ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/יבמות/פרק טו

< רש"י על הש"ס





במשהו - בכעדשה כטומאתן:

משום דידה - שהיא פקחת ובת עונשין ובמציעא גרס משום דידיה:

משום גזירת התרת יבמה לשוק - דאי אמרי' תיתיב חרשת גבי חרש לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה ואין בועל אחות זקוקתו הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק כשאר אחות אשה שפטורה מן החליצה: מתני'

פרק חמש עשרה - האשה שלום


מתני' האשה ושלום בעולם - שאין . שעת חירום דתימא בדדמי מאומד לבה אם פירש הימנה חדש או חדשים ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו ליסטים דהואיל ולאו שעת חירום אי לא חזיתיה דמית חיישא לקלקולא שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת כדאמר בהאשה רבה (לעיל דף פז:) ולא אמרה בדדמי:

קטטה בינו לבינה - י"ל מתוך ששונאתו היא רוצה לאסור עצמה עליו:

גמ' בדדמי - מאומד לבה ואע"ג דלא חזיתיה דמית כדפרישית דסברה סלקא דעתא בכל הני דאיקטול הוא פליט בתמיה:

סמתרי - תחבושת:

שפיר עבדת - לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכוון:

דשיזבת נפשך - שהנחת אותו אפי' חי וברחת לך משום דכי תעלה בדעתיך דבההוא פורתא דנפפיתא קמח מנופה בנפה חיי בתמיה:

מר נמי ידע כו' - אלמא אמרה בדדמי ומשום האי מעשה הדר ביה רבא:

מת וקברתיו - דאילו במלחמה סברה שמא ברח וניצל אבל ברעב היא סבורה איך יחיה:

מפולת - שנפל הבית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר:

החזיקה היא מלחמה בעולם - שלא היינו יודעים שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה:



דאי בעיא אמרה שלום בעולם - ומהימנא השתא נמי מהימנא או דלמא הכא ליכא למימר מה לה לשקר דאיהי גופא לא מכוונה לשקורי אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת ואי קשיא תיפשוט ליה ממתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת דהא ודאי מת בעלי במלחמה קאמרה דאי על מטתו מאי אריא שלום בעולם אפי' מלחמה בעולם אמרן לעיל כי אמרה מת על מטתו מהימנא אלא ודאי מת במלחמה איצטריך לאשמועי' היינו החזיקה היא מלחמה בעולם תריץ מתניתין דאמרה מת סתמא ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו וכי קמיבעיא ליה לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה:

עישינו עלינו בית - הציתוהו באש ונתמלא עשן ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת:

אינה נאמנת - והא הכא דהחזיקה היא מלחמה זו וקתני אינה נאמנת ולא אמרי' מה לה לשקר דאי בעיא אמרה מת סתמא:

שאני התם - דהכי קאמרה דכשנתמלא עשן ברחה ולא המתינה עד שתראהו מת ואי משום עשן כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא כו' אבל לגבי מלחמה איכא למימר לא אמרה אי לא חזיתיה דהא אי בעיא לשקורי לא הוי מחזקה מלחמה בעולם:

נפלו עלינו עובדי כוכבים כו' - והא הכא היא החזיקה וקתני נאמנת אלמא אמרינן מה לה לשקר:

התם כדרב אידי בר אבין - כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מלסטים:

כדר' אידי - במסכת ע"ז בפ' אין מעמידין (דף כה:):

חזו גבראי - שהאש אוכלתו:

היינו עישינו - דאמרן כי היכי דלדידך איתרחיש כו':

פסתא דידא - מאיש אחר [הבא להצילו]:

ואתיליד מומא - בבעלה:

עד אחד במלחמה - מלחמה בעולם ובא עד אחד ואמר מת בעליך מי מהימן או לא:

והכא לא דייקא - ותרוייהו אמרי בדדמי כן הדברים כאשר אתה אומר:

מים כמלחמה - דאיכא למימר בדדמי:

מים שאין להם סוף - מפרש בפ' בתרא (לקמן קכא.) כל שעומד ואין רואה מארבע רוחותיו:

אשתו אסורה - ואע"פ שיש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא:



וקאמרי סימנים - דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך:

שקלתינהו - כבר החזרתים לך:

אמר ליה - מפקיד:

והא כן וכן הויין - כך וכך סאין היו:

ובחביתא רמיין - ועדיין הן אצלך בחבית צא ובדוק בה תמצא כחשבוני:

אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו - ושלי הם:

היינו שני ת"ח - דתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ותרצינן דאמרי סימני ולא אמרינן אחריני נינהו וסימנים הכי איתרמו:

חושבנא - איכא למימר דמתרמי:

ומי חיישינן שמא פינן - היכא דסימנא קמא איתא קמן:

קרבן - הקדש:

דימוע - חולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהן:

הסכנה - שגזרו שלא לקיים מצות אלמא לא אמרינן שמא פינו אותה תבואה שנתן בה בכתיבת אות זה ואלו אחרים:

הרי אלו חולין - דאזלינן בתר רובא:

מיכפר הוה כפר ליה - מקנח וגורר היה את האות:

לפנחיא שבקה - להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גיררה כדי שיבדלו בני אדם מהן:

פנחיא - לשון שימור כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו הימנו ודומה לו בהגוזל עצים (ב"ק דף קג.) הלוקח שדה בשם ריש גלותא כו' ופנחיא בעלמא קבעינן:

מי חיישינן לתרי יצחק - היכא דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת:

רבא אמר לא חיישינן - הואיל ולא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה כדאמר לקמן (דף קטז.):

ההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא כו' - האשה עומדת ותובעתו לפנינו:

בצד קלוניא - שם עיר:

תיבדק כל נהרדעא - אם יש שם אנדרולינאי אחר חוץ מבעל אשה זו:

ואם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליה - שמא אנדרולינאי אחר היה בנהרדעא והלך לו:

משום כבודו - שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאין צריך:

שכיחי טובא - ואפ"ה מגבינן כשמוציא שט"ח על אחרים ולא חיישינן שמא אחר היה וכיון דלענין ממונא אף על גב דהוחזקו לא חיישינן לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהא לא חיישינן:



דלמא מסר ליה - נתנו לו ולא קנו מידו בקנין ושמא יחזור בו ליכא למיחש להכי דאותיות כגון שטר נקנות במסירה בלא קנין ואין יכול לחזור בו:

גבן הוה - אצלנו היה בנהרדעא וגיטא כתיב בסורא:

הכא לא חיישינן - דהא איבדקא כל נהרדעא ולהאי ענן ליכא למיחש דהא אמרי סהדי כו' ואביי לא חייש לדלמא אזיל ליה לעלמא ובדיקה הוא דקמצריך באותו מקום:

הכא חיישינן - הואיל והוחזק איש אחר בעירו כשמו:

גמלא פרחא - הולך מהר כעוף פורח:

בקפיצה - על ידי שם:

מילי מסר - ואע"פ שלא היה עמהם שמא מתחלה אמר להם בעירו כתבו גט לאשתי ואח"כ הלכו העדים לסורא:

שילי והיני - מקומות הן:

ה"ג מאי הוי עלייהו דשומשמי - מי חיישינן שמא פינן:

אמרו הכי - בשעת כעסן:

מ"ט דקטטה - דתנן במתניתין כי אמרה מת בעלי לא מהימנא:

דמשקרא - מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו:

דאמרה בדדמי - כל מקום סכנה שראתה אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא דהואיל וסניא ליה לא דייקא כולי האי:



עד אחד בקטטה - קטטה בינו לבינה והלך למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא:

אלפוה שיקרא - בתמיה אם כרבי יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אא"כ בוכה למה הורוה לבכות:

מתני' אלא בבאה מן הקציר - שכך היה המעשה כדאמרי' לקמן ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב לנו ומירתתא ולא משקרא אבל ממדינת הים אינה נאמנת:

אלא בהווה - מעשה שהיה כך היה והוא הדין לכל מקומות:

גמ' לדבריכם - שאתם אומרים כעין המעשה שהיה בעינן:

אין לי אלא קציר חטים - דמעשה שהיה בקציר חטים היה כדלקמן:

גודר - תמרים:

עודר - מלקט תאנים:

הכא נמי - לענין מדינת הים:

שילפי - סוף קציר חטים שילפי לשון שלף איש (רות ד) שכבר היה הקציר משתלף ועובר:

ויעבירם בירדן ובספינה - משום מעשה שהיה בירדן ובספינה ונטמאו כדאמרינן לקמן:

ויזרקם בצד זה - של נהר דהיינו נמי דומיא דספינה שפורחין באויר על פני המים:

לא ירכיבם על גבי בהמה - בתוך המים דהיינו נמי דומיא דספינה שהאדם הנושאו יושב במקומו וספינתו נוטלתו ומוליכתו וספינה פעמים שהיא גוששת ונוגעת בקרקע:

אלא אם כן רגליו - של עליון נוגעות במים בקרקע:

על הגשר - דכארעא סמיכתא היא והאדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה:

תחוב בקרקעיתה - והאהיל הכלי של מי חטאת עליהן ונטמאו:

מתני' תנשא ותטול כתובתה - על פיה:



שאין האחין נכנסין לנחלתו של בעלה על פיה - דרחמנא אמר ע"פ שנים עדים (דברים יט) ולגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עיגונא:

כשתנשאי לאחר - והרי נשאת:

גמ' לנחלה - זכה בנחלת אחיו כדאמר בפרק החולץ (לעיל מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

ואנן לא נדרוש מדרש תורה - בתמיה:

אדעתא דכתובה אתאי - ובאפוקי ממונא סהדי בעינן:

כל מילי דאיניש כו' - ועיקר אדעתא דנשואין אתאי ושרינן לה וכיון דשרינן לה שקלה נמי כתובה דמספר כתובה נלמוד:

דלא ידעה במאי משתריא - וכיון דהזכירה נשואין גליא דעתא דלמשרייה אתאי והא דאמרה ברישא תנו לי כתובתי שמא כסבורה היא שזו התרתה:

מתני' ויבמתה - אשת יבמה וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה חמותה שונאתה שאומרת בלבה זו תאכל כל יגיעי ועמלי וכן בת חמותה אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי ואני אדחה ויבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה ובת בעלה זו באה במקום אמי אוכלת כל עמלה:

מה בין גט למיתה - דאמר בפ"ב דגיטין (דף כג:) אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גטה ממדינת הים ואע"ג דעלייהו סמכינן דצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

שהכתב מוכיח - וסמכינן עיקר אכתבא:

גמ' בת חמיה - שאין בת חמותה מהו:

לגירסנא - יגיע אמי שהביאה לאבי מבית אביה:

והכא נמי - אע"ג דהיא לא אכלה לגירסנא דאמה שהרי אין בעלה של זו אחיה מן האם ובני אמה נוטלין מה שהביאה אמה דתנן (כתובות דף נב:) בנין דיכרין די יהווין ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון אפ"ה הא קא אכלה לגירסנא דבי נשאי וסניא לה:

אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל - כיון דזו אינה מעידה לזו ממילא נפקא דאשת אב נמי אינה מעידה לבת בעלה הלכך אין זו תוספת ולא הוצרכו להזכירו:

ור' יהודה - אמר לך ודאי הוצרכו דבשלמא חמותה סניא לכלה מפני שסופה לירשנה ואמרה קאכלה לגירסנאי כו' הלכך איצטריך למימנינהו:

אלא מאי מוסיף כו' - כיון דאין לה על מה לשנאות חמותה אמאי קא מוסיף לה ר' יהודה לומר אינה נאמנת ומשני טעמא דרבי יהודה כלה סניא לה לחמותה משום דמגלה לברה מילי עלה:

ורבנן כמים הפנים לפנים - קרא כתיב כמים הפנים לפנים כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו אם הוא שוחק הם שוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות כן לב האדם לאדם האחר אם הוא אוהב את זה גם זה הוא אוהבו ואם הוא שונא את זה גם הוא שונאו הלכך לא בעי לאוספינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון דחמותה סניא לכלה משום דקאכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה לדידה:

בדברי תורה כתיב - לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא: ל"א אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו:

חמותה הבאה לאחר מכאן מהו - אם יבמה היא ולא אם בעלה ושמא סופה להיות חמותה מי נאמנת לומר מת בעליך והתייבמי לבני או חלצי והנשאי לאחר:

מי מסקה - הך אם יבם אדעתה דלמא מיית בעל ונפלה קמי יבם ברה וקאכלה לגירסנא ומתכוונת לקלקלה מעכשיו כדי שלא תתייבם עוד לבנה או לא ואע"ג דצרה הבאה לאחר מיכן פשיט לן כדאמר במתני' ויבמתה דהיינו משום צרות העתידות לבא התם הוא דצערא דגופה הוא ומסקא אדעתה טפי אבל שנאת חמותה לכלה מחמת ממון הוא ולא מסקא אדעתה כולי האי או לא:



אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי - רבותא אשמועינן דאע"ג דאמרה ברישא מת בעלי ונמצא שאין זו חמותה והרי היא לה כנכרית אפי' הכי לא מהימנא אדאמרה מת חמי וחמותה אסורה מ"ט הא לאו חמותה היא אלא משום דאמרי הך לאו בעלה מיית ועדיין זו חמותה ולא חמיה מיית וזו כלתה מתכוונה לקלקלה ואע"ג דהשתא הרי בנה של זו במדינת הים ואין אמו אצלו לדבר לו על כלתה דברים רעים אפ"ה מסקא כלה אדעתה לקלקלה מעכשיו כי היכי דלבתר שעתא כשישוב בעלי ובעלה תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן וה"ה לחמותה הבאה לאחר מיכן דהא נמי אחר מיכן הוא:

דרגש לה צערא - כבר הרגישה כלה זו בצער שמצערתה חמותה ושנאה ישנה היא אבל בחמותה לאחר מיכן שמעולם לא היתה חמותה לא תפשוט:

הרי כאן שנים - הרי הוא חשוב כשנים:

לא תצא מהיתירה הראשון - ודוקא התירוה קודם שיבא עד שני המכחישו אבל בא קודם שיתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשביניה כתרי:

עד אומר מת - ובאו עדים ואמרו לא מת פשיטא דמודי עולא דלגבי תרי חשיב כחד ובטל ולא אמרינן תרי ותרי נינהו:

בפסולי עדות - ואע"ג דשנים שאמרו לא מת נשים היו הרי עד ראשון בטל אצלן ואיצטריך לאשמועינן כי האי גוונא:

כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - אין שם תורת עדות כי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי הלכך הלך אחר רוב דעות ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים:

ועשו שתי נשים באיש אחד - שתי נשים שהכחישו עד אחד ואמרו לא מת כשני אנשים באיש אחד שהראשון בטל ואפילו ניסת תצא:

כל היכא דאתא ע"א כשר מעיקרא - והתירוה על פיו אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין וכי היכי דעד אחד בטל דאמרינן ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחרון במקום שנים מאה נשים נמי בטלים לגביה ובכי האי גוונא לא אשמועינן מתני' דתצא אלא מתני' דקתני אף על פי שנשאת תצא כגון דאתאי אשה מעיקרא ונשאת על פיה ואשמועינן מתני' דתצא ע"פ שתי נשים הבאות אחרי כן ולא מוקמינן קמייתא במקום עד כשר ואע"ג דאחשבינה כתרי למישרייה על פומה:

כפלגא ופלגא - בעד אחד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת דאמר במתני' לא תצא מהיתירה הראשון:

לחומרא - כגון מציעתא דקתני תצא:

מתני' אחת אומרת מת - שתי נשים צרות הבאות ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי וצרתה אומרת לא מת:

הואיל והן מכחישות כו' - ובגמ' פריך לפלוג נמי ר' מאיר ברישא דזו שאומרת מת לא תנשא:

הואיל וזו וזו מודות כו' - הא אחת מודה והאחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת:



אשה אמרה מת ואשה אמרה לא מת הרי זו לא תנשא - הואיל ובאת שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה ואפי' שניה זו צרתה אוסרתה ובגמ' מוקמינא לה להאי סתמא כר' מאיר דאמר צרתה נמי מכחשא לה:

גמ' לא מת איצטריכא ליה - דאע"ג דאי שתקא פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה נמי לא תנשא דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערא גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשה עם פלשתים קעבדא הלכך אפי' היא תשתרי קמשמע לן:

במחלוקת שנויה - במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה דלא תימא סתמא דברי הכל היא אלא ר' יהודה ור"ש היא דאמרי צרה לא מכחשה:

לא מת לאו הכחשה היא - דרבנן הימנוה לקמא:

ואשה אומרת לא מת - אפי' צרתה במשמע:

מתני' היתה - צרתה בת ישראל לכהן:

תאכל בתרומה - בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה הואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה:

וחמותה אסורה - שאין כלה מעידה לחמותה ואע"ג דאמרה ברישא מת בעלי דפקע לה צד כלות והויא נכרית אפילו הכי לא מהימנא כדאמר לעיל (דף קיז:) הא לאו בעלה מיית ולא חמוה מיית כו':

היתה - חמותה בת ישראל לכהן כו':

גמ' צערא דגופה - תשמיש מונעת לה מבעלה הא ודאי משקרא כדי לקלקלה שתנשא ואפי' שהיא נשאת תמות נפשה עם פלשתים:

מודי ליה לר"ע - דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי ונהי דלהשיאה לא מהימנא אבל לחומרא לענין תרומה תיחוש:

ניתן לי בן - אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים וכשיצתה מכאן לא היה לה בן ועומדת בחזקת ייבום ובאת ואמרה ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואח"כ מת בעלי דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא שעדיין היא צריכה לייבם נאמנת ומותרת להתייבם:

אינה נאמנת - להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה אבעלה הימנוה דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה דזימנין דסניא ליה:

וחיישינן לדבריה - דאפקה נפשה מחזקה ואם בא יבם לייבמה לא שבקינן לה וחולצת:

לדבריה - מיעוטא משמע:



מתני' נותן גט לכל אחת - אם אינו חפץ לישא את כולן:

גמ' קידש קתני - דאיכא למימר התם הוא דקאמר ר' טרפון דמניחה ביניהם דלא עשה מעשה אבל בעל לא קתני דליפלוג ר' טרפון דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקדושי ביאה צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן:

גזל קתני - דהואיל ואיסורא עבד קניס ליה ר"ע אבל לקח מקח מחמשה ואין יודע אי זהו לא קתני דלקנסיה ר"ע:

מכלל דת"ק פליג עליה - ואמר בקידש ולקח פליגי דליכא איסור כולי האי אבל בבעל וגזל אפי' ר' טרפון מודה:

ומאי קידש קידש בביאה - דגינה אותה ואפ"ה פטר רבי טרפון ולא תימא ליתני גזל ולא איבעי קידש דתרוייהו איצטריך תנא קידש בביאה להודיעך כחו דר"ע דאיסורא דרבנן הוא קעביד דרב מנגיד אמאן דמקדש בביא' ואין כאן איסורא דאוריי' אפ"ה קניס:

מתני' מת בעלי ואח"כ מת בני - והריני מותרת לשוק נאמנת שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר:

אינה נאמנת - להתייבם לו וחוששין לדבריה דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא מעלמא:

ניתן לי בן - והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם:

ניתן לי יבם - שהלכה חמותי במדינת הים והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם:

מת בעלי ואח"כ מת יבמי כו' - דתרוייהו קשריא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה דהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

גמ' המזכה גט לאשתו - שעשה שליח לקבלה וזיכה לה ע"י שליח שתתגרש מעכשיו:

במקום יבם - שיש לו אח ונתכוון לפוטרה הימנו דשלא במקום יבם והוא בא לגרשה פשיטא לן דלא מיגרשה עד שתגיע לידה דאין חבין לאדם שלא בפניו אלא הכא מי אמרי' זכות הוא לה כו':

וחוששין לדבריה - מדקתני בתרוייהו חוששין ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם וקתני חוששין ולא אמרינן אוקמה אחזקה ותנשא דהא ודאי משקרא משום דרחמא ליה קאמרה אלמא לא מחזקינן לה באהבה ומדקתני נמי בחזקת יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק כגון ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ בני וקתני חוששין ולא תתייבם ולא אמרי' ודאי משקרא ומשום דסניא ליה קאמרה אלמא זימנין דלא סניא ליה אלמא מספקא לן וגבי מזכה גט נמי מספקא לן אי רחמא ליה וחוב הוא לה אי סניא ליה וזכות הוא לה ותחלוץ ולא תתייבם:

טן דו - גופים שנים כל דהו בעל:

דשומשמנא גברא - גוץ כנמלה:

כורסיה בי חרתא רמיא - מחזקת עצמה כנשואה ונותנת כסאה אצל חשובות חורות הארץ:

דנפצא - אומנתו מאוסה מנפץ צמר:

דקולסא גברא - שמץ פסול משפחה:

טלפחי - עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת ממנו אך יקרא שמו עליה:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/יבמות/פרק_טו"