מהרש"ל על הש"ס/יבמות/פרק ו
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
דף נג עמוד ב
עריכהמשנה והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת וכו' ובגמ' שניהם אנוסים אונס דמתניתין כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה בין ביאה לביאה בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה כצ"ל והס"ד. ונ"ב ס"א:
בד"ה וכן הבא כו' הביאות הללו הס"ד:
בד"ה אי פסולות לכהונה כו' משום זונה וגרושה מיפסלה מתרומה דבי נשי אם היא בת כהן דשויה חללה ודוקא עריות או פסולות כו' כצ"ל:
בד"ה אלא אפילו כו' מכוונת דתרוייהו כו' הד"א:
דף נד עמוד א
עריכהגמ' לשם ביאה והתניא בין ער בין ישן אימא בין ערה בין ישנה והתניא בין ער הוא בין ישן הוא כו' כצ"ל:
שם נים ולא נים כו'. נ"ב נים ולא נים תיר ולא תיר הכל אחד הוא וכפל לשון לבאר הענין היטב עיין בתוס' בפ"ק דתענית:
רש"י בד"ה ישן לא קנה כו' מן הגג ונתקע הד"א והס"ד:
תוס' בד"ה מה לאחות כו' ומאשת אח נולד היכא דעל ידי כו' כצ"ל. ונ"ב בודאי ריב"ן לא ס"ל שנויא בתרא דלעיל דלא אמרינן שכן בידו לרבות אלא באשת אח כו' א"כ לא אתי מינה חמותה ואחות אשה ודו"ק א"נ ס"ל לריב"ן נהי דלא חשבינן לחומרא שכן בידו לרבות אלא באשת אח ולא באינך מ"מ ליכא פירכא באינך דסוף סוף ג"כ משכחת בהו שיש בידן לרבות ודו"ק אבל התוס' לקמן בד"ה מאשת אח ילפינן כו' לא סבירא להו לחלק הכי ודו"ק:
דף נד עמוד ב
עריכהרש"י בד"ה דודתו שאין איסורה כו' כצ"ל:
בד"ה יש לה חייס ומשפחת אב כו' כצ"ל:
דף נה עמוד א
עריכהרש"י בד"ה ערירים יהיו משמע כו' כצ"ל:
בד"ה שפחה חרופה כו'. נ"ב פי' והיא חציה משוחררת שתופסין בה קדושין ולאו דוקא לעבד עברי ה"ה לישראל שאינו עבד אלא רש"י בא לפרש בענין שתהא מאורסת בהיתר ולא יהיה בזו איסור אלא שמזנה תחת ארוסה וק"ל:
תוס' בד"ה יש לה בנים כו' דלא נילפו מהדדי. נ"ב כך נ"ל לפרש הסברא נותנת כל לאחר מיתה אסורה כו' ומשום הכי מצריכה קרא לאשת איש ואחר דמרבינן אשת איש להיתירא א"כ נימא גבי אשת אח נמי נילף מיניה לכך צריך קרא גביה לאסור ומאחר דאסרינן גבי אשת אח מכח קרא וסותרים הסברא א"כ נימא ה"ה גבי איסור חמות בשריפה הוי לכך צריך קרא וק"ל:
בד"ה דודתו דכתב רחמנא גביה ערירים כו' כצ"ל:
דף נה עמוד ב
עריכהרש"י בד"ה אי למאן דאמר כו' לחייבי לאוין הס"ד:
תוס' בד"ה אינו חייב כו' הוצאת זרע אלא ביאה הראויה להזריע בעינן כמו באשת איש כו' כצ"ל:
דף נו עמוד א
עריכהרש"י בד"ה קנה לכל כו' ואוכלת בתרומה מיד כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה מן הנשואין כו' וע"י ביאה. נ"ב פי' ביאה גרועה כדלעיל:
דף נו עמוד ב
עריכהגמ' אמר רבה אשת כהן כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה אשלא כדרכה כו' ולעולם ברצון כצ"ל והס"ד ואח"כ נמחק עד ה"ג. (עיין במהרש"א). בד"ה ר"א ור"ש כו' כדכתיב לא יחלל שני חילולין כו'. נ"ב כך הוא ההרגל ברש"י לפרש שני חילולים ואינו כן אלא מלשון חילול לחוד הוא דמפיק מי שהיה כשר ונתחלל כדלקמן בפ' אלמנה לכ"ג דף ם"ט פרש"י גופיה כן ועיין בהגהתי פ' ד' מיתות דף נ"א ע"ש:
בד"ה מאי קדושי כו' עבירה הס"ד:
בד"ה מן הנשואין כו' חללה ומה קדושי כו' אלו לא כ"ש הס"ד והד"א:
דף נז עמוד א
עריכהגמ' מלתא אחריתא ופשט ליה כו' כצ"ל. ואי לר"י ל"ל קרא האמר בין כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה הכא אין כו' שאין לך אשה שמותרת לו כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה אביי אמר כו' לא אמרינן גבי ההיא מתניתא כו' כצ"ל:
דף נח עמוד א
עריכהרש"י בד"ה אין חופתה כו' כביאתה כצ"ל:
בד"ה ומי בדקה כו' נטמאה ושמע מינה כו' הד"א:
דף נח עמוד ב
עריכהגמ' מאמר ביבמתו ויש לו אח אפילו כו' כצ"ל. רש"י בד"ה ל"א כו' שהיא באה מכחה ומאמר קונה כצ"ל והד"א:
בד"ה וא"ת כו' גמורים בחוזרת כו' הד"א. תוס' בד"ה רב פפא כו' דלית ליה הך דרשא שקדמה שכיבת בעל כו' והך דרשא דונקה האיש מעון כצ"ל. ונ"ב נ"ל:
בד"ה על ידי גלגול לא בעי לאתויי גלגול מגלגול כו' כצ"ל:
בא"ד דמשמע ליה מאיש אחר כו'. נ"ב אע"פ שבכמה דוכתי איש בא למעוטי קטן אבל הכא איש אחר לא כתיב בפי' אלא דילפינן מבלעדי אישך והכל בכלל ודו"ק:
דף נט עמוד א
עריכהגמ' דכתיב אשה כו' מכשירין בבוגרת ולא ישא את מוכת עץ ת"ר כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה בבתוליה כו' מהאי קרא ולמדרש כו' כצ"ל:
בד"ה ור"א כו' לרבות בוגרת בבתוליה כו' הד"א:
תוס' בד"ה מהו בתר כו' מ"מ הוא מדמי איסור קיחה כו' כצ"ל:
בד"ה הא לא אשתני כו' כי חדית רחמנא כו'. נ"ב אמוציא שם רע קאי לדונה בסקילה דוקא כשלא בגרה וק"ל:
דף נט עמוד ב
עריכהרש"י בד"ה א"כ כו' לכהונה גדולה הס"ד:
בד"ה אתנן כלב כו' והבעלי לכלבי. נ"ב וכן פרש"י בסוטה פרק ארוסה דף כ"ו. ונ"ב עוד ולולי פה קדוש היה נראה לפרש טלה לבעל הכלבית כדי שתבעל לו והוה אתנן כלב ממש כאתנן זונה שוב מצאתי בפרק כל האסורים דף ל' שאף רש"י פי' כן:
תוס' בד"ה אלא לאו כו' היאך איש מתחייב קנס כו' כצ"ל:
דף ס עמוד א
עריכהרש"י בד"ה דרב עמרם כו' מחייבי עשה ור"א כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה שאינו משלם כו' היינו מדרבנן כו'. נ"ב אבל מדאורייתא אם נשא נשוי מאחר שממנו נבעלה ודוקא לכתחלה לא ישאנה מן התורה כמו בוגרת ומוכת עץ כו' וכן פי' התוס' בריש אלו נערות וצ"ל דהשתא ס"ד דאפילו בוגרת ומוכת עץ נמי מוציא בגט מדרבנן עד המסקנא דשרי הכל אפי' מדרבנן ודו"ק:
דף ס עמוד ב
עריכהגמ' מוכת עץ נמי רבי קרובה כו' בר זוגיה כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה מדשבקיה בר זוגיה כו' ושבקיה לרבי יוסי כו' לרבי יוסי דמטמא מלא כו' כצ"ל:
בד"ה חד מלא כו' את הארוסה ומלאיש כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה והאמר ר"ש כו' בתולה אפילו מקצת בתולים משמע דאי הוה כו' כצ"ל. נ"ב ול"נ לפרש אליבא דרש"י כפשוטו דבתחלה פריך שפיר והא אמר ר"מ בתולה אפילו מקצת בתולה משמע ואותו הלשון משמע שכך הוא משמעות הלשון ולא משום דהוינא ילפינן בגזירה שוה א"כ למאי צריך הכא אליו לרבות בוגרת דא"ל דהוה ילפינן בגזירה שוה מהתם דממעט לפי האמת בוגרת דס"ל לרש"י דלא ילפינן בתולה מבתוליה דאינן שוות לג"ש ואינו דומה לשב הכהן ובא הכהן דסוף סוף חד עניינא הוא אבל הכא לישנא דבתולה משמע מקצת בתולים ולישנא דבתוליה משמע למעוטי מקצת בתולים אבל הכא פריך לר"ש דאמר אליו לרבות בוגרת א"כ איך אמר אי הוה כתיב בתולה לחוד הוה בתולה שלימה משמע אמאי הוי אמרינן הכי הא איכא למילף מהכא דאפילו מקצת בתולים הוה והשתא לא מהני לתירן דהוי ילפינן מבתולה דאונס כו' דסוף סוף מאי חזית למילף מאונס דלא דמי נילף כהונה מכהונה ומשני אדרבה מהכא הוה אתי דהוה אמרינן בתולה שלימה משמע כמו שמפרש ואין להקשות לפי האמת לשתוק מאליו ומבתולה וליכתוב בתולה שהרי הסברא נותנת דאפילו מקצת בתולים משמע אי ליכא הוכחה מקרא די"ל הוינא ילפינן מאונס דבתולה שלימה בעינן ולא בוגרת ואין להקשות למה א"ר שמעון בתולה שלימה הלא אינו מוכח אלא מהכא דהכי נמי קאמר מדאיצטריך קרא למיכתב אליו ש"מ דבכל דוכתא שלימה משמע וזהו שפיר משמעות הלשון ודו"ק:
דף סא עמוד א
עריכהתוס' בד"ה קברי עובדי כוכבים כו' אדם ואברהם כו'. נ"ב פי' אברהם נמי מקרי אדם גדול בענקים מ"מ בני נח הם וק"ל:
בד"ה כ"ג כו' לה לעיל בפ' שני כו' כצ"ל:
דף סא עמוד ב
עריכהגמ' רב פפא אמר בכ"ג והאי תנא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מכלי לב כמו מבלי לב כצ"ל:
בד"ה והא רבנן כו' וכה"ג מי פליגי רבנן כצ"ל והס"ד:
דף סב עמוד א
עריכהרש"י בד"ה כי שת כו' בלא זכרים כו'. נ"ב י"מ א"כ מהיכא יליף דבעינן שני זכרים ושני נקבות דלמא לא קפיד קרא אלא אזכרים ולא אנקבות כלל ול"נ דודאי יליף השתא מבריאת עולם וכמו שמצינו לשם דהוי שני זכרים ושתי נקבות אלא דקשה ליה בשלמא שתי נקבות הוא לקיום העולם ולשבת אבל שני זכרים למאי בעינן זכר אחד יכול לישא את שתיהן ומש"ה הוצרך להביא קרא דאף שני זכרים בעינן ודו"ק נ"ל. (עיין במהרש"א):
בד"ה מ"ט כו' דב"ה או זכר כו' הד"א:
בד"ה שאני הכא כו' שהזכיר שמו ושמו של אביו כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה וקבע להם כו' זמן ג' ימים כו' כצ"ל:
בד"ה דכתיב אמור להם כו' וסייעוהו בבא לטהר. נ"ב נ"ל הכוונה שהתוס' אומר אבל האמת היה שסייעהו מן השמים לטהרו ולא כפי מחשבת מרים ואהרן ודו"ק:
בד"ה הכל מודים כו' והא לא מיפטר מפ"ו כו' כצ"ל:
דף סב עמוד ב
עריכהגמ' אלא סמוך לוסתה אע"ג דאמור רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה וכמה כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה איעקר כו' בבכורות הס"ד:
בד"ה ה"ג כו' לעונתה אע"ג דאמור רבנן כו' כצ"ל:
בא"ד חייב אדם כו' ישוב אליה ויפקדנה בשאר דברים כו' כצ"ל:
דף סג עמוד א
עריכהגמ' רות המואביה כו'. נ"ב נ"ל ע"ד הכוונה אפילו אותן שהזכרתי לבא בקהל בנים אמצא היתר ע"י עמוני ולא עמונית כו' כדי שיהיו כל המשפחות שבעילם נברכים ונדבקים בך ודו"ק:
רש"י בד"ה חטין כוסס בתמיה וכי אדם אוכל חטין כמות שהן וילבש פשתן כמו שהוא כצ"ל והס"ד:
בד"ה רות כו' ויהושפט דהוו צדיקים גמורים כו' כצ"ל:
בד"ה מגני' ליה אארעא משכבת אותו על הארץ לשמור כל הלילה כצ"ל והס"ד ואחר כך צ"ל הדבור מרמא ליה תיגרא בשבילה מתקוטט עם בני אדם והס"ד:
בד"ה לא תזבן צ"ל ולא. בד"ה ואע"ג כו' ואין לך שכר בעבודת הקרקע לפי השער אפילו כו' כצ"ל:
בד"ה שפין פלאסטי"ר בלעז ואם בעל כו' הד"א:
בד"ה טעמה כו' שקר הוא לך וכתיב כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה אפילו ספינות כו' מכל דריש כו' כצ"ל. ונ"ב ואני אומר דהים נמי הוא בכלל הארץ אבל אדמה משמע לשון אדמות ומשמע דהוא היבשה וק"ל:
דף סג עמוד ב
עריכהגמ' בגוי נבל כו' זו אשה רעה. נ"ב פירוש שהיא מסירה את לבו מיראת שמים ומצות ונקראת נבל שנאמר כאחת הנבלות תדברי וק"ל:
שם ביום אידם כו'. נ"נ נ"ל מדה כנגד מדה דמאחר שאתה משמח עמהם ביום אידם א"כ אתה אוכל עמכם אפילו אתה אוכל משלך מ"מ חשב הכתוב כאילו אתה אוכל מזבחו כדכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו אפי' משעת הקריאה כדאיתא בע"ז ישראלים בזמן הזה עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כו' וא"כ מאחר שזבחיהם קרוי זבחי מתים ע"כ באה המדה לשלם ענין המתים נ"ל:
שם ואמר רבה בר שמואל כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה תריץ יתיב וסמך אמרן כו' הד"א:
קודם ד"ה ששמחים צ"ל ד"ה על המרחצאות מפני הטבילה שלא היו זהירים בה והס"ד ואח"כ ד"ה מחטטי שכבי מוציאים הנקברים מקבריהם והס"ד:
ד"ה בכם כו' יש בהם אלא חטוטי שכבי כצ"ל:
בד"ה גוף כו' ונשמות שאני עשיתי יעטוף ומסיפא לרישא מידריש יעטוף לשון כו' כצ"ל:
דף סד עמוד א
עריכהתוס' בד"ה יוציא ויתן כו' דאין כופים בכל הנהו כו' אלא לפסולות והתנינן כו' שמענו שמוציא שמענו שכופים כו' כצ"ל:
דף סד עמוד ב
עריכהגמ' דקיימי בנפשאי כו' נ"ב נ"ל לפרש שהיה מסיח דעתו וע"כ לא היה לו כ"כ צער עצירת נקבים ומש"ה אהני ליה הך רפואה והסחת דעת הוא פועל לזה בסגולה כדמוכח בסוף המוציא יין ע"ש:
שם דאתחזק תלתא זימני כו'. נ"ב אבל ב' זימני אקראי בעלמא הוא אשר"י:
רש"י בד"ה דאירסה השלישי ומת הס"ד:
בד"ה ה"ג כו' סתמא היא ופשיט לך לא שיחק בך כו' כצ"ל והד"א:
דף סה עמוד ב
עריכהגמ' ר"א בן שמוע מותר כו' לסוף איגלאי מלתא כו'. נ"ב ס"א גליא ליה:
רש"י בד"ה הפילה ולא אוציא הס"ד:
בד"ה איכו ילדת לי חדא כרסא ומי יתן שלא שתית ותלדי כו' כצ"ל. ונ"ב מדפרש"י ומי יתן כו' א"כ על להבא קאמר ודוחק לומר שנודע לו שאשתו היתה אבל זה לא נודע לו ששתתה כבר כוס של עיקרין ושמעתי לפרש דה"ק ומי יתן שלא תועיל לך השתיה ויהיה כאילו לא שתית וכן יש בס"א ומי יתן שלא שתית ואי גרסיק בגמרא אזלה ובעיא למישתיה סמיא דעקרתא אתי הכל שפיר ודו"ק:
תוס' בד"ה סלקא דעתך כו' אמאי יוציא. נ"ב זהו דלא כפירוש רש"י שפירש אפי' אינה באה מחמת טענה מ"מ היא יכולה לצאת כשתרצה לצאת בלא כתובה ודו"ק: