לחופה וליכא למיגזר שמא תשקה אכלה אבל לא גזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש דלאו בר קנין הוא ורבנן דאסרי גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין:

נולד לה בן למה לי - בלא בן נמי אכלה לרבי נתן:

משום רבנן - לאשמועינן היכא דנולד לה בן מודו:

והדר פליג עלייהו - ואוכלת דקאמר רבי נתן אכולה מילתא קאי בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן דקאמרי רבנן אינה אוכלת:

אי הכי - דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא:

ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת - דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא והדר ליפלוג רבי נתן אכולה אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג:



ואנהרינהו לעיינין ממתניתין - ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:

אע"פ שמותרת לבעלה - דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת:

פסולה לכהונה - אם מת בעלה לא תנשא לכהן:

ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא:

מאי וכן - לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא:

לא אהעראה - וברצון דהויא זונה:

ופרכינן עיקר העראה בעריות כתיבא - והיכי מדמה לה מתני' ליבמה כאילו מיבמה גמר לה:

אשלא כדרכה - דקתני גבי יבמה ולא חילק בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה ולעולם ברצון וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה:

ה"ג אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין - אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא כתיב בהו משכבי אשה אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מקיחה קיחה דעריות:

בעלה לוקה עליה משום זונה - דכתיב זונה לא יקחו (ויקרא כא) וסתם זונה היינו מנאפת תחת בעלה שטעתה מאחר בעלה לזרים וזו אע"ג דנאנסה גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון כדגמרי' מוהיא לא נתפשה דהיא מיעוטא משמע היא אשת ישראל הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה אבל אשת כהן אין חילוק:

משום טומאה לא - בתמיה הא אמרי' בפ"ק (דף יא:) הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה דכתיב לא יוכל בעלה (דברים כד):

הכל היו בכלל זונה - כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו הן שהרי כולן נבעלו בעילת זנות והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל אבל אשת כהן כדקיימא קיימא:

משום טומאה - אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה:

מתני' מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

ר' אלעזר ור"ש מכשירין - עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב לא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה:

נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו:

מן הנשואין פסולות - דשוייה חללה בביאתו:

מן האירוסין כשרות - דאפילו ר"מ לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

גמ' מה קידושי רשות - כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה:

אין מאכילין - כלומר אין מניחין אותן לאכול דתנן לקמן האירוסין פוסלין בפ' אלמנה לכה"ג (דף סז:):

תאמר בקידושי עבירה שיש לו - לכהן זה להאכיל במקום אחר בראויה לו כך שמעתי ולבי מגמגם חדא דאין זה לשון הש"ס והכי איבעיא ליה למימר ומה קידושי רשות פוסלין כו' ועוד מדקאמר ר' אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ולא קתני פצוע דכא כהן שקידש בת כהן ש"מ דפלוגתא דמתני' לאו בבת כהן לחודה היא דא"כ היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אליעזר ור' שמעון אכלה אימר דאמרי ר' אלעזר ור"ש בבת כהן בבת ישראל מי אמרי: לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי בבת כהן כדפרישית בבת ישראל ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (דף נז.) הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקאמר ר' מאיר אלמנה לכ"ג אע"פ דקדושיו קדושין וקנין כספו היא לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה מ"ט דמשתמרת לביאת עבירה ור' אלעזר ור"ש מכשירין דהא קנין כספו היא ואי משום חללה הרי כל זמן שלא בא עליה לא נתחללה:

נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו וגבי גרושה אם בת כהן היא כשרה לתרומה:

מן הנשואין פסולה - דשויוה חללה:

ומה קדושי רשות - ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה:

קדושי עבירה - כגון אלו לכ"ש:

במקום אחר - אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו:

פצוע דכא - משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא:



הא נמי אכלה - דקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה דשוייה חללה אכלה:

הכא אין לו להאכיל במקום אחר - שאין לך אשה שמותרת לו:

בבת גרים - דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה:

והא בעי מיניה ר' יוחנן מרבי אושעיא - לקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי מאכילה בתרומה או לא:

איתמר - לשנויי קושיין אתא:

הואיל ומאכילה בלא ידעה - היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת משנה היא בפ' הערל (לקמן ע.) אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה:

שכבר אכלה - כשהוא בריא:

דלית ליה פתרי - שאין יודע לפרשה:

למאן אי לר' יהודה כו' - הש"ס הוא דקא בעי לה ומפרש ואזיל עד סיפא ופשטה אבל ר' אושעיא לא פשט בה מידי כדאמרן לעיל הא בעא מיניה כו' ואית דמפרשי דלית ליה פתרי אינה צריכה לפרש דלמאן קבעי לה אי לר' יהודה כו' ושבוש הוא מפני שני דברים חדא דאמרן לעיל ולא פשט ליה ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא הא פשטה במסקנא ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא תא שמע אלמא צריכה רבה:

בין בקדושתיה קאי כו' - לקמן בפרק הערל (דף עו.) מיבעיא לן כהן פצוע דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור כו' והכא בין בקדושתיה קאי כהן הנעשה פצוע דכא בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה בין לאו בקדושתיה קאי ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה לא אכלה:

אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר - ובת חלל פסולה לכהונה בפרק עשרה יוחסין וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה דאמרינן הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו:

ואי לאו בקדושתיה קאי - ואינה אסורה לו משום קדושת כהן אפי' הכי לא אכלה שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת קהל גרים איקרי קהל פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפרק עשרה יוחסין:

אליבא דהאי תנא קמיבעיא ליה - לר' יוחנן וכגון דאמה מישראל:

כשרות איתוספא בה - וראויה לכהונה ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואוכלת ממה נפשך דאי נמי בקדושתיה קאי הרי זו מותרת לו ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל:

או דלמא קדושה נמי איתוספא בה - וקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה לישנא אחרינא מפי המורה בת גר וגיורת קמיבעיא ליה אליבא דראב"י מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל היא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה:

או דלמא קדושה איתוספא בה - לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה ולשון ראשון נראה עיקר:

לרבי יוסי - לא איצטריך נפש יתירא כדאמר לעיל דממה נפשך אכלה:



יש חופה לפסולות - כה"ג שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קידשה אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא:

ומודה לי אבא - משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא כמו לשון נשיאי ורבי:

הואיל ואין לה ביאה - אין ביאתה פוסלתה מתרומת אביה אין חופתה פוסלתה:

אף אנן נמי תנינא - דאין ביאתה פוסלתה וכיון דאין ביאתה פוסלתה כ"ש דאין חופתה פוסלתה דהא חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה והיכא דביאה לא חשיבא כל שכן חופה:

ומטמאה את בועלה - אם נדה היא לטמא בועלה משכב תחתון כעליון במסכת נדה מפרש לה שיהא תחתון של בועל נדה כעליונו של זב שמטמא אוכלין ומשקין ואין מטמא אדם וכלים כתחתון של נדה עצמה שהוא קרוי מדרס ואב הטומאה:

מן הפסולין - כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול:

פסלה - מתרומת בית אביה:



לרבי מאיר דאמר קידושין פסלי - חופה בלא קידושין נמי פסלה:

חופה - אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה כדאיתא בפ"ק דקדושין (דף ה:):

נישאו - לכהן זו וזו ומאי זו וזו כשרות ופסולות:

מכלל דנישאו ממש - בבעילה בתמיה וכי ביאה בפסולה מי איכא למ"ד דלא פסלה מתרומה דבי נשא אלא פירושי קא מפרש נישאו כיצד כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו:

אוכלות משלו כו' - דחופה לא פסלה:

אין חופתה מאכילתה - אם בת ישראל היא ואליבא דמשנה אחרונה דתנן (כתובות דף נז.) ב"ד של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ואמר ר' ישמעאל חופה פסולה אינה מאכלת וה"ה ביאה מדמקיש חופה לביאה משמע דאם בת כהן היא חופה פוסלתה כביאתה:

ממתני' - דמסכת סוטה:

אמן - אמן תרי זימני לרבות כל הני:

שומרת יבם וכנוסה - כלומר ואם היתה יבמתו וכנסה היבם משקה אותה ומשביעה אף על סתירה שנסתרה בעודה שומרת יבם ומים בודקין אותה על שתיהן דהא אי זנאי בעודה שומרת יבם אסורה עליו וכר' עקיבא מוקמינן לה במסכת סוטה (דף יח:) דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דמשוי לה יבמה לשוק כאשת איש וכי היכי דאשת איש מיתסרא אגברא בזנות שומרת יבם נמי מיתסרא איבמה וכיון דמיתסרא עליה בת קינוי היא:

דקני לה - קינא לה והתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני. לא שותות. דבעינן תחת אישך:

ולא נוטלות כתובה - אם קינא לה ונסתרה שהיא גרמה לאסור את עצמה עליו:

אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא איסתתרה - באירוסיה ונשאה ומשקה לה:

ומי בדקי לה - והתניא כו':

מנוקה מעון - שלא בא עליה לאחר שנסתרה שהתורה אסרה עליו דכתיב (במדבר ה) והיא נטמאה:

וש"מ - מדמשקה לה יש חופה לפסולות וקרינן ביה תחת אישך דקני לה חופה ואף על גב דלא חזיא לביאה דהא אסורה לו משנסתרה:

אמר רבא - ותסברא דהא מתני' מתרצתא היא והא כי אתא כו':

שבא עליה ארוסה בבית אביה - קודם סתירה ולעולם מתרצתא היא:

ופרכינן דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה - לשם זנות בבית חמיה באלמנותה והדר קינא לה ואיסתתרה והכניסה לחופה ולא נבעלה ומשקה לה ומשביעה שלא שטית בסתירה הראשונה:



שומרת יבם - קרית לה:

קנה לכל - בביאת שוגג ומזיד:

מידי הוא טעמא אלא לרב - הא דמייתינן יש חופה לפסולות לסיועה לרב מייתינן לה דאמר לעיל יש חופה לפסולות ורב האמר לעיל קנה לכל ולדידיה לא מיתרצתא היא:

כגון דעבד מאמר - ואח"כ בא עליה בזנות בבית חמיה:

וב"ש היא דאמרי - בפרק ד' אחין (לעיל דף כט:) מאמר קונה קנין גמור ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא כדאמרינן בד' אחין (שם) ומשום הכי קרי לה שומרת יבם אפילו לאחר ביאה דאי לב"ה לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין והוי קני לה בביאת זנות לגמרי:

אי הכי היינו ארוסה - גמורה וארוסה הא תנא לה:

נשואה דידיה - אשתו שלא היתה יבמתו:

דחבריה - אחיו דביבמתו שייך לשון כניסה לישנא אחרינא ועיקר דכוותה גבי שומרת יבם דקשיא לך נמי בה הא לאו בת אשקויי היא מוקמת לה נמי כגון שבא עליה דהא כשנכנסה לחופה ליכא לאוקומה דהא חופה ביבמה לא שייכא:

שומרת יבם קרית כו' - אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא עליה אלא כגון דעבד בה מאמר ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור וקרינן בה תחת אישך:

רב פפא אמר - לעולם לא תדוק מינה דיש חופה והכא כגון דקינא לה כשהיא ארוסה ונשאה ובא עליה והדר איסתתרה ומשקה לה על ידי אותו קינוי והאי תנא הוא כו': לישנא אחרינא אמר רב פפא לעולם דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא נשואה [הג"ה עד שלא נבעלה ודקשיא לך משקדמה שכיבת בעל לבועל האי תנא וכו' עכ"ה] ודקשיא לך אין מנוקה מעון האי תנא הוא דלית ליה הך דרשא וזה הוא לשון מורי והוא נראה עיקר דללישנא קמא איכא למיפרך אם כן מאי לא שטיתי ארוסה ואדרבה הא לא כשהיא ארוסה איסתתרה:

רב נחמן אמר - מתניתין בדלא קינא ולא איסתתרה כשהיא ארוסה אלא קינא לה משנשאה ואיסתתרה ומשקה לה ע"י קינוי של עכשיו ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה ונבדקה ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:

פסלה מן התרומה - עד שיכנוס:

משתמרת לביאה פסולה - שיש ביד אחיו לבא עליה וביאתו ביאה וכי היכי דהיא משתמרת לביאתו כך היא משתמרת לביאת אחיו שהיא פסולה מדרבנן דיש ביאה אחר מאמר כדתנן (לעיל דף נ:) מאמר לזו ובעל לזו כו' וכן בב' יבמין ויבמה אחת:

דאורייתא - ביאה שהיא פסולה דאורייתא כגון אלמנה לכהן גדול:

דברי הכל - בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש אכלה בתרומה דבי נשא דהא אפילו לרבי מאיר לא פסיל אלא במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא:

יש - לזה היבם אח חלל:

לדברי הכל לא אכלה - אפי' היא בת כהן ואע"ג דעבד בה מאמר כהן כשר אכתי משתמרת לביאה פסולה היא לביאת החלל דהויא פסולה דאורייתא ולא אכלה ואפי' לרבי אלעזר ורבי שמעון כי מכשרי באלמנה לכ"ג קמכשרי שיש לו להאכיל במקום אחר אבל משתמרת ליבם חלל דאין לו להאכיל דהא כהן חלל זר הוא פסל לה ולא אכלה:

אלא שנתן לה גט - כהן ליבמתו כהנת ואכתי לביאתו היא משתמרת וביאתה פסולה מדרבנן היא דגט מהני בה מדרבנן:

אפילו לרבי אלעזר דאמר אוכלת - הני מילי על ידי קידושין דיש לו להאכיל כי האי גוונא במקום אחר:

אבל על ידי גירושין - דאין לו להאכיל על ידי גירושין במקום אחר לא:

ואם תאמר - הכא נמי יש לו להאכיל על ידי גירושין גמורים בחוזרת דאם היה מגרשה לגמרי היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה:

ובגרה תחתיו - בימי אירוסין וכ"ג אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין ומצותו בקטנה או בנערה:



מהו - לכונסה משבגרה או לא:

בתר קיחה דאירוסין אזלינן - ושריא ליה או בתר נישואין אזלינן וכיון דבגרה אסירא ליה:

מן האירוסין כשרות - אלמא בפסול כהונה בתר נישואין אזלינן מדלא פסיל אלמנה שנתארסה לכ"ג ומת:

יכנוס - אלמא בתר אירוסין אזלינן:

שאני התם דכתיב אשה - כי אם בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה קרא יתירא הוא ומיניה מרבינן לקמן בפירקין (דף סא.) דאם אירס אלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס:

אחת ולא שתים - תירוצא הוא אחת יש לך לרבות ולא שתים:

הא אישתני גופה - בוגרת נשתנה גופה מן אירוסין לנישואין אלמנה לא נשתנית:

מתני'. ולא ישא את הבוגרת - פלוגתייהו מפרש בגמ':

גמ'. פשיטא - אלמנה סתמא משמע:

מתמר - שבי אלמנה (בראשית לח):

דומיא דגרושה - ובגרושה פשיטא ליה דסתמא היא דלית לך למילף כדילפינן ג"ש באלמנה:

בתולה - אי הוה כתיב בתולה יקח מקצת בתולים משמע והואי מישתרי בוגרת השתא דכתיב בתוליה מיתסרא בוגרת דמשמע דבעינן כל בתוליה:

בבתוליה - בי"ת יתירא דמשמע הכי למדרש במקום בתוליה דהיינו כדרכה אם נבעלה נפסלה לכ"ג אבל בבעילה שלא כדרכה לא דלמיסר בעולה שלא כדרכה ליכא למימר מהאי קרא ולמידרש עד שיהו כל בתוליה קיימין ואפילו שלא כדרכה כדדרשינן ליה אליבא דרבי אלעזר כיון דבתולה ממעט בוגרת כ"ש בעולה שלא כדרכה הלכך כי אתא קרא למישרי אתא וכדדרשינן:

ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי - אי הוה כתיב בתולה שלימה משמע ומיתסרא בוגרת השתא דכתיב בתוליה אפילו מקצת בתולים משמע לרבות בוגרת:

בבתוליה - ב' יתירא משמע שתהא בבתוליה שלא אבדה מהם כלום על ידי בעילה בין כדרכה בין שלא כדרכה וכיון דאיתרבאי בוגרת להיתירא איצטריך למיסר בעולה שלא כדרכה:

פסולה לכהונה - לכ"ג שמצווה על הבתולה אבל להדיוט אפילו כדרכה כשרה ואין זונה אלא הנבעלת לאסור לה:

ולו תהיה לאשה - במאנס נערה בתולה כתיב:

פרט לאלמנה - מן האירוסין וזה המאנס כ"ג הוא או גרושה או חלוצה מן האירוסין היא אם כהן הדיוט הוא:

היכי דמי - הך ביאת אונס שבא עליה כהן גדול זה:

תיפוק ליה דהויא לה בעולה - ותניא לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא:



הא מני ר"מ - דאמר בתולה עד שיהו כל בתוליה קיימין פרט לבוגרת ואייתר ליה בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה דשריא:

ורב - דאמר פסולה כרבי אלעזר דאמר לעיל בתוליה מקצת בתולים לרבויי בוגרת ואתא בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה כדלעיל:

דהויא לה זונה - ואפי' לכהן הדיוט אסורה:

דהא אמר רבי אלעזר כו' - לקמן בפירקין (דף סא:):

איסור זונה ליכא - דילפינן לקמן בשמעתין אין זנות לבהמה:

אי זונה לא הויא - א"כ לאו ביאה היא ואפי' לכהן גדול תשתרי:

וכ"ת מידי דהויא אמוכת עץ - דהא רבי אלעזר קאמר במתני' לא ישא את מוכת עץ ותיבעי למימר דאפי' במוכת עץ שלא כדרכה פסולה: א"כ אין לך אשה שכשרה לכהונה גדולה שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור. של קינוח בית הכסא:

אלא א"ר זירא - משכחת לה להא דרב אליבא דרבי אלעזר דהויא בעולה ולא זונה ולא אלמנה ולא גרוש' בקטנה יתומה הנישאת לבעל ובעלה שלא כדרכה ומיאנה בו דאין כאן פסול זנות ואלמנות וגירושין ואשמעינן רב דיש כאן פסול בעולה לכהן גדול:

כשר' לכהונה - אפי' לכהן גדול דמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי במוכת עץ שרי בה:

למי שאינו איש - בהמה:

שבסקילה - אם יש עדים והתראה היכא דליכא עדים והתראה כשרה לכהונה:

בהיתלו - שם מקום:

כופרי - כלבים גדולים שצדין בהן חיות:

מאחריה - שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרעה ממוכת עץ: רבי לאחר חורבן הבית היה כמה דורות שהוא סוף התנאים ובימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית דתנן (ר"ה דף כט:) משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכו':

אתנן כלב - שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי ומחיר זונה שהחליף זונה בטלה מותרים למזבח ומדשרי אתנן כלב אלמא לאו זנות הוא:

לא ישא - כהן גדול דכתיב בתולה יקח (ויקרא כא) בשעת ליקוחין תהיה בתולה:



שאין משלם קנס במפותה - שאם מפותה היא אהנו ליה נשואין למפטריה מקנסא שהמפתה אין משלם קנס אלא כשאין כונסה דכתיב אם מאן ימאן (שמות כב) אבל אם מהור ימהרנה לו לאשה לא יתן כלום אבל אונס נותן מיד אפילו הוא כונסה דכתיב (דברים כב) ונתן האיש השוכב עמה ולו תהיה לאשה:

אמרה לשמעתא - להא דרב הונא דאמר ומוציאה בגט:

סופה להיות מוכת עץ תחתיו - כלומר סופה ליבעל לו ולאבד בתוליה:

סופה להיות בעולה תחתיו - ואם נשא נשוי דקתני לגמרי קאמר דמותר לקיימה הואיל ולעצמו נבעלה וסופה להיות בעולה לו:

סבר לה כר' אלעזר - דאמר (לקמן דף סא:) פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה וקיימה עליה בלאו ומחייבי לאוין דכהונה הוי הולד חלל:

דרב עמרם - לקמן בפירקין (שם):

ביש חלל מחייבי עשה - ר' אליעזר ב"י לא כר' אלעזר סבירא ליה ולאו זונה היא ולא קיימא עליה בלאו אלא בעשה דכתיב בתולה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה:

וכתיב לא יחלל אכולהו - ואפי' אבתולה יקח ולא בעולה דעשה הוא:

אלה הפסיק הענין - דכתיב אלה בתר חייבי לאוין לאשמועינן אלה שהן חייבי לאוין חלוקין מדין חייבי עשה:

למעוטי נדה - שאם בא כהן על אשתו נדה אין הולד חלל:

ולכתביה לבסוף - הואיל ולאו לפלוגינהו אתי:

קשיא - לרב אשי דמוקי פלוגתייהו בטעמא דהני קראי:

אחותו ארוסה - של כהן הדיוט אבל נשואה פשיטא לן דאין מטמא דכתיב ולאחותו הבתולה:

אנוסה ומפותה - אחותו שנאנסה או שנתפתתה:

דברי הכל אין מטמא לה - וטעמא דכולהו מפרש לקמן:

ומוכת עץ אין מטמא לה דברי ר"ש - ר"ש לטעמיה דאמר במתניתין מוכת עץ אסורה לכ"ג אלמא לאו בכלל בתולה היא:

שאינה ראויה לכ"ג אין מטמא לה - דהכא והכא בתולה כתיב:

דברי כל אדם - ואפי' לרבי מאיר דפסיל בוגרת לכהן גדול הכא לענין טומאה איתרבי כדלקמן:

פרט לאנוסה ומפותה - שאינה בתולה:

יכול שאני מוציא אף מוכת עץ - שאינה בתולה:

לרבות את הארוסה - ואיצטריך לרבויא דלא תימא אשר לא היתה פרט לארוסה שהיתה לאיש דהויה לשון קידושין היא:

ה"ג למה לי קרא והא אמר ר"מ בתולה מקצת בתולים משמע - לעיל אמר הכי מדאיצטריך למכתב בבתוליה לגבי כ"ג להוציא את הבוגרת לר"מ מכלל דבתולה בוגרת נמי משמע:

מהתם - כי ימצא איש נערה בתולה (דברים כב):



מדשבקיה לבר זוגיה - דגבי מוכת עץ לא פליג אלא ר' שמעון לחודיה ושבקיה ר' יוסי דהוה בר זוגיה בארוסה מכלל דבמוכת עץ כר' מאיר סבירא ליה לר' יוסי דמטמא לה:

מלא היתה - דדריש ליה לר' מאיר מי שהוייתה על ידי איש:

והא אפקיה - ר' יוסי להוציא את הארוסה:

חד מלא היתה - להוציא את הארוסה:

מלאיש - למישרי מוכת עץ שאין מקולקלת על ידי איש:

והא אמר ר' שמעון - לעיל בתולה שלימה משמע מדאיצטריך בתוליה למישרי בוגרת לכ"ג:

כשרה לכהונה - לא מחזקינן לה כזונה:

אי הכי אפילו בת ג' שנים - נמי ליתכשר לרבי שמעון ובלבד שלא תהא נבעלת דהא קרא אנבעלה הוא דקא קפיד ליה וקאמר כל שאין נבעלת החיו לכם:

כדרב הונא - לא מצית אמרת דבת ג' שנים לימא קרא החיו:

דרב הונא רמי - אשה משמע גדולה וקאמר קרא יודעת הרוגו ושאינה יודעת החיו מכלל דטף לא שנא הכי ולא שנא הכי החיו וכתיב וכל הטף וגו':

הוי אומר - מדקשו קראי אהדדי על כרחך יודעת דקרא ואשר לא ידעו לאו ידיעה ממש קאמר דאם כן לא מיתרצא דוקיא דקרא אלא בראויה ליבעל הכתוב מדבר דכל אשה הראויה לידע הרוגו והשתא משמע אשה אפילו טף בת ג' דראויה לידע ולא תידוק הא טף בין ידעי בין לא ידעי החיו דהא בראויה קא מישתעי קרא אלא החיו לכם דקאמר רחמנא בפחותה מבת שלש קאמר:

בראויה ליבעל - אע"פ שלא נבעלה:

כשהוא אומר וכל הטף אשר לא ידעו החיו - הא אשה אע"פ שלא ידעה הרוגו הוי בראויה ליבעל קמשתעי קרא:

פניה מוריקות - נס היה:

הדרוקן - פניהן של עוברי עבירה מוריקין:

מאנשי יבש גלעד - בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי יבש גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרים משבט בנימין לנשים:

בפירוש שמיע לך - מיניה דרבי יהושע בן לוי:

או מכללא - דשמעת מיניה מילתא דדייקת מיניה דסבירא ליה כר' שמעון:

מאי כללא - מאיזה כלל היה לו לומר:

ערער - לפסול משפחת העיר: רומנוס גרסינן:

והכשירה - הניחה תחת בעלה כהן:

ואי מכללא מאי - ואי מהאי כללא שמיע ליה לר' יעקב מאי אית ליה לרבי זירא לאותביה דקא בעי מיניה בפירוש שמיע לך או מכללא:

הכא סופה להיות זונה תחתיו - בתמיה אי סבירא ליה דפסול משום זנות סבירא ליה ואם כן לא שנא לכתחלה ולא שנא דיעבד אסירא:

וקשיא ליה - כדאקשי דלמא התם הואיל ואינסיב אינסיב:

ומשני הכי - כדשנינן בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו כו':

מפיקנא לך ר' יעקב מאונך - כלומר משמתינן לך ותפיק על כרחך:



אין מטמאין - את המאהיל עליהם:

אתם קרוים אדם - וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל (במדבר יט):

נפש אדם - במדין כתיב: ומשני הא דקרי להו אדם משום דבעי למכתב בהמה גבייהו כדכתיב וחמורים ובקר וגבי בהמה מיקרו אדם אבל אדם סתמא לא מיקרו: אנשי נינוה עובדי כוכבים היו:

כל הורג נפש - במדין כתיב ומדבעו טומאת שבעה אלמא מיטמו:

ממגע ומשא מי מעטינהו - וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא כתיב אדם הלכך אע"ג דלא מיקרו אדם מטמא במגע ובמשא:

ת"ל בתולה מעמיו יקח אשה - האי אשה לא איצטריך אלא לדרשא:

מינהו אין - כלומר המלך מינהו אבל אחיו הכהנים וסנהדרין לא מנוהו:

נתמנה לא - נתמנה לא קתני דהוי משמע דראוי היה לכך:

קטיר קחזינא הכא - קשר של רשעים אני רואה כאן שלא היה ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו:

מתני' חולץ - כהן גדול:

ולא מייבם - דאלמנה היא ואסורה לו:

גמ' לא תעשה ועשה - אלמנה לא יקח בתולה יקח (ויקרא כא) ולא בעולה:

מתני' אלא אם כן יש לו בנים - משום דמצווה על פריה ורביה וה"ה לישראל ובגמרא מפרש אמאי נקט כהן:

שהיא זונה האמורה בתורה - ובגמרא מפרש לה:

אלא הגיורת והמשוחררת - דביאת עכו"ם ועבד פסלה:

ושנבעלה בעילת זנות - כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה:



גמ' פוק עיין בה - אמאי לא ישא את הקטנה:

רבי מאיר חייש למיעוטא - כדתניא לקמן קטן שמא ימצא כו' ה"נ חייש רבי אליעזר דשמא תמצא קטנה זו אילונית:

קטן וקטנה - או קטן או קטנה:

איש כתיב - בפרשת חליצה ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו:

פוגעים בערוה - כיון דלאו בני הקמת שם נינהו פגע באשת אח שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה דכתיב אשר תלד (דברים כה) פרט לאילונית:

ואינה חולצת - דאינה נפטרת לשוק בחליצתה דאין מעשה קטנה כלום אבל מתייבמת ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום:

כשמה - לשון טועה שטועה מתחת בעלה לאחרים דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש:

מופקרת - ואפי' פנויה מאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה:

הלך בעלה - לב"ד הגדול והוליכה להשקותה מי המרים שקינא לה ונסתרה ואסורה לו עד שתשתה עשאה זונה הואיל ונבעלה לפסול לה ואם מת אסורה לכהן:

אלא גיורת - דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים וכן משוחררת דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו פסלי:

ושנבעלה - לפסול לה כגון א' מכל העריות וכגון בת ישראל לנתין וממזר:

לכי גדלה - דקידושי קטנה לאו כלום הן והויא ליה כאנוסת עצמו ומפותת עצמו:

מכלי לב - כמו מבלי לב:

[אי דקדשה אבוה כו'] - האב זכאי לקדש בתו קטנה בפ"ק דקידושין (דף ג:) את בתי נתתי לאיש הזה:

הא רבי אליעזר היא ולא רבנן - בתמיה דקתני לעיל רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה ומשמע דפליגי רבנן עליה וכה"ג מי פליגי רבנן:

תתפתה - ותזנה עליו לפי שאין בה דעת כלום:

רב פפא אמר בכהן גדול והאי תנא הוא - דאסר קטנה מגזירת הכתוב:

בתולה - מעמיו יקח אשה:

[מאשה לא בטיל] - מדקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ולא קתני לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים שמע מינה הא יש לו בנים מאשה לא בטיל דצריך לישא אשה אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים:

למכור ס"ת - כדי לישא בת בנים ואם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקנה:

ב"ש אומרים שני זכרים - אבל לא זכר ונקבה:

ילפינן ממשה - שכיון שהיו לו שני בנים פירש מן האשה:

מברייתו של עולם - אדם וחוה:



משאי אפשר - דאי לא איבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הכא מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם:

מדעתיה - משום שכינה ואסור לשאר כל אדם לעשות כן:

הוסיף יום אחד - הקב"ה אמר לו וקדשתם היום ומחר והוא אמר היו נכונים לשלשת ימים:

ולא קבע לי זמן - אימתי ידבר עמי שאפרוש יום אחד קודם:

לאהליכם - לנשיכם:

אשר - לשון יישר:

עד שבתא - במס' שבת בפרק ר"ע (דף פו.) גמרינן לה דעבוד פרישה בארבע בשבתא ופירשו חמישי וששי שלימים ובשבתא שריא שכינה והוא שלישי לימים השלמים ויום ראשון לא חשיב שלא היה לילו עמו:

את קין את הבל - אתין רבויין לומר נקבות היו עמהן:

כי שת לי זרע אחר תחת הבל - אלמא תשלומין בעי ולא סגיא בלא שני זכרים ושתי נקבות:

תרי תנאי - אליבא דר' נתן:

מ"ט דר' נתן אליבא דב"ה - או זכר או נקבה ולא מבריית עולם יליף ולא ממשה:

לא תהו בראה - לא ברא עולמו לתוהו אלא לשבת להיות עסוקים ביישובו של עולם:

אין לו בכור לנחלה - בן בכור שיולד לו משיתגייר אינו נוטל פי שנים:

בני נח - בני פריה ורביה נינהו דכתיב ויאמר להם פרו ורבו (בראשית ט):

בנכריותן - לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט אבל ירושה נהגא בהו כדאמרינן בקדושין (דף יז:) עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה:

בלאדן בן בלאדן - אלמא בנים מיקרו:

חייס - מתייחסין אחרי אביהם:

נתגיירו אין להם חייס - מראשונים דכקטן שנולד דמי:

שבו לכם פה - אליעזר עבד אברהם הוה:

ציבא - עבד כנעני של מפיבושת הוה:

שאני הכא דיחסינהו בשמייהו - שהזכיר שמו [ושמו] של אביו בלאדן בן בלאדן אלמא בנים איקרו אבל הכא לא הוזכרו בשמותן:

משום דרב אסי - כלומר טעמא דפריה ורביה משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצות פריה ורביה:



בני בנים הרי הן כבנים - קס"ד שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לרב הונא:

כי תניא ההיא להשלים - כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה ורביה:

דכולי עלמא - בין לאביי בין לרבא:

תרי מחד - והשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פריה ורביה:

איעקר מפרקיה דרב הונא - שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים כדתניא בבכורות (דף מד:):

מנא הא מילתא כו' - אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן:

מני מכיר ירדו מחוקקים - ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר אלמא בני בתו כבניו:

מתניתין - דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע:

לערב - לעת זקנתו:

אי זה יכשר - איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים:

מגבת עד אנטיפרס - [בין העיירות הללו היו כולם]:

שמם - שנשתכחה תורה:

ביתך - אשה:

האם אין עזרתי בי - אשתי דכתיב (בראשית ב) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח:

וידעת כי שלום אהלך - בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם:

ואין פוקדה - בתשמיש בעת עונתה:

כי שלום אהלך - שלימה ביראת שמים:

בשעה שיוצא לדרך - משום שמתאוה לו באותה שעה יותר:

תשוקתך - תאותך:

ה"ג לא נצרכה אלא סמוך לווסתה - [אע"ג] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו' ואפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה:

עונה - אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה:

וה"מ - דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה:

יותר מגופו - דזילותא דאיתתא קשה מדגברא:

והנושא בת אחותו - גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:



אז תקרא - לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך לא תתעלם (ישעיהו נח, ז) היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו ומקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:

כנגדו - חלוקה עליו וסותרת דבריו:

מנגדתו - מדלא כתיב יו"ד לשון נגדא דמלקות:

חטים כוסס - בתמיה:

זאת הפעם - מכלל דפעמים אחרים שמש ולא עלו בדעתו:

שתי ברכות - כמו מבריך את הגפן (כלאים פ"ז מ"א):

רות המואביה ונעמה העמונית - יצאו מהם מלכים ונביאים נעמה אמו של רחבעם ויצא ממנה חזקיה ואסא ויהושפע דהוו צדיקים גמורים וישעיהו הנביא דאמר מר אמוץ ואמציה אחים הוו (מגילה דף י:):

שיעמדו על הקרקע - יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר: וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט אל הארץ יעמדו:

וירדו - לשון ירידת עניות:

דשדי בה כרבא - זרע כרוב לישנא אחרינא כרבא חרישה כמו כרוב ותני (ב"ב דף יב.) כמה דמסיק תעלא מבי כרבא (נדה דף סה:):

לפותיא - לרוחב הערוגה:

אי תשדייה לאורכיך - כלומר אפילו תחזור ותחרשנה לא יועיל כלום לפי עסקא:

דהפוכי בעסקא טוב - להרויח יותר:

דקא נייפן - הרוח מנשבת זו בזו:

אי תניפנו - כמה שתרצו תנופפו אין תועלת בהן לפי פרקמטיא תניפנו לשון הניפי לי במניפה (ב"מ דף פו.):

חפורה - שחת ששכרה מועט ואוכל עשבים וחזיז במלח:

חפורה - ירק מן התבואה עד שלא הביאה שליש:

מגניא ליה אארעא - [משכבת אותו על הארץ] לשמור כל הלילה:

[ומרמיא ליה תיגרי - בשבילה מתקוטט עם בני אדם]:

זרע - תבואה לאכילת ביתך:

ולא תזבון - לא תקנה תבואה מן השוק:

ואע"ג דכי הדדי נינהו - אפילו חיטין בזול וקרקעך אינו חשוב ואין לך שכר לפי השעה אפ"ה הני מתברכין ברכה מצויה בדבר שאין לוקח בדמים ואין כלה מהר:

ברכה - פלישו"ן (פוישו"ן: שפע) בלע"ז:

זבן ולא תיזול - מכור כלי תשמישך והשתמש בדמים בפרקמטיא קודם שתבא לידי עניות:

ביסתרקי - כלי הבית טאפי"ט (טפי"ד: שטיח (ראה בספר זיהויים שונים. אני בחרתי את התעתיק הזה, הקרוב יותר לדף הגמרא שלנו. ד.ג.)) בלע"ז:

אבל גלימא - שהיא להתכבד בלבישתה לא ימכור דלמא כי הדר בעי לה לא מתרמיא ליה הגונה כמותה:

טום - תרגום של סתום כמו סתמום פלשתים (בראשית כו) טומינון פלשתאי טום ולא תשפוץ אם יש לך חור קטן בכותל רעוע סתום אותו מיד ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט ולבנים הרבה ליפותו:

שפוץ - פלשטי"ר (פלשטי"ר: לטייח) בלע"ז. ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה. ולא תיבני. לא תפיל את כל הכותל ותבנהו:

מתון נסיב איתתא - המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא רעה וקנטרנית:

נחית דרגא ונסיב איתתא - לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה:

שושבינא - אוהב טוב בחר לך אדם חשוב להדבק אחריו:

בשביל ישראל - ליראם כדי שיחזרו בתשובה:

חימצי - מין קטנית:

אפיך לה - היה אומר האב לבנו אמור לאמך לעשות עדשים והוא אומר לה עשי חימצי והיא עושה עדשים:

טעמא מלפך - פעמים שהבן מחכים את אביו אני היה לי לעשות כן:

אבל אתה - דבר שקר הוא וכתיב למדו לשונם דבר שקר:

כי הוה משכח מידי - דבר הראוי לה:



מן החטא - הרהור עבירה:

עבורי מיעברא במלה - נוחה לרצות ומעברת על מדותיה:

פומא - לקלל ולגדף עד זמן סעודה כדי לצערו:

ומהדרא ליה גבא - שלא לאכול עמו ומצערתו:

מתפקקין - נסתמין לשון ויפק כמו פוקקין הנקבים (שבת דף קכה:):

צרתה בצדה - ישא אחרת אצלה:

בחברתה - מקבלת תוכחה יותר:

בסילתא - קוץ:

סגריר - יום ברד ורוח:

דלף טורד וגו' ואשת מדינים נשתוה - שוין הן:

תלוין בכספו - שאין לו זריעה בקרקע דכל שעה מיצר ודואג שמא תייקר התבואה או ינעלו שערי שבר:

אין אלהים - מי שאמר אין אלהים קרי נבל:

חברי - פרסיים רשעים ומבזין ואינם מכירים כבודם של ישראל:

שגא - כפף נפל מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם:

אמרו ליה מקבלי שוחדא - לבטל גזירתא:

תריץ - יתיב ושמח:

אמרו ליה על שלשה גזרו - אמר להם מפני שלשה עבירות שהיו ביד בני בבל:

גזרו על הבשר - שלא יאכלו בשר שחוטה: אמר להם מפני עבירה שבידם שהיו גוזלים מתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה:

[ועל המרחצאות מפני הטבילה - שלא היו זהירין בה:

מחטטי שכבי - מוציאים הנקברים מקבריהם]:

ששמחים ביום אידם - באה עליהם זו הגזרה להתאבל בה:

בכם ובאבותיכם - ואבותם כבר מתו ומה מכה יש בהן [אלא] חטוטי שכבי:

וכתיב ונבחר מות מחיים - בתריה דההוא קרא דהואיל ואין ניתנים לקבורה היאך יבחרו החיים למות:

א"ל - האי נבחר לא קאמר שיהו הן בוחרין מות מחיים אלא נביא הוא דקאמר להו מוטב להן לרשעים שימותו ממה שיחטאו ויחיו:

מספר ימיו כפלים - כלומר שמח בחלקו ודומה לו כאילו ימיו כפלים:

מאשת חן - של אחרים:

רוכל - המוכר בשמים לנשים להתקשט בהן ומצוי בו ניאוף ובא בעלה ופצעו:

כניצוץ אש המבעיר גחלת - כן יצרו מבעירו:

ככלוב - קן עופות:

מחר מת - ואיננו בעולם ולא יראה אותה דאגה שהוא מיצר וירא ודואג עליה ונמצא שנצטער אתמול על עולם שאין שלו:

גוף - פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידים להבראות:

שנאמר כי רוח מלפני יעטוף - הגאולה ונשמות שאני עשיתי:

יעטוף - לשון עכבה כדכתיב (בראשית ל) והיה העטופים ללבן ורישיה משתעי בגאולה כי לא לעולם אריב וגו':

ואתם פרו ורבו - בתריה דתרוייהו כתיב הלכך כמו שעשה שתיהן הוא:



מתני' אינו רשאי לבטל - אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה:

מותרת לינשא לאחר - ולא אמרינן עקרה היא דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה:

גמ' מקץ עשר שנים - בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים:

לפיכך - הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון חלה הוא או חלתה היא כו':

ולילף מיצחק - ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת:

עקור היה - ויודע שמחמת עצמו הוא ולקמן נפקא לן דעקור היה:

אברהם נמי עקור היה - כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה:

ההוא מיבעי ליה כו' - כלומר יצחק עקור היה משום הכי לא נסיב אחריתי וקרא דיצחק בן ששים שנה לא יתירא הוא דתימא להכי כתביה רחמנא למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה דההוא מיבעי ליה כו' אבל מקץ עשר שנים דאברהם אע"ג דעקור הוה ילפינן מיניה דאי לאו לדרשא למאי הלכתא קאשמעינן קרא מקץ עשר שנים:

לייחס בהן - לידע שנותיו של יעקב בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר ובשלהי גמרא דמגילה (דף יז.) מפרש לה והאי קרא דיצחק בן ששים שנה מייתי ליה התם דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש עליהם:

ויעתר להם מיבעי ליה - בשלמא אי אמרת תפלת יצחק על אשתו היתה היינו דכתיב ויעתר לו כמו שהיה מתפלל עליה ותהר רבקה אשתו אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל ולנוכח אשתו משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה ויעתר להם מיבעי ליה:

לפי שאינו דומה - תפלתו שהיה צדיק בן צדיק לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע לפיכך תלה בו הכתוב:

עתר - פל"א ([[:קטגוריה:{קטן (פיל"א: את|{קטן, (פיל"א: את]][[קטגוריה:{קטן (פיל"א: את]])} בלע"ז:



חוצבתם - נעשה לו זכרות:

נוקרתם - נעשה לה נקבות כמו אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז):

אין לה ולד - קרא יתירא הוא דהא כתיב עקרה:

לא שנו - דשוהה עשר שנים:

שלשה עיבורים - כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה:

שלש פקידות - שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בר"ה וגוזר עליהן הריון:

להני כללי - דקאמר כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן:

ודלמא איהי דלא זכיא - ולא תטול כתובה:

כיון דלא מיפקדא אפריה ורביה - לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה:

איני והא אמרו ליה כו' - אמתני' פריך דקתני ישא אחרת שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה:

סוסכינתא - חולי מעוצר השתן ואדם נעקר הימנו:

כהוצא ירקא - ירוק ככף תמר:

שלישי לא - דהוחזקה עקרה:

הי מינייהו אחרינתא - איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה ובתרייתא עיקר דהדור בהו מקמייתא:

אמר לה אל תמולי - אלמא מתניתא קמייתא אחרינתא דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה ר' יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה:

דאחיות מחזקות - דכי היכי דאשה מוחזקת בג' פעמים כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה:

נכפין - חולין:

איסורא וסכנתא - שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה הויא מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת:

וסכנתא - סכנת נפשות:

סמך עלה אביי - על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה:

בנפשיה - בסכנת נפשו:

אבין דסמכא - מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו:

ישנו בחזרה - חוזר על תלמודו לשון אחר מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע:

דאירסה - השלישי ומת:

אי נמי - דנסבה וסלק לדיקלא ונפל ומת למ"ד מעין גורם לא הוחזקה זו שהרי מעיינה לא גרם לו שימות שהרי לא מת מחולי:

ה"ג בעי מיניה מרב יוסף הלכה כרבי ואמר לי אין הלכה כרשב"ג ואמר לי אין אחוכי אחיך בי - שאלתי מרב יוסף אם הלכה כרבי ואמר לי הלכה ופעם אחרת שאלתיו אם הלכה כרשב"ג ואמר לי הלכה וכמדומה אני ששחק בי:

ה"ג אמר ליה סתמי הוא ופשיט לך - לא שיחק בך סתומות של משנה הן יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני ומשום הכי פשט לך כמר וכמר כסתומים:

נישואין הא דאמרן - דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני רשאי השני שני אין שלישי לא:

כונסין אותו לכיפה - אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה:



קובעת לה וסת - לסמוך עליה להיות דייה שעתה דתנן (נדה דף ב.) כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת ועוד דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

ואינה מטהרת מן הוסת - אפילו נעקרה פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע ואם לא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

אדעתא דהכי לא גרשתיך - אילו הייתי יודע שאת בת בנים לא גרשתיך ונמצא גט בטל למפרע:

מתקיף לה רב פפא - ואי מצי בעלה לבטולי גט בהכי כי שתק מאי הוי אנן מי שתקינן הא ודאי אדעתא דהכי לא גירשה אלא מדשתקינן ודאי לא מצי לבטולי דאמרינן ליה מספיקא קא מגרשת לה ולא איכפת לך בה וגמרת בדעתיך לגרושין:

אלא - אי איכא למפטריה הכי פטרינן ליה דאמרינן ליה השתא היא דאיברית שחזרה להיות בריאה מחולייה:

מינה - יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים ולא אתן כתובה: כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת:



הוא אמר אפלת בגו עשר - כשאנו באין לכופו להוציא הוא אומר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה:

והיא אמרה לא אפלית - אלא עקרה אני:

הוחזקה לנפלים - ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה:

אפילה תרי - ולא אוציא:

היא מהימנא - וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה:

מתני' אבל לא האשה - וטעמא מפרש בגמרא:

גמ' לומר דבר הנשמע - דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו:

אביך צוה - יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום:

איך אלך - וכתיב ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח וגו' הקב"ה צוה לשנות:

ואדוני זקן - שרה אמרה לשון בזוי וכשגלה הקב"ה הדבר לאברהם כתיב למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי ושינה הדבר מפני השלום:

משמיה דרבי יוחנן - הלכה כר' יוחנן בן ברוקה:

ואהדרינהו לאפייהו - דלא אמרה רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו:

רבי אבהו קרוב למלכות הוה כדאמר בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה:

עובדא הוה - והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים:

דאתאי לקמיה דרבי אמי - ותובעתו לגרשה:

לא מפקדת - ואם רוצה את לצאת אין לך כתובה:

מסיבו דילה - בזקנתה מה תהא עליה:

חוטרא לידה - עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה:

איכו ילדת לי חדא כרסא - ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים:

אחי - תאומים: