ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/יבמות/פרק ד

< רש"י על הש"ס




פרק רביעי - החולץ

מתני' החולץ הוא מותר בקרובותיה - דלאו חליצה היא דהא לא בעיא:

קרובותיה וקרוביו - מפרש לקמן במתני' הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו וקרוביו שנאסרים על האשה מחמת בעלה:

אם אין הולד של קיימא - שהיה נפל:

וחייבין בקרבן - שבעל אשת אח שלא במקום מצוה:

הולד כשר - ממה נפשך:

גמ' אינה צריכה חליצה מן האחין - דהך חליצה מעלייתא היא:

שמה חליצה - היכא דהפילה דאיגלאי מילתא דבת חליצה הואי:

מדרבנן ולחומרא - דלמא אתי למישרי חלוצה לכהונה דלא ידעי דהואי מעוברת:

היינו דקתני פסולה ולחומרא - ולא קתני בהדיא אין צריכה חליצה מן האחין:

אלא לדידך - דאמרת חליצה מעלייתא היא לישמעינן הא דאינה צריכה חליצה ואנא ידענא דאסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה:

ואיידי דתנא רישא לא פסלה - ולא תנא חליצה דהתם לא מצי למימר וצריכה חליצה תנא נמי סיפא פסלה ולא איירי בחליצה:

אין הולד של קיימא יקיים - הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת:

היינו דקתני יקיים - דלא מצריך ביאה לאחר שהפילה ואם בא לגרשה בגט מגרשה דאיפטרה לה בביאה קמייתא וביאת מעוברת שמה ביאה דקס"ד יקיים דקתני מתני' לאו חובה היא אלא התירא משום דתנא רישא אם הולד של קיימא יוציא:

דלא סגי בלא"ה - דלא מיפטרה בלא ביאה לאחר שהפילה דאם לא יחזור ויבעול לא מצי למפטרה בגט דאין אדם יכול להוציא את יבמתו בגט אא"כ כנסה תחלה וביאת מעוברת לאו שמה ביאה ובחליצה נמי לא אפשר למפטרה הואיל ומ"מ בא עליה:

רצה יוציא - בגט רצה יקיים מיבעי ליה:

אלא שמא לא יהא ולד של קיימא - ונמצאת זקוקה ליבם וביאת מעוברת לא שמה ביאה:



דכל העולה לייבום כו' - דביאתה פוטרתה:

עולה לחליצה - דכתיב (דברים כה) אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו':

שמא יהא הולד של קיימא וביאת מעוברת - בולד של קיימא לדברי הכל לא שמה ביאה דטעמא דרבי יוחנן משום שמא יבא אליהו ויאמר נפל הואי והכא ליכא למימר הכי והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

הא לא יהא ולד של קיימא - דלמפרע בת יבום היא הוה מיפטרא צרתה ואין צריך לחזור ולבעול לאחר שהפילה:

אמר לך ר"ל הכי קתני - כלומר לא קתני שמא יהא אלא שמא לא יהא והאי דקתני סיפא ולד אינו פוטר כו' דמשמע דבשל קיימא מיירי הכי קאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ונהי דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום הולד הולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

שהלך בעלה - ואין לו בנים:

לא תנשא - קס"ד אפילו ע"י חליצה קאמר דלא תנשא לשוק לעולם:

היא צרתה - אותה צרתה שהלכה עמו אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת תתייבם ולא חיישינן שמא נשא בעלה אחרת במדינת הים ולהכי תנן היא צרתה והכי מפרש בפ' האשה:

אלא לא תחלוץ - ותנשא לשוק:

אמאי - אי חליצת מעוברת שמה חליצה תחלוץ ממה נפשך דבין צרתה מעוברת ובין אינה מעוברת הרי חליצה פוטרתה:

בשלמא תחלוץ בתוך ג' ותנשא בתוך ג' - שמת לא: אפשר דהיינו ספק דבן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דאפילו נשאת ב' ימים בתוך ג' חדשים וילדה בסוף ט' לבעל הראשון אכתי איכא למימר שמא בן ז' לאחרון הוא ואע"פ שאין אלא ו' חדשים וב' ימים דקי"ל (ר"ה דף יא.) יולדת לז' יולדת למקוטעין ואע"ג דהיא לאו ודאי מעוברת דהא מדקתני שמא מעוברת צרתה מכלל דאחר זמן מרובה שהלך בעלה למדינת הים קמיירי לא פלוג רבנן בנשים אלא כולן צריכות להמתין:

אלא תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר כו' - וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי נהי נמי דחליצת מעוברת שמה חליצה הני מילי בנפל אבל הכא הא איכא למיחש שמא צרתה מעוברת בולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת בה לדברי הכל אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ונראה בעיני דה"ג בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא דהיינו ספק שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ול"ג אי בן ט' לראשון ופירושו היה בספרים משובשים אלא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' ממה נפשך אי מיעברא צרתה והפילה או לאו מעוברת הואי הרי חלצה זו ואי ולד של קיימא הוה הרי יצא לאויר העולם אלא לאו משום שמא מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא וההיא חליצה לא פטרה כר"ל הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה ההיא שעתא דאמרינן עיין עליו:

ולטעמיך - אי טעמא דלא תחלוץ משום ספק מעוברת צרתה בשעת חליצה היא תחלוץ לאחר ט' דהשתא ודאי לאו מעוברת היא ותנשא ומ"ט קתני עד שתדע ואפי' לסוף כמה שנים:

אלא בר מינה דההיא - כלומר מההיא לא תידוק סייעתא לר"ל דהא דקתני לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' התם טעמא לאו משום ספק יבמה לשוק הוא אלא כדאביי בר אבין כו':

שמא יהא ולד - צרתה:

בן קיימא - ונמצא חליצתה שלא לצורך וכשרה לכהונה ומי שראה בחליצה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז דעו שזו לא פסלתה חליצתה:

[א"ל] אביי מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתני - דתידוק מינה סייעתא לר"ל:

לא תנשא קתני - דלא תנשא לשוק בלא חליצה לסמוך ולומר צרתי ילדה לבעלי אע"פ שרוב נשים יולדות אבל אי חלצה אפי' בתוך ט' ה"נ דמשתריא לאחר ט' דביאת מעוברת וחליצתה שמה ביאה וחליצה:

על פיו - אחרי דברי פיו ולא בסתם ירושה בשתיקה:

ריבה לאחד ומיעט לאחד או שהשוה לו את הבכור דבריו קיימים - דלכולן נתן בחייו ואין כאן ירושה ליטול בכורה ולא הפשוטים ליטול בשוה אלא מה שריבה ריבה ומה שמיעט מיעט:

ואם אמר משום ירושה - פלוני יירש שדה פלונית ופלוני שדה פלונית:

לא אמר כלום - שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הואיל ולא חילק לפשוטים בשוה ולבכור פי שנים:

בתחלה - תנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה:

באמצע - ירשה ותנתן לו וירשה:

בסוף - ירשה ותנתן לו:



לעולם לא קנה כו' - לא אמתניתין פליג אלא התם ביש נוחלין פליגי אמוראי בדיוקא דמתני' דכי אתא רבין אמר ירש פלוני שדה פלוני ותנתן שדה פלוני לפלוני רבי יוחנן אמר קנה אפילו האי דירושה דמדאדכר לשון מתנה בהאי שטר צואה לחד מינייהו כולהו נמי מתנה נינהו ור"ל אמר לעולם לא קנה ההוא דירושה דאמרינן להאי הוה מתנה ולהאי ירושה עד שיאמר כו' דתיקו לשון מתנה אתרוייהו:

לאחר מותו - שכתב מהיום ולאחר מיתה ואין לאב בהן אלא אכילת פירות בחייו:

מכר האב מכורין - לאכול הלוקח פירות כל ימי חיי האב שזכה בזכות שהיה לו לזה בהן:

ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח - אפילו לכשימות האב דקנין פירות שהיה לו לאב בנכסים הללו כקנין הגוף דמי ואין מכירת הבן מכירה ומתניתין דקתני אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב הא כשימות האב יש לו התם דמית האב בחיי הבן ונתקיימה המתנה ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אבל מת הבן לא בא זכות לידו:

תנא משום ר"א כו' - ר' אליעזר פליג אסיפא דמתני' וקאי אאין הולד של קיימא יקיים וקאמר איהו אע"פ שאין הולד של קיימא קנסינן ליה דיוציא בגט משום דנכנס לספק איסור אשת אח ואע"ג דהשתא איגלאי מילתא דייבום מעליא הואי ומיהו בגט בלא חליצה סגי:

דבר אחד - דר"מ נמי קניס את הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו לגרשה אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה אסורה להנשא עד עשרים וארבעה חדש שכן תינוק יונק:

ולכשיגיע זמנו לכנוס - לסוף כ"ד חדש יכנוס:

באיסור אשת אח - כלומר שהיקל להכנס לספק אשת אח שיש לו בנים דדלמא הוי ולד של קיימא הלכך קנסינן ליה:

אלא [משום] דרבנן - דמעוברת חברו מדרבנן היא וקא מזלזלי בה ומשום הכי קנסוהו דלא ליתי אחרינא למיעבד הכי:

אבל הכא - יבמה מעוברת דאורייתא היא ובדילי מינה ולא בעי למיקנסיה להאי אטו אחריני:

ולדברי חכמים - דאמרי לכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס מיהו עד שיגיע הזמן יוציא בגט ולא סגי ליה בהפרשה בעלמא:

דקתני יוציא - וחכמים אומרים יוציא:

התם תנן וכו' - משום דקבעי למבעי הכא מאי:

כל ששהה שלשים יום - משנולד חי שלשים יום:

באדם אין נפל - להכי נקט באדם דתני סיפא ובבהמה ח' ימים:

אינו נפל - ופוטר את אמו מן החליצה:

ספיקא הוא - וחולצת ולא מתייבמת ודוקא אי מספקא לן אי כלו לו חדשיו אי לא אבל אי קים לן דכלו לו חדשיו תנן במסכת נדה (דף מג:) תינוק בן יומו פוטר מן הייבום:

מת בתוך שלשים - בן היבמה ונתקדשה לשוק בחזקת שפטורה משום בנה:

אם אשת ישראל היא - אם זה שקדשה ישראל הוא שאם תחלוץ מן היבם לאחר קדושין לא תיאסר על בעלה חולצת:

ואם זה שקדשה כהן הוא - שאם תחלוץ תיאסר עליו אינה חולצת וסמכינן אולד:



באורתא אמר רבא הכי - כדקאמרת:

לצפרא הדר ביה - ושמעתי מפיו שאינה חולצת:

הכא מאי - לר' יהושע בריה דרב אידי קבעי לה:

מי עביד רבנן תקנתא לכהן - דאע"ג דלישראל בעינן יוציא בגט עד שיגיע זמנו התם הוא דלכשיגיע זמנו מצי לאהדורה אבל הכא דאי מגרש לה לא מצי מהדר לה תסגי בהפרשה בעלמא:

עבדינן כרבנן - וסמכינן אולד:

קדשה בתוך שלשה - שום אלמנה או גרושה:

עירוקיה מסתייה - לא בעי למיכפייה דלכתוב גט דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו:

ורוב נשים לט' ילדן - ולייתי חטאת דודאי בר קמא הוא ואשת אח בת בנים בעל:

וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה - דאי הוכר לא הוה מספקא לן:

לשליש ימיה - דכתיב ויהי כמשלש חדשים (בראשית לח):

איתרע לה רובא - דלא תשדייה בתר רוב נשים אלא ספק בתר מיעוט ספק בתר רוב:

ראשון - דספק הוה ראוי להיות כהן גדול ממה נפשך:

והשני - אם קיימה עד שילדה לו בן ודאי ממזר מספק שמא ראשון בן המת הוה וקאי עליה בכרת ואישתכח האי שני ולד חייבי כריתות וממזר:

מאי קאמר - ר"א בן יעקב היכי מצי לאפוקי מספק ממזר:

אמר אביי כו' ספק ממזר הוי - ואסור בממזרת ובכשרה:

ר"א אומר אין ממזר מספק - אלא כודאי ממזר הוי ומותר בממזרת דקסבר ספיקן בודאן מותר:

ושני ממזר ודאי הוי מספק - כלומר מתוך ספק זה נעשה כודאי ממזר ומותר בממזרת:

וקמיפלגי - אביי ורבא דמר מוקי רבי אליעזר בן יעקב להיתירא ומר מוקי ליה לאיסורא פליגי בדרבי אליעזר:

ודאן בספיקן אסור - שמא הספק כשר הוא ונמצא בא ממזר בקהל וכן ספק ממזר בספק ממזרת דשמא זה פסול וזה כשר:

שתוקי - שקורא אביו ואמו משתקתו:

אסופי - שנאסף מן השוק ובכולהו איכא למיחש שמא מפסול נתעברה:

כותי - אין מקפיד על קידושי כסף ושטר דלית ליה גזירה שוה דקיחה קיחה וכי מקדש חד מנסבא לאידך לפיכך כולן ספק ממזרים הם שמא נתקדשה אמו לאחר:

כי אמריתה - רב יהודה מסיים למילתיה ואזיל כי אמריתה להא שמעתא דרב אמר הלכה כר"א קמיה דשמואל אמר לי כו':

וכולן מותרין לבא זה בזה - אי אמרת ספיקן בודאן מותר וכ"ש ספיקן בספיקן היינו דמשכחת ליה כולן מותרין זה בזה כהנים לוים וישראלים מותרין זה בזה לויי וישראלי חללי גירי וחרורי עבדים משוחררים מותרים זה בזה גירי חרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים זה בזה דקהל גרים לא איקרי קהל לפיכך ממזרים מותרים בהן וכסדר הזה שנויים בקדושין (דף סט.):

ואת אמרת הלכה כר"א - שאין ממזר מותר בשתוקי ולא שתוקי בשתוקי ולא שתוקי באסופי (א"כ לא משכחת לה כולהו מעורבים):

נתיני - גבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה ויש בהן צד עבדות דכתיב (יהושע ט) ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה:



הלכתא אהלכתא - דקיימא לן משנת ר"א ב"י קב ונקי במסכת גיטין (דף סז.):

קבלה - נתעברה:

ונתמלא כל העולם כולו ממזרים - מספק קרו להו ממזרים:

זו מה היא - לשון ספק:

יתר על כן - דאפי' הכא דע"י נישואין הוה והדבר מפורסם גזר ר"א בן יעקב:

מאן הויא ליומי - מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן:

דפקיעי - כ"ע בשמייהו וקוראין לבתו על שמו ואם יבא בנו ממקום אחר ישמע שהיא בת אביו ויפרוש:

שבעה נקיים - שמא מחמת חימוד פרסה נדה בשעה שנתפייסה:

שלוחייהו הוו משדרי - שבעה יומי קודם ביאתן:

ממון המוטל בספק - שאין זה מוחזק בזה יותר מזה דאם זה בן המת אין ליבם בהן כלום ואם בן היבם הוא אין לו בהן כלום הלכך אין כאן מוציא מחברו להטיל עליו הראיה:

ספק ובני יבם - הספק מוחזק בהן ביותר דממה נפשך אית ליה זכיה בגווייהו אבל בני יבם שמא אין להם חלק בהם שזה בן ראשון הוא וכולה שלו ומשום הכי סבור רבנן למימר היינו מתניתין בפ' נושאין על האנוסה דקתני ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון הוא לא יורש אותן לא זה ולא זה דבני ראשון מדחו ליה אצל בני אחרון ובני אחרון אצל בני ראשון והם יורשים אותו בין שניהם:

והכא אמרינן איפכא - דהוא מוחזק יותר דהתם להכי מדחו ליה דאמרי ליה אייתי ראיה דאחונא את ושקול והכא נמי אמר להו האי אייתו ראיה דאחוכון אנא ושקולו:

מי דמי התם אינהו ודאי - שהן יודעין מכח מי הן באין לירש:

אידי ואידי ספיקא נינהו - שאפילו הספק אין טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש:

בנכסי יבם גופיה - התם מיתוקמא מתניתין דהוא לא יורש אותן דאמרי ליה אייתי ראיה ושקול אבל בההיא דלעיל שניהם ספק ונראה בעיני דההיא מנתא דקמודו ליה שקיל ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא נוטל החצי ובין כולן החצי:

לבתר דפלג יבם - עם ספק בנכסי מיתנא כדאמרן לעיל דחולקין:

אי אחוכון אנא הבו לי מנתא גבייכו - ואי משום דשקלי אנא פלגא בנכסי מיתנא מהדרנא לכו ההוא פלגא ונחלוק הכל בשוה בין נכסי הראשון בין נכסי האחרון וכגון שהיו נכסי היבם מרובין ואביו מועטין:

קם דינא - אחר שנעשה דין בנכסי המת אין זה יכול לחזור ולערער עליהם ומה שהוא שואל בנכסי היבם אמרי ליה אייתי ראיה:

הדר דינא - ומהדרי ליה פלגא דנכסי מיתנא או פלג כולהו נכסי בשוה:

ואבדה דרך שדהו - שהיתה שדהו מוקפת משדות אחרים והיה לו דרך על אחת מן הרוחות ואבדה ששכחו על איזה מן הרוחות היתה:

ילך בקצרה - יתנו ביניהם דרך קצרה ולקמן מפרש לה:

שפיר קאמר אדמון - דקסלקא דעתא שהקיפו אדם אחד מכל רוחותיו דאמר אורחיה גביה הוא:

ארבעה בני אדם - דכל חד וחד מדחי ליה:

דאתו מכח ארבעה - שארבעה אנשים מכרום לאלו:

אי שתקת שתקת - ולא אעלה עליך בדמים יקרים:



דרכי חד אית לי גבך - וטענת ברי הוא דידע מאי קתבע מניה:

מי איכא למימר הכי - הא לא ידע מאי קא תבע מניה אי פלגא בנכסי מיתנא אי פלגא מנתא בנכסי יבם ומכח שתי טענות הוא בא עליהם בכל אחת ואחת אומרים לו הבא ראיה:

סבא - אבי המת והיבם:

הוי יבם ודאי - יורש ויודע מכח מי הוא בא ומוחזק בנכסים ולא דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל דהתם אע"ג דספק אית ליה זכיה בנכסים ממה נפשך אפילו הכי לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש מכח מה הוא בא עליהן:

פלגא דקא מודה להו שקלי - מששה זהובים נוטלין שלשה:

תילתא דקא מודו ליה - שני זהובים תילתא דכולהו נכסי:

שקיל - דהא אמרו ליה אחונא את ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי:

פש דנקא - דקמינצו עליה האי אמר כולה דידי והני אמרי כולה דידן הוא נוטל חצי ובין שניהם חצי:

סבא ויבם בנכסי ספק - סבא אמר האי בר מיתנא הוא וכיון דאין לו יורש אני קודם דתנן (ב"ב דף קטו.) האב קודם לכל יוצאי ירכו ויבם אמר בני הוא ואני יורשו דהאב קודם:

או סבא וספק בנכסי יבם - שאין ליבם בן אחר סבא אמר את בר מיתנא ואני יורש את בני מקום שאין לו בן וספק אמר בנו אני ואני יורשו:

חולקין - דדלמא כולהו דהאי ודלמא כולהו דהאי ואין לומר האב ודאי מוחזק דאם זה בנו אין כאן לאב כלום:

מתני' שומרת יבם - ממתנת ומצפה ליבם כמו עניה זו לשוא שמרה באף על פי בכתובות (דף סב:):

שנפלו לה נכסים - מאביה וסלקא דעתן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם:

ובנכסים הנכנסים ויוצאים עמה - היינו נכסי מלוג שהקרן שלה קיים וכשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה:

ה"ג ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב - דספק נשואה היא וזכה היבם בחצי ירושתו מספק שהבעל יורש את אשתו וזו שספק נשואה היא אצלו זכי בפלגא אבל בכתובתה מודים ב"ש דבחזקת הבעל היא ולא פלגי בה יורשי האב וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמ':

גמ' מאי שנא רישא דל"פ ומ"ש סיפא דפליגי ב"ש - מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי ב"ש אלא בכח דילה מחזקינן לנכסי דקאמרי מוכרת ונותנת לכתחלה ומאי שנא סיפא דפליגי כשמתה לא מוקמי נכסי מלוג בחזקת יורשיה:

ה"ג אמר עולא רישא דנפלה כשהיא ארוסה - שנפלה לייבום מאירוסין ונפלו הנכסים לה כשהיא שומרת יבם:

סיפא דנפלה - לפניו לייבום:

כשהיא נשואה - הלכך רישא דלגבי ארוסה ממש קי"ל לב"ש תמכור כדתנן לקמן כ"ש זו שאינה אלא זקוקה בעלמא וב"ה דאמרי בארוסה ודאי לא תמכור לכתחלה אבל אם מכרה ונתנה קיים הכא משום דספק ארוסה היא דאגידא ביה ולאו אשתו ממש היא מודו ב"ה דמוכרת ונותנת לכתחלה:



סיפא - דגבי נשואה בעלמא אמרי' לקמן דברי הכל מכרה ונתנה אפי' בדיעבד הבעל מוציא מיד הלקוחות הכא לגבי זיקת נשואה דספק היא ולא כנשואה ממש קיימי נכסי בספק הלכך לב"ש חלוקה עדיפא [ולב"ה חזקה עדיפא]:

זיקת ארוסה - זיקת יבמה שנפלה מן האירוסין ספק ארוסה ולא ודאי ארוסה ואע"ג דלגבי נכסים אין לו שום כח בהן ונמצא שזיקת ארוסה אינה כלום קרי לה ספק ארוסה דלא מצי למימר קסבר עולא זיקת ארוסה אינה כלום דהא בעיא חליצה:

מודים ב"ה כו' - בתמיה אלא ש"מ כספק ארוסה היא הלכך תמכור לכתחלה:

עושה ספק נשואה - כדפרישית לעיל דכיון דודאי נשואה הבעל מוציא מיד הלקוחות הכא דספק נשואה היא הוו נכסים בספק ולב"ש חלוקה עדיפא דאין לה בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה ולב"ה חזקה עדיפא דאין ידו כידה הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת הבעל:

אמר ליה רבה - לעולא אי טעמא משום חלוקה עדיפא הוא אדמיפלגי בגופה של קרקע ולאחר מיתה ליפלגו בחייה ולפירות דלב"ש פליג יבם פירי בהדה דספק נשואה היא דאילו ודאי נשואה הואי הוה שקיל להו בעל כרחה ולב"ה נכסים בחזקתה ולא שקיל מידי ומדנקט מתני' מיתה בסיפא ש"מ טעמייהו דב"ש ברישא דאלמוה לחזקה דילה משום דהיא קיימא:

אלא אמר רבה אידי ואידי דנפלה - ליבום כשהיא נשואה כו':

איהי ודאי - שהקרן שלה ממה נפשך הלכך אלימא חזקה דילה:

סיפא - הואיל ומתה הללו באים וטוענים מכח ירושה והיבם טוען מכח ירושה הלכך שניהם ספק לב"ש דאי זיקה ככנוסה אין כאן ליורשי האב כלום שהבעל יורש שלה ואי לאו ככנוסה אין כאן ליבם כלום לפיכך ספק וספק הוא ויחלוקו ולב"ה הואיל ואלו קרובין ודאין הם והוחזקה נחלה זו כבר בחזקת משפחתן אמרינן אוקי אחזקתה אבל בחייה ולפירות אפי' ב"ש מודו דנכסים בחזקתייהו ולא שקיל בעל מידי: עליו ועל יורשיו ל"ג:

נפל הבית כו' - לו אין נכסים ולמורישים יש נכסים:

הבן מת ראשון - ולא זכה בנכסי האב ואין לב"ח מה לגבות:

יורשי האב ודאי - מוחזקים שבאין מכח ירושה ודאית שאפי' האב מת ראשון נכסי הבן מסתמא נופלים לפני יורשין דאילו ב"ח מיחסר גוביינא עד שיחזיקוהו ב"ד בהם:

ובעל חוב ספק - דלא הוחזק שטרו עליהן וקאתי ספק ומוציא את החצי מידי ודאי:

כגבוי דמי - כלומר גדול כח השטר וכמו שמוחזק בנכסים והרי הן קמו במקום הבן ומוחזקים בנכסים דמי הלכך ספק וספק הוא ואין כאן חזקה לזה יותר מזה אם האב מת ראשון הוחזק ב"ח מיד ולא אמרינן הא מחוסר גוביינא ואם בן מת ראשון הוחזקו יורשים:

מתו בעליהן - כל אשה שקנא לה בעלה ונסתרה ומת עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ואע"פ ששמא זינתה ואין לה כתובה. לא שותות דבעינן והביא האיש את אשתו וליכא:

מידי ודאי - מידי יורשי הבעל שהן מוחזקין ודאי מוציאה זו כתובה מספק:

אלא - לאו ש"מ קסברי ב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכיון שמת עמדו הנכסים מיד בחזקת האשה ויורשים קאתו לאפוקי מינה משום ספק זנאי ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי דאי לא כגבוי דמי וטעמא משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הוא הוה להו למימר יחלוקו ונשווי ספק כודאי אבל לעלויי מינה ליכא למ"ד וגבי נפל הבית קאמר יחלוקו דכי נמי אמרי' כגבוי דמי לא מצינו לב"ח לשוויי ודאי טפי מיורשין שהרי לא הוחזק בו זה בנכסים והשטר זה יוצא עליו ולא על האב הלכך ספק וספק הוא אם האב מת ראשון נמצא ב"ח ודאי דהאי שטר כגבוי דמי ויורשים אינם כלום ואם הבן מת ראשון נמצאו יורשין ודאין וב"ח אין כלום:

ואביי - דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות:

לותביה מהא - דמתני' היא בסדר נשים דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי:

ואביי - להכי לא אותביה מכתובה דקסבר שאני כתובה משום חינא שיהיו נושאין חן בעיני הנשים ויתרצו להנשא לפיכך החזיקוה מספק:

ולותביה מכתובה דמתני' - דאמרי ב"ש יחלוקו דקס"ד השתא דב"ש נמי אכתובה אמרי יחלוקו וקאתו יורשין דידה מספק וגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי והתם ליכא למימר משום חינא דהתם מתה וגבי יורשין לא חיישינן לחינא כדאמר באלמנה ניזונת (כתובות צז:) אא"כ היו יורשיה נקבות:

לא פליגי - דמודו ב"ש שהיא בחזקת יורשי הבעל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכל שהיא מתה בחייו של יבם לא גבו יורשים דילה כתובה דיבם במקום בעל קאי ואע"ג דשמעינן ליה לאביי בכתובות פרק האשה (דף פא.) ניתנה כתובה לגבות מחיים לב"ש הני מילי להתחייב יבם בקבורתה דאמר מינה קא ירית כתובה ולא מאחיו אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה:

דיקא נמי כו' - וטעמא לא משום דשטר העומד לגבות הוא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים:

יורשי הבעל עם יורשי האב - נכסי מלוג:

אביי - מהדר ארישא דשמעתין לתרוצי מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי ותרציה לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום דליתא דודאי סיפא נמי אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב"ש דיורשי האב ודאין ונכסים בחזקתן אלא רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם לפיכך מוכרת לכתחלה וה"ה אם מתה יורשיה יורשין אותה דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא:

סיפא - דנפלו לה כשהיא תחת בעלה הראשון:



וקסבר אביי ידו כידה - מדאוקי פלוגתייהו בנפלו לה תחתיו ואפי' הכי לבית הלל נכסים בחזקתן קסבר אביי נשואה ידו כידה ולא יותר הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה ידו גריעא מידה ונכסים בחזקתה ובית שמאי פליגי ואמרי נשואה ידו עדיפא מידה וכשמת יד היבם כידה ויחלוקו ובכתובות בהכותב (דף פג.) נמי פליגי אביי ורבא דקאמר אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה ואמרינן התם נפקא מינה לשומרת יבם:

דידו עדיפא מידה - ואפילו בית הלל מודו דשקלי יורשי הבעל בנכסים: הכי גרסינן אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר. קודם שנפלו לה הנכסים הלכך זיקה לא מהניא ולא מידי בנכסים:

וסיפא דעבד בה מאמר - ובית שמאי לטעמייהו דאמרי מאמר קני בפרק ארבעה אחין (לעיל כט.) בית שמאי אומרים אשתו עמו כו' וב"ה לטעמיהו דאמרי לא קני:

וקסבר רבא - קנין מאמר לב"ש קני כודאי ארוסה וכספק נשואה. כלומר אע"ג דב"ש ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצר' אחותה משום אחות אשה כדקתני אשתו עמו מיהו לא כודאי נשואה משוי לה למיקני יבם כולה ירושה דילה אלא כספק נשואה ויחלוקו:

כוותיה דאביי - דסיפא בדנפלו לה כשהיא תחת הבעל:

דקשיא מתה - לקמן מפרש:

ויוצאין מרשות הבעל כשמתה - אלמא דנפלו לה תחת בעלה:

אדמיפלגי בגופה - של קרקע ולאחר מיתה:

ליפלגו בחייה ולפירות - הואיל וטעמא משום דידו כידה:

ותו לא מידי - אין להשיב על כך דודאי דיקא כוותיה וקשיא ליה מתה:

שמגרשה בגט - ולא בעי חליצה:

ומחזירה - אם רצה ולא מיתסרא עליה:

ויבמה - אע"פ שלקחה קרי ליה ויבמה:

ואימא הכי נמי - אכולה מילתא קאי:

ולקחה לו - ויבמה מצי למכתב למה לי דכתיב לאשה ש"מ הרי היא כאשתו ויבמה אי לכדרבי בפ"ק (לעיל דף ח.) לאסור צרות ועריות אי לכדרבנן ויבמה בעל כרחה:

אשה הקנו לו - לייבם:

מן השמים - ולא שיעבד נכסיו לכתובתה ויכול למוכרן בכל עת שירצה:

ואי לית לה מראשון - דלית ליה נכסים:

מתני' מצוה בגדול - מוהיה הבכור (דברים כה):

לא רצה כו' - מפרש בגמ':

תלה בקטן - קטן ממש:

ובגדול - שהיה גדול האחים במדינת הים ויש לו אח כאן הגדול מן האחין שלפנינו ותלה גדול האחין שלפנינו בו לומר המתינו לו שהוא גדול ממני שמא ייבם אותך והכי מוכח בגמ' דאמרי' ת"ש ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו ואי ס"ד חליצת גדול עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא אתי וחליץ אלמא אותו שבמדינת הים גדול שבכל האחין הוא:

עליך מצוה - שאע"פ שאחיך שבמדינת הים גדול ממך כיון דאתה גדול האחין שלפנינו עליך מצוה דשהויי מצוה לא משהינן והכי מפרש בגמרא:

גמ' ביאת קטן וחליצת גדול - גדול רוצה לחלוץ וקטן [ממנו] רוצה לייבם והאי קטן לאו קטן ממש הוא דקטן לאו בר חליצה וייבום הוא שמא ימצא סריס ואפי' מאן דלא חייש למיעוט וקטן מותר לייבם הכא ודאי סוגיא דשמעתין מוכחא דלאו קטן ממש הוא מדקפריך לקמן תלה בקטן עד שיגדיל ושני ליה שהויי מצוה לא משהינן אלמא בקטן ממש כולהו מודו:

במקום גדול ביאת קטן לאו כלום הוא - דהא מצוה אגדול רמיא:

אלא לחלוץ וקתני מהלכין על כל האחין - אולי ייבמה:

ואמאי חוזרין אצל גדול - אי אמרת בשלמא דכל לא רצה ורצו דמתניתין אייבום קאי להכי חוזרין אצל גדול דכיון דכולהו בעו למיחלץ ואיהו נמי בעי למיחלץ איהו קדים אלא אי אמרת אפילו מיחלץ לא בעי אמאי חוזרין אצל גדול פשיטא דלמכפייה למיחלץ ונכפינן לדידהו ולא נטרח ב"ד כולי האי:



התם תנן - במסכת בכורות:

אמר רב אין כופין - ואי ניחא לתרוייהו לייבומי אין כופין אותו לחלוץ דנימא לאו למצוה מכווני ופגע באיסור אשת אח אלא אי בעי מייבם ומיהו היכא דהוא צבי לייבומי ואיהי אמרה לא בעינא ליה ואמרה דברים ניכרים אי מצינו לאטעוייה ולומר לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז מטעינן ליה ואי לא כפינן ליה וחליץ דאמר רב ששת (לעיל ד.) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ולא תימא מוכה שחין דוקא אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמר בהמדיר (כתובות עז.) מעשה בציידן בבורסי שמת ולו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל ועוד פסקינן הלכתא באע"פ (שם סד.) כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ומכל הלין טעמי כפינן ליה דחליץ ושקלה כתובה וכל הני אין כופין דהכא היכא דתרוייהו ניחא להו:

איקרבת - הקריבה:

אטלע - צדד לה רגל ימין:

דאיתחזי לנא - דבעינן רוק הנראה לעיני דיינין בפרק מצות חליצה (לקמן דף קו:):

ואקרינהו - לא חפצתי לקחתה:

בעדים - שצריך להביא שני עדים שהוא אחי המת מאביו:

אכשור דרי - בתמיה וכי נתכשרו הדורות:

יבמה יבא עליה מצוה - גרסינן ולא גרס הכא למצוה אלא לקמן בתירוצא דרב יצחק בר אבדימי:

שבתחלה - עד שלא קדשה אחיו:

נאסרה - כשקדשה אחיו:

וחזרה והותרה - כשמת בלא בנים:

יכול תחזור להיתירה הראשון - מפרש לקמן:

מאן תנא - ומאי קאמר:

אבא שאול היא - וה"ק יבמה יבא עליה למצוה משמע לשם מצות יבום דכתב ויבמה:

רבא אמר אפי' תימא רבנן - ולא תיתני למצוה אלא מצוה:

יבמה יבא עליה מצוה - מצוה עליו ליבמה יותר מן החליצה:

יכול תחזור להיתירה הראשון - ותו לא דאי בעי לא כניס לה ת"ל יבמה יבא עליה מצוה:

בכדי תיפוק - בתמיה:

מצות תאכל - קרא יתירא הוא דכתיב ברישא דקרא והנותרת מן המנחה יאכלו:



שבתחלה - קודם שהוקדשה מנחה זו היתה עליו בכלל היתר:

ונאסרה - כשהוקדשה וחזרה והותרה בהקטרת הקומץ:

יכול תחזור וכו' - כדמפרש:

בשלמא לרבא דאמר רבנן היא - ומצוה קתני ולא קתני למצוה:

ה"ק כו' ואכלו אותם - את הקדשים אשר כופר בהם כי היכי דתהוי כפרה שלימה:

רצה הוא - כהן שעבד עבודתה:

אלא לרב יצחק - דתני למצוה ואבא שאול היא:

הכא מאי תרי גווני איכא - דקא ממעט תנא יכול תחזור להיתירה הראשון ת"ל דלא והא ליכא למימר תחזור להיתירה הראשון רצה לשם מצוה אוכלה רצה שלא לשם מצוה אוכלה ת"ל דלא דהא כל כמה דבעי ליכלה דהתם הוא כי בעיל שלא לשם מצוה פגע בערוה אבל הכא מאי קעביד וע"כ בתרי גווני בעיא לאוקמי דומיא דרישא:

אכילה גסה מי מקריא אכילה והאמר ר"ל כו' - וכיון דלאו אכילה היא מואכלו אהרן ובניו דרישא נפקא:

פטור - דלא עבר על אשר לא תעונה שאף זה עינוי הוא שמזיק את עצמו:

אלא - תרי גווני הכי תיבעי למימר רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה ת"ל מצות תאכל ולא חמץ:

לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה - להכי סמיך חלקם ללא תאפה חמץ לומר אפי' שירי מנחה שהם חלקם של כהנים לא תאפה חמץ ומהתם נפקא:

חלוט - ברותחים:

רצה חלוט אוכלה - ת"ל מצות ולא חלוט:

אי מצה היא מצה היא - והיכי מימעיט ממשמעות דמצות תאכל:

ואי לאו מצה היא מצות אמר רחמנא - בשירי מנחת חובה דכתיב בצו את אהרן ואכלוה מצות וה"ה לשאר מנחות ולמה לי מצות תאכל:

מתני' הרי הוא כאחד כו' - ולא הפסיד חלקו בנכסי אחיו:

זכה בנכסי האח - ואפילו גירשה למחר:

גמ' פשיטא - דלא איבד זכותו:

מהו דתימא - כלומר לאו לאשמועינן דלא איבד זכותו תניא לה אלא לאשמועינן דלא שקיל כולהו נכסי:

אי הכי - דלגרועי אתא הוה ליה למיתני אינו אלא כאחד כו':

ה"ג אלא סלקא דעתך אמינא ליקנסיה הואיל ואפסדה מייבום - שפסלה על האחין:

אף האי נמי - לאחר מיתת האב אם מת האב לאחר יבומו של זה מודה ר"י דנוטל זה חלקו וחלק אחיו:

על שם אחיו כתיב - ולא על שם אביו כתיב וכיון דבשעה שקם על שם אחיו לא שקל תו לא שקיל [דאי שקיל השתא לא מנכסי אחיו שקיל אלא מנכסי אביו דהא ירתינהו]:

היכא דאיכא אב דלא שקיל - יבם נחלה לא תתקיים מצות יבום:

איסמייה - לכולה מתני' דמשנה שאינה צריכה היא:

אמר ליה לא - תסמייה דאת הלכה כרבי יהודה אתנייך ומשנה צריכה הואי:

ומיקשה הוא דקשיא לך - היכי שביק רבנן ועביד כרבי יהודה ואפכת לה ושפיר עבדת דאפכת לה:

מתני' אסור בקרובותיה - כאילו היא אשתו וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה אסורות מדרבנן בחלוצה:



הוא אסור כו' - כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו וגזרינהו רבנן בחלוצתו:

בזמן שהיא קיימת - אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

באביו - משום כלתו:

ובאבי אביו - משום כלת בנו אע"ג דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו משניות דרבנן היא ואפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה:

בבנו - משום אשת אב:

בבן בנו - משום אשת אבי אביו שהיא מן השניות:

באחיו - משום אשת אח:

בבן אחיו - משום אשת אחי אביו:

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו - ולא אמרינן צרה כחלוצה ואסור בקרובותיה:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו - ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן וטעמא מפרש בגמרא:

גמ' גזרו שניות בחלוצה או לא - כגון אם אם אמה ואם אם אביה דגבי אשתו מיתסרו עליה משום שניות כדתני רבי חייא בפרק כיצד (לעיל דף כב.) רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה הכא מאי:

בערוה דאורייתא - כלומר באשתו דאמה ואם אמה הוה ערוה דאורייתא גזרו רבנן שניות אבל בחלוצה דאפילו עריות דידה דרבנן לא גזרו שניות בהן:

או דלמא לא שנא - וממתני' לא דייק דקתני היא אסורה באבי אביו משום כלת בנו דהוי שניה הא קמייתינן לה לקמן עלה דהא מילתא ומדחי ליה למימר לאו משום חולץ אלא בשביל המת שהיתה זו אשתו גמורה לפיכך אבי אביו אסור בה משום כלת בנו:

ה"א האחין מותרין - לא קאי אלא אאם אם אמה דלא גזרו שניות בזיקה אבל אמה ואם אמה דהוו להו עריות דאורייתא לגבי אשה גמורה לא משתרו אחין דגזרו עריות בזיקה ואפי' לאחר חליצה נימא דאיהו שליחותייהו עבד משום הכי לא תנייה:

ת"ש מבן בנו מאי לאו משום חולץ דהוי ליה אשת אבי אביו - והיא מן השניות:

לא משום מיתנא - שהיתה זו אשתו גמורה ואסורה על בן בנו של חולץ דהויא לה אשת אחי אבי אביו וקס"ד דהא נמי משניות היא:

והא אמימר מכשר כו' - בפרק כיצד (לעיל דף כא:):

אמימר מוקי לה - להאי בן בנו דמתני' אסבא אביהן של מת וחולץ דתנא ברישא דקתני היא אסורה באביו והדר תני ובבנו של אביו שהוא אחי המת והחולץ וקמה עליה בלא יבמה משחלץ לה האחד ולבן בנו של אביהם דהויא ליה אשת אחי אביו:

וקתני אחין מן האם - שהיה זה אחיו מן האם או בן אחיו מן האם ולאו משום חולץ דא"כ הויא לה שניות בחלוצה דהא ליתא אלא אשת אחי האב מן האם והא בשניות תנינן לה אלא משום מיתנא דהוי שניה משום ערוה דאורייתא דאשתו מעלייתא הוה וכגון שהיו היבם והחולץ אחין מן האב ומן האם ולשניהם אח מן האם שלא מן האב:

דתני רבי חייא - בחלוצה:

ארבע מדברי תורה - כלומר דלגבי אשתו הויין דאורייתא:

אב - של חולץ אסור בה מן התורה מפני המת דהויא ליה כלתו של אב:

ובנו - של חולץ שהיה המת אחי אביו וערוה היא לגביה:

ואחיו - של חולץ דהוה נמי אחי המת וקם ליה בלא יבנה:

ובן אחיו - של חולץ שהיה המת אחי אביו:

אבי אביו - משום כלת בנו:

ואבי אמו - משום כלת בתו:

ובן בנו - קס"ד משום חולץ דהויא ליה אשת אבי אביו:

ובן בתו - דהויא ליה אשת אבי אמו וכל הנך שניות נינהו: הכי גרסינן ת"ש ובאבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא ליה כלת בתו לא משום מיתנא דהויא ליה כלת בתו וכגון שהיו אחין אף מן האם:

אמימר מוקי לה - ודאי כדקאמרת משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה אבל מאן דאסר באשת אחי אבי האב מצי לאוקמי משום מיתנא ותיבעי לך אי גזרו שניות בחלוצה או לא:

באיסורה קיימא - חלוצה היא דקיימא בלא יבנה ותו לא אבל צרתה קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת והולד ממזר:

אי אמרת בשלמא צרה אבראי קיימא - באיסורא קמא ולא אמרינן חלוצה שליחותא דידה עבדא:

משום הכי שרי באחותה - דלאו אחות חלוצה היא ולגבי דידה נמי כיון דחלוצה לאו שליחות דידה עבדא לא משויא ליה בלא יבנה אלא באיסורא קמא קיימא:

אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא - דחלוצה שליחותא דידה עבדא ומשוי לה בלא יבנה א"כ הויא לה צרה כחלוצה ואמאי שרי באחותה:

דר' יוחנן - בפרק קמא (לעיל י:):

ולא על צרתה כרת - החולץ ליבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה:

ותסברא - דהא ראיה דרב יוסף דאייתי ממתניתין ראיה היא וכי חלוצה גופא דאורייתא (דרבנן היא) דכי אמרינן צרה כחלוצה יאסר באחות הצרה:

והאמר ר"ל - לקמן אמתניתין דלקמן:

כאן שנה רבי - במשנה זו למדנו רבי אחות גרושה מדברי תורה וכו' ולקמן מפרש לה וכיון דאחות חלוצה גופה דרבנן בחלוצה גזור באחותה בצרה לא גזור:

מאי שנא - רישא קרובת צרת חלוצה דשריא ומאי שנא סיפא צרת קרובת חלוצתו ששתיהן נכריות היא וצרתה נשואות לנכרי וקתני אסור:



הך דאזלא בהדה לבי דינא - כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מנייהו יבמתו ואיכא דסבר דלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו שהרי חלץ לרחל:

האי דלא אזלא בהדה לבי דינא - כשהיבמה חולצת אין צרתה הולכת עמה הלכך כי נסיב אחות צרה לא אמרינן אחות חלוצתו נסיב:

מתני' ולא מתייבמת - דהויא לה אחות חלוצתו ומיהו מחליצה לא מפטרא דמדאוריית' רמיא קמיה ואע"ג דאחותה קיימת דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים:

וכן המגרש - בגמרא בעי מאי וכן:

פטורה - אף מן החליצה דיוצאה משום אחות אשה הואיל ואשתו קיימא ואחות גרושה מדברי תורה דכתיב (ויקרא יח) עליה בחייה כל שבחייה:

שומרת יבם שקדש - אחד מן האחין את אחותה לאחר שנפלה זו לפניהם והוזקקה לכולן:

המתן - מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקה:

עד שיעשה מעשה - שיכנסו האחין את היבמה או יחלצו ותעקר זיקתה ממך:

מתה היבמה יכנוס את אשתו - דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה:

מת היבם - ולא נותר לו אח אלא זה:

ואת אשת אחיו בחליצה - אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא:

גמ' הלכה כרבי יהודה - דיש זיקה ואלימא למיסרא עליו:

מהו ביבמתו - מי אמרינן כיון דמתה פקע איסור אחות אשה ושריא או דלמא אע"ג דפקע איסור אחות אשה קם עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו:

מ"ט דרב - דשרי הרי נאסרה עליו שעה אחת:

שהותרה - בשעת נפילתה:

נאסרה - כשקידש זה אחותה:

ואח"כ מת אחיו - הב' ונפלה אחותה ואסרתה לראשונה עליו משום אחות זקוקה ואע"ג דעבד בה מאמר כדתנן בפ' ארבעה אחין ב"ה אומרים אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו:

ואח"כ מתה אשתו של שני אחריו - ונשארה בעלת מאמר זו:

ר' אלעזר היא - בפרק ב"ש המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם רבי אלעזר אוסר הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור גרושת אח:

דבשעת נפילה לא איתחזאי - דמקמי נפילה איתסרא עליה:

מתה יבמתו - אמקדש אחות יבמתו קאי:

חולצת - כשמואל ורב אסי:

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר - בפרק בית שמאי אלא גבי מגרש אשה והחזירה משום דמנפילה ואילך לא איתסרא עליה ואיסור שבחיי אחיו לא מהני השתא דליכא למימר אין אני קורא בה בשעת נפילה דלאו בשעת נפילה הואי אבל בברייתא דמקדש אחות יבמתו דמנפילה ואילך איתסרא עליה והרי אין אני קורא בה בשעת זיקת יבום יבמה יבא עליה לא פליגי:

מתני' לא תחלוץ - מפרש טעמא בגמרא:

בתולות ובעולות ארוסות ונשואות - בגמרא בעי מאי הפרש איכא בין בתולות לארוסות בין נשואות לבעולות:

הנשואות יתארסו - דטעמא משום להבחין בין זרע ראשון לזרע שני הוא שלא תלד ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון ובאירוסין ליכא למימר הכי:

והארוסות ינשאו - מיד דהא לא איעברא מן הראשון:

חוץ מארוסה שביהודה - דתנן פרק קמא דכתובות (דף יב.) ביהודה היו מייחדים החתן והכלה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה כלומר רגיל ומצחק עמה שלא יהיו בושין זה מזה בבעילת מצוה הלכך חיישינן דלמא בעיל:

כל הנשים יתארסו - רבי יוסי אנשואות קאי והכי (קא"ל ר' יהודה) כל הנשים נשואות יתארסו כדקאמרת ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין ומיהו בהא פליגנא עלך שלא חלקת בין אלמנה לגרושה והתרת אלמנה ליארס בתוך ימי אבלה ואנא סבירא לי אלמנה מן הנשואין לא תארס כל שלשים ימי אבלה:



מפני האיבול - אבילות והאי כל הנשים יתארסו לאו למעוטי ארוסה לינשא דהתם כר' יהודה סבירא ליה דגבי הבחנה רבי יוסי מקיל טפי מרבי יהודה כדאמר בשלהי גמ' דארבעה אחים (לעיל דף לה.) אלא באבילות אתי לפלוגי עליה:

גמ' אלא לא תחלוץ אמאי - ולאחר ג' אם אינה מעוברת תנשא או אם הפילה תנשא דהא חלצה:

לימא תיהוי תיובתיה דר' יוחנן - ומשום הכי לא תחלוץ שמא תפיל ותנשא בחליצה זו וחליצת מעוברת לא שמה חליצה:

ולאו מי אותביניה - בריש פירקין (דף לה:):

לימא מהא נמי תיהוי תיובתא - ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא תיקום הך:

גרושה מאי איכא למימר - אמאי לא תחלוץ אם היתה גרושה מאחר קודם שנשאה אחיו של זה דהא פסולה היא לכהונה וקיימא מאי איכא למימר אמאי לא תחלוץ:

משום מזוני - דאית לה כל שלשה מנכסי בעלה כדתניא בברייתא בשמעתין ואי חלצה לית לה מזוני ואיהי לא מצי מינסבא עד לאחר שלשה ומפסיד לה:

ארוסה וגרושה - גרושה שנתארסה ומת בעלה ונפלה ליבום מן האירוסין תחלוץ בתוך שלשה דהכא לאו משום מזוני איכא דארוסה לית לה מזוני מבעל ולא משום כרוז לכהונה דהא פסולה היא משום גרושין קמאי:

אלא משום דרבי יוסי - כל העולה ליבום כו' וזו הואיל ואינה עולה ליבום בתוך ג' כדאמרן לעיל שמא יפגע באשת אח אינה עולה השערה לפני הזקנים לחליצה ולרבי יוחנן לא תיקשי דאי חלצה ודאי חליצה דהאי אינה עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר אלמא חליצה היא ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן:

אילימא ספק קידושין - כגון זרק לה אחיו קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה:

אמאי לא מתייבמת - תתייבם ממ"נ אי היא יבמתו שפיר מייבם ואי לאו קידושין הוו נכרית בעלמא נסיב:

שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע איזה מהן קידש - ומת שתיהן חולצות ולא מתייבמות דלא מצי לייבומי דלמא פגע באחות זקוקה והא הכא דאינה עולה לייבום ועולה לחליצה ולא אמרי' תמתין עד שיבואו עדים ויבררו את יבמתו:

הכי השתא - התם עולה לייבום היא אי הוה ידעינן לה אבל הכא אם יבא אליהו ויאמר לא מיעברא מי משגיחינן ביה ותתיבם:

הרי קטנה דלאו בת איעבורי היא כו' - הלכך לא חלצה וכל הנך דאמרו רבנן חולצות ולא מתייבמות כגון אחות חלוצתו ואחות זקוקתו וספק צרת ערוה התם משום דלא אפשר הוא דאם כן לעולם תאסר הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר:

שלשה חדשים הראשונים - שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה:

נזונת משל בעלה - שכן כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותיך:

מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם - ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידא ביבם לפיכך אין לה על נכסי בעל מזונות ולא משל יבם עד שתכנס לחופה:

עמד בדין - שתבעתו בדין או כנוס או פטור וברח:

נזונת משל יבם - דקנסינן ליה:

צריכה להמתין - עד שיהיו לה ג' חדשים מיום מיתה:



הוי - כלומר הוי לומד מכאן שלשה חדשים שאמרו כו':

ומ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה - ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה דאם כן הוה ליה גט ישן ואפילו הכי משעת נתינה מנינן ה"נ נמני משעת חליצה:

לאיסור כרת - ליבם התרת לאחר ג' חדשים מיד:

לאיסור לאו - לשוק לא כ"ש דמותרת לאחר חליצה מיד הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה:

ולזרעך אחריך - שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קיימא לן בנדרים (דף כ:) וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא:

גר וגיורת - גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים להמתין ג' חדשים לפרוש זה מזה והכא מאי להבחין איכא הרי אין כאן ראשון ושני:

רבא אמר שמא ישא אחותו מאביו - אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט' לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב:

ומייבם אשת אחיו מאמו - שאם תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות בלא בנים וייבמנה זה כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת:

ויוציא את אמו לשוק - אם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורים שזה בנו ותנשא אמו לשוק בלא חליצה:

ויפטור את יבמתו לשוק - אם יש לו אח מאביו הראשון ולא היו לו בנים ומת ואין שם אח אלא הוא והוא סבור שהוא בן האחרון ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה היא שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותחזור ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה וכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו:

בכולן אני קורא בהן - כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם קורא אני בהן תקנת ערוה כדי שלא יבאו לידי ערוה:

וכאן - בהמתנה של ג' חדשים שאסרו חכמים לשאר נשים אין כאן תקנת ערוה אלא תקנת הולד להבחין בן מי הוא:

ואם איתא - דחשו חכמים לשמא ישא אחותו מן אביו הא נמי תקנת ערוה היא:

דלא לפגע ולד - בערוה אבל כל שאר הנאסרות איכא תקנתא היא ובעל עצמו דלא לפגעו בערוה:

הא בר ז' לבתרא הוא - דאי מקמא איעברא כשמת אישתכח דבר תמניא הוא ובר תמניא לא חיי:

א"נ לתמניא ילדה כו' - תירוצא הוא:

אישתהי - לאחר שנשאה וה"ה נמי דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא מעיקרא חדש אחד איעברא קודם מיתתו אלא הואיל ותירץ למילתיה בחדא ואוקי דאכתי איכא ספק סגי ליה בהכי:

אפילו למ"ד - במסכת נדה בפרק בנות כותים:

ויהי לתקופות הימים - הרי ששה חדשים וב' ימים:

ותמתין משהו - שבוע או שבועים:

וכי מלו ג' חדשים - ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר ליבדקה בדדיה כדרך נשים ואי מיעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו שלשה חדשים לנישואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא:

בהילוכה - מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה כך מצאתי בתשובת הגאונים:

מחפה עצמה - שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא ויירש בנכסי בעלה שני:

היכא דקים לן כו' - הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהא ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא ומשני גזרה שמא תעשה כו':

דידיה נמי - לא ישמש עם אשתו מעוברת שמא תחזור ותתעבר וידחוק אחיו וימעך צורת פניו כסנדל הזה שאין לו צורה:

אי למ"ד במוך במוך - פלוגתא היא בפ"ק (לעיל דף יב:):

דחסה - שממעכו בשעת תשמיש דחסה לשון לחץ שלוחצו כדאמר לקמן (דף קג.) גבי חליצה צריך למידחסיה לכרעיה:

ה"נ חייס עילויה - שאין אדם מתכוין להרוג הנפש:

למניקה קיימא - כשתלד מניקתו:



ואי מינסבא דלמא מיעברא - לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה וקטלה לברה ברעב:

ממסמסא ליה - מאכילתו:

לא יהב לה בעל - משום דלאו בריה הוא:

וליתבעיניה ליורשים - של בעל ראשון:

אשה בושה לבא לב"ד - ולתבוע יורשים בשביל בנה:

והורגת את בנה - על כרחה מת בנה ברעב:

הי נינהו בתולות הי נינהו ארוסות - הא חדא היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה:

הכי קאמר - כלומר לא תתני אחת ואחת דמשמע תרי מילי אלא כולה חדא קתני ופרושי קמפרש אחת בתולות ואחת בעולות וכגון שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות:

הלכה כר' יוסי - דשרי ארוסות לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון ונשואה ליארס והאי דנקט ר' יוסי ולא רבי יהודה דהא רבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא בהדיא אלא משום דר' יוסי נימוקו עמו:

מכלל דיחידאה פליג עליה - תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות דאסר אפי' ארוסות ליארס כ"ש לינשא יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא:

ה"ג אין והתניא - בניחותא:

רדופה - רגילה וגם סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן מרובה דליכא למימר מעוברת היא:

או שהיה לה כעס - ולא שימשה:

עקרה - שנעקר רחמה ונטלה האם שלה:

אילונית - ממעי אמה לקויה היא ואין לה סימני שער ודדים:

או שאינה ראויה לילד - לאיתויי [מחמת] סמא או חולי:

כולן צריכות להמתין - דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה:

ממתני' דכרמא - שנשנית בכרם ביבנה מחמת אותה משנה חזר בו:

בכרם ביבנה - שהיו יושבים שורות שורות כעין הכרם:

לא חש לקימחיה - למה שהוא טוחן ומוציא מפיו כלומר לדיבורו:

סתם ואח"כ מחלוקת היא - דהא איפלגו עלה ר' יוסי ור' יהודה:

מחלוקת ואחר כך סתם - בין שסתם אחריה מיד באחד מהם בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב"ק בהגוזל (דף ק:) וסתם בב"מ (דף עו.) כל המשנה ידו על התחתונה וסתם לן כר"י דאמר אם השבח יתר על היציאה כו' הלכה כסתם:

סתם ואחר כך מחלוקת - כי מתני':

מנקיט - מלקט ממנו הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני:



רבי לא שנאה - רבי שסידר את המשנה לא שנאה שתהא משנה שלא רצה לסותמה:

רבי חייא - תלמידו מנין לו שהלכה כמותה שסתמה בברייתא:

שתים טמאות - דחזו למילתיה:

אחת טהורה - דלא חזי למידי:

אחת בפני עצמה - שאינה תחובה במסרק:

טמאה - שראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו:

אחת מבינתיים - שמכל ג' הסמוכות ניטלה האמצעית תו לא חזי:

היתה החיצונה - אחת מהשלימות הללו שנשתיירו ג' עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור:

למלקט - מלקחים שקורין טנל"ש (טינליי"ש: צבת (בכתבי היד מופיע מולי"ש, שמשמעו במילונים: 'ריחיים' וכדומה, אך נראה שעכ"פ כוונת רש"י לצבת. אני בחרתי את התעתיק הזה, הקרוב יותר לדף הגמרא שלנו. ד.ג.)) :

לנר - לנקר את הנר:

ולמיתוח - לפרוש בגד כעין החייטים שמותחין עורות במסמרים:

טמאה - לקמן פריך דהא תנא רישא כולן אחת אחת בפני עצמן טמאות ואע"ג דלא התקינה:

הא - דקתני שתים טמא בגווייתא אמצעיות דחזיין טפי שהן כנגד בית יד המסרק וכשהוא אוחז בו מכוונות הן לסרוק:

והא - דקתני שלש אין שתים לא בברייתא ולא בחיצונות [ממש] דהא אמרינן היתה חיצונה אחת מהן טהור אלא אותן המשוכות כלפי הראש דאינן מכוונות כנגד בית יד המסרק ולא חזו כולי האי הלכך ג' הוא דחזו במקצת אבל שתים לא חזו ולא מידי: ל"א והוא עיקר בגווייתא וברייתא שתי שורות שינים יש למסרק של צמר חיצונות ופנימיות החיצוניות עיקר המלאכה תלויה בהן ופנימיות לקלוט הצמר שלא יפול והלכך בחיצונות צריך ג' במקום אחד והפנימיות דיין בב':

בקתייהו - שנטל עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד ואינה צריכה תיקון אחר:

אלימתא - עבות ואינם צריכות בית יד:

זו דברי ר"ש - ולאו סתמא הוא:

וכן עושין מעשה - כלומר כך ראיתי מנהג חכמים עושים:

רובו - של חדש ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם:

והלכתא - מניקה צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו ואשה שאינה מניקה צריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בעלה וחוץ מיום שנתארסה בו (כל הנשים יתארסו אנשואות קאי חוץ מן האלמנה אתא לאשמועינן ולא אארוסות ולמעוטינהו מלינשא דגבי הבחנה רבי יוסי מיקל טפי מכולהו כדאמר בארבעה אחין):

ק"ו - רב חסדא מתמיה על דברי רבי יוסי שאוסר ליארס מחמת אבילות כל ל' כדקתני לקמן כמה איבול שלה שלשים יום:

במקום שאסור לכבס - שבת שחל ט' באב להיות בתוכה:

מותר ליארס - דאירוסין לאו שמחה נינהו:

מקום שמותר לכבס - תוך ל' יום של אבל דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף כג.) אבל כיבוס לא דהא תספורת גופה אי לאו דאתיא פרע פרע מנזיר לא מיתסרא:

קודם הזמן הזה - קא ס"ד קודם ט' באב דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה ממעטין כו':

ומארסין - דלאו שמחה היא ומצוה קעביד:

כי תניא ההיא - דמארסין:

קודם דקודם - קודם שבת שחל ט"ב בתוכה דהתם מותר לכבס אבל תוך השבת כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס וליכא ק"ו:



אלא אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאו - חוץ מאלמנה ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול דהא שמחה היא אלא ינשאו אתא לאשמועינן ופליג אדרבי יהודה דאמר כל הנשואות יתארסו ואתא ר' יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו וג' מחלוקות בדבר דת"ק אסר אפילו ארוסות ליארס דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון ור' יהודה סבר הנשואות יתארסו ולא גזר אירוסין אטו נשואין והארוסות ינשאו ולא גזר ארוסה אטו נשואה אבל הבחנה מיהא אית ליה ונשואה לא תנשא ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה:

ואי בעית אימא אית ליה - ואפ"ה ינשאו קתני [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי וה"ק כל הארוסות שנתגרשו ינשאו חוץ מן הארוסות אלמנות מחמת האיבול ולקמן פריך מי חייל איבול אארוסה:

אי הכי היינו ר' יהודה - דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא וליכא למימר הכא כדלעיל דרבי יוסי איבול אתא לאשמועינן דנשואין אסור כל ל' יום דהא בנשואין כ"ע מודו דשמחה היא וינשאו דקאמר רבי יהודה אגרושה דליכא איבול קאמר:

איכא בינייהו נשואה ליארס - דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו דלא גזר אירוסין אטו נשואין ואתא רבי יוסי למימר כל ארוסות [גרושות] ינשאו הואיל וליכא איבול שרי ומשום הבחנה לא מיתסרא דהא לאו מעוברת היא וארוסה אטו נשואה לא גזרינן אבל נשואות לא יתארסו דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי:

כל הנשים יתארסו - ואפילו נשואות:

וכולן - הנשואות בין גרושה בין אלמנה לא ינשאו משום הבחנה עד שלשה חדשים:

הכא נמי - תני הכי כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה אפי' ארוסה מפני האיבול:

וכולן - הנשואות לא ינשאו אפי' גרושה דליכא איבול דחיישינן להבחנה:

אלא מסיפא דקתני וכולן לא ינשאו - דעל כרחך אנשואות לא ינשאו קאי דהא אוקמא רישא אארוסות ינשאו ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות הלכך סיפא אנשואות קאי דקתני לא ינשאו דבעינן הבחנה אבל איתרוסי שפיר דמי ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין:

תריץ ואימא הכי כו' - דודאי סיפא אנשואין קאי כדקאמרת ומיהו לא תיתני לא ינשאו אלא לא יתארסו:

ולא מיטמאה - כלומר אינה מצווה להתעסק בו:

גובה כתובתה - וכגון דכתב לה מן האירוסין:

ה"ג אלא תנאי היא - אלא לעולם כדקתני מתני' כל הנשים יתארסו וכדפרשינן בריש שמעתין דאנשואות קאי ואיבול איכא בינייהו ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור ודקשיא לך קודם הזמן דקתני ומארסין תנאי היא דאיכא למאן דאסר וההיא דקתני מארסין לאו דברי הכל היא ולא סבירא ליה לרבי יוסי:

אלא אמר רב אשי - לא תוקמא כתנאי ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין ודקשיא לך ק"ו הוא שאני בין אבילות חדשה דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא: מתני'



היתה אחת כשרה - לכהונה ואחת פסולה כגון שנתגרשה מאיש אחר:

אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה - ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אע"ג דהוא אין צריך להם:

גמ' ארבעה אחין ס"ד - כיון דלא הוו אלא ד' וכולן מתו כדקתני מתו מאן מייבם:

ושבקינן ליה - בתמיה ובמה יפרנס כולן:

דאפשר ליה - שעשיר הוא ויכול לזונן:

עונה בחדש - עונה של ת"ח מערב שבת לערב שבת וזהו אשר פריו יתן בעתו בכתובות (דף סב:) דמטי לכל חדא עונה בחדש:

ונייבם לחדא - ברישא והדר נחלוץ לחדא:

כל שאינו עולה - לבית דין לייבום שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים אינו עולה לחליצה:

אלמה לא - בתמיה כלומר ואי שתי בתים בעלמא פטורה מי לא איצטריך למיסר צרת ערוה והא איצטריך סד"א ערוה אבראי קיימא ולא רמיא קמיה והויא לה צרת בית אחד ותתייבם קמ"ל:

כאן שנה רבי - במשנה זו למדנו רבי לא ישפוך כו':

מתני' המחזיר גרושתו - משנישאת:

והנושא את חלוצתו - דקיימא עליו בלאו דשוב לא יבנה:

והנושא את קרובת חלוצתו - לקמן בעי לן בגמרא הא קרובת חלוצתו לאו דאורייתא היא:

יוציא והולד ממזר - דסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין:

קרובת גרושתו - דגרושתו כאשתו ואחותה או אמה חייבי כריתות נינהו לגביה:

גמ' אימא קרובת גרושתו - ורבנן אמחזיר גרושתו ונושא חלוצתו פליגי:

ודלמא הא קמ"ל דיש ממזר מחייבי כריתות - וה"ק אע"ג דפליגי רבנן בחייבי לאוין מודים הם בחייבי כריתות שהולד ממזר:

ודלמא לעולם לא איירי בה - ודקאמרת לאשמועינן שאר חייבי כריתות:

איידי דתנא רישא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו - ופליגי רבנן עליה תנא נמי ומודים בקרובת גרושתו אבל קרובת חלוצתו ה"נ דלר"ע הוי ממזר:

הכתוב קראו ביתו - ולית ליה סתמא דמתני' בריש פרקין (מא.) דקתני החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת דלר"ע פטורה לגמרי:



שהולד פגום - ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה:

שכן היא עצמה מתחללת - שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא) ולא כתיב ולא יחל ומשמע ב' חילולים אחד לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין (דף עז.) או אם בת כהן היא פסלה מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן (דף סח.) תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול (לקמן דף סט.):

המחזיר גרושתו - משנשאת:

אין לו בה קדושין - דקסבר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

והיא פסולה - לכהן דזונה היא:

וולדה פסול - ממזר הוא:

למאן - קתני ולדה כשר לאו לכהונה:

הא כדאיתא והא כדאיתא - היא כשרה לכהונה ולדה כשר לבא בקהל אבל לכהונה פגום:

ה"נ מסתברא - דהא כדאיתא והא כדאיתא:

והיא תועבה - דקא פרכת היא תועבה ואין בניה תועבין לא תידוק הכי אלא היא תועבה ואין צרתה תועבה ליאסר לייבום אלא מתייבמת:

ר' יהושע - דאמר במתניתין (לקמן דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות:

עשאה זונה - ופסלה לכהונה אבל לעיל גבי מחזיר גרושתו ליכא לשנויי הכי דאמר בפרק אלמנה לכ"ג לקמן (דף סט.) ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן:



חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין - דנפקא לן בפרק כיצד (לעיל דף כג.) מכי תהיין לאיש שתי נשים וגו' ועבד ועובד כוכבים לאו בני קדושין נינהו דכתיב (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ועובד כוכבים נמי ליתיה בכלל קדושין דכתיב (דברים ז) בז' אומות לא תתחתן בם לא יהא לך בהן חיתון ובשאר אומות כתיב (שם כא) ואח"כ תבא מכלל דמעיקרא לית בה הויה ומהני קראי נפקא לן בקדושין (דף סח:) דלא תפסי קדושין בעובדת כוכבים ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו הלכך אין ביאתו ביאה לשם קדושין ודמיא לחייבי כריתות ובשאלתות דרב אחאי מפיק מהא והיא בעולת בעל (בראשית כ) ודרשינן בסנהדרין (דף נז:) בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם וכל שכן דארוסה לית להו וביאה לשם קדושין נמי לית להו דאיתקוש הויות להדדי:

אין ממזר וכו' - והא האי תנא כשמעון התימני סבירא ליה וקתני בעובד כוכבים ועבד דאין ממזר:

אף על גב דקאמר רבי - בפרק ר"ג אין ביאה אחר חליצה דאם חלץ לזו ובעל את זו אינה צריכה הימנו גט וקאמר אין הדברים הללו אמורים דביאה אחר חליצה לא תפסה אלא לדברי ר"ע כו' אבל לדידיה לא סבירא ליה אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודים:

דכי אתא רב דימי כו' משום רבינו - רבי:

שבוייתא מן ארמון - לאנטוכי:

אלא אמר רב יוסף רבי היא - לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה דהא נמי רבים אכשרי אלא משום ההיא דר' איכא למיפסליה דהלכה כמותו:

והאמר רבי יהושע בן לוי - לעיל הולד כשר:

זו שאיסורה שוה בכל - עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית:

שבנה פגום - בנה פגום לאו דוקא דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא ואי משום דלא ישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת שאין קדושה בנשים דאפילו כשרות מותרות לפסולים דקיימא לן (קדושין דף עג.) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה:

פסלה - אפי' מתרומה דבי נשא וכ"ש מלהנשא לכהן:

שפסלוה - כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ"ש מכהונה:

מי שיש לו אלמנות וגירושין בה - כגון ישראלית הוא דכי מת וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו' (ויקרא כב):

יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה - שאין קדושין תופסין:

א"ל אביי - לרב יוסף:

מאי חזית דסמכת אדרב דימי - דאמר משמיה דרבי הולד ממזר סמוך אדרבין דמכשרי ליה משמיה דרבי:

דההוא דאתא - בן עובד כוכבים מישראלית:

אמרי אנשי גמלא במדי אקבא רקדא - גמל גדול מרקד בתוך קב קטן בד' רגליו במלכות מדי וגוזמא:

הא קבא והא גמלא והא מדי - יבא וירקד לפנינו כלומר אתה שהתרת דבר חידוש האמת דבריך ותן לו בתך:

לא הוה אזיל מקמיה - אותו בן העובד כוכבים דקא א"ל הב לי ברתך:

זיל איטמר - לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל שאילו יכירוך לא יתנוה לך אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל שהרי ממזר מוזהר על הכשרה:

בת מינך - בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא אלמא כשר הוא:

גלי - צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה:

בני בי מיכסי - מקום:

מרא דשמעתא - דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל בנו כשר:



מנו רב יהודה - כדאמר ואף רב יהודה מורה בה להיתירא:

והאמר רב יהודה - גבי חציו עבד הבא על בת ישראל:

הולד אין לו תקנה - בבת ישראל כלומר ממזר הוא:

כי איתמר - ההיא דאין לו תקנה:

כגון דקדיש - מי שחציו עבד וחציו בן חורין את בת ישראל ואח"כ בא עליה דכיון דקדשה הויא מקודשת לצד חירות אבל לא לצד עבדות ונמצא צד עבד שבו משתמש בא"א ולפיכך הולד ממזר דכל הני דמכשרי בפנויה מכשרי אבל באשת איש אפילו בישראל הולד ממזר וכ"ש עובד כוכבים ועבד אבל היכא דבא עליה בלא קדושין כשר: ה"ג דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש:

לדברי המכשיר - בעבד הבא על בת ישראל מכשיר אפי' בא"א וטעמא מפרש ואזיל:

אלא מאשת אב - דממזרות לגבה כתיב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר (דברים כג):

כגון שבא על אשת איש - ומשום הכי הולד אין לו תקנה בבת ישראל דנמצא צד חירות של עבד כשבא עליה משתמש באשת איש ואע"ג דאי כולו עבד הולד כשר כדאמרן לדברי המכשיר מכשיר אפי' בא"א הכא ממזר משום צד חירות דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש דהולד ממזר: רב גזא גרסי':

הוה עובדא - בעבד גמור:

בין באשת איש - כדאמרן שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קדושין על אחרים:

רב מרי בר רחל - מעובד כוכבים הבא על ישראלית הוה:

בפורסי דבבל - גבאים ממונים על ישראל ואע"ג דגר בעלמא אסור למנותו פרנס על ישראל דאמר מר כו' האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:

אטבלה לשם אנתתא - לשם טבילת נדה ולא לשם טבילת גירות:

יכילנא לאכשורי בה - להיות גיורת גמורה ואע"פ שלא טבלה לשם גירות ואמר לקמן (דף מו:) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה:

ובברתה - ואע"ג דבת עבד הבא על בת ישראל היא דהא נתגיירה זו וכבת ישראל היא אפ"ה כשרה בתה:

בה כדרב אסי - דאמר בשמעתין ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא שלא טבלה אמו לשם גירות ואמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה אלמא טבילת נדה סלקא לה לשם גירות ל"א לשם אנתתא לשם אישות וטבילת גירות הוה אלא שאינה טבילה דאמר בכיצד (לעיל דף כד:) אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים. יכילנא לאכשורי בה ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדותה כך שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן הלכתא התם הלכה כולן גרים ואפי' למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרא נמי לא סלקא לה דלאו לשם שמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני:

בר ארמייתא - שלא טבלה אמו כשנתגיירה:

מי לא טבלה לנדותה - ואותה טבילה עולה לה לטבילת גירות דדת יהודית היא וכן מי לא טבל לקריו:



עובד כוכבים גופא לא קני - עובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה כדאמר לקמן ולא הם קונים זה את זה:

הקדש חמץ ושחרור - עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שיעבודא דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שיעבוד העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש דידיה וחייב זה לבערו:

ושחרור - עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו משוחרר ופקע ממונו של מלוה:

בבלוריא כו' לפניה אין - לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים והעובד כוכבים ישראל לא קני לגופיה:

לאחריה לא - אלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עבד עצמו בן חורין:

בין בסתם - שלא פירש הרי אנו טובלין לשם בני חורין:

במפורש - כדרב חמא בר גוריא דקתני וקדם וטבל לשם בן חורין:

אבל עובד כוכבים גופיה - עובד כוכבים שמכר עצמו לישראל קנהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין:

אלא עובד כוכבים מי לא קני ליה לישראל - למעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה העובד כוכבים:

אימא בכספא ובטבילה - לשום עבדות הוא דקאמר רחמנא ליקני אבל אם קדם וטבל לשם בן חורין ה"נ דבן חורין הוא:

לתקפו במים - כשמטבילו לשם יהדות לעבדות צריך שיתקפנו לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות שאפילו יאמר הוא לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין ולא יהא ממשות בדבריו:

בעי לאטבולי - לשם יהדות לעבד:

מינייכו קא בעינא ליה - אם יקדים ויאמר לשם בן חורין:

ארויסא - קביסטרי (קיביסטר"א: אפסר (חלק מהרתמה, שבו מושכים את הבהמה או את הסוס בצווארם)) :

וצמצמו - דחקוהו לקשור בצוארו משום לתוקפו במים:

ארפו ליה וצמצמו ליה - שהיה לו עניבה וכשרוצים מושכין ראש החבל והוא דוחק מאליו וכשאין מושכין רפוי והמים נכנסים על בשרו:

זולטא דטינא - כלי מלא טיט:

דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו - כשאין נותנין כסף גולגולת למלך תופסים אותם גבאי המלך והני דבי פפא עשירים היו ופורעים המס לגבאי המלך וקונין אותם לעבדים מהם ועובדי כוכבים היו אותן הנקנין וקא מיבעיא ליה אי הוי קנין דלכי נפקי מיניה ליבעי גיטא דחירותא או לא:

מוהרקייהו דהני - חותמן של אלו:

בטפסא דמלכא - שהן לו לעבדים:

טפסא - ארגז אשקרי"ן (אישקרי"ן: קופסה (בעיקר לתכשיטים)) בלע"ז:

ומלכא אמר כו' - הילכך מכר הוא ובעו גיטא דחירותא אי בעו לאיגיורי ולאשתרויי בבת ישראל:

לפי שאינם בני תורה - אתורמוסין קאי דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים כדמפרש לקמן אלא לפי שאינן בני תורה צא ואסור עליהן שלא יזלזלו בבשולי עובדי כוכבים:

ועל יינם משום יין נסך - דאע"ג דלא נגעי אלא כחו בעלמא הוא אסור משום לך לך אמרין לנזירא כו': תורמוס אינו עולה על שלחן מלכים:

באבותינו שמלו - בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה:

באמהות - נשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן דאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי שכינה:

משאי אפשר - אמהות אי אפשר למול:

אלא מן החולין - ולא מדמי מעשר שני דאכתי מעשר שני לא הוה:

אין בא אלא מן החולין - למעוטי מדמי מעשר שני:

ה"ג במנחות בהתודה (דף פב.) א"ל רבי עקיבא וכי דנין אפשר כו' - ומאן דגריס רבי יהושע קשיא האמר רבי יהושע דנין מאמהות:

משאי אפשר - מפסח מצרים דהאי דלא בא מן המעשר דאי אפשר הוא דאכתי מעשר לא הוה:



במקום שאין טעון כיבוס - כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב (ויקרא טו) ולא כתיב יכבס בגדיו:

מקום שטעון כיבוס - כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם:

דלמא נקיות בעלמא - ההוא כיבוס לאו משום טומאה הוה דלטעון טבילה מק"ו אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה:

ויזרוק על העם - הזאה הוא:

מטבילים אותו - והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה:

ומה בכך - אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי:

אין מטבילים - שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית דר' יוסי תרתי בעי:

לפיכך - הואיל ולר' יהודה בחדא סגיא מטבילין בשבת גר שמל אתמול לפנינו דבמילה סגי ליה וכי מטבלי ליה בשבתא לא מתקני גברא: הכי גרסינן אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי יהודה פשיטא כיון דלרבי יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילים:

טבילה עיקר - דהא אמילה שמעינן ליה דקאמר ומה בכך:

ר' יוסי אומר אין מטבילין - תרתי בעי ואע"ג דמל בפנינו טבילתו תקנתו:

עובדא הוה בי ר' חייא בר רבי ורב יוסף מתני בר' אושעיא ב"ר - כלומר ר' אושעיא נמי הוה בהדי ר' חייא:

ורב ספרא מתני - דאף רבי אושעיא בר' חייא הוה בהדייהו:

שהי האידנא - לילה היה:

ש"מ - מדרב ספרא דאמר תלתא הוו גר צריך שלשה:

דבעינן מומחין - כי הנך תלתא גברי רבנן רברבי:

דלמא דאיקלעו - הכי הוה מעשה דאיתרמו רבנן כי הני אבל ג' ודאי שמעינן מדקפליג רב ספרא ומוסיף עד דהוו תלתא:

משפט כתיב ביה - משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו) ואין משפט פחות מג':

יכול מקבלין אותו - לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה:

בא ועדיו עמו מנין - שנאמן:

תלמוד לומר וכי יגור - מכל מקום ולקמן פריך כיון דעדיו עמו פשיטא ומי בעי קרא:



בכל מקום שאתך - ולקמן פריך הא אפיקתיה:

צריך להביא ראיה - שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר: ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו:

מעמך - גר ותושב וחי עמך (ויקרא כה):

דליכא טובה - דפסק חלב ודבש:

דקמסייעי קראי - דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ: מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין:

יכיר - את הבכור בן השנואה יכיר:

יכירנו לאחרים - שאם אין ב"ד מכירים אותו נאמן עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול פי שנים:

בן גרושה הוא - וכהן חלל הוא:

ואין עדות לעובד כוכבים - הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן:

לפסול את בניך - דנפקא לן מיכיר ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך:

והלכתא כרב נחמן - דאמר לדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן:

והתניא כרבינא - דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים וקס"ד דהא מתני' בגר שבא ואמר גר אני קמיירי:

ההיא - דקתני נאמן הוא על בנו קטן:

לענין יכיר - תניא אההיא מתני' דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין עדות לעובד כוכבים:

וסחופין - שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) כפיית הכלי:

ואיני כדאי - ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך:

ומודיעים אותו - לקמן מפרש טעמא דכולה מתני':



לא רוב הטובה - לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרי' במס' סוכה (דף נב:) ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו:

ואין מרבין עליו - דברים לאיים עליו שיפרוש:

ציצין - חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה:

ומודיעין אותו מקצת מצות - דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות:

אחד גר ואחד עבד משוחרר - לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו:

ובמקום שנדה טובלת - בארבעים סאה:

שם גר ועבד משוחרר טובלין - ואע"פ שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות:

חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנדה - לבעלה ואע"פ שאין טבילתן לענין מגע טהרות כשאר טבילות:

דאי פריש - שלא יתגייר:

נפרוש - ולא איכפת לן: דאמר מר קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר:

ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה - שלא יאמרו עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגם בדיניהם שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין (דף נו.) ואזהרתן זו היא מיתתן דלא בעו התראה לפיכך בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הויא מחילה:

ולא ניתן להשבון - אינו בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה) אבל בני נח אמרינן בסנהדרין (דף נח:) אזהרתן זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת מז' מצות נהרג:

לישנא אחרינא מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות משוה פרוטה מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר דאי משום טעמא קמא מאי לשון עון לקט שכחה ופאה יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו:

אסיר לן יחוד - להתייחד עם אשת איש:

ב' קברים - אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך:

עטרה - שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה:

רוב גובהה - של אותה שורה ולא תימא רוב היקיפה:

ואין אוכל בתרומה - אם כהן הוא דכהן ערל אסור בתרומה כדאמר לקמן בפרק הערל:

מרזו מכה - מכבידין את חולי המכה כמו מטרא רזיא לאילני במסכת תענית (דף ג:):

דאי הדר ביה - לקדמותו ואח"כ קדש בת ישראל מקודשת וצריכה גט דישראל מומר קידושיו קידושין דישראל הוא:

קס"ד - דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים לקבל קאמר שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות:

אבל עבד אין צריך לקבל - בשעת שחרור דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות דכתיב (דברים ה) למען ינוח עבדך ואמתך ועוד דגמרי' (חגיגה דף ד.) לה לה מאשה:

שלא קבלה עליה - להתגייר:

כופה ומטבילה לשם שפחות - דכל טבילות עבדים על כרחן היא:

ומשחררה - ומטבילה לשם שחרור בע"כ:



ומותר בה מיד - אלמא לר' שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי סברי צריך לקבל:

עבד איש ולא עבד אשה - בתמיה ואשה שקנתה עבדים ולא מלו מי לא הוו כשאר עבדים אלא ע"כ האי איש אעובד כוכבים שמכרו קאי ולמעוטי בן איש וה"ק עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא דלאו עבד בעל כרחו ומדכתב רחמנא איש קרא יתירא למעוטי בן איש ש"מ ומלתה אותו בעל כרחו משמע דאי מדעתו היכי ממעט לבן איש ואי לא כתיב איש ה"א האי עבד לאו למעוטי בן אתא אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח לשון אחר ועיקר עבד איש ה"ק עבד שהוא איש אע"פ שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בעל כרחו ואי אתה מל בן [שהוא] איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו איש וגבי עבד כתיב איש למעוטי בן:

ורבנן - כשם שאין אתה מל בן איש [בע"כ] דהא לא כתיב בהו איש:

כך אי אתה מל כו' - ומילתא בעלמא היא ולא הקישא אלא ה"ק ליה כי היכי דמודית לן בבן ה"ה לעבד נמי דאין מגיירין בן דעת אלא מרצונו:

אימור דקא שמעת לרבנן - דפליגי אדרבי שמעון דלא הויא תקנתא:

ביפת תואר - דלא שייכא במצות:

אבל עבד - ששהא אצלו כמה ימים וניהג עליו מצות הנוהגות בעבד מי שמעת להו דצריך לקבל:

לענין טבילה תניא - ששניהם שוים בטבילה שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל גמור אבל לענין קבלה לא הושוו דעבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור:

תקוץ - אצפרנים קאי ואע"ג דלאו ניוול גזירת הכתוב היא:

עשיה בראש - כלומר נאמר שם תיקון מצוה בראש דכתיב וגלחה:

לא עשה רגליו - לא קצץ צפרני רגליו:

ולא עשה שפמו - לא גלח שער שפמו אלמא עשיה קרי להעברה:



כי הני - ששים ואחר כן תבא אליה אחר שיעור אחר כזה תבא אליה:

הרי הוא אומר וינפש בן אמתך - והאי בעבד ערל כתיב כדמפרש לקמן:

בין השמשות של ע"ש ולא הספיק למולו - ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת ולא על שבת הבאה שהרי צריך למולו בשבת זו וכיון דמל מקרא אחר נפקא מלמען ינוח עבדך דלקמן מוקי לה בעבד שמל:

גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים:

האמר אין מקיימין - אפילו יום אחד:

ה"מ - דאין מקיים:

היכא דלא פסקא למילתיה - דלא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו:

אבל היכא דפסקא למילתיה - בשעת לקיחתו ונתפייס להתגייר ואחר כך חזר בו מגלגלין שמא יחזור ויתרצה לשון מורי לישנא אחרינא ה"מ דאין מקיימין היכא דלא פסק למילתיה שמקיימין סתם אבל היכא דפסק דאמר לו הריני מגלגל עמך י"ב חדש ואם לא תמול אמכור אותך מותר דהוי גביה כשכיר בעלמא:

לשמעתא - האי תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק למילתיה משהינן:

לישני ליה הא - כגון דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל י"ב חדש:

חד מתרי טעמי - שני ליה:

וכל רבותי אמרו לי משמיה - דרבי אלעאי:

הפסד טהרות - שמטמא את התרומות דעובד כוכבים גזרו עליו שיהא טמא כזב לכל דבריו:

לספר - מרק"א (גבול, סְפַר) בלע"ז כרך המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים:

שלא קיימו ז' מצות - בעודן עובדי כוכבים ועד השתא לא איפרעו מינייהו דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי למרק חובתן:

כקטן שנולד - ואינו נענש על שעבר:

מיראה - מיראת גיהנם והפורענות האמורה עליהם:

אשר באת - שמיהרת ולא איחרת:



מתני' כל שאר בשר שהוא בלא יבא - כל קורבה שהיא בלאו ואפי' אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת:

כל שחייבין עליו כרת - אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר:

לקיים דברי רבי יהושע - לא היה כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר"ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע כו':

מאשת איש - חייבי מיתות כו':

גמ' וכתיב לא יבא ממזר - וסמיך ליה לא יגלה:

דר' יהודה ורבנן - בפרק נושאין על האנוסה (לקמן דף צז.):

ולרבי סימאי - בכתובות (דף כט:) וקידושין (דף סח.) מן הכל היה עושה ר"ע ממזרים חוץ מאלמנה לכ"ג שעושה חללין ולא ממזרי' מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת וכגן נתינה לישראל דקיימא בלא תתחתן בם (דברים ז) ומשבעה אומות הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים:

חייבי עשה - מצרי או אדומי קודם ג' דורות דכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה והא דר' ישבב נמי בכתובות (שם) בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר:

סבר לה כרבנן - דפליגי אדרבי יהודה בנושאין על האנוסה (לקמן דף צז.) ואמרי האי לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה אשת אחי אביו ובכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לא יבא ממזר ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות:

ה"ג ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה - כלומר אי בשומרת יבם של אביו משתעי או באנוסת אביו משתעי לכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לרבי יהודה וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה:

לא יקח - איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ מדכתביה הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא ואלא יגלה כנף אביו לא קאי ואי קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי באנוסת אביו אשמעינן דאסורה:

מלא יקח עד לא יגלה - דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה:

הכל מודים - ואפילו שמעון התימני:

בבא על הנדה - אע"ג דקאי בכרת אין הולד ממזר:



והבא על הסוטה - אשת איש שזינתה וקיימא לן דאסורה לבעלה בפ"ק (לעיל דף יא:) מה אני מקיים אשר הוטמאה (דברים כד) לרבות סוטה שנסתרה ואע"ג דחייבי לאוין היא מודה בה רבי עקיבא דפליג אדרבנן במתני' (לעיל מד.) במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא מודי דאין ולד ממזר וכל שכן לאידך רבי עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני לא הוי ממזר משום דסוט' לאו מחייבי לאוין דשאר היא:

דהא תפסי בה קידושין - לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים:

נדה דכתיב ותהי נדתה עליו - תהי לשון הויה דקידושין עליו:

שומרת יבם - לאחד מן השוק בלא חליצה שאין הולד ממזר ואפילו לרבי עקיבא דפליג אדרבנן במתני' וטעמא משום דקידושין תופסין בה מדאפקיה רחמנא ללאו דידה בלשון הויה דכתיב (דברים כה) לא תהיה בת הויה היא והכי קאמר לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר אלמא קדושין תפסי בה:

ואביי מספקא ליה - האי לא תהיה לאיש זר:

אי כרב - דאמר בפרק האשה רבה (לקמן דף צב:) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה דכתיב לא תהיה אשת המת לאיש זר לא תהיה בת הויה לזר והולד ממזר:

אי כשמואל - דאמר (שם) בעניותינו בעניות דעתינו צריכה גט דמספקא לן אי להכי הוא דאתא כדקאמר רב או דלמא לאוקמה בלאו אתא וקידושין תפסי בה מדאפיק לאו דידיה בלשון הויה:

משנת רבי אליעזר ב"י קב ונקי - קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא]:

ונקי - בכל מקום שנזכר הלכה כמותו:

בהמצאו - משמע פעמים שאינו מצוי:

אמלא - לאו לשון תוספת אלא משלים ולא יותר:

ידענא ביה - במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה ולא מקבל אישויי' ליה מזיד בהריגתי דעכשיו הוא סבור להורגני בדין מוטב שאברח מפניו:

כי מטא - נרגא:

להדי פומא - דישעיה:

נסרוה לפומיה ונח נפשיה - ומשום הכי איענש לנסורי פומיה משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתים מדעתו שלא צוה לו הקב"ה ולא מחמת תוכחה דכתיב ואומר אוי לי כי נדמיתי:

נסתכלו באספקלריא שאין מאירה - וכסבורים לראות ולא ראו ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו:



שני דורות - שנים שפוסקין לאדם בשת לידתו:

זכה מוסיפין לו - והאי אמלא לשון תוספת הוא:

משלו הוסיפו לו - אלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו:

תדע - שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת:

שהרי נביא נתנבא - בימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה השלימו לו:

משנה שאינה צריכה - דזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה:

פרק חמישי - רבן גמליאל


מתני' רבן גמליאל אומר - סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:

אין גט אחר גט - שתי יבמות לאדם אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא אהני הא פקעה זיקה דתרוייהו והוי כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למידחי בתרא נמי לא אהני והלכך לאו גרושתו היא וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה וטעמא כדפרישית:

ולא מאמר אחר מאמר - בין ביבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמים ליבמה אחת האחרון אין כלום לפסול את הראשונה עליו ואינה צריכה הימנו גט ולא ליאסר בקרובות השניה:

ולא בעילה אחר בעילה - בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא הוא ואין אסור בקרובותיה:

יש גט אחר גט - דקמא לא דחה לגמרי הלכך אכתי איכא פלגא זיקה דהא בעיא חליצה הלכך אהני בתרא והויא גרושתו ואסור בקרובותיה:

כיצד - לאו אפלוגתא קאי אלא מלתא באנפי נפשה היא ואיבם אחד ואיבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמ':

צריכה הימנו חליצה - ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה:

צריכה הימנו גט - דחליצה אפקעתה לזיקתה ובעי גט לאפקועי קדושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין:

הרי זו כמצותה - מפרש בגמרא אף זו כמצותה:

נתן גט ועשה מאמר - באותה יבמה עצמה אפי' ר"ג מודה דיש מאמר אחר הגט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודלמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למיקני שיורא דגט וצריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה:

נתן גט ובעל - אסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו גט לביאתו ואפילו לר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך מתני' כולה ר' עקיבא היא כדמפרש בגמ' הכא מודי דתפסי קידושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור:

וחליצה - לזיקתו ובגט לחודיה לא מפטרא [כמו] שאחר כונס את יבמתו שיכול לפוטרה בגט משום דהוי ביאה פסולה משום גט קמא ולא קניא לגמרי:

אין לאחר חליצה כלום - ואע"ג דחליצה פסולה היא דאי הוה בעי לייבומי לא מצי ואפ"ה דחיא לגמרי ואין אחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעינן גט וכדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והכי מפרש בגמ' דמתני' ר"ע היא:

חלץ ועשה בה מאמר - או נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן דאין כלום דלמאי ליהני ליתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש בגמ':

או בעל ועשה מאמר - או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים דגט שנתן אחר ביאה מגרש לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן כר' עקיבא דאין קידושין תופסין בחלוצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בגמ':

אין אחר חליצה כלום - ארישא קאי וכדפרישית לעיל ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא קא בעי ליה:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/יבמות/פרק_ד"