חידושי הריטב"א על הש"ס/יבמות/פרק ו

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: חידושי הריטב"א | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נג עמוד ב

הבא על יבמתו

הבא על יבימתו וכו' פי' וסתמא דלא כאבא שאול דאמר שהכונס יבמתו לשום נוי כאלו פגע בערוה וההיא אפי' בדיעבד היא כדקתני הכונס ובמזיד היינו כמו לשם נוי שהרי עושה לזנות בעלמא כדפרש"י ז"ל:

ואפשר דאבא שאול מדרבנן קאמר והיינו דאמרינן כאלו פגע בערוה וקרוב בעיני להיות הוולד ממז' דמדרבנן קאמ' דח"א יבמה יבא עליה מ"מ פי' מדרבנן קנה ואינו כאלו פוגע בערוה וזה יותר נכון מדלא פריך בגמ' דמתני' דלא כאבא שאול כנ"ל לכת' אסור לכנוס לשם נוי וזנות והכא קתני בדיעבד:

אחד המערה ואחד הגומר קנה פי' שהוא קונה אפי' בהערא' אפי' בביאת שוגג ומזיד שכן רבתה תורה אותם וכדאיתא בגמ' וכדפרש"י ז"ל. ולא בין ביאה לביאה פרש"י ז"ל העראה לגמר ביאה ולא דק בה מרן ז"ל חדא דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ועוד דהא בגמ' אמרי' דכי קתני וכן הבא על א' מכל העריות וכו' אתא לאשמועינן דבחייבי לאוין פוסל בביאה שלא כדרכה מאי וכן לכך יש לפרש ולא חלק בביאה שלא כדרכה לביא' כדרכה וכדפרש"י ז"ל בגמ'

ג"ה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסלה פי' פסל אותה לכהונה ולתרומה פסולה בביאה אלמנה נפסלה מן התרומה ונפסלה לכ"ג גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה מן התרומה בת ישראל לנתין ולממזר נפסלה לכהונה ממזרת ונתינה לא שייך בה פסלה בביאה זו דאלו לכהונה הא פסולה וקיימא אפי' לקהל ישראל ולא לאפסולה מן התרומה לא שייך בנתינ' כלל ובממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה ועוד כשאת"ל שלא נפסלה הבת מן התרומה דבי נשא מפני זנות אמה משום ביאה זו של ישראל כשר לא גרעא בהא מידי ואע"ג שלא כדין וכיון דכן הא דקתני הכא ממזרת ונתינה לישראל לא קתני' לה משום סיפא דקתני פסול אלא באיסורא בעלמא נקט' הכא ולאשמועי' אגב גררא לענין מלקות שהוא לוקה אליה אפי' בהעראה או בביאה שלא כדרכה וכדפר"י ז"ל ויש שאין גורסי' ממזרת ונתינה מהטעם דכתיבנא והא דקתני נמי דחליצ' לב"ה פסלה אגב סירכא דגרושה נקטה כדנקט לה בפ' אלו הן הלוקי' דאלו מתני' בפסולה דאורייתא מיירי וחלוצ' אינה פסול' לב"ה אלא מדברי סופרי' וכדאית' לעיל בדוכתי' ובכמה דוכתי':

גמרא תני ר' חייא שניהם שוגגין שניהם מזידים שניהם אנוסים פי' ותנא דמתני' דלא קתני הכא משום דאיהו סוגיא דלישנא נקט ומינה שמעינן לשניהם אנוסים דהא והא חד טעמא הוא דליכא חד מינייהו דמיכוין למצוה:

אנוס דמכשיר היכי דמי אלימא דאנסוהו עכומ"ז ובא עליה פי' דאנסוהו עד שאנסה ובא עליה מפני פחד אונסם:

הא אמר אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעת פי' אין טענת אונס בערוה לפי שאנסוהו בערו' שנתקש' ובא על הערוה שאין קשוי אלא לדעת ולא חשיב אונס אלא כאלו עשה מדעתו ובמתני' נמי ליכא למחשביה אונס דסוף סוף מדעתו נתקשה וא"ת ונוקמה למתני' כגון שנתקשה לאשתו ואנסוהו עבודת כוכבים ומזלות והדביקוהו ביבמתו וכי הא דאמרי' בסמוך בשניהם אנוסי' דר' חייא י"ל דלא אתי שפיר לישנא דמתני' דקתני הבא על יבמתו דמשמע כי הוא עצמו נדבק עליה והא מימרא גופא דרבא דאמר שאין טענת אונס בערוה יש שפירש שאין טענת אונס להפטר ממיתת ב"ד דאין קשוי אלא מדעת וליתא דאנוס רחמנא פטריה מעונש ב"ד מולנערה לא תעשה דבר ואפי' בעבודת כוכבים ומזלות החמורה אם אנסוהו אונס נפשות עד שהשתחוה לעבודת כוכבים ומזלות וכן בשפיכות דמים וגלוי עריות דמ"מ מה שעשה מחמת האונס עשה והכי מוכח במ' סנהדרין גבי העובד עבודת כוכבים ומזלות מאהבה וה"נ איתא במ' עבודת כוכבים ומזלות וכדפרישנא התם ואם כשלא אנסוהו אונס מיתה אלא אפי' שתקפוהו ודחקוהו עד שנתרצ' ונתקש' הא ודאי פשיט' דחייב מית' אלא הנכון דכשאנסוהו אונס מיתה והי' ספק ביד' לעשות ומפני קדוש השם עכומ"ז ג"ע ושפיכות דמים אפי' בצינעא ואפי' להנאת עצמן יהרג ואל יעבור כדאי' בכמה דוכתי ועיקרא במ' סנהדרין ומיהו ה"מ כשהדבר בידו שלא יעבור ויהרג אבל כשהוא אנוס לגמרי ואין הדבר בידו שלא לעבור אין לו ליהרג וכדאמרי התם אסתר קרקע עולם היתה והכא אלו אנסוהו אונס מיתה עד שנתקש' לערוה ושדביקוהו עליה אעפ"י שאפשר להדביקו בע"כ מ"מ יש לו ליהרג ואל יעבור מפני הקשוי שהוא בידו ובדעתו ואע"ג דעברה עצמה בקשוי אלא בביא' וכיון דא"א לביאה בלא קשוי ראוי הוא ליהרג כאלו היא ביאה עצמה והיינו דאשמועינן רבא מר"ה הר"ם ז"ל:

דף נד עמוד א

ישן לא קנה ביבמתו פרש"י ז"ל משום דישן לאו בר דעת הוא ואין קנינו קנין ונר' מדבריו ז"ל שהוא ר"ל דאע"ג דביאת יבמה לא בעיא כוונה לקנות שאפילו בשוגג ובמזיד לשם זנות קנה מ"מ בעי' שיהא ראוי לקנות ולא נהירא חדא דהא קטן אי לאו דמעטיה קרא ה"ל בר יבום דהא חרש שאינו בר כונה ובר יבום והוא קונה ביבמה ועוד דהא לקמן בסוגיי' פרישנא דישן לא קנה משום דאמ' קרא יבמה יבא עליה עד דמתכוין לביאה כלומ' שיתכוון מיהת וישן מפני אונס שינה אפי' לביאה אינו מתכוון:

ותקפתו יבמתו ובעלה פי' שתקפתו והחזיק' בו עד שיבא מעצמו ונדבק עליה וכה"ג מצי לאוקומי ולא בעי' לאוקומא בעכו"מז:

ואין כסף ושטר גומרים בה פי' ואפילו לב"ש דאמר מדאמר קונה מן התור' וכדפרי' בפ' כיצד מן הירוש' ובודאי לב"ה דאמר מאמר מדרבנן הא דנקט שאין כסף ושטר גומרי' בה לאו דוקא והשת' מדאוריתא דרשי' ואפי' התחלה לא עבדי' אלא דנקטיה אגב דנקט ביאה גומרת בה א"נ משום ב"ש אפקתיה לדרבא וא"ת והא מוקמי' ליה בביאת שוגג ומזיד ממילא מ"ש ביאה כדרכה לכל הפחות דלא סגיא בלאו הכי וי"ל דאנן הכי פרכי' דמ"ל למדרש בה ביבמה יבא עליה תרתי ביאת שוגג וכדרכה ולייתר לן ולקחה לביאה שלא כדרכה דילמא כלו לביאה כדרכה ובהכי מייתר לן לביאה שלא כדרכה א"נ דכולי ביאת שוגג ומזיד ולקחו לביאה כדרכה דוקא דהיינו דרך קיחה על הרוב וביאה שלא כדרכה לא קני ביבמה וא"ת ולביאה שלא כדרכה למה לי קרא ליגמור ביאה ביאה מעריות דכתי' בהו משכבי אשה וכדאמרי' לחייבי לאוין וחייבי עשה י"ל דשאני הכא דעיקר יבום מפני הקמת זרע שא"א שלא כדרכה:

הב"ע במתנמנם ונראין דברי האומר והוא ישן מוקמינן בהכי אבל ישנה אפילו ישנה גמורה דלא בעיא דעתה דידה כלל ואפילו לביאה דבדידיה תלא רחמנא יבא עליה ואע"ג דתנא תנא להו כחדא הא כדאיתא והא כדאיתא ולא עוד אלא איידי דנקט ישנה בצרתה נקט ישנה בדידיה וכן דעת מורי המובהק הר"ם ז"ל:

חייב בה' דברי' כבר פי' בפ"ק דב"ק ובפ' כיצד הרגל בשם ר"ה הרמב"ן ז"ל דלגבי' אפי' נפל ברוח שאינה מצויה שהוא אנוס גמור חייב אבל בצער ורפוי ושבת לא מחייב אלא היכא דנפל ברוח מצויה דאיכא צד פשיעה:

קנס ובושת לא מחיי' אפי' נתכוין להזיק עד שיתכוין לבייש וכדדרשי התם כדכתי' והחזיקה במבושיו וכדאמרי' הכא:

שכן בידו לרבות אפילו אלפא פי' שיכול לרבות כמה נשים ולאסור על זה באשת אח וכיון דכן אחמיר רחמנא נמי שיתחייב בהעראה וגמרי' מינה כל ערוה שהיא ע"י קדושי' כגון אשת אב וכלתו וחמותו ודודתו. אבל ערוה שאינה ע"י קדושי' כגון אמו ובתו ואחותו מנא לן:

שכן איסור הבא מאליו יש שפי' שהוא בא מעצמו ואינו מחוסר מעש' וא"כ לא שמעי' מינה עריות שאינן באות אלא ע"י קדושי' ואחרי' פירשו איסור הבא מאליו כי מתחלה היות הערוה בא האיסור עמה שלא היית שעת הכושר מעולם כגון אחותו ובתו ואחות אביו וכיוצא בהם שאינם תלויין בקדושי' וזה יותר מחוור לרבותי' ז"ל דאלו לפרוק' קמא היא אחות אביו ואחו' אמו אינו איסור הבא מאליו דמי לא עסקי' דלאחר שנולד הוא נשא אבי אביו או אבי אמו והוליד ממנה בת ומה לי נשא אבי אביו אשה או שנשא אחיו או בנו אשה ולזה הפי' ל"ג בסמוך מאי דגרסי במקצת נסחי:

תיתי מנדה ואחות אם מה להנך שכן איסור הבא מאליו דהא נדה בא מאליו כי שעת הכושר היה לה אבל לפי' קמא גרסי לה ונסחו איכא דלא גרסי ליה אלא הג' תיתי חדא מתרתי מהי תיתי מנדה ואשת אח דמאי פרכת וכו' וא"ת מ"מ להאי גרסא ולהאי פי' אמאי לא פרכי דתיתי מנדה ואחות אב ואחות אם דמאי פרכי' ומאי צריכי' להקיש' דר' יונה וי"ל דהא מצינן למפר' כדפרכ' בסמו' מה להנך שכן אין אוסרן מתירן:

ומעיקרא הוה ניחא לן לאתויי מנדה ואשת אח דקא סלקא דעתך דלית להו פרכא ונדחי לה מפני שאין אוסרה מתירה ממיל' אידחיא לה אידך ודכוותא בתלמוד טובא. מה לנדה ואשת אח שכן אין להם התר בחיי אוסרן פי' שכל זמן שהדם שותת אין להם התרה וטהרה אפי' כמה ימים ופרכי' ונדה ואשת אח בחיי אוסרן שאין להן התר ולאחר מכאן יש להן התר נדה ביומי תליא פי' שאפי' לא ראתה אלא דם טיפה כחרדל טומאה שבעה. אשת אח בבני' תליא רחמנא שאם יש לו בני' אסורה לאחיו וא"ת מ"מ מה להצד שכן אין להן היתר בחיי אוסרן קושטא הוא ושפיר מיפרך מה להצד י"ל דאה"נ ואלישנא בעלמא מתמה דלא מיתמר לדוקיא ובעיא לתרוצי מ"מ:

דף נד עמוד ב

דמה ליבמה שאסורה מן התורה בחיי בעלה מניין פי' בחיי בעלה אם גרשה וכדפרש"י ז"ל דכשל' גרשה היינו קרא גופיה דאיסור אשת אח אבל נתגרשה איכא למימר דלא קרינן ביה אשת אח דהא באחות אשה אצטריך למכתב בחייה כל שבחייה וכן גבי אשת אב וכלתו איצטרך קרא לאוסרם לאחר שיצאו מאישות' כדאי' בפ' ד' מיתות:

סברא הוא פי' סברא הוא לאוכוחי מן המקרא גופיה כדמפרש ואזיל דאלו מסברא בעלמא לא קטלי נפשא ולא מחייבי כרת דאמרינן התם ורוצח גופיה מנ"ל סברא הוא וכדפרישית בדוכתא מר' הר"ם:

מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה ופרכי' ואימ' לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות א"נ לאחר מיתת בעלה אין מחיים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה פי' ומנא לן דאית בהן כרת וק"ל היאך אפשר לדונן בלאו הבא מכלל עשה והלא אין עיקר שאלתינו באשת אח שגרשה אלא משום דסבירא לן דכל שיצאה מאישותו אין שם אשת אח עליו וכגון דאצטריך קרא למשרי יבמה שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מכלל דאפילו כשאינה תחתיו אסר רחמנא וכלן היו בכלל איסור אשת אח חוץ יבמה במקום מצוה וכל שבחייה דליכא מצוה א"נ לאחר מיתה כשאינה עולה ליבום מן התורה כגון שיש לה בנים או אילונית או אשת סריס או שהיה ערוה או צרת ערוה כלן בכלל איסור אשת אח בכרת והיינו סברא דאמרי' לעיל דמוכח קרא וי"ל דאלו יצאתה יבמה שאין לה בנים לאחר מיתה להתר של רשות היו מוכחי' שפיר דכלן היו מכלל איסור אשת אח אבל סבר תלמודא דכיון דלמצוה יצאת' דילמא כל שאינה תחתיו אינה בכלל אשת אח לאיסורה וכי אצטריך קרא ליבמה שאין לה בנים היינו ממצות יבום והיינו דאמרי באידך תירוצא דדילמא לאחר מיתת בעלה אין כלום דליכא למימר לכללי' אהדריה לאיסור כלו' ואי איכא למידק ביה איסורא היינו מאידך דויקיא דנפיק מאידך מיבמה לאחר מיתה וה"ל לאו הבא מכלל עשה וא"ת ואי מההיא אפילו לאו הבא מכלל עשה ליכא דהכי דייקי' לאחר מיתת בעלה מצוה הא בחיי בעל' רשות כדדייקי' בלישנא קמא י"ל דאה"נ ולרבותא נקיט ליה דאפי' תימא דכיון דביבמה יבא עליה איכא התרא ואיכא מצוה דנידוק מאיסורה ונימא דבחיי איסורה ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה:

מה נדה אעפ"י שיש לה התר לאחר כן פי' אחר פסיקת הדם ושפיכת דמים ובשעת איסור' בכרת פי' כדקי"ל הדוה בנדתה שהיא כנידה בכרת עד שתבא במים ואף אשת אח אעפ"י שיש לה התר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת וא"ת הא ודאי שפיר משמע מהכא דכי איכא איסורא דאשת אח דלא הוי לאו ולא עשה אלא כרת ומיהו מ"ל דבחיי בעלה איכא איסור בשגירשה דהא אכתי א"ל לאחר מיתת מצוה הא בחיי בעלה רשות כדאמרי' לעיל ותו הניחא בחיי בעלה לאחר מיתת בעלה כשיש לה בנים וכל שאינה עולה ליבום מנין שהוא בכרת וי"ל דכי כתב רחמ' נדה היא לדרש' לאו בהדיא כתביה אלא ודאי לדרשא גמורא לאשמועינן דנידוק הכי יבמה יבא עליה מצוה הא כל דליכא מצות יבום אפי' התר ליכא אלא הרי הוא באיסור בין מחיים בין לאחר מיתה כשם שאין התר לנדה אלא במצות טבילה כנ"ל:

המערה בבהמה מהו וא"ת והא בהמה בפ' עריות וא"כ שפיר נפקא לן מהיקישא דר' יונה י"ל דדילמא לא יצאת' נידה מן הכלל ללמד אלא על ביאה שהיא במינה ולא על בהמ' דלאו בת מינה. דודתו מן האב ולא מן האם והא דתני אמרו לו פי' שלא חייב הכתוב באשת אחי אביו אלא כשהוא אחי אביו מן האם והא דתני' אמרו לו וכו' פי' כי השלישית אחות מן האם לשני' וא"ה לא הוה שריא לה אלא מפני שלא תפסו קדושין בשניהם שהיא אחותה היתה השלישית אסורה ובודאי דמ"ה ליכא למדרש מינה שתהא אחות אשתו מן האם אסורה עליו מן התורה כדבעי הכא מדאורייתא מנא לן דכולה סוגיא בהכי אלא דאנן קיימא לן שפיר והכ' סוגי' בכולי' תלמודא דאחות אשתו מן האם אסורה מן התורה ונקטי' מתני' בידן לסימנ' בעלמא וא"ת ולמה לי למתני' לאורוכי כולי האי ולמנקטיה בה' נשי' דהא בג' נשים הוה סגי ליה ותר"י ז"ל דמהו דתימא דהכי הוו נשים טובא נפישא ערבוביא וליתסרו כלהו מדרבנן משום גזירה קמ"ל:

דף נה עמוד א

אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא פי דמדדריש לעיל שהוקשה אשת אח לנדה וק"ל מאי הדר פרכי ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה דהא הני נמי מדרב הונא נפקי דהא גלי רחמנא שאין התר לאיסור אשת אח אלא ע"י יבמה יבא עליה ואידך כלהו בכרת דאשת אח וי"ל דלא גלי רחמנא מדרב אלא למידק איסורה מיבמ' יבא עליה ושלא לדונו בעשה אלא בכרת אבל בכל שיש לה בני' שאינה ראויה להיתר כנדה לא גלי ביה קרא. ואכתי איכא אימא לך דיבמה יבא עליה שאין לה בנים מצוה הא בחיי בעלה או שהיא אשת סריס או אילונית בכרת אבל כל שיש לה בנים שריא וא"ת ערות אשת אחיך דמיותר לדרשא ורבוי שאף כשיש לה בנים היא בכלל נדה כנ"ל:

ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב וכו' וכ"ת והא גמרינן אחוה אחוה מבני יעקב ודרשי נמי יחדיו המיוחדים בנחלה כבר פרש"י ז"ל שי"ל דההיא למצות יבום דאשת אח מן האב מצוה ואשת אח מן האם רשות אמר קרא היא בהוייתה תהא. וא"ת א"כ למה לי דכתב רחמנא יחדיו למעוטי אחים מן האם וי"ל דאי לאו דכתב רחמנא יחדיו הוה אמינא דכי אמר רחמנא בהוייתה תהא שלא במקו' מצוה דינה כאשת אח מן האב קמ"ל יחדיו:

אחותו דכת' בה כרת למה לי פי' דהא אתא מהקישא דר' יונה וא"ת ולבעי נמי נדה דכתיב בה כרת למה לי וי"ל דההיא לדין העראה דכתיב בה אצטריך כי היא מלמדת על כל העריות כלם דהעראה גמר ביאה כהקישא דר' יונה:

ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת פי' דאזהרה דכתיב בה אינו אלא מפני עברת של עונש ואפילו כרת אלא א"כ הזהיר וה"ט דר' יצחק דאמר חייבי כריתות לא היו בכלל מלקות וכדאית' בפ' אלו הן הלוקין ולית הלכתא כוותיה:

הוה אמינא מחטאם ואילך פי' משום דכתיב חטאם ישאו ערירים ימותו מחטאם ואילך וכדפרש"י ז"ל:

מדגלי רחמנא גבי שפחה חרופה פי' והיא שפחה כנעני' המאורסת לעבד עברי והיא בלאו דלא יהיה קדשה לכל ישראל חוץ מעבד עברי דשרייא רחמנא והבא עליה אפי במזיד חייבו הכתוב אשם וגבי אשם כתב רחמנא שכבת זרע דלא מחייב אשם אלא בגמר ביאה שיש בה שכבת זרע ומדגלי רחמנא הכא גבי אשם מכלל דלענין מלקות וה"ה לשאר חייבי לאוין בהערא' ופרכי' אדרבא מדגלי רחמנא גבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה:

אמר רב אשי א"כ לישתוק קרא משפחה חרופה דהא הוי כשאר חייבי לאוין דליכא למימר דמשום אשם איצטריך דלא תיסוק אדעתיה שמביא אשם בהעראה מה שאין כן לענין מלקות דהא ליתא דכיון דאשם דשפחה חרופה חדוש הוא לא דיינינן ליה בדבר חדש אלא בגמר ביאה כמו לענין מלקות והקשו בתוס' ולדידיה מי ניחא אם איתה דמשפחה חרופה גמרי' בשאר חייבי לאוין בהערא' כ"ש דגמרי לחייבי כריתות ואמאי איצטריך למכתב העראה בחייבי כריתות לישתוק מינייהו ותו דדילמא הא דשאני חייבי כריתו שהוא דין חמור ולא חייב אותו הכתוב אלא בגמר ביאה ועוד דאי לא כתב רחמנא העראה אלא בשפחה חרופה ה"א סברא הוא שאין העראה חשיבה ביאה כלל ושפח' חרופ' יצאת ללמד על כל חייבי ביאות שאינן חייבי' אלא בהעראה לא לענין שום עונש ולא לענין קרבן עוד הקשו דהא שכבת זרע ושפחה חרופה איצטריך למעוטי ביאה שלא כדרכה דהוה אתיא ממשכבי אשה דעריות וכדאמרי' בכריתות בפ"ד מחוסרי כפר'. תני תנא קמי דר' ששת עשו גומר כמער' ומתכוין כשאינו מתכוין וכדרכ' כשלא כדרכה ונעור כישן א"ל מאי קאמר' אי בשפחה חרופה כדרכ' כשלא כדרכה מיחייב כשלא כדרכה לא מיחייב דשכבת זרע כתיב. ותימא דההוא אליבא דר' יהודה היא דאמר לעיל בשילהי פ"ד אחים דהעראה ושלא כדרכ' משכבת זרע נפקא והא רבנן פליגי עלה וסברי דשכבת זרע לא ממעט שלא כדרכה חייב וסוגיי' דהכא כרבנן וא"ת ואמאי פריך התם רב ששת לההוא תנא אליבא דר' יהודה דדילמא איהו כרבנן תני לה שהוי כדרכה ושלא כדרכה לחיובא וי"ל דמלישנא מוכח דאיהו לקולא תני לה כדתני מתכוין כשאינו מתכוין וניעור כישן ולר' תני לה:

חייבי לאוין דכהונה מנ"ל פי' דלא גמרי' חיובא מחייבי לאוין דעלמא דחמירי שהן שוין בכל. אתי קיחה קיחה פי' ואעפ"י שאין עונשין מן הדין הכא לאיגלויי מילתא בעלמא וכ"ש אם היא גזיר' שוה ממש דהוי כמאן דכתיב בהדיא והא דאמרי' לעיל ודין הוא לחייב על אחות האב מן האם וכן לחייב על אחות אשה ואעפ"י שאין עונשים מן הדין כבר פי' רבי' ז"ל דההיא נמי כיון דכתיב איסור אחות אב ואחות אשה סתם וי"ל שיש בכלל הלשון אף מן האם אין הדין בא אלא לגלויי מילת' וכי אמרי' דאין עונשין מן הדין היינו מאי דלא כתיב כלל כגון אחותו מן האב ומן האם דרחמנא אמר בהדיא אחותך בת אביך דמשמע אחותו בת אביו ולא בת אמו או בת אמו ולא בת אביו:

דף נה עמוד ב

יבמה לשוק מ"ל גרש"י ז"ל אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה ופירש הוא ז"ל דלמאן דאמר אין קדושיה תופסים ביבמה ליכא לאו ביבמה לשוק דכי כתיב לא תהיה לאיש זר לא בא לאזהרת עונש אלא ללמד שלא תהא בה הויה לאיש זר דלא תפסי בה קדושין ולדידי ליכא ביבמה אלא עשה מדכתי' יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה אבל למ"ד קדושי' תופסי' ביבמה יש לאו ג"כ ביבמה דלא תהיה אשת המת לאיש אחר ללאו בלחוד הוא דאתא והיינו דאמר הכא דלמ"ד שיש לאו ביבמה גמר מחייבי לאוין דעלמא ולמ"ד דיבמה בעשה גמר מחייבי עשה ויש קצת הוכחא לדברי הרב ז"ל מהא דאמרי' לקמן במכיל' דשמואל דאמר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה האי לא תהיה אי ללאו יצאת אתא אי דלא תפסי בה קדושי' אתא ור"ת ז"ל מקשה דהא בכולה מכילתי' קרינן יבמה לשוק חייבי לאוין כדאמרי' בפ"ק דבני צרות דב"ה חייבי לאוין לב"ש ואמרי' נמי לאפוקי מדר"ע דאמר אין קדושין תופסי' בחייבי לאוין ולא משמ' דתהוי דלא כרב ולפי' פי' הוא ז"ל דלכ"ע אזהרת לאו ביבמה מדלא תהי' אשת המת החוצה אלא דרב דריש מינה נמי מדאפקי' בלשון הויה דרשי ליה שלא תהיה בה הויה לאיש זר ושמואל מספקא ליה אי ללאו בלחוד אתא אי למילף מינה נמי דלא תפסי בה קדושין ובכאן גורס רבי' ז"ל כדגרסי במקלת נוסחי יבמה לשוק מנ"ל אי ללאו לאו אי לעשה עש' כלו' אי משום לאו דאי' בי' הרי הוא בכלל חייב לאוין ואי משום עש' דאי' בי' ה"ה בכלל חייבי עשה ועוד יש להלם ג"ה לפי' וה"ק אי למ"ד ובעי על לאו הרי הוא בכלל חייבי לאוין ואי למ"ד על עשה דאית ביה מה דינו הרי הוא בכלל חייבי עשה וכבר ביארתי בזה יותר במסכת קדושי' בס"ד:

אשה לבעלה מ"ל פי' שנקנית בביאה בהעראה אתיא קיחה קיחה פי' וכתיב בה כי יקח איש אשה וגמר קיחה מינהון וחייבי לאוין ואע"ג דקיחה דהתם בקדושי כסף מיירי ולא בקדושי ביאה כיון דכתיב בה בהדי' שפיר גמרינן קיחה קיחה ללמד על ביאה האמורה וכו' וק"ל למה לי כולי האי נימא דאתיא ביאה ביאה כדאמרינן ביבמה וי"ל דמשו' דקנין ביאה נפקא לן מדכתיב כי יקח שהוא לשון קנין נקט קיחה ואשמועינן דאפילו בקיחה קיח' מצי למיגמר על הביאה ויש מקשים דהכא אמרינן דאשה לבעלה הנקנית בביאה סגי ליה בהעראה ואלו בפ"ק דקדושין משמע דלא קני עד גמר ביאה שכל הבועל דעתו על גמר ביאה. והנכון דהתם כשגומר ביאתו סתם אבל בהעראה בלבד או שפי' שדעתו לקנות בהעראה קונה בהעראה כדאמרינן הכא ומיהו ביבמתו אפילו בגומר ביאתו ואומר שאינו רוצה לקנות אלא בגמר ביאה אין הדבר בדעתו שהתורה רבת' שוגג כמזיד ולפי' קונה בה העראה לעולם ושם הארכתי בס"ד:

ולמה לי למכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה וכו' כלומר למאי כתבינהו רחמנא כיון דהא עביד לן כלל דכלהו בהעראה. ופליגא אדשמואל פי' ודרבנן אמר רבי יוחנן כדרב ושמואל והעראה זו הכנסת העטרה למעוטי נשיק' דלא משוי' פלוגת' בין תלמידי ר' יוחנן בכדי:

דף נו עמוד א

מאי קנה אמר רב קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורי' בפרשה ליירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום יש שפיר' דכיון דמייתי לה תלמודא גבי האי פסקא דאחד המערה וא"כ גומר קנה דפלונתא דרב ושמואל בבא על יבמתו בהערא' וכן הביאה בירוש' גבי מערה ואין הפי' זה נכון כפי שטת גמרא שלנו דהא אמרי לקמן אליב' דשמואל כל ביאה שהבעל מאכיל היבם מאכיל והבעל מאכיל הוא בהעראה שהרי רבתה תורה אשה לבעלה שהוא קונה בהערא' כדאמרי' לעיל דבכל התורה כולה רבתה תורה העראה כגמר ביאה אלא ודאי דפלוגתא דרב ושמואל אינו בהעראה דהתם ודאי כיון דבכל דוכתא חשיב' כגמר ביא' א"כ אם הער' ביבמתו במתכוין אשתו היא לכל דבר ליורש' ולהטמא לה ולהאכילה בתרומה ופלוגתייהו כשבא עליה אפי' כדרכה במזיד או בשוגג דעלמא לא קנה אלא דהכא רבינהו רחמנא ומ"מ ביא' גרועה היא ומ"ה סובר שמואל דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לא להאכילה בתרומה ורב סבר דכיון דרבייה רחמנא הרי הי' אשתו אפי' לתרומ' ונראים דברים דלשמואל ה"ה דלא קני להיות כאשתו ליורשה ולהטמא לה בביאה גרועה ולהכי נקט לישניה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ותדע לך שאלו קנאה לכל דבר כאשתו גמור למה לא יאכילנה בתרומ' אלא ודאי כדאמרן:

אבל לרב אפשר דכי אמר קנה לכל היינו לכל דבר שבעולם ובכללו תרומ' דאי לא ה"ל למינקט האי לישנא ושמואל דאמר דאינו מאכיל' בתרומ' לא מדאורייתא קאמר דכיון דבר תורה מן האירוסין אוכלת אשה בתרומה דקנין כספו הוא הכא נמי כיון דקנא' לדברים האמורים בפ' קנין כספו הוא ולא גרעה מארוסה דעלמא אלא מדרבנן קאמר שהפריזו חכמים במדתם לעשות כארוסה דכיון שלא בא עליה אלא ביאת זנות אכתי איכא חששא דשמא תשקה לאחי' ולאחיותי' וגרועה מהגיע זמן ולא נשאו דלא אכל' בתרומ' למשנה אחרונ' ואע"ג דמייחד לה דוכת' והא דלא פריך שמואל מתני' דאותבי' להו דאוכלת מדאורייתא קאמר משום דכל היכא דמדרבנן לא אכלה לא הוה תני סתמא אוכלת ולקמן בשמעתא דיש חופה לפסולות מוכח דשמואל דאמ' לא קנה קרינא בה תחת אישך וקרינא ליה שומרת יבם אבל לרב דקאמ' קנה לכל חשיבא אשתו גמורה ולא קרינא לה שומרת יבם והיינו ודאי כדפרי' דלשמואל הואי אשתו ליורש' וליטמ' לה ולאכיל' בתרומ' מדרבנן מיהת וכ"פ מו"ה בשם מורי ר"ם ז"ל ורש"י ז"ל פי' כאן קנה לכל באחת מן הביאות הגרועות האלו ופי' לק' ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואפילו לשמואל אוכלת ופי' ביאה גמורה היינו מדעת קנין ואפילו מהעראה והא דמייתי לה בגמ' גבי פסקא דא' המערה ואח' הגומר קנה לאו משום דפליגי בהערא' אלא משום דבהא קאמר תנא דמתני' קנה דקאי אכלהו מתני' דלעיל וזה ברור:

אמר לך שמואל אימא הכי ולא הספיק וכו' לאו למימר דחסורי מחסרא דא"כ הוה אמרינן הכי בהדיא אלא פרושי מפרש דכי קתני מת ונפלה לפני מיתתו כאלו לא הספיק לכונס':

אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה פי' כגון העראה או גמר ביאה ואיכ' דמקשו והא בעל אינו מאכיל אפי' בביאה גמורה בלא חופה אליבא דמשנה אחרונה שהלכה כמותה ומתרצי' ה"ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומה ע"י חופה יבם מאכיל אפי' בלא חופה ואין צריך לזה דה"ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומ' בביאה באירוסין יבם מאכיל בה אפי' מדרבנן וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה מדאורייתא כגון ביאת שוגג ומזיד ואנוס אין היבם מאכיל מדרבנן:

קשיא פי' ולא הוה תיובתא דסוף סוף בריתא משובשת היא ותירוצי בעיא ודילמא אינה אוכלת קתני והלכת' כרב חסדא והלכתא כוותי' באיסורי ועוד דשמואל סליק בקושיא:

קסבר ר' נתן נשואי חרש מאכילות בתרומה ולא גזרו נשואי חרש אטו קדושי חרש פי' דשורת הדין נשואי חרש ביבמה מאכילו' ואפילו מדרבנן דהא קנו לה קנין גמור וליכא משום תשקה לאחיה ולאחיותיה כיון שהכניסה לביתו ממש והכניסה לחופה דמי ואפילו למשנה אחרונה ואי משום סימפון הא ודאי לאו בר הכי דליחוש להא ודאי משום שמא תפקח ותבדוק וימצא לה סימפון הוא מילתא דלא שכיח ולא גזרי בה אלא מדרבנן דסבר דגזרי נשואי חרש אטו קדושין ורבי נתן סבר דלא גזרינן:

דף נו עמוד ב

מתיב ר' זירא וכו' עד ולאו הבא מכלל עשה הוא פי' וכיון דכן היכי אמרת שהיא לוקה משום טומאה ופרקינן אמר רבא הכל היו בכלל אשר הוטמאה וכו' פי' דכי אמרינן והיא לא נתפסה אסורה לא הוי לאו הבא מכלל עשה אלא ה"ק היא בת ישראל אסורה וחשיבא טמאה בשלא נתפשה דאלו אשת כהן סתמא מקריא שהוטמאה בין נתפסה בין לא נתפש' והא דמייתי רבי זירא למימר דמשום טומאה ליכא ואלו בבי מדרשא פשיטא להו בין למאן דמק' בין למאן דמתרץ לוקה משום טומא' ואתמוהי נמי מתמה עלה משום דבבי מדרשא הוי ידעי מאי דפריש הכא לבסוף ופשיטא נמי להו טובא אבל ר' זירא דלא הוה ידע לדרבה הוה מותיב אמאי דהוה פשיט להו בבי מדרשא ויש כיוצא בזו בתלמוד במיעוט מקומות ויש אומרים דכל היכא דאיכא משום טומא' לגבי בעל כיון דלכלליה אהדרי' שהיא טמאה ג"כ לבועל ולתרומה דדרשינן ונטמאה ג' פעמים וכן דעת מהרא"ה הר"ם:

גרש"י ז"ל בלישנא קמא אמר רבא הכל היו בכלל זונה ופי' הוא ז"ל כל הנבעלות תחת בעליהם בין באונס בין ברצון היו בכלל זונה לא יקחו. ויש מקשים עליו ז"ל היאך אפשר לומר שכלן נאסרות הוו לבעליה' משום זונה לא יקחו בכלל הכל דקאמ' היינו אשת ישראל ואח"כ פרט א' אשת כהן ואלו בעלה ישראל לא מיזהר משום זונה לא יקחו דליתי' לההוא לאו אלא בכהנים ויש לת' דמרן ז"ל ה"ק כי כל הנבעלות תחת בעליהם אשר הוטמאו להיותן חשובות זונות וליאסר לכהני' משום זונה לא יקחו ויש בכלל זה שהיו אסורות לבעליה' מפני שהיא זונה שזינתה תחתיו דאשתו זונה אסור' לכל אדם כשם שאסורה זונה דעלמא לכהן:

איכא דאמר וכו' כל באונס לא קריא ביה זונה ונראים דברים דאפילו ללישנא קמא לא אמרו שבאונס היו זוכה אלא בנבעלת תחת בעל משום חומרא דאשת איש אבל בביאות פסולות דעלמ' שנבעלה באונס לא חשיב' זונה וכ"ש בפנוי הבא עלהפנויה אליבא דר' אליעזר שעשאה זונה אדרבה נראה דבעלמא אפי' באונס היא זונה וכדחזינן גבי שבויה הפסולה לכהונה וכן מההיא דתינוקות שירדה למלאת מן העין ונאנסה ולא אמרו אלא באשה תחת בעלה דהיא כשרה דחזיא דאשת כהן לבעלה שרי' ואפי' לכהונה וכן פירוש בתוספות:

מתניתין אלמנה לכהן גדול גרושה וחליצה לכהן הדיוט מן האירוסין לאתאכל בתרומה פירוש מפני שהיא משומרת לביא' פסולה ואיסור דרבנן ובגמרא אמרי דוקא במשמרת לביאה פסולה דאוריית' אבל לא במשמרת ביאה פסולה מדבריהם וכיון דכן הוא דקתני הכא חלצה אשגרת לישן הוא דהא חליצה מדבריהם הוא כדאיתא במכילתין וכדכתיבנ' והא מתניתין פירוש רש"י זכרונו לברכה דמיירי בין בבת כהן ולפסלה מתרומת בית אביה בין בבת ישראל ושלא תאכל מחמת בעלה כהן ורבי אליעזר ור' שמעון מכשירין אפילו להאכילה מפני בעלה למשנה ראשונה וכשהגיע זמן ולא נשאו שאוכלת משלו ואוכלת בתרומה והכריע רבינו ז"ל לפי' זה משום דגריס בגמ' פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ורבי אליעזר ואם איתא דמתני' לא איפליגו אלא בבת כהן ולענין תרומ' דבי נשא מ"ל דרבי אליעזר ורבי שמעון יכשירוה גבי בת ישראל שתאכ' בתרומ' מחמת בעלה שהוא פסול דדילמא לא הכשירוה אלא בתרומת בית אבי' שלא להוציאה מחזקתה משום דמשתמרת לביאה פסולה אבל להאכילה בתחלה מחמתו לא הכשירו כלל ואין זה מחוור דודאי לא מסתבר שיכשירו ר' אליעזר ור' שמעון להאכילה מחמתו מאחר שהוא אסור לקיימה ועוד דא"כ מתניתין כמשנה ראשונה וה"ל לפרושי בגמ' כדמפרש בעלמא ועוד דכשרות ופסולו' דסיפא ע"כ בתרומת בית אביה בלחוד איירי וה"ה לרישא ודאי שלא נחלק אלא בבת כהן ולענין תרומת בת אביה בלחוד ובזו הוא שהכשירו ר"ש ור' אליעזר בלחוד ור"מ פסל אף בזו והא דלא קתני רישא פסולות כדקתני בסיפא משום דפסולות משמע לעולם אבל בזו אף לר"מ אינן אסורות בתרומ' אלא בעודן ארוסת שאם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין כשרו' כדקתני סיפא ומאי דקשיא למרן ז"ל מההיא דאמרי' בגמרא הגי' הנכונה שם בנוסחי הגאונים ז"ל וכגר"ח ז"ל פצוע דכא כהן שקדש בת כהן ולענין תרומת בית אביה איתמר:

גמרא תניא ר"מ אומר ק"ו ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לכ"ש מאי דפרש"י ז"ל קדושי רשות כגון ישרא' שקדש בת ישר' ברור הוא שאינו נכון כי מה ענין ישראל שהוא זר גמור ואפילו בנשואין אין לו להאכיל ולא שייך במלתא כלל אלא ה"פ כדפרש"י ז"ל ללישנא קמא דקדושי רשות היינו ישראל שקדש בת כהן ואין מאכילין ר"ל שאין מניחין אותה לאכול ולא דק בלישנ' ונסחי דוקני גרסי קדושי רשות פסלין ואין מאכילין בכדי נקטינן ואגב לישנא דהתם נקטי דהא פשיטא דישראל אינו מאכיל תרומה:

אמרו לו אם אמרת בקדושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר פי' דקדושי רשות דישראל דין הוא שיפסלוה מתרומת בית אביה מפני שהוא זר גמור ואין לו להאכיל במקום אחר וכשקנאה לו ונעשת קנינו בארוסין נעשת זרה:

תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל במקום אחר פי' דאע"ג דכהן זה בעבירה קדש אותה מ"מ כהן הוא שמאכיל בכל מקום לאשתו כשרה וכיון שכן אף זו שהיא פסולה לו לא נעשת זרה מפני קנינו כדי שתפסל בתרומת בית אביה:

א"ר אלעזר א"ר הושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת כהן וכו' והא בעא מינה ר' יוחנן מר' הושעיא ולא פשיט ליה וא"ת נהי דלא פשט ליה לר' אלעזר בן יעקב מ"מ אליבא דר' יוסי פשיטא ליה דאכלה כדאיתא לקמן ודילמא ר' אלעזר ור"ש כרבי יוסי ס"ל. וי"ל דלא ניחא לן לאוקומינהו דלא כר' אלעזר בר יעקב דמשנתו קב ונקי ועוד דאמרי' במס' קדושין דנהגי בהני כמותו להחמיר:

דף נז עמוד א

איתמר אביי אמר הואיל ומאכיל בלא ידיעה רבא אמר הואיל ומאכיל עבדיו ושפחותיו הכנענים פי' אביי ורבא אתו לקיומי מילתא דר' אלעזר דשפיר קאמר דלרבי אליעזר ור"ש אכלה דהני איכא הואיל ופרוש אביי הואיל ומאכיל לפצוע דכא כהן אשתו אם כנסה ואח"כ נעשה פצוע דכא ולא ידעה וכדכתב בריש פרקין דהערל בהדיא ורבא אמר הואיל ומאכיל לעבדיו וכו' ורבא לא אמר כאביי דשאני התם דכבר אכלה וא"ת וה"נ כיון דבת כהן היא כבר אכלה בבית אביה ולמה אתה פוסלה ומוציאה מחזקתה וי"ל דהכ' מפני שיצאה מרשות לרשות אבל התם ברשות בעלה ממש אכלה בהיתר כבר:

ואביי שכבר אכלה לא אמר פי' דאע"ג דלא אשתני רשותא מפני מה שאכלה בהתר לא תאכל עתה באיסור שהיא משתמרת לביאה פסולה כשנעשה פצוע דכא וק"ל לרבא ז"ל מיהא דאמר בפ' הערל על מתני' דמשכנסה נעשה פצוע דכא ולא ידעה תאכל בתרומה א"ר אלעזר מאן תנא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה בתרומה מחלוקת רבי אלעזר ור"ש היא דתניא אלמנה לכ"ג ורבי יוחנן אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה לא אמר דאלת"ה וכו' אלמא ר' אלעזר וכו' ס"ל שכבר אכלה לא אמרינן והיכי קאמר הכא רבא אליבא דרבי אלעזר דשאני התם שכבר אכלה דאע"ג דהא דהכא אמר לה רבי אלעזר משמיה דר' הושעיא והתם אמר לה מדנפשיה מ"ל לאוקומי פלוגתא בין דידיה לרביה ועוד לאביי אליבא דרבי אלעזר למה ליה למימר הכי הואיל ומאכיל בלא ידיעה דהא לר' אלעזר בן פדת אליב' דר' אלעזר ור"ש בלא שום הואיל אכל' ולא מפסל' מפני שמשתמר' לביא' פסול' דהא הת' דההיא דכנסה ולא ידעה ליכא שום הואיל דאי מפני שאכלה כבר כבר אכלה לא אמרינן ואי משום הואיל ומאכיל בעבדיו הא אביי לא חשיב ליה להאי הואיל ותירץ דרבא סבר דכי אמר רבי אליעזר התם דלא אמר שכבר אכלה היינו אליבא דר"מ דמחמיר דמשום ההיא טעמא ודאי לא מודי להכשירה אבל לרבי אלעזר ור"ש דמיירי הכא מודה הוא דאמרינן שכבר אכלה לא אמרינן ואביי דהכא לא נקט הואיל בדוקא שיהא כעין נתינת טעם בהואיל דרבא אלא ה"ק דודאי לר' אלעזר ור"ש בלא שום הואיל אכלה מכיון דאשכחן להו דמכשרי בלא ידעה ואע"ג דליכא שום הואיל דאלו הוה בעי הואיל לא הוה סגי בהואיל דעבדיו ושפחותיו כדאמרינן דההו' לא חשיב אישות מקנין דעבדים לא ילפי ואלו איתא מקנין דאישות הוה לן למעבד הואיל ונכון הוא אלא שקשה קצת לישנא דקאמר ואביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפי דמשמע דאיהו יליף כלהו מהדדי ויותר נכון לומר בזו דודאי מודה אביי דרבי אלעזר בן פדת ס"ל דלא בעיא הואיל לר' אלעזר ור"ש ומיהו כיון דבבי מדרשא לא הודה לו לר' אלעזר ואמרו דדילמא לא אמר ר' אלעזר ור"ש אלא בהואיל אמר להן אביי כי אפילו לפי דבריה' יפה א"ר אלעזר בנדון שלפנינו בכאן דפצוע דכא כהן שקדש בת כהן לרבי אלעזר ור"ש אכלה דהכא מיהת הא איכא הואיל ורבא אמר דהכא לא חשיב הואיל אבל הואיל אחריני איכא דכייל להא דהכא וההיא דהתם היינו הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו כנ"ל:

דלית ליה פתרי הא ודאי ליכא לפרושי שאינה צריכ' לפנים חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד לעיל אמרינן דבעא מיניה ולא פשט ליה ועוד דהאיך אינה צריכה לפנים והא אצטריך לשקלא וטרייא ומתני' אצטריך למפשטא אלא ה"פ בעי מינאי מילתא שאין לה תשובה ברורה וכדפרש"י ז"ל:

בין בקדושתיה קאי פי' דכהן שהוא פצוע דכא עדיין הוא בקדושתי' להיו' אסור בפסולי כהונה. בין לא בקדושתיה קאי לא אכלה פי' ואפי' תימא דקהל גרים לא איקרי קהל דמ"מ מפסולי כהונה היא זו דהא אמרינן בת גר זכר כבת חלל זכר שהיא פסולה לכהונה פי' ואי משום פסולי כהונה ליכא ומיהו השתא נמי צריכים לטעמא דאמר בסמוך דקהל גרים לא איקרי קהל דאי לא הא אסורה ליה משום פסולי קהל אלא ודאי דאלקמיה סמוך דאמרי' ואי לא בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל ובדין הוא דהאי ה"ל למנקט מעיקרא דהא צריכי ליה ובתרוייהו צדדין אלא דנקיט סדרא דנקיט כר"י לאקדומי טעמא דאקדישתיה קאי כי תבעי לך אליב' דהאי תנא:

ה"ג דתנן ר' אלעזר בן יעקב וכו' ומתני' היא במסכת' ביכורים ולא כנסחי דגרסי דתניא ובודאי דהא נמי איתיה במ' קדושין גבי פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי דההיא הוה עדיפא ליה ליה דאיירי בה אגב גררא מתניתין דסדר זרעים וטהרות. כל היכא דאפשר לה לברורי בהא מידי משום דלית להו גמרא בגופייהו:

דתנן ר' אלעזר אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה פי' דקסבר חללה היא ומיהו ס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל ופצוע דכא וכרות שפכה מותר בהם וכדאמרינן בסמוך עד שתהא אמה מישראל פירוש דהשתא בתו כשרה לכהונה וקמבעיא ליה פי' ור' יוחנן בכי הא שהיא בת גר וישראלית מיבעיא ליה מר' אושעיא מה מעלה אתוספת לר' אליעזר בן יעקב בבת גר זו מפני שאמה מישראל כשרות אתוספת ואכלה או דילמא קדושה אתוספת בה ולא אכלה פי' כשרות דפסלי כהונה בלחוד אתוספת בה דלא חשיבא חלל ליפסל לכהן כשר אבל לא אתוספת בה קדושת בת ישראל לאיחשובי קהל ועדין היא מותרת לממזר ולפצוע דכא כיון דאביה גר בתרי שדינן לה וקהל גרים לא איקרי קהל וכיון שכן אינה משתמרת לביאה פסולה דמשום פצוע דכא וכרות שפכה לא מפסלה ומשום פסולי כהונה לא מפסלה:

אפילו תימא בקדושתיה קאי לאיפסולי בחללה אכלה בתרומה דבי נשא או דילמא קדושה נמי אתוס' בה וחשיבה מקהל ישראל מפני שאמה ישראלי' ואסורא לפצוע דכא ולא אכלה בתרומ' דבי נשא דהא משתמרת לביאה פסולה. ת"ש וכו' ופשיטא להתירה דכשרו' בלחוד אתוספת בה וכן הלכתא:

דף נז עמוד ב

איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולו' פרש"י ז"ל כ"ג שכנס אלמנה לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה דרב אמר אפילו הכי פסולה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעולה דמיא ושמואל אמר שאינה נפסלת בתרומה מפני חופה זו והקשו עליו ז"ל מדבריו נרא' דכ"ע חופה שאינה קונה ולית להו ק"ו דרב הונא דפ"ק דקידושין (דף ה') ובגמ' יש סיוע לזה מדאמרינן לקמן על מימרא דרמי בר חמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בקדשה דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא אלמא להדיא סביר' לן בשמעתין דחופ' לכ"ע לא קניא ורש"י ז"ל פירוש שם בסמוך שאין קונה אלא בכסף או בשטר או ביאה ונקיט לן מרן ז"ל שלא קדש אותה כלומר שאין לו באשה זו שום קנין אלא שהכניס' לחופ' וזימנה עצמה לביאה פסולה וחשיב רב ככניסת בעולה למפסלה לתרומה מפני כניסה זו וק"ל על פי' חדא דא"כ בשמעתין דחופה גרידתא כדפי' מר"ן ז"ל היכי מייתי ראיה לקמן מדרב מההיא דסוטה שהיא חופה אחר קדושין לחופה זו שהיא גרידתא דאפילו יש בה קנין דילמא חופה דבתר נשואין פסלה אבל לא חופה גרידתא ועוד כיון שאין חופה קונה ואינו אלא כאילו הזדקקה עמיה באנדרונ' למה היא נפסלת מפני זה לתרומה דהא אפילו לכשרות אין חופה וכ"ש לפסולות ובודאי דהא ל"ק כולי האי דדילמא אע"ג דחופה לא קניא כיון דעל דעת קדושין או נשואין נכנסה שם וזימנה וקרבה עצמה לביאה פסולה קנסוה רבנן שלא תאכל בתרומה ומיהו לא מחוור. ועוד משום קושייא קמייתא. ור"י ז"ל פי' דבין לרב בין לשמואל חופה קונה בכשרו' דאית ליה קמו דרב הונא דהתם ולא איפליגו אלא בחופה דפסולו' משום דחופה דלא חזייא אלא לסתמא קא מפלגו בין בחופ' גרידת' שנעשה לשם קדושין בין בחופה דלבתר קדושין הביאה לשם נשואין דרב סבר שהיא חופה גמורה לקנות כשהיא גרידתא לעשות אירוסין וכשהיא בתר קדושין לעשות נשואין לעשותה כנשואה מדאורייתא וכיון שהיא חשובא חופה לקנות הרי ג"כ חשובה לפסול אותה מן התרומה הילכך לא מיבעיא אי חופה דבתר נשואין הרי היא חופה דאפילו לר"ש ור' אלעזר פסל לתרומה אלא אפילו בחופה גרידתא שאינה עושה אלא אירוסין בלבד כיון שהן כאירוסין הקרובי' לביאה מודו לר"מ שהיא אסורה בתרומה עד שתתגרש או תתאלמן ושמואל סבר דחופ' בפסולות לא חשיב' לה לעשו' אירוסין ולא לעשות נשואין וכמאן דלית' חשיבא ואי חופה גרידת' הוה אפלו אירוסין אין כאן ואוכלת בתרומה ואפי' לר"מ דלא חשיב משמרת לביאה פסולה כיון שאין בה קנין ואי חופה דבתר אירוסין היא אינה עושה נשואין אלא הרי היא כארוסה גרידתא ולענין תרומ' הויא בפלוגתא דר"ע וחביריו דמתני' ולשמואל אפילו מדאוריתא לא חשיבא חופה דהא סייעתא דאייתי רב עמרם לדברי רב מדינא דאוריתא הוא מכלל דשמואל אף בהא פליגי:

ורמי בר חמא אמר דודאי יש חופה לפסולות כדרב חופה גרידת' עושה אירוסין ומיהו מאי דקאמר רב דבאירוסין אלו ר"מ מודה שנפסלה לתרומה מפני שקרובה לביאה ליתא ולעולם חופה גרידתא הרי היא מחלוקת ר"מ וחבריו באירוסין דעלמא דלר"מ לא אכלה ולר"א ולר"ש אכלה ודחי לה דילמא אפילו לר"מ אכלה דע"כ לא קאמר ר"מ אלא באירוסין דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא והא דנקט האי לישנא להדיא דבחופ' לא קני לה ואע"ג דלרמי בר חמא ולרב ושמואל פשיטא להו דקניא בכשרות ולרב בר חמא אפילו בפסולות י"ל דמשום דרמי בר חמא סתם דבריו וכאלו הדבר פשוט לו דחופה קונה נקיט תלמודא איפכא דאפשר דחופה לא קני לה כיון דפליג בפ"ק דקדושין הכא לא מיפסלה ולר' אלעזר נמי אפשר כיון דקרובה לביאה כיון דאמרת דקני לה דלא אכלה והדר אמרינן דיש חופה לפסולות או אין חופה בפלוגתא דאידך תנאי דתניא שאם נשאו הפסולות שהיו מקודם לכן מקודשות ונכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה והאי תנא סבר לה כשמואל דאין חופה לפסולות שאלו היתה תשובה חופה הא והא ככנוס' דמיא וכיון שקרובה לביאה פסולה אפילו בתרומה דבי נשא לא אכלו כ"ש שתאכל בתרומה שלו אלא ודאי אין חופה זו תשובה כלום ואינה חשובה אלא כארוסה בעלמא וסבר לה כר"ש ור' אלעזר דאמ' מן האירוסין תאכל בתרומ' דכ"ת מ"מ היאך הוא מאכילה בתרומה דהא למשנה אחרונה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והרי אין כאן חופה לומר דת"ק דקאמר כמשנה ראשונה. י"ל דאפילו למשנה ראשונה נמי דמ"ט בעי חופה משום דעולא או משום סמפון וכיון שהכניסה לחופה לשם נשואין תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון ומיהו עדיין קשה דכיון דבעמוד והוציא קאי היאך אוכלת משלו ואוכלת בתרומה וי"ל דמיירי לאחר מיתה ולצדדין קתני אוכלת משלו לאחר מיתה ואוכלת בתרומ' דבי נשא כך תי' בתוס':

דף נח עמוד א

ורבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא סבר כרב דיש חופה לפסולת מדקתני כל שביאתה מאכילתה חופה מאכילתה ובבת ישראל מיירי כדפרש"י ז"ל מדקתני מאכילת' וכל שאין ביאתה מאכילת' אין חופה מאכילתה וכמשנה ראשונה ולא דייק לה דחופה פוסלת משום דקתני אין חופתה מאכילתה דדילמא נהי דלא מאכיל' מחמתו מיפסלא אלא כדפרש"י ז"ל מדאוריך כולי האי אשמועי' דחופה חשובה כביא' בין לעשות קנין בין להיות פסולות בתרומה ואפשר דאין מאכילתה פירוש שאין מניחת' לאכול ואיידי דקתני רישא דחופה כשרה מאכילתה תנא סיפא דחופה פסילה אינה מאכילתה:

הדר אתא רב עמרם וסייע לרב ממתני' דסוטה דיש חופה לפסול' ולעשותה כנשואה כשהיא אחר אירוסי' וכיון דכן היא הנותנ' שפוסלתה מן התרומה דהא בהא תליא כדפרישנ' זוהי שיטת התוספות בשם ר"י זכרונו לברכה וכבר הקשו עליו ז"ל הכא משמע מדר' ישמעאל דחופה קניא והיכא נקטיה להדיא דחופה לא קני לה ובמה שכתבנו נתברר דעת רבי' ז"ל ויש בזה שטות אחרו' לר"ת ז"ל ולשא' המפורשי' ז"ל והארכתי בהם במקום אחר וכבר הקשו עליו לשמואל דאמר אין חופה לפסולות אמאי אצטריך קרא למעוטי שלא יטמא בהם לאשתו פסולה פשיט' דכיון דאין לה חופה אינה אשתו שאין נשואין מן התורה בלא חופה וכדמוכח סוגיי' דבסמוך דהויא לה כארוסה שאין כהן מטמא לה ומפני זה היו סבורי' שלא נחלק שמואל אלא לומר שאין חופה לפסולו' מדרבנן אבל מדאורייתא יש חופה. והא דדייק רב עמרם לק' דאם איתא דאין חופה מדרבנן אע"ג דמדאורייתא יש לה חופה לא הוה משקי לה ואין זה מחוור ועוד יש בזה כמה תשובות אחרות יבין אותה המעיין בהלכה. ובעני' קושי' י"ל דאמר לך שמואל דכי מטמא רחמנא היינו משום היא גופא דאין חופה לפסולות והויא ליה כארוסה והיא גופה קמ"ל:

והשתא הדרינן לעיקר שמעתין דאמרינן אמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג' שנים ויום א' הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה פרש"י ז"ל דכיון דאין ביאתה פוסלת' מן התרומה דלא חשיבא ביאה כ"ש דאין חופתה פוסלתה:

ואמר רבא אף אנן נמי פי' אף אנן נמי תנינא כדברי שמואל שאין ביאתה פוסלתה וכדתנן דקטנה בת ג' שנים ויום א' אם בא עליה אחד מן הפסולי' פסולה הא פחותה מבת ג' שנים ויום א' לא פסלה והיינו סייעתא דשמואל דאידך דממילא משמע דכיון דאין ביאתה פוסלתה כ"ש שאין חופתה פוסלתה והיינו דאמרי בת ג' שנים ויום א' הוא דמפסלה בביאה וכו'. ובתוס' הקשו על פי' זה דמה סייעתא לשמואל דאין ביאתה פוסלתה דהא פשיטא ומתני' היא בהדיא בסיפא דהא מתני' פחות מהן כנותן אצבע בעין דמי ועוד הא שמואל נמי פשיטא ליה הא לגמרי וכדקאמרי הואיל ואין לו ביאה. וי"ל דמשום דשמואל נקיט לה להדיא אצטריך רבא לברורי דהדין עמ' דפשיטא ליה דהא פשיטא דמתניתין תנן ולא מייתי לה מסיפא דקתני פחות מכן כנותן אצבע בעין דמי משום דדילמא ההיא לענין קנס אונס ומפתה ושאר דברים כגון לעשות זונה ובעולה וכיוצא בה אבל לעולם כשנבעלה לפסול לה בביאה גרועה זו מיהת פסלה קמ"ל דלהכי אוריך תנא כולי האי ברישא ואמר דבת ג' שנים ויום אחד הוא דפסלה אבל הא פחות מכן לא פסלה ובתוספות פי' דעיקר מימרא דרבה היינו דאין חופה משום דאין לה ביאה והא אתא רב לסיועי ממתני' סייעתא מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה ואין נשואין בלא חופה וש"מ משום דביאתה ביאה יש לה חופה ונשואין הא פחות' מכן שאין לה ביאה אין לה נשואין וחופ' ולדברי' הא דנקיט רבא בת ג' שנים ויום א' דמפסלה לביאה ומפסלה לחופה וכו' לא מפני שראייתו ממאי דקתני ואם בא עליה א' מן הפסולים פסלה אלא משום דמוכח מדקתני נשאת לכהן כי זו יש לה חופה אבל קטנה פחות מבת ג' שנים ויום א' אין לה חופה הדר אמר לברורי עיקר מילתא דההיא דמפסלא בביאה מפסלא בחופה מפני שחופתה חופה אבל פחותה מכן דלא מפסלה בביאה לא מפסלא בחופה:

האי ארוסה היכי דמיא פי' קס"ד דמתני' או או קתני וכל חדא וחדא חזי לאשקוי וק' תיפוק ליה דכי שטית תחת אישך משמע שנסתר' בנשואין י"ל דה"פ דקרא ואת כי שטית עכשו תחת אישך אלימא דקני לה וכו' ועוד אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקי' את אשתו פי' מעון טומאה זו שבא עליה לאחר סתירה ושמעי' מינה שאפי' בא עליה בשוגג אין המים בודקי' את אשתו הואיל וכבר קנא לה והיה לו ליזהר דאי לא לוקמ' כגון שבא עליה בשוגג או שלא באו עליה עדיין עדי סתירה:

ואלא לאו דקני לה כשהיא ארוסה וכנסה לחופה ולא נבעלה פי' וכיון שנסתרה הרי היא פסולה לו וא"כ חופתה חופה לעשות אשתו וקרינן ביה בשעת השקאה תחת אישך דאי ארוסה היא שאין חופתה חופה הא לאו בת אשקויי היא וכו' וא"ת ולוקמ' כגון שקנא לה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ונבעלה ואח"כ נסתר' וי"ל דא"כ היכי קתני שלא שטית ארוסה הא ודאי כל שאין סתירה אין כאן סוטה מן האירוסי' אלא מן הנשואין. ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל וא"ת ותיפוק דכיון דביאת בעל מאוחרת שאין האיש מנוקה מעון. וי"ל דאיידי דנקט רישא שקדמה שכיבת בעל לבועל דאיתנהו לתרוייהו נקט ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ולא היתה שם שכיבת בעל כלל אחר בועל ומצינו לשון קדימה אעפ"י שאין אחריו מאוחר כדאמרי' בפ"ק דחולין חידודה קודם לליבונה וכדפי' התם:

שבא עליה ארוסה בבית חמיה פי' הן קודם קנוי הן בין קנוי לסתירה ואחר כך נכנסה לחופה ולא נבעלה ומשקי לא כשהיא נשואה דכוותא גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה פי' בע"כ לית לן לאוקמי להכי ולא משום דדומיא דארוסה קתני לה דאדרבה הא כדאי' והא כדאיתא וכי היכי דלא הוו ארוסה ונשוא' בחדא גופ' אלא טעמ' דמילת' משו' דגבי שומר' יבם נמי בעי שתהא קודמת שכבת זרע לבועל ועוד שאם בא עלי' במ' קנא' שתהא אשתו ותהא בת אשקוי. ואם כשבא עליה בבית חמיה קודם לכן שומרת יבם קרית לה ואף על גב דהתם במ' סוטה קרי לה נמי שומרת יבם ומשקו לה נמי אפי' אליבא דרב התם משום דפליגי עליה אי שתיא בכה"ג ואיכא מ"ד דלא שתיא כיון דלא כניסה היינו דקארו לה שומרת יבם כדמוכח נמי התם אבל בהא דהכא כיון דאמרת דשתייא וקניא לגמרי אמאי קרית לה שומרת ייבם והא אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה לכל פי' דאפילו תימא דלוקמה כגון שבא עליה ביאת זנות דומיא דארוסה מ"מ קאמר רבי' דאפי' בביאת זנות קנה לכל ליורשה ולהטמא לה ואשתו כנוסה היא וכ"ש אי מוקמת לה בביאה גמורה דאפי' לשמואל קנה ופריק דלעולם בביאת זנות:

דף נח עמוד ב

וכשמואל דאמר לא קנה לכל פי' דאע"ג דקנה לדברים האמורים בפ' כיון שלא קנה לשאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהאכיל בתרומ' דינא הו' למיקריה שומרת יבם ומיהו משום תרומה לחודה לא הוה ליה למימר דקר' לה שומרת יבם כיון שהיא אשתו לכל שאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה אלא ודאי כדאמרן וכדכתיבנא לעיל. וא"ת ולוקמה כשב' עליה במתכוין להטיח לכותל דלא קנה י"ל דההיא לא קרינן ביה קדמה שכיבת בעל שכיבתו בכוונ' שכיב' משמע:

אלא הב"ע בדעבד בה מאמ' וסבר לה כב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור פי' דעבד בה מאמר שהוא קונ' קנין גמור לב"ש לומר דבמאמר זה פרחה ממנו זיקת יבמים וחל עליו זיקת אירוסי' ונשואין וכשחזר ובא עליה אח"כ קודם קנוי וסתירה אינו אלא כביא' דעלמ' שאינו עושה נשואין בלא חופה וכשחזר וקנא לה ונסתר' ואח"כ נכנס' לחופה ולא נבעל' ומשקי לה שפיר שהרי קדמה שכיבת הבעל לבועל והרי הבעל מנוקה מעון ושפיר קרינן לה שומרת יבם כיון דלא עבד בה קודם סתיר' אלא מאמר דקסבר מאמר לב"ש אירוסין עושה. וא"ת א"כ תפשוט מהכא בעיא דרבה שבפ' ד' אחין מאמר לב"ש אירוסין עושה וי"ל דאה"נ דתפשוט לן אליבא דרב ששת לפום האי אוקמת' אבל אליבא דאידך אמוראי לא תפשוט מידי. וא"ת מ"מ היכי קרינן לה שומרת יבם במאמר הקונה קנין גמור ופרחה זיקת יבמים וכארוס' דעלמ' וי"ל דהיינו בכל מאי דפריך תלמודא א"ה היינו ארוסה ופרקי' דתנא ארוסה דידיה וקת' ארוסה דחבריה כלומר וה"ק שומרת יבם שנתארסה לו א"נ דלאו למימר דפרחה ממנו זיקת יבמין לגמרי אלא מהלכו' זיקת יבמין שכן דין תורה דכל דעביד מאמר שוב לא יקנה יבמה אלא כאשה דעלמא בחופה בביאה גמורה או בחופה אפילו לא נבעלה. ויש מתרצים הב"ע דעבד בה מאמר דאדלעיל קאי דפרכי' דסתם גבי שומרת יבם וכו' דקס"ד דע"כ אית לן לאוקומה בהכי דהא יבמה אינה נקנית אלא בביאה ואלו לאחר סתירה א"א שבא עליה שא"כ אינו מנוק' מעון והיינו קושיי' דלעיל דכי היכי דמוקמי' ארוסה דעלמא שנכנס' לחופה ולא נבעלה אית לן לאוקומ' הא שנבעלה ונבעלה קודם סתיר' כדאמרן הכא גבי ארוסה ועל הא מהדרי' ואמרי' השתא בשומ' יבם לא צריכי לאוקומי כשבא עליה בבית חמיה אלא לעולם לא בא עליה כלל וא"ת א"כ במה קנאה דתהוי בה השקאה דהא כארוסה דעלמא היא שאינה שותה הא ליתא דמיירי דעבד בה מאמר וקונה קנין גמור לב"ש וה"ל כאשה דעלמא שנכנסה לחופה ולא נבעלה והרי היבם מנוקה מעון בשמשקה אח"כ ואע"ג דקדמה שכיבת בועל לבעל זה אין בכך כלום דלגבי יבם לא חיישי' להא כיון שכבר קדמה לו שכיבת אחיו המת וגם הלשון הזה תפיס רש"י ז"ל בעיקר ואינו דודאי ההוא דמשקה לא בעי לאוקמי מבלעדי אישך שקדמה שכיבת אותו האיש לבועל ועוד דכל כי האי גוונא בגמ' דקסבר הכי והנכון כפי' הראשון ועליו הסכימו בתוס' בחידושי'. תנא ארוסה דידיה וקתני ארוסה דחבריה כלומר ארוסה שבא לו בזיקת חבירו וכנוסה שבא לו מפני זיקת חבירו:

רב פפא אמר האי תנא היא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה פי' ואפי' בענין סתם ארוסה שלא נבעלה בבית חמיה וכגון שנסתרה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדי שיהא מנוקה מעון ולית ליה דרשא דרב אחא בר חנינא דבעי קדימת שכיבת בעל לבועל ודאמר קרא מבלעדי אישך אורחא דמילתא נקט שעל הרוב נבעלות לבעליהם קודם סתירה ומברר לה לשון השמועה מפני שאמר ויתן איש בך את שכבתו:

רב נחמן בר יצחק אמר ע"י גלגול פי' אתא למדחי דחייה דרב עמרם דמתני' לא מיירי בהשקאת ארוסה דאי כשנסתר' ונכנס' לחופה ולא נבעלה עדיין ארוסה הוא שאין חופה לפסולו' אלא ע"י גלגול היא שמשקה לה כשהיא נשואה ומגלגל עמה שלא זנתה בעודה ארוסה תחתיו ומכאן לגלגול שבועה מן התורה וכדאית' בפ"ק דקדושי' וא"ת ואם זנתה בעוד' ארוסה היכי בדקי לה שהרי אינו מנוק' מעון י"ל דכיון דשוגג הוא גם קודם קנוי מנוק' הוא מעון והא דפריך לעיל ראיה דרב עמרם כדאוקי כב"ש שאין הלכה כמותו איכא דמקשה אנהרינהו לעיינין דפשיטא לן אליבא דב"ש ולאו מילתא היא דאיהו מארוסה דעלמא פשיט דאתיא לד"ה אלא דהאי תנא סבר כר"ש במאי דקאמר גבי שומרת יבם. ותדע לך דהא דשומרת יבם בדוכתא אוקימנא כרבי עקיבא. יבמה שזנתה אסור ליבמה ואף ע"ג דליתא לשוק אלא חייבי לאוין ולית הלכתא כוותיה והלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דרב ושמואל הלכה כרב ועוד דרב עמרם ורב ששת ורוב' דאמוראי הכי ס"ל. כיון דכן כלה שהיא נדה חופתה בדיעבד מיהת מהני וכדכתיבנא בפ"ק דכתובות ושלא כדברי הר"ם ז"ל:

העושה מאמר ביבמתו אפי' הוא כהן והיא כהנת פסול' מן התרומה פי' מפני שמשומרת לביא' פסול' דרבנן וכיון שעשה בה מאמר יבם זה ואסרה לשאר אחין מדרבנן ומ"מ משמר' היא לביאה כיון דיש ביאה אחר מאמר מדאורייתא ודילמא בעי מיבמה חד משאר אחי' ולא קפיד למאמר אחים:

יש לו אח חלל דברי הכל לא אכלה פי' דחלל כזר היא חשוב לענין תרומה וכאלו נתקדשה לישראל והיא משמרת לביאת זר:

לא נחלקו אלא כשנתן לה גט פי' ואפי' היא פסולה על היבמ' מדרבנן י"ל אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי' אוכלת:

ה"מ היכא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל היכא דאין לו להאכיל במקו' אחר לא פרש"י ז"ל ה"מ היכא דאין לו להאכיל ע"י מעשה כזה שעש' בפסול זו דהיינו ע"י קדושי' דומיא דמתני' שמשמרת לביאה פסולה ע"י קדושי' אבל הכא שהוא ע"י גרושי' אינו מאכיל בשום מקום. וכ"ת יש לו להאכיל בחוזרת פי' לאו דוקא יש לו להאכיל דהא ודאי הוא אינו מאכיל' אלא ה"ק כי בסבתו אוכלת כי ע"י גרושי' הוא מאכילה שחוזרת לתרומת בית אביה כי אין לה זרע ממנו וכיון שכן לא נפסלה עתה מתרומת בית אביה ג"כ מפני מאמרו של זה ואעפ"י שמשמרת לביאה פסולה:

חוזרות פסקה מיניה וקרבה לבי נשא אבל הא אגידא ביה כלומר אינן דומות זו לזו דהתם הוא אינה מאכילה וגם אינו גורם שתאכל מחמת עצמו וקורבתו אדרבה אוכלת מפני הרחקתו כשנסלק ממנה אישות וביאה פסולה שלו אבל האי אגידא גביה ובעודה זקוקה לו ומוכנת לביאה פסולה אנו באים להאכיל' בתרומ' דבי נשא מפני הואיל זה שהרי אין דומי' כלל אדרבה הם שני הפכים זו שיטת רש"י ז"ל ור"ח פי' לא נסתלקו אלא שנתן לה גט וחזר ועש' בה מאמר דהשתא משמט לביאה פסולה שלו ע"י גט וקדושי'. ור"ל אמר אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי אוכלת התם הוא שיש לו להאכיל' דודאי כהן שגרש את אשתו וחזר וקדש אינו מאכילה דפסולה היא לו וכ"ת יש לו לסבב אכילתו ע"י גט דעלמא בחוזרת והכא יסבב אכילתו מפני גטו שתחזור לתרומת בית אביה התם פסיקא מיניה כלומר שאינו מאכילה בעלמא בחוזרת אלא כדפסיקא מיניה שלא חזר וקדשה אבל הכא שחזר וקדש' ואגידא גביה אין לו לסבב אכילתו בגטו שהרי חוזר ופסלה במאמרו שבא אחר גט כך גר"ח ז"ל ונרא' שהיא מחוורת יותר:

בעא מיניה ר' חייא בר יוסף משמואל כ"ג שקדש קטנה ובגרה תחתיו פי' לנערה קרי קטנה דקטנה לאו דוקא מהו בתר אירוסין אזלינן או בתר נשואי' אזלי' פרש"י ז"ל הא דכתיב אשה בבתוליה יקח למעוטי בוגרת קיחה דקדושי' הוא והכא בקדושי' לא היתה בוגרת ובתר בגרה תחתיו ושריא לה לכנסה או דילמא בתר נשואין אזלי' ואסור לכנסה אעפ"י שבגרה תחתיו כדפרש"י ז"ל ונר' ודאי כראי' ז"ל פי' בכאן מה שנתפרש במסקנא שהיתה בשאלתו של ר' חייא בר יוסף אבל ר' חייא בר יוסף לא פי' כן עתה בשאלתו לשמואל דא"כ מה שחזר זה ואמר כי קא מיבעיא להו אשה בתולה יקח וכו' ה"ל למימר מי דמי התם הוא גבי חלל משום דביאה משוה לה חללה אבל הכא גבי ביאה מאי ועוד מדהדר שמואל הא נמי תנינא מכלל שזו שאלה אחרת היא לפי דעתו של שמואל ולא הי' יודע כי שאל' זו הי' שואל ממנו ועוד דהיכי פשיט לי' מעיקר' דבתר נשואין אזלי' ודאי נר' דר' חייא בר יוסף שאל משמואל סתם ודעתו היה על מה שפי' בסיפא אבל כלפי שהיו עסוקים בבית המדרש גבי הלכתא דפסיל תרומה היה סבור שמואל דבעי מיניה לענין פסול תרומ' מפני שבגרה תחתיו ומשמרת לביאה פסולה שלו אי קנסיה ליה שלא תאכל בתרומה בתר נשואין אזלי' ופסול לו וכיון שכן הרי היא נאסרה לאכל בתרומ' לכ"ע או דילמא בתר אירוסי' אזלי' וכשרה היא לתרומה:

ואמר לי' תניתוה נתאלמנו מן האירוסי' כשרות וכו' פי' דאפי' למ"ד לא תאכל בתרומה מודה שאם נתאלמנה או נתגרשה לא קנסי' ליה והדרא להתירא וכ"ש בזו שלא זימנה עצמה לביאה פסולה מעולם ובהתר קדשה דכיון דלגרושי' קיימא לא קנסי' לה ולא חשיבא לה משמרת לביאה פסול' לפסל' לתרומה אפי' קודם שנתגרש' וכיון שכן אינו צריך לשאול לענין זה אי אזלי' בתר אירוסי' או בתר נשואין דאפילו נימא דנזיל בתר נשואין לא לשוויה חללה לענין תרומה לא מיבעי' ליה דודאי פשיטא ליה דביאה הוא דמשויה לה חללה ואפי' באירוסי' פסולי' גמורי' לא מפסלה עולמית וכ"ש שבפסול לזו כלל כי קא מיבעי' ליה לענין אירוסי' כ"ג אם היא מותרת לו אם לאו וא"ל הא נמי תנינא דבתר אירוסין אזלינן כנ"ל:

ואף הרשב"א ז"ל על הדרך הזאת הוא מפרש אלא שהוא מפרש דשמואל ס"ד דלענין תרומה בעי ליה כדפי' ומיהו סבר שמואל דר' חייא פשיט' ליה דבתר נשואין אזלי' ופסולה לכהונה אלא דמיירי כשבגרה תחתיו ונתגרש' או נתאלמנה וקא בעי אם נפסלה מתרומה דבי נשא לעולם מי מהני לה שלא נפסלה מפני שנתקדשה בהיתר ואהדר ליה דהא ליכא למיבעי דהא בהדיא תנן דאפי' נתארסה באיסור כל זמן שלא נשאת כשרה לתרומה כדתנן וא"ל הא לא קא מבעיא לי ואין פי' זה מחוור דהיכי ס"ד דשמואל דליטע' ר' חייא בהאי שהיא משנה שלמה דמן האירוסי' כשרה לכנ"ל כמו שפי'. והא דאמר לשוויי חללא לא מיבעיא לי דביאה הוא דמשויא חללא פריש לן מתני' אגב אורחיה דמ"ה קתני מן האירוסי' כשרה לד"ה משום דמדאוריית' לא מיפסלא ולא הויא חללא אפי' בכניסת לחופה אם לא נבעלה דביאה הוא דמשויא לה חללא מדאורייתא בלחוד כדכתי' ולא יחלל זרעו שני חללי' א' לזרעו וא' לה וכל היכא דאיכא חד בכך חלול זרע איכא לדידיה והיינו ע"י ביאה ומשמרת לביאה פסולה אפי' מן הנשואין אינו אלא פסולא דרבנן. ומאי דקתני מן הנשואין פסולי' לעולם אינו אלא מפני שסתם נשואי יש בהם ביאה ואת"ל דכל מן הנשואי' פסולי' ואפי' כשנכנסה לחופה ולא נבעלה אינו אלא מדרבנן שגזרו אטו נשואין גמורים בכולה האריך ר' חייא בר יוסף בזה לגלו' דכיון דמשמרת לביאה פסולה מדרבנן היא פשיטא לה דכל שבגר' תחתיו ליכא לפסלה כלל כיון דנזמנה בהתר קדושין:

דף נט עמוד א

כתב אשה פי' דקס"ד דיתור דאשה בא' לרבות לכל דבר דלא ניזיל אלא בתר אירוסי' וכל אשר שנתארסה בהתר יקח אותה ומהדרי' א' ולא שתים כלומר לא משמ' מהאי ייתורא אלא היתר א' בלבד ופריך ומה ראית להוציא את הבוגרת להבי' את האלמנה דאלו ייתורא לא מוכח בהא מידי ואי מסברא יותר יש להתיר בוגרת שאינה פגומה כ"כ ומגונה כאלמנה ותדע לך דאלמנה בלאו ובוגרת בעשה ואלמנה לד"ה פסולה ואלו בוגרת איכא מאן דשרי. ופריך האי אישתני גופא והאי לא אישתני גופא כלומר דסברא הוא דאלמנ' לא אישתני אמר הכתוב שתהא חזקתה שקדשה בהיתר דכיון דלא אישתני גופא בין קדושין לנשואין לא ישתנה דינא מה שאין כן בבוגרת דאשתני גופא וכן הלכתא והקשו בתוס' מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה כגון שהערה בה וקבלה קדושי' מאחר אי נמי לכהן גדול שקדש אשה בבעילה דאי אמרת תחלת ביאה קונה שריא ליה. אי אמרת סוף ביאה קונה אסור לו לקדש אשה בביאה דכי קני לה בסוף ביאה היא בעולת עצמו והשתא לפום סוגייא דהכא תיקשי לן דאפי' תימא תחילת ביאה קונ' היכי שריא ליה דהא אין כאן אלא קדושי' ובשעת נשואי' בעולה היא ובתר נשואי' אזלי'. כל היכא דאשתני גופא והא דאשתני' גופא תחל' ביאה שנתקדשה בועד שעת נשואין שהיא בעולה לו וי"א לא חשיב שינוי בגופא כיון דעדיין נערה היא ואחרי' תירצו דהתם מיירי שקדש' בביאה ע"י חופה דאת"ל ביאה קונה קדושי' ונשואי' איכא בהדה:

מה גרושה בין מן האירוסי' בין מן הנשואי' פרש"י ז"ל דבגרושי' לית לן למילף דמיירי בין מן הנשואין כדילפת באלמנה וכיון דכן שבקא בסתמא והק' עליו בתו' דמ"מ נילף גרושה מאלמנה דבכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשי' ויש לתרץ לפי' רבי' ז"ל דאלמנה לא הוי למוד גמור מההיא דתמר לאפוקה לדידה ולגרוש' מפשוט' דמשתמעי בין מן האירוסי' בין מן הנשואין וטפי עדיף דתהוי אלמנ' כגרושה ולהחמיר ונשבקי' לקרא כפשוטיה ור"י פי' דע"כ גרושה אף מן האירוסי' היא דהא גרושה דגבי הדיוט אפי' מן האירוסי' היא דבהדיוט לא קפיד רחמנא בבעולה שא"כ היא ביאת זונה וכיון דכן הא ודאי לא חמיר הדיוט מכ"ג ואף הוא נאסר בגרושה מן האירוסי' וזהו הנכון:

בבתוליה פרט לבוגר' שכלו בתוליה פי' שלא כלו לה ממש שהרי יש לה דמים ונותני' לה ליל ה' אלא פי' שנתמעטו בתוליה וכדפי' במ' כתובות בס"ד בשיטת רש"י ז"ל וכן כתבו בתוס' אבל לפי שיטת הגאוני' ז"ל דלשם משמע שכלו בתולים לגמרי אבל הרמב"ן ז"ל כתוב שטעות היה בדברי הגאונים ז"ל והוא מפרש כפרש"י ז"ל והק' הא דגרסי' בירוש' דפרקי' דבוגרת שכלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ אלמא אף בוגרת אין לה דמי בתולים במעיה ולא יצאו לחוץ כמוכת עץ ויש לפרש ה"ק בוגרת נתמעטו בתוליה במעיה בלבד אבל מוכ' עץ יצאו כלם לחוץ ושם ביררתי הדברי' בס"ד:

בבתוליה בכדרכה אין של"כד לא פי' דקר' ודאי לא בא לרבות איסור שיהיו כל בתוליה קיימין דא"כ לישתוק קרא מיני' דכיון דאסר בוגרת שלא נעשה מעשה בכלו בתוליה כ"ש זו שנעשה בה מעשה מ"מ אלא ודאי למעט בהדיה במקום בתולים דהיינו כדרכה אבל לר' אליעזר וכ"ש דדרשי קרא למשרי בוגרת קסברי דאם איתא דבבתוליה להתר שלא כדרכה אתא לישתוק דכיון דבוגרת שכלו בתוליה בעיקרם שריא כ"ש זו שהם שלא כדרכה אסורה:

אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהויא בעולה פי' בעולת עצמו אסורה לו וקי"ל אנוסת עצמו לא ישא ואע"ג דקתני אם נשא נשוי וכו'. רבה סבר כרב הונא דפריך לקמן דנשא נשוי אינו אלא לענין שמשלם קנס במער' אבל אסור' לו ומוציאה בגט מן התורה ולית לן כמ"ד לקמן ואם נשא נשוי לגמרי וא"ת ומאי מקשה רבא נימא דאלו משום בעולה לחוד אתי עשה דלו תהיה לאשה שהוא שוה בכל והשתא דהויא אלמנ' נמי לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ואע"ג שאינם שוים בכל וי"ל דבהא ליכא למידחי שום איסורא דהא אמר רחמנא בהדיא אשה הראויה לו ואפי' מיעוט דחייבי עשה במשמע ועוד דהא אמרי' דכי האי עשה דלא תהיה לאשה אינו דוחה שום איסור כיון דכי אמרה לא בעינה ליתיה לעשה כלל וכפי פי' הראשון שפי' ר"י ז"ל:

אלא לאו שלא כדרכה פי' דבהא נמי איכא קנס דאונס ומפתה וכדאמרינן בפ"ק דקדושי' גבי באו עליה י' בני אדם מודה דלענין קנס דכלהו משלמי:

דף נט עמוד ב

אי כר' אליעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק לי' דהויא לה זונה וא"ת ודילמא איהו נמי משום זונה פסיל לה לכהונה ואפי' לכהן הדיוט י"ל דא"כ ה"ל לפרושי בהדיא עשא' זונה וכיון דלא קאמר הכי ודאי משמע משום בעולה בלחוד הוא דפסיל לה ולכהונה דקאמר היינו לכ"ג:

מה נפשך אי בעולה הויא זונה נמי הויא פי' לאו דהוי הכי לכ"ע אלא משום דאוקימנא לר' כר' אלעזר פרכינן הכי דאי לר' אלעזר כל שהיא בעולה בזנות זונה חשיב לה ואפי' בעולת עצמו כגון אנוסת עצמו ומפותת עצמו זונה לר' אלעזר אבל למאן דל"ל דר' אלעזר ליכא למימר הכי וזה פשוט ותמיה מילתא דדילמא רב סבר לה כר' אלעזר בחדא בעולה שלא כדרכה פסול לכ"ג ופליג עליה באידך דמשום בעולה שלא לשם אישות לא הויא זונה וליכא למימר דכל דמחמיר בהא מחמיר כוותיה באידך חדא אמאי דהא טעמי דפליגי נינהו לגמרי ולא שייכי אהדדי:

והא ר"ש דסבר כר' אליעזר בבעולה שלא כדרכה ולא אשכחן דסבר לה כוותיה באידך ואע"ג דבפ"ד מיתות איכא ברית' דמוקמי' לה כר"ש ואמרי' הא מני ר"ש היא דאמר שריפ' חמורה והדר פרכי' והא לזנות כתיב. ופרקי' כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כבר פי' שם ר"י זכרונו לברכה דההיא מתניתין ר"מ היא דסבר כרבי שמעון דאמר שריפה חמורה וכדאיתא הכא ואמר לקמן במכילתין אינה מופקרת לית ליה כר' אליעזר דאמר בביאה אחת של פנוי נעשה זונה והיינו דלא אמרינן התם סבר לה כרבי אליעזר אלא דאמרינן כר' אליעזר כלומר שהולך בשיטתו ומשום דרבי שמעון מפורסם בסברא דשריפה חמורה ורבי אליעזר מפורסם בפנוי הבא על הפנויה נקט לה בר"ש ור' אליעזר. וכבר הארכתי בענין זה בקונטריס במחלוקת שהיה לי עם הרב ר' דן אשכנזי ז"ל (עיין שו"ת הר"ן סי' ל"ב ועיין שו"ת הרשב"א סי' אלף רכ"ט החי"דא ובעיקרא קושיי' דסוגיי' כלה להגדיל תורה ולברורי מילי אליבא דר' אליעזר ומשום דאוקימנא לרב כוותיה בחדא עבדי' להכאלו איירי הכא ר' אלעזר גופיה ובעי לברורי שמעתא לדעתין דאי לאו בדין הוא דיכלין למימר דרב סבר לה כוותיה בחדא וכ"פ מהרא"ה ז"ל וכן הרשב"א ז"ל:

בממאנת פי' דהשתא ליכא משום זונה ואפי' לר' אליעזר ואעפ"י שנפקע קדושין ונשואין למפרע דמ"מ לשום אישות היתה בעילתו ור' אליעזר לא עביד זונה אלא כשנבעל' שלא לשם אישות ולהכי נקט ההוא לישנ' דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות למעוטי אם בא עליה לשם נשואין כלל שאינו פסול לכהונ' משום זונה ומדלא אוקמינן כשנבעלה באונס שמעי' דלא שאני ליה לר' אליעזר בין אונס לרצון בזונה ודומיא דשבויה בין העכו"מז לרבנן וכן בתנוקת שירדה למלאות מן העיין ונאנסה וכן כתוב בתוס' ולית הלכתא כר' אליעזר:

אמר רב אשי נבעלה לבהמה כשרה לכהונה פרש"י ז"ל כשרה לכ"ג למאן דמכשר במוכח עץ ואינו מחוור דאי כדרכה כ"ע פסלי במוכח עץ וסתמא דמתני' ולא ישא את מוכח עץ בלא שום פלוגתא אלא אף ר' אליעזר ור"ש מודה בה ואי בשלא כדרכה כ"ע מכשירי במוכת עץ כדאמ' לעיל דאל"כ אין לך אשה כשרה לכ"ג שכולן מוכת עץ ע"י צרור דבית הכסא:

והא דרב אשי ודאי כשנבעל' שלא כדרכ' ומשום דפשיטא דבכדרכה ליכא מאן דמכשר נקט סתם ולד"ה אמר' וסמכו לענין זו הביאו ההו' עובדא דר' שרבעה כלב כופרי מאחרים משום דהא נמי שלא כדרכ':

כ"ג בימי ר' מי הוה פי' ולא פרכי' לעיל הכי גבי מימרא דרב דמיירי לכ"ג משום דההי' מימרא הוא להגדיל תור' ולהאדיר אבל בזו שבא' ע"י מעשה קס"ד דלכ"ג ממש הכשיר' ופרישנא דהא נמי ראויה לכ"ג קאמר:

מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמ' פי' ולא חשיבא ביאתו לענין פסול יוחסין אלא כמוכת עץ דעלמא וכדאמרי' לעיל ואעפ"י שיש בביאתו חיוב מיתה:

אתנן כלב פרש"י ז"ל שאמ' לה הילך טלה והיבעלי לכלבי וה"ה כגון שאמר לה הילך טלה והתבעל לי בכלבתיך וא"ת ולמה לי למעוטי דלא הוי אתנן מדכתי' שנים ולא ד' תיפוק לי דקם ליה בדרבה מיניה ומפטר מן התשלומין וכי יהיב לה מתנה בעלמא הוא דיהיב לה וי"ל דהק"ל אתנן זונה אסרה תורה ואפי' בא על אמו. וא"ת וההיא מ"ל וי"ל דמהכא שמעי' ליה מדאיצטריך קרא למעוטי אתנן כלב ולא מחוור דדילמא לא אתא קרא אלא משום מחיר זונה ושניהם ולא ג' א"נ דאתא לאומר הילך טלה ותבעל שפחתך לכלבי או שפחתי לכלבך דל"ל קם בדרבה מיניה ור"י ז"ל פי' דנפק' לן מדכתי' תועבה וגמרי' תועבה תועב' דעריות דחייבי כריתות ומיתות ב"ד א"נ סתמא אמ' קרא אתנן זונה בכל שיש שם זנות:

לומר שאין משלם קנס במפותה פי' אלא נותן לה כתובתה והיינו מנה כדין בעולה דכי נסבא הויא בעולה ולעולם מוציאה בגט ומסתברא דלרב הונא מדאוריית' נמי אסור לקיימ' דלא אמרי' סופ' להיות בעולה תחתיו וכדפיר"י לעיל אדרש' דקר' תיפוק ליה דהוי' בעולת עצמו ואליב' דרב הוה פרכינן לה כדפרכי' לעיל אלמ' לדידיה מקרא ממעט' וכיון דכן דלמאן דאמר דבאנוסת חברו הולד חלל אלמא סופיה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות מוכת עץ תחתיו כך הגרסא בכל הספרים שלנו וכגרסת רש"י זכרונו לברכה ופירוש הוא זכרונו לברכה להיות נבעלת תחתיו דעדיפא ממוכת עץ ומכל מקום לכתחלה לא ישא את מוכת עץ דמשמע דכ"ע הוא ואפי' למ"ד מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא לעולם חשיב בתולה כל זמן שלא נבעלה ואתיא כי הא דתניא בפ"ק דנדה ג' בתולות הן בתולות אדם כ"ז שלא נבעלה ומיהו אין זה מחוור דהא לקמן גבי טומאת קרובי' משום דמוכת עץ אפי' לר"ש פסול לכ"ג מן התורה וכיון דכן אפילו בדיעבד נמי דומיא דבעולת אחרים וההיא מתני' דמ' נדה מני ולפיכך יש שאין גורסי' הכא ומוכח עץ כלל וההיא דמסכ' נדה כל זמן שלא נבעלה לאו דוקא אלא שלא נעשה בה מעשה בעילה ולאפוקי בוגרת ואתיא כמאן דמכש' הכא בבוגר' ומ"מ אף לפי הגרס' הראשונ' מוכת עץ אסורה היא לכתחל' לד"ה וכ"ש נבעלה לבהמה והא דקתני לעיל שהיא כשרה אפי' לכתחלה נבעלה שלא כדרכ' מיירי ע"כ כדפי' לעיל:

דף ס עמוד א

ה"נ סופה להיות בעולה תחתיו וא"ת א"כ אפילו בעולת אחרים תהא מותרת לו בדיעבד דסופה להיו' תחתיו י"ל דלא אתמ' ה"ט אלא בפסול שאין גנאי שלו גדול כגון בוגרת ומוכת עץ ובעול' עצמו ופסקו רבותי' ז"ל דלית הלכתא כרב אשי אע"ג דבתרא הוא דהא רב מסברא היא מדמי להו ועדיפ' לן דרב הונא דשמעה מפומיה דרב דיוציא בגט וקסבר דבבעולת עצמו באונס או בפתוי גנאי גדול הוא וכבעולת אחרי' דמי' ולא אמרי בה סופה להיות בעולה תחתיו וכ"מ:

מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל' מנדה וא"ת ולמה ליה קרא תיפוק לי' דאין חלל אלא מפסולי כהונ' וכדנפק' לן בפ"ב דקדו' דלהכי כתיב חללה לכ"ג דמיות' להאי דרשא ונד' לאו פסולי כהונ' היא דאי אמר' דהוי' בהך ביא' זונ' דיש זוכ' מחייבי כריתו' הא ליתא כדאי' לקמן בפ' אלמנה דלא הוי זר אצלו מעיקרא וחללה נמי לא הוי בהך ביאה כיון שאינה בפסולי כהונה וכדאמרי' התם כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עליה פי' לאחר שהיתה זונה שוי' חללה וי"ל דכ' אליעזר סבר דמק"ו דאלמנה נפק' לן דיש חלל מנדה ואי אמרת מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחלל' אנן עבדי' ק"ו אפי' לחלל אותה ואת ולדה דהשתא אלמנה לכ"ג שהיא עצמה נתחללת ושהיא חייבי לאוין היא וזרעה מתחללי' בביאה פסולה זו שהיא בכרת לא כ"ש. ואי משום דכתיב חללה מיותר כל פרש' שנאמ' ונשנית לא נאמ' אלא בשביל שתחדש בה וכיון שחדש אלמנה כתב נמי גרושה וחלל' דאיתנהו' אפי' בכהן הדיוט ולהכי אצטריך מאלה למעוטי נדה ורבנ' סברי דמאל' היינו למעוטי חייבי עשה ומשום דאית לק"ו כתב רחמנא חללה מיותר למעוטי נדה וכן היא בסיפרא לא יקח ולא יחלל אין זרעו מן הנד' חולין והלא דין הוא ומה אם אלו שאינו חייב על ביאתה כרת זרעו מהן חלל נדה שהוא חייב על ביאתה כרת אינו דין שיהא הזרע ממנה חלל פי' שתחלל היא וזרעה ת"ל את אלה לא יקח ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין ע"כ:

ואתיא כר' אליעזר והיינו מתני' דמייתי הכא בגמ' דאזלא כר' אליעזר אלא שהביאוה בגמ' בקוצר הילכך ליכא בין רבנן ור' אליעזר בענין ולד הבא מן הנדה אלא דרשא דקראי אבל בעיקר הדין כלם שוים:

והא דאמרינן כמאן אזלא הא דתניא וכו' דפי' כמאן אזלא הא מתני' דדריש מיעוטא דולד הבא מן הנדה מן האי דרשא דאת אלא כמאן כר' אליעזר ואם תאמר דלעיל בפרק החולץ דהוה עבדינן ק"ו מאלמנה אמאי פרכינן ליה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת נימא דעבדי' קל וחומר אפילו לדידיה גופא שתתחלל ויש לומר דהא לדידה ליכא למימר דהא נפקא לן מחללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה וכי איתיה לקל וחומר היינו מקמי דכתיב חללה. ומתרצינן האי אלה לבסוף פי' אם איתא דלא אתא אלא למעוטי נדה קשיא פרש"י זכרונו לברכה קשי' לרב אשי דפריש דהתם דרבי אליעזר ותמיה מילתא דהא איכא מתני' דקתני הכי בהדי' ואמאי פריש רבי' ז"ל דק"ל לרב אשי דהא למתני' נמי קשיא ואפשר דדילמ' מתני' נקטה מהאי קרא לסניף בעלמא ולעולם מחללה הוא דנפקא לה דהא אורח' דתנאי היא בהכי כדכתיב בכמה דוכתי והלכתא כר אליעזר בן יעקב וכדמוכח לעיל:

סד"א נילף בתולה בתולה מהתם פרש"י ז"ל מבתולה דכתיב גבי אונס ומפתה דכתיב בהו נערה בתולה למעוטי בוגרת והקשה ר"ת ז"ל חדא דאונס ומפתה מאן דכר שמיה ועוד דלר' אליעזר ור"ש דאמרי לעיל בתולה שלימה משמע אמאי כתב רחמנא נערה גבי אונס ומפתה למה לי אי למעוטי בוגרת לא מצריך ואי למעוטי קטנה והא לרבנן דפליגי עליה דר"מ יש קנס לקטנה ולפי' ר"ת ז"ל נילף בתולה בתולה מכהן גדול דכתב רחמנא בבתוליה למעוטי את הבוגרת והשתא לר"ש ור' אליעזר אצטריך למכתב גבי אונס ומפתה נערה משו' דה"א דנילף מכ"ג שמיעט בה הכתוב את הבוגר' והשתא לר"ש ור' אליעזר לאיסור לא חש ולר"מ נמי אצטריך למכתב נערה התם משום דלדידיה בתולה אפי' מקצת בתולות משמע ולא ידעי' אי ילפי' מטומאה דבוגרת כבתולה או נילף מכ"ג דכתיב ביה בתולה ולא בוגרת:

הקרובה לרבות הארוסה שנתגרשה וראינו דברים דוקא ארוסה שנתגרשה או נתאלמנה אבל אם נכנסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה לא הדרא למחשבה קרובה כיון דגרושי' גרידי שויא (נ"ל דאישות הויא) רחוקה ומיהו לר"מ כיון דלדידיה לא מיעוט רחמנא ארוסה בעודה ארוסה שהיתה רחוקה קצת כ"ש שלא מיעט ארוסה שנתגרשה ואפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה ונתגרשה ויש בזה דעות אחרות אבל זהו הנראה נכון:

ומה ראית פי' דבקרא ליכא שום הוכחה ואי מסברא יש לנו לרבות יותר מוכת עץ שאין פסולה כ"כ פרקינן דא"ה כיון דאתעביד בה מעשה טפי אית לן למעוטי מדין אחותו בתולה פי' ואפי' לכ"ג והכי מוכח בקדושי':

והא דאמרי' דכתיב החיו לכם והא הוה תמן פנחס מפני שכבר נתכהן פנחס ופרש"י כשרה לכהונה דלא מחזיקינן לה בזונה פי' לפי' דלא מחזיקי' לה שנבעלה לעכמ"ז שהיא זונה ולפי דבריו ז"ל רבנן דפסלי לה היינו משום דמחזקי לה בבעולה והיא זונה ואפי' לכ"ה מפסלה כאלו היא יתירה על ג' שנים ויום א' וסוגיי' לקמן מוכחי בהדיא דלרבנן אפי' לכהן הדיוט פסולה מעובדא דההוא דנסיבי גיור' פחות' מבת ג' שנים ויום א':

ובדורו של רב נחמן כ"ג לא היה וכן מההיא דהכשיר' ר' לכהונה ואמרי' ודילמא כיון דנסיבי אנסיב ולדורו של רבי כ"ג לא הוה כדאיתא לעיל ומיהו איכא למקשי על פי' זה ז"ל כי מחזקי לה בנבעלה מה הוי דהא פחותה מבת ג' שנים ויום א' אין ביאתה כלום ואם בא עליה א' מן הפסולי' לא מפסלי כדמוכח במתני' דמייתי לעיל ועוד דהא בקדושין אמרי' בהדיא דפליגי רשב"י ור' יוסי בדרשא דכי אם בתולה מזרע יש' דסבר ר' יוסי דבעי שנזרעו בתוליה בישראל דאלמא פסולה דאורייתא ולא משום חששא שמא נבעלה ועוד דהא ביאה בן ג' שנים ויום א' מילתא דלא שכיח היא ואפי' בעכו"מז. ועוד דלר"י מפני שלא נזרעו בתוליה דפסיל בישראל אפי' הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה פסיל דליכא חשש בעילה ואפי' לשיטת הירוש' שמפרש שנולדו בתוליה בישראל ומכשר כשלידתה בקדוש' מ"מ כל שלא נולדו בישראל מפסל פסיל ואפילו נתגייר לאלתר שנולדה בפנינו. לכ"פ רבותי' ז"ל דלאו משום חשש בעולה פסיל לה הכ' אלא בגזירת הכתוב פליגי כדאיתא התם בקדושין ור"ש מייתי ראיה לדרשא דידיה דהתם מדכתיב החיו לכם ומדאורייתא היא ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא כדאמרי' בעלמ' ומיהו ק"ל דהא קרא דכי אם בתולה מזרע ישראל דעליה פליגי רבנן ור"ש בכ"ג מישתעי כדמוכח קרא בהדי' והכי אמרי' התם בהדיא דרישא דקרא בכ"ג וסיפא בכהן הדיוט וא"כ מהיכא פסלי' לה בשמעתיה אפי' לכהן הדיוט ומפקי' לה מיני' אפילו היכא דאינסיב ואמרינן דמפקי' מאוניה לר"ש למאן דעבד כוותי' ולא משמע דלהוי האי פסוליה דרבא וי"ל דקרא דיחזקאל אסמכתא בעלמ' היא והכי גמירי לה דפסול' דאורייתא משום זונה וכדאמרין רבנן בבריתא לקמן אין זונה אלא גיורת ומשוחררת וכל גיורת במשמע ואפי' בפחות מבת ג' שנים ויום א' וקרא דיחזקאל ה"ק כי אם בתולו' מזרע ישראל שנזרעו בתולותיה בישראל שאלו לא נזרעו זונה גמורה היא ורמיז' בעלמא היא מדאורייתא גמירי לה וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגיורת פחות' מבת ג' שנים ויום א' פסולה מן התורה משום זונה וכן פי' בעל ס"ת ועולה יפה ולפי מה שפי' ולא כמו שהקש' הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל הנ"ל:

דף סא עמוד א

רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מלטמויי באהל במגע ובמש' מי ממעיטינהו פי' דלגבי משא ומגע לא כתיב ביה אדם אלא הנוגע בעצם או באדם ויש בכלל זה אפי' עכו"מז וא"ת הא כתיב או בעצם אדם יש לומר דהא דרשי לה בסיפרא לאבר מן החי ואם תאמר הא כתיב הנוגע במת לכל נפש אדם. יש לומר דההוא אצטריך לאפוקי נפש בהמה דכיון דכתב נפש להביא דמו כתב אדם להוציא בהמה. תוס':

אשה ולא יבמה וא"ת ולימא ליה אשה א' אמר רחמנא ולא שתים י"ל דאלמנה ושומרת יבם תרוייהו כחדא חשיבי דשם אלמנה חד הוא:

עד דאוקימנא ליהושוע בן גמלא בכהני רברבי וא"ת והא אמרי' בפ' לא יחפור שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל י"ל דההוא אחרינא הוא א"נ דלבתר הכי היה חסיד. תוס':

בשלמא מן הנשואין אין עשה דוחה את לא תעשה פי' ואעפ"י דהעשה דיבמה הוא שוה בכל ועשה ולא תעשה דכ"ג אינו שוה בכל אבל בפ' שני נזירים משמע קצת שהוא דוחה אותם והכא י"ל לפי אותה שיטה דלרוחא דמילתא נקט לה דלא בעי למפרך אלא מן האירוסי' ובמאי דפרקי' לא איתפרקא מן הנשואים נמי דטעמא משום גזירה ודכוותא בתלמודא ולהאי שמעתא רהטא שפיר סוגיא דפ"ק דמכילתי' דנזיר ומצורע:

אלא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה פי' דאסור ערות אשת אח שרא רחמנ' לגמרי ונעשית כאשתו לכל דבר דההוא לא דחייא הוא כיון דלעולם לה סגיא בלאו הכי אבל שאר אירוסין אמרי' לא שרא רחמנא אלא ביאה ראשונה כיון דע"י דחיות לאו היא ואפשר במקו' אחר בלא שום דחייה ומיהו בלא ביאה ראשונה שרא מדאורייתא דאע"ג דיבם קונה בתחלת ביאה כיון דקיום מצוה ליתא לא אישתרי אלא ביאה ראשונה בלחוד דהא אפשר שתתעבר ע"י מיעוך בתולים. קטנה שמא תמצא אילונית ונמצא פוגעי' בערוה הא כתבי' בפ"ק מאי דפר"ת דמיירי בשקבל אחיו עליו אפי' הוא אילונית הויא מקח טעות אלא כשהכיר בה בחייו לא מפקיעי קדושי' דידה למפרע מחיים דדילמא אלו היה קיים לא היה מפקיעה הילכך אי משתכת' אילונית השתא לאחר מיתה נמצאו פוגעים בספק ערוה דאוריית' והא דתנן בפ"ק ונמצאו אילונית צרותיהן מותרות דפריש לה רב אשי משום מקח טעות שנמצאו אילונית מחיים וקפד וליתא שהרי פי' שם בתו' בין שנמצאו מחיים בין לאחר מיתה. ואחרים פירשו ונמצאו פוגעים בערוה היינו שהתירו צרתה לשוק ביבום שלה ואע"ג דיבמה לשוק ליכא אלא לאו קרי ליה ערו' אטו סריס והנכון כפר"ת ז"ל:

דף סא עמוד ב

זונה כשמה פי' הטועה ומזנה תחת בעלה ושנבעלה בעילת זנות פי' שנבעלה לפסול לה כדפרש"י ז"ל וכה"א והנערה טובת מראה מאד בתולה פי' והא פליגי אדמתני' דסדר עולם דקתני כי רבקה באותה שעה בת ג' שנים היתה ובשילהי ספר' פ' וזאת הברכה משמע דבאותה שעה י"ד שנה היתה וא"כ הויא לה בוגרת אבל י"ל כי' לא הביאה סימנין ונער' היתה:

מתניתין לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ב"ש אומרי' שני זכרים ובה"א זכר ונקבה פי' הגאון ז"ל דלב"ה זכר ונקבה דוקא כבריתו של עולם ותדע דאם איתא דמודים ב"ה בשני זכרים ולרבותא נקט זכר ונקבה מאי האי דפרכי' להו בגמ' דלילפי' ממשה דהא אינהו מודו במאי דעבד משה אלא ודאי כדאמרן וא"ת והא אמרי' בגמ' שאם היו לו זכר ונקבה דהיכא דמיתת נקבה ואיכא ברא לברתא קיים מצות פריה ורביה ואע"ג דהשת' הוו להו ב' זכרים י"ל דהתם דהשלמה שאני כיון שהיה לו זכר ונקב' ותדע לך דהא לכ"ע ב' נקבות לא קיים מצות פריה ורביה ורבא אמר התם דאי הוו ליה ברתא לברא קיים מצות פריה ורביה אלא ע"כ השלמה שאני וכיון דברירנא דלב"ה זכר ונקבה דוקא שמע מינה דלב"ש שני זכרי' דוקא ולא ילפי' כלל מברייתו של עולם שאין למדין אפשר משא"א כדאית' בגמרא דאי ס"ד כב"ש לרבותא נקט שני זכרים וכ"ש זכר ונקבה א"כ לתנייה בעדויו' גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה אלא ודאי כדאמרינן וי"מ בע"א וזה נר' עיקר:

גמרא דאמר רב נחמן אמ' שמואל אעפ"י שיש לו לאדם אשה ובנים אסור לעמוד בלא אשה משום הרהורי' אלא נושא אשה אפילו דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או אילונית ומיהו אינו מוכר מפני זה ס"ת ולקמן אסיקנא דהלכתא כר' יהושע דאמ' נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו פי' בת בנים דכל זמן שהוא ראוי להוליד אין לו ליבטל משום ולערב אל תנח ידיך וסברא דרבותא ז"ל דההיא מדרבנן דאלו מדאורייתא ס"ל שקיים מצות פריה ורביה נפטר וההיא נמי כשמכיר בעצמו שראוי להולי' אבל אם מכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד פטור ונושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא מדרב נחמן ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דר' יהושיע ואע"ג דהוי מצוה מדרבנן דלא אפקעי ה"נ מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים וכן הלכה וסוגיי' הכא ובכל דוכתין דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרו בכל דוכתי נשואי' קטנה וזקנה וליכא איסורה באילונית ושאינה יולדת אלא משום בטול פריה ורביה לחוד:

דף סב עמוד א

שלשה דברים עשה משה מדעתו וכו' פי' יפה במ' שבת פי' ר"ע בס"ד:

דלאו בני נחל' נינהו פי' בני נחל' דבכור' הא לאו הכי הא אמרינן בעלמא דעכו"מז יורש את אביו ד"ת וכדאיתא בקדושין ודעת הגאון ז"ל ב"ש מ"ש (צ"ל דישראל) משומד שישנו בדין נחלה ובכורי' נמי שקיל כי אעפ"י שחטא ישראל הוא וה"נ איתא בפ"ק דקדושי' ומיהו אם רצו ב"ד לקנסו ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולענין הקנאותיו ומחילתיו נמי כישראל גמור ומיהו אם חוקי המלכות הם שיהיו הקנאותיו וקנינו כעכו"מז דינא דמלכות דינא וכדאמרינן בפ"ק דגיטין:

שאני הכא דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבהתייהו פי' שהראה בשמם שם אבוהון כדכתי' מרורך בלאדן ואין פי' זה כאידך דאמר בסמוך הדר יחסינהו בשמי' ובשמא דאבהתייהו דהתם פי' דיחסינהו באבוהון ובשמא דאבי דאביהון וזה מן הלשונות שבתלמוד שפי' מתחלף ואיכא בנסחי דגרסי בהדיא בסמוך דיחסינהו בשמ' דאבוהון ואבוהון דאבוהון:

דף סב עמוד ב

מתיבי בני בנים הרי הם כבנים פי' ארישא כשמתו בניו אינו נפטר אא"כ הניחו בני בנים וקשה לרב הונא. ופרקי' כי תליא ההיא להשלים פי' שלא היו לו לעולם אלא בן א' שאם הוליד בן ההו' בת פטור דבני בנים הרי הם כבני' הא כשהיו לו כבר זכר ונקב' ומתו פטור בלא בני בנים:

וכתיב בני מכיר וכו' פי' על שם בני חצרון שנשא בתו וחצרון משבט יהודה שהם מחוקקי' כדכתיב ומחוקק מבין רגליו וכתיב יהודה מחוקקי:

לא נצרכה אלא לאשה סמוך לוסתה זו ג"ה וכגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דאע"ג דחייב האדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ההיא מדרבנן והכא שרו ליה רבנן ואע"ג דמפקינן לה התם מדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה על בני ישראל לפרוש מנשותיהם סמוך לוסתם ההיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואפילו בשעת וסתה נמי ק"ל דוסתה דרבנן ורבי' שמשון ז"ל פירש דפקידה דהכ' אינו תשמיש המטה אלא פיוס ורצי בדברים וכו'. וא"ת א"כ אפי' באשתו נדה נמי י"ל דהתם חיישי' דילמא תרגיל אותו לתשמיש מתוך שמשתוקק' לו ויש נסחאות דג' לא נצרכה אלא לאשתו נדה ועולה יפה לפי' דאפי' בנדה ממש שרו לפייסה בדברים ולא חשו להרגל עבירה אבל אין ענין שמעתי' נר' אלא פקידה של תשמיש כדפרש"י ז"ל וי"מ לא נצרכה אלא לאשתו נדה שהגיע זמן טבילת' שיש לו להמתין לה עד שתטבול ויבעול וכמה עונה והיינו סמוך לוסתה כלו' לוסת טבילת' ופי' נכון הוא וחדש:

דף סג עמוד א

והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו פי' לצורך מזונות אבל ממציא מעות לעני בשעת דוחק שאמרו לגנאי זהו כגון שהיה בעל חובו דוחקו למכור כלי תשמישו והוא ממציא לו מעות עליה'. תוס'

דף סג עמוד ב

מה אעשה שנפשי חשקה בתורה פסק הרמב"ם ז"ל דה"ה דפטור מפריה ורביה כל שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי ושאין עליו שום הרהור. אבל בתוס' כתבו שאין בדורות הללו מי שיכול להיות כבן עזאי אפי' לענין זה ואסור לאדם לשתות שום דבר שיעקרהו כדי לעסוק בתורה אבל לבטל ממנו תאוה והרהור שרי ואריך וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז"ל שאם קיים מצות פריה ורביה חשקה נפשו בתורה לגמרי ורוצה לשתות או לאכול דבר של עיקר כדי שלא יתבטל מתורתו שהוא מותר דההיא דר' יהושע מצוה היא דרבנן ובכי הא שרו רבנן וטעמא דמסתבר הוא ושמעתי על גדולים שעשו מעש' בדבר זה בעצמו (א"ה עיין מ"ש על לשון זה אדמ"ו נזר הזמן ומופת הדור הי"ו בס' הנורא ברכי יוסף אה"ע סי' ה' אות י"ג)

דף סד עמוד א

מתניתין נשא ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל פי' ולא ילדה לאו דוקא דה"ה אם היו לו בנים ומתו מונה משעת שמתו. ויש שפי' דכל שילדה לו ולד אפי' אחד שהוא חי אין כופין אותו לגרש דהא ולא ילדה לו קתני ואחרים פי' דכל שלא ילדה לו זכר ונקבה קתני וארישא קאי דאמרי' ועלה קתני דוקא ולא ילדה הילכך אם ילדה לו ולד אחד ושהה י' שנים ולא ילדה לו אינו רשאי לבטל ואם מת אותו ולד אין מונים משעה שמת אלא משעה שפסקה מלדת ונראין הדברים שלא אמרו אלא שלא ילדה או שהוא מפלת נפלים וכדאיתא בגמ' אבל מפני שאינה יולדת אלא או כלם זכרים או כלם נקבות אין כופין אותו לומר שמא לא זכה ליבנות הימנה מצות פריה ורביה דמאן לימא לן כי האשה אחר' תלד לו זכר או נקבה וזה דבר פשוט והכי רהטא כלה סוגיי':

אינו רשאי לבטל אלא יוציא ויתן כתובה פי' נקט אינו רשאי כי אעפ"י שהיא רוצה לעמוד עמה כופי' אותו לגרש מפני קיום מצות פריה ורביה כמו שכופי' על שאר מצות ואם האש' טוענת שלא תצא אלא שישא אשה אחרת עליה יכול הוא לומר כל כמה דאגידא בי לא יהבי לי אחריתי וכדאי' בפ' אעפ"י ומיהו אם שניהם מתרצי' בדבר והוא נושא אש' אחר' אין ב"ד כופי' אותו לגרש וה"ה בעל כרחי' אם נשא אשה אחרת ויכולת למיקם בספוקייהו וכן כל שיש לו בנים מאשה אחרת ואפילו מפנויה כגון שקיים מצות פריה ורביה רשאי הוא לבטל דמשום דר' יהושיע אין כופי' אותו לגרש את אשתו אלא רצה ישא אשה אחרת משום ולערב אל תנח ידך:

ואעפ"י שהחרים רבינו גרשום בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תקן רבי' ז"ל וכן כתבו רבני צרפת בתשובה ותדע דתניא לקמן שאם נשאת לראשון ולשני ולא ילדה לו לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים הא למי שיש לו בנים תנשא ותטול כתובתה דכיון שיש לו בנים אין כאן מקח טעות כלל וסתמא קתני לה ואפי' לר' יהושוע ומינה דכיון דנשאת אין כופי' אותו לגרש כלל ואם הפילה מונה משעת נפילה ופי' סתמא קתני ואפי' הפילה תוך מ' יום לעבורה דלא הוי אלא כמיא בעלמ':

גמרא ת"ר נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל שמא לא זכה לבנים ממנה פי' דאע"ג דלא ידעי' אם מחמתו הוא או מחמתה אולי הוא אינו ראוי להוליד אעפ"י כן חוששין מספק' שמא ראוי הוא להוליד אלא שלא זכה ליבנות ממנה וכ"ש אם יש שם סימנים שהיא עקרה שתולים בה ומ"מ היא אינה מפסד' כתובת' אלא כשיש בה סימני איילונית או סימני עקרה גמורה ולא הכיר בה. ואעפ"י שכבר היו לו בנים והוליד מהם ומתו ושהה עמו י' שנים ולא ילדה יש לה כתוב' שעדיין י"ל שמא לא זכה ליבנות ממנה והיא ראוי' לבנים היא ולהכי נקט תנא להאי לישנא. נראין הדברים שאם היה הוא טוען שמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד שאין כופין אותו לגרש או לישא אשה מפני מצות פריה ורביה דבכל המצות כאלו נאמן הוא על עצמו כיון שאין בו הוכחה שהוא עושה דרך מרד וכן שמעתי מרבינו הר"ם ז"ל:

ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר מקץ עשר שנים לשבת אברהם בארץ כנען וכו' ללמדך שאין ישיבת חוצ' לארץ עולה לו מן המנין פי' לאו למימרא שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין לדרים בח"ל דא"כ בטלה תורת משנה זו וכל הסוגיא דעל' מבני בבל והא לא אפשר דתהוי כלה שמעתא לבני א"י ועוד דמצות פריה ורביה חובת הגוף שנוהגת בכ"מ ואם עון הארץ גזרה היאך נוהגת בח"ל אלא אין הדברים האלו אלא באברהם אבינו כדפרש"י ז"ל בפי' החומש לפי שאבר' אבינו עקר היה ולא זכה ליבנות עד שעלה לארץ שלא נא' ואעשך לגוי גדול אלא בארץ ומייתי לה השתא ללמדנו דזמן הראוי לפקידה בעי' דנשמע מינה מאי דקתני סיפ' שאם היה א' מהם חולה או חבוש בבית האסורים שלא יעל' לו מן המנין ועי"ל כמו שכתב ר"י ז"ל שאם עלה שום אדם מחוצה לארץ לא"י שלא יעלה לו מה שדר בחוצה לארץ כלל ואפי' דר כמה שנים כי אולי בזכות הארץ יבנה ממנה ומונה משעת כניסתו לא"י עשרה שנים כשם שמנה אברהם אבינו אחר שנכנס לארץ וכ"כ בתוספת' מר' מהר"ם:

דף סד עמוד ב

ודילמא איהי הוא דלא זכאי וא"ת מאי קושיא דשמא שיש לו להוצי' וכו' י"ל כדפרש"י ז"ל אמאי דקתני שיתן כתוב' כיון דאפשר דמיני' הוא מוקים ממונא אחזק' מרי':

ופרקינן איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשא ופי' ומסתמ' בדידי' תליא שנענש עד שיהו שם סימני' דמינה היא או שהוחזק בתרי זמני' לר' או בג' כרשב"ג וא"ת והא אמרי' בסוף פרקי' ואס"ד איתת' לא מיפקדא אפריה ורביה כתובה מאי עבידתא אלמא דכל היכא דלא מפקדא גריעותא דידה הוא דלא למשקל כתוב' וי"ל דההי' בדקים לן דמיניה הוא כיון שאינו יורה כחץ או שהיה זקן או שאינו ראוי להוליד והיא תובעת להתגרש והילכך אי מיפקדא טענתה טענה לגבות כתובה ואי לא לא והא אסיקנא התם דאע"ג דלא מפקדא נמי כיון דאתו מחמת טענה:

והוא דאתחזק ג' זמנין וא"ת והא רבא אמר לקמן דהלכה כר' בנשואין וי"ל דהכא אפי' רבי מודה משום דחזקת המשפחה אין לחוש לה בפחות מתלת זמנין. א"ל אביי פירש לר' יצחק חזי מר דקא שרי איסורא וסכנתא כלומר דקדק בעדותך יפה וא"ה (נ"ל ואהא) סמך עליה אביי ואזל ונסבה. אמר רבא ועכו"מז איכא דעביד הכי עובדא בנפשיה ועוד דהא איהו דאמר אבין דסמכא וכו' ומדלא אמר לי' רבא דאפי' לר' יצחק דילמא לא דמי נשואין למילה כדפרכי' בסמוך ש"מ דלרב' מילה ונשואין בהדדי נינהו ולא עוד אלא דהא אמרי' לעיל מתני' מני ר' היא ומייתי לה מדאפלוגי גבי מלה אלמא כי הדדי נינהו ולא עוד אלא דבסמוך אשכחן דאפליגו בהדיא בנשואין גופייהו וההיא ה"ל לאתויי לעיל על מתני' דהא מסתמא ידעי לה בי מדרשא לההיא ברייתא דנשואין דמייתי בסמוך אלא דבעי בבי מדרשא למינקט אידך ברייתא דמילה לאשמועי' אגב אורחי דנשואין ומילה כי הדדי נינהו:

ה"ג וכן הוא בנסחי דוקני אימור דפליג במילה ולא גרסינן ועוד דהא לא מקשינן לה רבא דאיהו מידע ידע דנשואין ומילה הוות וכי הדדי נינהו בכלה סוגיא דלעיל אלא תלמודא הוא דקא בעי לברור' דמתני' רב היא משום פלוגתא דמילה דדילמא לא אפליג ר' שמעון בן גמליאל אלא גבי מילה שאין החזקה באותו ולד עצמו אלא דמחזקינן מולד לולד או מאחות לאחות אבל גבי קטלנית דהיא גופא הוחזקה אפילו רשב"ג מודה דבתרי זמני הויא חזקה:

מאי בינייהו דאנסו ומית א"נ דנפל מדיקלא ומית פי' דלמ"ד מזל גורם הויא חזקה ולמ"ד מעין גורם לא הוי חזקה דהלכתא כרב דבתרא הוא דאמר מזל גורם וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל:

נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמא דמילתא משום דהא מילתא דספק' אי הויא חזק' בתרי זמני או לא הילכך גבי נשואין דסכנת' אזלי לחומרא וה"ה להאי טעמא למילה ועוד דהא פירכא לעיל דנשואין ומילה חד דינא אית להו ובמלקות אע"ג דבספק נפשות להקל שאני הכא דהא אוקימנא בדוכתא דהא מיירי בחייבי כריתות וכיון דחמירי טובא מחמירין ביה מפני ייסור הרשעי' לבער עושי רשעה כיון דממילא הוא דמייתי' אבל וסתות דרבנן אזלי' לקולא וגבי שור המועד שאין מוציאי' ממון מחזקתו אלא בדבר ברור ובנשואי' אע"ג דבעי למינסב איתתא קטלנית וליזוק בנפשיה לא שבקי' ליה דהא איסור הוא ובכלל שופך דם האדם באדם ומנדים אותו ב"ד עד שיגרש וכן ראיתי לרבי' הר"ם ז"ל עושה מעשה:

אמר המגיה עיין מ"ש רבינו הריטב"א עצמו ז"ל בחידושי עירובין דף צ"ז ובחידושיו לחולין דף ג' ועמד על זה בעוצם חכמתו ורוח מבינתו אדמ"ו הרב המופלא נר"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף. ובשיורי ברכה א"ה סימן ט"ל ועמ"ש במחזיק ברכה ובי"ד סימן יו"ד וסי' פ"ד וברכי יוסף א"ה"ע עי"ש באורך:

דף סה עמוד א

ת"ר נשאת לראשון ולא היו לו בנים לב' ולא היו לו בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים פי' הא למי שהיו לו בנים כדי שיעור פריה ורביה תנשא ותטול כתובתה ואין מקח טעות כלל ואפי' לר' יהושוע וכדפרכי' לעיל נשאת לג' למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובת' ואמרי רבוות' ז"ל דדוקא כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא מדאורייתא ואעפ"י שלא הכיר בה ולא דמיא אילונית שלא הכיר בה דלא בעיא גיטה ואפי' מדרבנן כדכתיב בריש פרקי' דאילונית הוא מקח טעות ברור אבל בזו אפשר שהוא לא זכה ליבנות ממנה שהרי אין בה סימנין שאינ' ראויה לילד אלא דמשום חזקה בעלמא מפקי' להו ומפסדי כתובה אבל אפשר הוא שהיה בת בנים ולא הטעתו וקדושיו קדושין והא דאמרי' תצא בלא כתובה מיירי בשלא הכיר בה אבל הכיר בה יוציא ויתן כתובה דאפי' אילונית שהכיר בה יש לה כתובה דהא ידע ואחיל והכא נמי הוא אחית אנפשיה לספיקא ואחיל. ויש מרבותי' ז"ל שפי' דלר' דאמר דבתרי זמני הויא חזקה ה"ה דמשני נמי אין לה כתובה אם לא הכיר בה שהרי הוחזקה עמו כשבאת לגבו' כתובתה וכדחזי' לעיל גבי חייבי מלקיות בתרי זמני מענשינן ליה בזימנא תנינא דאתחזק ביה ואע"ג דמודה רבי בשור המועד דעד דנגח נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם שאני התם דכי לא הדר ונגח מאי משלם והא דקתני הכא גבי שלישי תצא שלא בכתובה ולא קתני לה גבי שני ואע"ג דהא מתני' ר' היא י"ל משום דבעי לאשמועי' דג' כתובה הוא דלית לה הא גטא בעיא ומינה להדיא דמשני נמי לית לה כתובה. ותו אשמועי' דמג' תצא נמי שלא בכתובה לאלתר תוך י' שנים משא"כ גבי שני וקשה לפי' הא דאמרינן בסמוך איבעי' להו נשאת לג' ולא היו לה בנים מהו דלתבעו קמאי אלמא תרי קמאי כתובה יהבו לה ומסתמא דבעיין אליבא דר' היא דעל מתני' דר' בעי לה ועוד דהלכתא כוותיה והם ז"ל דוחי' בעין לרשב"ג היא דלא בעי לאוקומי נפשיה בפלוגת' אבל אליבא דר' אין כאן תביעה אלא מן הראשון. ואחרים פי' דודאי משני לר' ומג' לרשב"ג יש לה כתובה כפשוטה דמתני' וכפשוטה דבעיא וכן מוכח בירושלמי בפי' וכן מוכח מדאביי דלקמן דהוה ג' ונסבה אליבא דרשב"ג כדאית' לעיל. ואשכחן דיהבי לה כתובה כדאיתא בכתובות דאתי' לקמיה דרב נחמן ואמר ליה פסוק לי מזונות ופסיק לה שיראי ופסק לה וליכא למימר דאביי הכיר בה דכיון דאליב' דרשב"ג נסבה ועדיין לא הוחזקת כשנשאת לא חשיב הא הכיר בה ודק' להו וכיון דבשני הוחזקה מה לי שני מה לי ג' י"ל כיון שאין כאן דבר ברור ולא קנסוה בכתובה אלא כשנשאת שלא ברצון חכמים וכמו שלא קנסוה כשנשאת לג' שיש לו בנים ואפילו לר' יהושע ואעפ"י שבמלקות קנסוה בפעם שנית כבר פירשנו כי הטעם כדי לבער עושי רשעה וכשחזר ושנה בחט' מזיד גמור היה ושלא כדין עשה ולכן עשו חכמים לקנסו וא"ת והא תנאי כתובה הוא לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי מינאי י"ל שזו ראויה היא לינש' למי שיש לו בנים או למי שאינו ראוי להוליד ועוד דההו' תנאה אינו אלא לאפוקי היכ' שאינה יכולה לינש' משום דאגיד' ביה שאינה מגורשת גמורה אבל זו מותרת היא לשוק אלא שדבר אחר גרם לה להנש' וכאלו היא חולה או מניקה או מעוברת והשתא אתי שפיר אלמנה לכ"ג שיש לה כתובה ואם אית' לדר' אין לה כתוב' משני משום קטלנית הרי הוחזקה שנית בכהן זה ואפילו באירוסי' נמי לרב אשי דאמר מזל גורם אלא ודאי כדאמרן:

מי מצו אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת וא"ת לפי פירושנו גבי שני הוא איגלאי לה ומאי שנא השת' מאות' שעה וי"ל דא"ה ס"ד דאפי' לר' אלימ' רשות' דידהו בשלישית וכאלו הוא ודאי גמור ודין הוא שתחזיר כתובה אפי' לאותן שנשאת להם בהיתר:

או דילמ' מצי אמרה להו השת' הוא דכחישי. ואסיקנא דיכלה למימר השתא הוא דכחישו וא"ת לג' נמי לימא לי' השת' הוא דכחישי ויתן לה כתוב' י"ל דשאני התם שלא גבתה עדיין. א"נ והוא הנכון דשאני שלישי שנשאת לו שלא ברצון חכמים ואין מקבלין טענה זו לפטור עד שתברר מש"כ בראשון ושני שנשאת להם בהתר נראין דברים דאפי' לא גבתה עדיין מהם תגבה עתה וכן דעת מה' הר"ם ז"ל:

איבעיא להו נשאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתתבעינהו דאמרי לה שתיקותיך יפה ליך ומדבוריך דאמר אדעת' דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפ' ואי איהו שתקה אנן מי שתקינן ויש מקשים מהא דתנן בפ' השולח (גיטין דף מ"ו ע"ב) המוצי' את אשתו משום אילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר עולמית נשאת והיה לת בנים והיא תובעת כתובה מן הראשון ר' יהודה אומר אומרי' לה שתיקותיך יפה לך מדבוריך פי' דאמר לה אדעת' דהכי לא גרשתיה ואמאי לא פרכינן כדפריך הכא רב פפא דאיהו שתקה אנן היכא שתקי' תי' בתוס' דאנן התם ודאי כי שתקי' איהו לא מצי מקלקל במידי דהא כשגרשה ע"מ שלא יחזיר עולמית ואפי' נמצאת שאינה אילונית וכדפריש התם גבי המוציא את אשתו משום נדר או משום שם רע ומיהו אם הבא היא לתבוע כתובתה יוכל לומר לה אדעתא שלא אוכל להחזיר ושאפרע כתובתה לא גרשתיך אבל הכא גרשה סתם בלא שום תנאי ויכול הוא להחזיר ולהכי אמר רב פפא דאם איתא דיכול לקלקלה כלל אפי' שתקה נמי ואע"ג דאיהי שתקה אנן לא נשתוק והוה לן למימר שיגרש ע"מ שלא יחזיר עולמית:

אמר רב פפא השת' הוא דברית פי' בתוס' דלהכי לא מצי לקלקלה משו' דיכלה למימר השתא הוא דברית מה שאם כן התם דבאילונית ליכא למימר השתא הוא דברות דאלו הות אילונית מעיקרא לית לה בריאותה. רש"י ז"ל פי' אלא אמר רב פפא ודאי דהכא לא מצי לקלקל' כלל ואעפ"י שגרשה סתם דכיון דעל הספק גרשה אדעת' דכל מילי גרשה וטעמ' דלא מצי למתבעי' היינו משום דיכול למימר השתא הוא דברית פי' לפי' דהתם גבי אילונית שנולדו בה קצת סימני אילוני' כשאמר לה משום אילונית אני מוציאך אומדן דעתי' דמוכח דמשום הכי מגרש לה וכשנמצאת שאינה אילונית גרושי' בטעות הוה והיה יכול לקלקלה ודאי אלמל' שאמרו לו ב"ד שיגרשנה בלא שום תנאי ושיור ודכוות' גבי המוציא את אשתו משום ש"ר וכו' כיון שבאו עדים בדבר מכוער שהיו רגלים לדבר וכן לענין נדר ודאי שנמצא ש"ר שאינו שם רע או לא נדרה יכול לקלקל אלמלא שיגרש ע"מ שלא יחזור עולמית ודכוות' גבי אשה שאין לה וסת שבפ"ק דנדה (דף י"ב ע"ב) שיגרש ולא יחזור עולמית דאי לא כיון דאיכא דם בלא וסת ידים מוכיחו' דע"מ כן מגרשה ואלו ידע שיש רפואה לא היה מגרש' אבל הכא שלא נמצ' בה סימנים אלא חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא לא זכה ליבנות ממנה הילכך כשגרשה סתם אפי' על דעת שאולי תלד גרשה ואחי' נפשא לספקא ואינו יכול לקלקל כלל וטעמא דתפסיד כתובה שלה אינו אלא מפני שיכול לומר השתא הוא דברית וא"ת התם נמי תיפוק ליה דיכלה למימר השתא הוא דברית ולמה לו טעמא דשתיקותיך יפה לך מדבוריך. י"ל דהתם ליכא למימר הכי דאילונית לית ליה בריאותה כדלעיל. וא"ת אמאי לא תקינו לה הכא שלא יחזור עולמית כדתקינו התם שלא יכול לקלקל כלל י"ל כיון דבגרושי' התם אינו יכול לערער מטעמא דפרישנא לא רצו חכמים לקנסו:

הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה פי' כל א' מהם בא בטענת בריא הוא דטוען דבריא לו דמינה הוא הדבר הגורם שרואה בה סימנין דאילוני' כגון שמתקש' בשע' תשמיש וכיוצא בו והיא טוענת בבריא מיניה הוא שמרגשת בו שאינו יורה כחץ:

אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת כלומר לענין שלא תפסיד כתובה ויש שפי' דהא מיירי בג' שבא לגרשה תוך י' דקי"ל שאין לה כתובה והיא באה לטעון שאין לה להפסיד כתובה דקים לה דמיניה הוא ובהא אמר ר' אמי שהיא נאמנת ולא אמרו שאין לה כתובה אלא בשותקת אבל לגבי ראשון ושני אפי' בשותקת נמי יש לה כתובה דלא הוי מקח טעות ולמה לה לטעון יותר ולמה הוצרכו להאמינה מטעמו של ר' אמי:

והא דנקט הוא אמר מינה אף על גב דבלאו הכי נמי אין לה כתובה בשותק' רבותא אשמועינן דאפילו הוא בא עליה בטענת בריא ואחר שהוחזקה שני פעמים אי אתיא איהו בטענת בריא יש לה כתובה. ואין זה מחוור דכיון שכבר הוחזקה איהי לאו כל כמינה לגבות כתובתה דא"כ אפסדתא לתקנת' דרבנן ואעפ"י דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ והי"ל בריא ושמא אפי' הכי שמא דידיה עדיף כיון דאית ליה חזקה דממונ' והכי מוכח בתו' גבי היא אומרת מוכח עץ אני או היא אומר' משארסתני נאנסתי דאע"ג דאיהי בריא ואיהי שמא לא היתה נאמנת אפי' לר"ג אלא משו' מגו או משום דמסייע לה חזקה דגופ' והכא חזקה דגופא אגרעא לה כיון ששהתה בין עם הראשון בין עם השני י' שנים ולא ילדה וכיון דכן חזקה דממונא עדיף מטענת בריא שלה:

והנכון כמו שפי' קצת המפרשי' ז"ל דהכא עם הראשון ועם השני הוא הנדון כדס"ד דכי אמרי דיש לה כתובה היינו מן הסתם אבל אם הוא בא עליה בטענת בריא דמינה הוא אין לה כתובה מכיון ששהתה י' שנים ולא ילדה ואלו שתקה כך הדין אבל כשהיא טוענ' עליו בריא דמיניה הוא א"ר אמי שהיא נאמנת וכן פסק רב אלפסי ז"ל:

מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה פי' ה"ל ברי ושמא. ואם תאמר נהי דלגבי יורה כחץ הוי איהו שמא הרי טוען עליה בבריא דמינה הוא וה"ל בריא ובריא וי"ל דאפי' יהא כדבריו שהיא אינה ראויה להוליד אם הוא אינו ראוי להוליד ג"כ אין כאן מקח טעות וכיון שכן כל מילתא תליא בדידיה אם ראוי להוליד אם לא וא"ת כי משום דאיהי קים לה ואיהו לא קים ליה מהימנא טפי אדרבה אמרי' בפ' בתרא דנדרים גבי השמים ביני לבינך דמשום הכי אינה נאמנת דכיון דאיהי בביא' ידע' ביורה כחץ ואיהו לא ידע משקרא י"ל כמו שתירץ רב אלפס ז"ל דהתם איהי אתיא למיפק מיניה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומעיזה בו לומר טענ' שאינו יודע' בבריא אבל הכא שבא להפסיד' כתובה בטענת ספק לאו כל כמיניה כיון דאיהי בריא וכן פי' בתוס' ובספר המצות יש תירוצים אחרים הרבה יע"ש וזהו הנכון:

אמר איזיל ואינסיב אתתא אבדיק אנפשאי פי' ואינו רוצה להוצי' ולפרוע לה כתובת' קודם לכן והיא מונעת עליו שאלמל' כן אין לב"ד לכופו להוציא כל היכא דעביד הכי והיינו דאמר ר' אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה כלומר שיכולה לעכב ומטעמו של ר' אמי אתה למד כן דקאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה והא לא מתמרא ודאי אלא כשהוא שלא ברצון אשתו יוציא ויתן כתובה ועל הא אתא רבא לומר נושא אדם כמה נשים אפי' שלא ברצון אשתו והוא דיכול למוקים בסיפוקייהו והלכתא כרבא. נמצא כחו של בעל גדול בזה מכחה שהוא יכול לומ' איבדוק נפשאי ואשא אשה אחרת ואם הוא אינו רוצה והיא טוענת עליו שישא אשה אחר' ויבדוק עצמו יכול לומר לה כל כמה דאגידה בי לא יהבו לי אחריתי ואפי' באה לפוטר' מחיוב עונה ושאר דברים וכ"ש אי אינה פוטרתו שיכול לומר לא בעיני למיקי' בסיפוקייהו דתרתי וכבר פי' כי כיוצא בזה שנושא אשה אחר' מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמה לו לא החרים רבי' גרשון ז"ל לנוש' אשה על אשתו ולא אזלי' בהא נמי בתר מנהגא כדכתיבנא בפ"ד אחין:

דף סה עמוד ב

הוא אומר אפלת תוך עשר פי' ויש לנו למנו' י' שנים משנה שהפיל' להוציא והיא אמרה לא אפילית וכבר עברו י' שנים א"ר אמי אף בזו נאמנת פי' אף בזו ששניהם טענת בריא. מ"ט אם איתא דאפילה נפש' בעקרתא לא הוה מחזקא יש שפי' לזו אפי' כשהיא תובעת להתגרש ולא חיישי' שמא עינה נתנה באח' שגדולה חזקה זו ופגם זה דלא הוה משקרא ביה ולא נהירא דכל שהיא מזנה ונותנת עיניה לא תחוש לכלום ומימרא אמר כל גנאי שבעולם על עצמה אלא הכא כשהוא בא להוציאה ע"י ב"ד שכופי' אותו והי' לא הית' רוצה לצאת כלל ומ"מ מודה על האמת לב"ד וכן פרש"י ז"ל וא"ת ויהא נאמן במגו דאי בעי אמר נתקררתי ואיני ראוי להוליד שהוא נאמן כדפי' לעיל י"ל דהכ' כיון שכב' הוליד אלא שהפיל' ריעה טענתיה לבטולי חזק' גדולה כזו שיש לה:

הפילה וחזרת והפילה הוחזקה וכו' פי' רז"ל דבהא אפי' ר' מודה דמגו שלשה זמני לא הויא חזקה כיון שנשאת בהתר והי' יולדת ויש הרבה נשים שמפילות עובריהם. וכבשה כתי' פי' ואפי' למאן דסבר יש אם למסורת בהא מודה כיון דאיכא טעמ' רבה שאין האשה דרכ' לכבוש:

כך מצוה לומר דבר שאינו נשמע פי' לרבים אבל לחבירו עד הכא' כדאמרי' בערכי' (דף ט"ז ע"ב) והא דאמרי' בפ' במה בהמה יוצאה (שבת דף נ"ה ע"א) לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא א"ל לא שמעי' מנאי א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו התם כשלא הוכיחם כלל אלא שמכיר בהם שלא ישמעו כי אולי ישמעו ועוד כדי שלא יהא להם פתחון פה אבל אחר שהוכיח' פעם אחרת ולא שמעו ומכיר בהם שלא ישמעו עוד מצוה שלא לומר להם כלום:

איך אלך ושמע שאול פי' היה שואל עצה היאך מתנצל משאול ואף על גב דשלוחי מצוה אינם נזוקים היכא דשכיח היזקא שאני כדאמרי' עלה בפ"ק דפסחים עגלת בקר תקח בידך כלומר קרבן לכפר על הרהורי החטא שחושד בכשרים ומ"מ אין זה עיקר הליכתו אלא שהוא משנה לומר כי זה לבד הולך מפני שמותר לשנות בדברי שלום כש' ונכון הוא:

דמעיקרא אמר ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי יש מקשים והא מעיקרא כתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה וליתא דההוא קרא ה"ק אני אחרי בלותי היתה לי עדנ' עדון בשר ואעפ"י שחדל ממנו בתחל' אורח כנשים הרי חזר אליה כדאמרן בהשוכר דאותו יום פירסה נידה אבל מה נעשה ואדוני זקן:

אמר כי הא ודאי כפינן וכן הלכתא והוא שאין לה שום ולד אפי' חד וי"א דאפילו ביש לה בת נמי חשיב דאית ליה חוטרא לידה ומרא לקבורה:

הויא לה לידה פי' צער בלא סכנה דאי לאו אפי' מפקדה אפריה ורביה אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ונפקא מינה לגבי האיש' שהוא אסור לעקר את עצמו (ע"י סם) כיון דמפקד אפריה ורביה דמשו' צער תשמיש אין לו לעקר את עצמו ע"י סם אבל יש לו סכנה מותר:

(אמר המגיה כתב אדמ"ו מופת הדור הי"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף אבן העזר סי' ה' אות י"ב וז"ל ובמקום סכנה מותר לשתות הרי"טבא בחי' שלהי הבע"י וכ"כ בחי' פ' שמנה שרצים הביאו הרב זרע אברהם א"ה סי' א' וכ"כ בס' אדמת קדש סי' כ"ג מסברא מנפשיה יע"ש.)

דף סו עמוד א

ולא מיפקדא כלומר וכי כך הלכה דלא מפקד' והא אמר ר' חנינא וכו' ואל שדי יתן לנו חנינא: סליק פרקא: