רש"י על הש"ס/יבמות/פרק יג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




פרק שלוש עשרה - בית שמאי

מתני' אין ממאנין - יתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא מן האירוסין:

בבעל - אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאת במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

אין בנות ישראל הפקר - ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון:

ותמאן - בראשון ותנשא ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא:

גמ' מ"ט דב"ש - דאמרי נשואה לא ממאנה הא קטנה היא:

לפי שאין תנאי - מועיל בנישואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאה בשעת קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה וחיילא להו קדושין קמאי ואי אמרת נשואה קטנה תמאן לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא אלא אמרי תנאה ה"ל בנישואין ואתו למימר יש תנאי בנישואי גדולה:

נכנסה לחופה כו' מאי איכא למימר - לב"ש אמאי לא ממאנת דקאמרי אין ממאנין אלא ארוסות ומשמע לאפוקי נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה:

לפי שאין תנאי מועיל בחופה - ואי אמרת קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה תמאן אמרי תנאה הוה להו ואתי למימר יש תנאי בחופה:

מסר האב - מסרה האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר א"נ אתי למימר תנאי מועיל במסירה שפיר קאמרי שהרי אין כאן חיבה דנימא אחליה לתנאיה דקדושין האי מסר האב לאו דוקא דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון דהאב זכאי בקידושי בתו ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה וה"ק מסר האב לשלוחי הבעל דקי"ל בכתובות (דף מח:) דנישואין נינהו ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין הוו נישואין ולב"ש לא ממאנת מאי איכא למימר:

לא פלוג רבנן - בין נישואין לנישואין:

לפי שאין אדם כו' - ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר לקמן (דף קיב:) בחרש שנשא ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן:

דאיסורא - דבעילת זנות:

מסר האב כו' - דקי"ל דנישואין נינהו ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין ולב"ש לא ממאנה דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות מאי איכא למימר לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי:

משום פירי - שלא יפסיד פירות נכסי מלוג אבל ארוס לית ליה פירי:

סבר דאי לא - דאם איני משביחן עייצי לה קרוביה כו':

בסעודה - סעודת נישואין הילכך אי אמרת תמאן מימנעי ולא נסבי:

ניחא להו כו' - הילכך לא מימנעי:

אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרו - לב"ה דאמרי ממאנת ביבם למאמרו ממאנת שאם עשה בה מאמר ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא:

דבעל כרחה - מקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עליה ובראשון לא מיאנה:

והרי ביאת - יבם בעל כרחה היא כדאמר בהבא על יבמתו (לעיל נד.) יבמה יבא עליה בע"כ:



ומציא עקרא - שלא תהא צריכה גט לביאתו דהא אמרי ב"ה ממאנת ביבם דומיא דבעל:

נישואין קמאי עקרא - ושוב אין כאן זיקה:

כל שיכולה למאן - בפרק קמא (לעיל ב:) בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין כגון שהשיאה אביה תחלה לאחר ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב ויכולה למאן ולא מיאנה בו ומת צרתה חולצת שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה הואיל והבת יכולה למאן אינן נישואין גמורין ולא מתייבמת הואיל ולא מיאנה הבת הויא לה הך צרת ערוה במקצת:

צרת ערוה שאני - דאע"ג דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה שהוא יבמה למיהוי צרתה מותרת ליבם:

דתני רמי בר יחזקאל - קטנה שמיאנה בבעל מותרת לינשא לאביו דעקרתינהי לנשואין והויא כאנוסה ומפותה אבל מת בעלה ולא מיאנה בו ומיאנה ביבם אע"ג דנפקא בלא חליצה אלמא נישואי קמאי עקרא אפ"ה אסורה לאביו מפני מראית העין דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם נראית כלתו של חמיה:

ה"נ - אע"ג דעקרא לנישואי קמאי נראית צרתה כצרת בתו הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה:

מיאנה - יבמה באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן:

אבעלת הגט - אם נתן לה האחד גט פסלה על כולן:

אמר אביי רב - לא הודה לו דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה:

רבי אושעיא לא הודה לו - מדקאמר ר' יוחנן מותרת לאחין אע"ג דאיהו גופיה נמי במשמע ומיהו אי איכא אחין אין דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה ולרבי אושעיא אפי' בחד יבם נמי שריא דאין מיאון לזיקה:

ואמרי לה רב אסי - נמי לא הודה לו וכל שכן רבי אושעיא דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר ולא לו:

במדה כפושה מדד - במדה כפויה מדד לשון אונאה כמודד בשולי המדה וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה לשון הכפישני באפר (איכה ג) שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה:

תרי קיטרי עבדו ביה - שני קשרים עשו עליו לרעתו:

והרי מיאנה חדא זימנא - בבעלה ואמאי קתני ותמאן ותנשא:

רוצה אני - שמא חזרה:

תרתי קתני - לאו למיהדר למאן זימנא אחריתי אלא תרתי מילי נינהו ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רצתה להנשא ממאנת בבעל ותנשא לאלתר דתו לא ממאנת לבית שמאי דנשואה היא:

מתני' אין מעשה קטנה אלא כמפותה - כדקתני בת ישראל לכהן לא תאכל כו' דכמי שלא נשאת דמי:

כל עכבה כו' - כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו כאילו היא אשתו ובגמרא מפרש מה היא: גמ'



אתי לאיחלופי בגיטא - שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה:

אפי' כשהיא יושבת באפריון - ונושאין אותה מבית אביה לבית בעלה לחופה ואמרה אי אפשי בו דאיכא למימר אי לא בעיא ליה תיחות ותזיל אפי' הכי הוי מיאון:

אפי' אורחים - דליכא בית דין ותו דהני מישתק שתקי ולא קא מודעי:

אצל חנוני - דליכא אלא חנוני ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו: ל"ג והגדילה:

נתקדשה - לאחר בלא מיאון:

בקידושין - שנתקדשה לאחר פליגי דלא הוי מיאון אבל בנישואין מודו או דלמא אפי' בנישואין שנישאת לאחר בלא מיאון פליגי:

הלכה כר' יהודה - אתרוייהו איתמר:

דהוה נסיבא מעיקרא - לראשון ואפילו הכי נפקא במיאון קל:

למיבדקינהו - אי הוו מיהדרין ממרדייהו:

ועומדת מחיקו - אם בת כהן לישראל היא:

וטובלת - מפני תשמיש ששמשה ואוכלת לערב בתרומה:

ר' יהושע אומר זכאי במציאתה - דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין היה הפקר:

ומיטמא לה - אם כהן הוא ואע"ג דנישואין דידה דרבנן הא אוקימנא בהאשה כיון דירית לה הויא לה כמת מצוה:

תבעוה לינשא - בעודה תחתיו ונתעכבה מלינשא בשבילו כאילו היא אשתו וצריכה מיאון:

נתן לה גט זו היא עכבה מן האיש - דכיון שלא מיאנה בו גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו ואשתו היא ליאסר בקרובותיה ופסלה בגיטו מן הכהונה:

עכבה שאינה מן האיש - לא נתעכבה אצלו בשביל אישות:

מתני' נתן לה גט - ואפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושות ואסורה בקרוביו:

מותרת לחזור לו - אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפי' הכי כי החזירה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר:



זה הכלל - כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו:

לאחר ומיאנה בו - כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:

כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו - אף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה ובגמרא פרכינן רישא לסיפא:

גמ' תברא - קשיין אהדדי:

ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא - דקמא לאישתרויי לה לקמא:

דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו - דקמא:

אזיל ומשבש לה - עד דממאנת בבתרא ומהדר לה:

הא שבשא ולא אשתבשא - שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני:

הא מיאנה מותרת לחזור - לראשון:

אלמא אתי מיאון דחבריה - ומגלה על קטנות ומבטל גיטא מקמא:

ששלשה בגיטין - שהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה מהדר לה:

מאן תנא - דאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו:

בשעת הסכנה - שנגזר שלא יעסקו בתורה:

בכסף שתינו - על ידי שכירות למדנו: את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל"ג אלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא:

לאיסור כרת - איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט אלמא אין מעשה שלה כלום:

לאיסור לאו - דמחזיר גרושתו לא כ"ש דגלי דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום:

אשת אחי האם - שנייה מדברי סופרים גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה:

מהו שתמאן - בנישואין הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה:

ומודה רב - אע"ג דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא תיהוי גרושת אחיו והא דקתני מתני' נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא איבטל גיטא דקמא:

פשיטא - דהא תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה אבל אחיו ליכא למימר הכי:

מהו דתימא ניגזור אחיו אטו הוא - דאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב:

מתני' מותרת ליבם - ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו והויא ליה גרושת אחיו:



ורבי אלעזר אוסר - מפרש טעמא בגמ':

וכן המגרש היתומה - קטנה שהשיאוה אמה ואחיה והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת ליבם כדאמר דמיתה מפלת ובשעת מיתה היתה אשתו:

קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - בקטנותה וקבל אביה גיטה כדאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מו:) ומקבל את גיטה הרי היא כיתומה בחיי האב אע"פ שאביה חי הוא היא כיתומה לענין קידושין דשוב אין לו כח לקבל קידושיה כדאמר התם אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:

והחזירה בקטנותה אסורה ליבם - אם מת בקטנותה ואפי' לרבנן דגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב והיא אין לה יד והויא לה כגרושה ועומדת:

גמ' עיפה - שם חכם:

שעה אחת - באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת:

אי מיתת בעל מפלת - לייבום או כח נישואין הראשונים:

בקיאים בגירושין - הכל רואין שגרשה דגירושין קלא אית להו אבל חזרה לית ליה קלא דזימנין דקא מהדר לה באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו אינשי בחזרתה ואמרי זה מייבם גרושת אחיו:

מי לא עסקינן - מי ליכא לאוקומי נמי מתני' בהכי דזימנין דהוי הכי:

דגזר הנך - כל מוחזרת גזר משום יתומה בחיי האב דאמרי' במתני' דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה:

פשיטא - דהואיל ואין לאביה רשות בה והיא קטנה אין חזרתה חזרה והרי היא כגרושה אלא להכי תנייה במתני' לאשמועינן דטעמא דקמייתא משום הא:

בד"א - דחכמים מודים כשגירשה כשהיא קטנה וקבל אביה גיטה והחזירה כשהיא קטנה דאין כח לא לאביה ולא לה לקדשה ומת כשהיא קטנה דלא בעלה משגדלה דתהוי ביאה משגדלה קידושין:

וגדלה אצלו - אמרי' סתם ביאה ראשונה משגדלה קידושין הן:

משום ר' אלעזר אמרו כו' - ומדקתני לעיל ומודים חכמים לרבי אלעזר ביתומה בחיי האב אלמא איירי בה רבי אלעזר דטעמא דבאחרנייתא משום הא:

צרתה - דמוחזרת גדולה לר"א מהו:

היא גופא גזירה - משום יתומה בחיי האב:

גזירה לגזירה - צרתה אטו היא:

היא חולצת - אם בא יבם להזקק לה חולצת ופוטרת צרתה ולא מתייבמת אבל אם נזקק לצרתה או חולצת או מתייבמת והיא נפטרת:

מתני' תצא משום אחות אשה - ופטורה מחליצה ומייבום:

מת בעלה של גדולה - ונפלה לפני בעל הקטנה זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו דנישואיה מדרבנן ולא אלימא לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו:

רבי אליעזר אומר מלמדין הקטנה שתמאן בו - ותעקור נישואיה ויהא מייבם את הגדולה:

ר"ג אומר - אין זיקתה אוסרת את זו דר"ג סובר אין זיקה כלומר לא אלימא זיקה כדפי' בפ' ר"ג (לעיל נא.) הלכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם גדולה ואם לאו תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נישואיה גמורין ותצא הלזו משום אחות אשה אבל מיחלץ לגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצה:

אי לו - אוי לו:

מוציא את אשתו בגט - ואין מלמדין אותה למאן כדאמר בגמ' יתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבה תותיה דקסבר יש זיקה אלא תצא בגט וזו לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה:

גמ' ומי שרי - ללמד קטנה שתמאן:

ידבק אדם כו' - מפרש טעמא דכולהו לקמן:

מן ערבון - שלא יהא ערב:

כאבא שאול - פרק החולץ הכונס יבמתו לשם נוי וכו':



וא"ר אבהו - במסכת קידושין:

אתיא רדיפה רדיפה - תשלום שכר גדול להבאת שלום שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כגמילות חסדים דכתיב בהו ימצא חיים צדקה בעולם הבא וכבוד בעולם הזה:

כאילו בנה במה - בשעת איסור הבמות דחוטא הוא דכתיב (דברים כג) וכי תחדל לנדור וגו' הא לא תחדל יהיה בך חטא:

כאילו הקריב קרבן - שעבר עליו שתי עבירות אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך:

בבר מתא - לא יקבל פקדון מבן עירו:

דבייתיה כי בייתיה דמי - שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו:

שלציון - שם מקום שמניחין הלוה ותופסין הערב לישנא אחרינא שלציון קוראין שם הערבון על שם נוטריקון שלוף דוץ שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב:

דוץ - לשון תיקוע כדאמר דצה שלפה (שבת דף נ:):

רע ירוע - רעה אחר רעה:

כי ערב זר - המערב זרים גרים בישראל והנכנס בערבון נמי משמע:

ולתוקע עצמו - סיפא דקרא ושונא תוקעים בוטח וכולה מפרש לה:

תוקע עצמו לדבר הלכה - שאומר הריני שונה ואיני מקיים ואקבל שכר למוד:

קשים גרים - שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן:

כספחת - לישנא דקרא נקט ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (ישעיהו יד):

אין לו תורה - אינו עוסק בתורה:

אין לו תורה - אין מקבל שכר למוד:

אלא תורה - ואין מקיים:

אפילו תורה - אפי' שכר לימוד אין לו:

ואיבעית אימא - כדמעיקרא אין לו אלא תורה ודקאמרת האי נמי פשיטא לא צריכא כו':

אית ליה אגרא - דעשיה:

וגמר הלכה - יודע הלכה שאין דומה לדין הבא לפניו כל כך ומדמי מילתא למילתא ולא משאיל לרביה. והיינו תוקע שסומך ונשען על ההלכה שהוא יודע:

גיבורים - דיינים שלשלמה. שהשלום שלו:

מטתו - בית המקדש ששם לשכת הגזית:

מאי טעמא דר' גמליאל - דאמר כשתגדיל זו תצא זו בולא כלום:

גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל - דניקדשה השתא מ"מ משגדלה תפסי קידושי מעיקרא ואיגלי מילתא למפרע דזיקה דהך לא כלום הוא:

או דלמא - קידושין קמאי לא כלום נינהו ומשום קידושין דבעילה דמשגדלה נפקא הך יבמה ואע"ג דזיקה קודמת לקידושין קסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושי ומבטלי לזיקה:

מיתלא תלי - כל ימי קטנות ספק יבעול משתגדיל ותהיה אשתו ספק לא יבעול ולא סמכה דעתה:

דאמרה איהו עדיף מינאי - ויוציאני בגט בעל כרחי:

ואנא עדיפנא מיניה - וכל זמן שארצה אצא במיאון על כרחו:



מאי לאו דלא בעל - ראשון משגדלה וקאמר רב אינה צריכה גט משני דחלו קידושין הראשונים כשגדלה:

כשבעל - לפיכך אינה צריכה גט משני דבעילה שבעל הראשון משגדלה סתמא לשם קדושין נתכוון דיודע היה שאין קידושי קטנה כלום:

על תנאי - שאין עליה נדרים או מומין:

וכנסה סתם - ואח"כ נמצאו עליה נדרים צריכה גט דביאה לשם קידושין הואי דיודע היה שאין קידושין הראשונים כלום: ה"ג צריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רב משום דליכא תנאי והכי איתא בכתובות פ' המדיר (דף עג.):

דאי איתמר בהא - גבי קטנה שלא מיאנה בהא קאמר רב דאסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין משגדלה משום דליכא תנאה אין פסול קידושין הראשונים משום תנאי אלא משום קטנות ואדם יודע שאין קידושין הראשונים כלום וחזר ובעל לשם קידושין:

אבל בההיא - דאיכא תנאי אימא מודה לשמואל ואדעתא דתנאי בעיל כסבור שאין עליה נדרים וקיימא תנאי שביניהן:

אבי כורסייא - באפריון וקס"ד כשאר חופות שעדיין לא בעלה ואפ"ה לא הצריכוה גיטא מבתרא אלמא חלו קדושי קמאי:

מינסב נסבי - ונתקדשה בבעילה משגדלה:

וקא אפקעינהו לקידושין מיניה - דכל דמקדש תולה בדעת חכמים הוא דהא כדת משה וישראל קאמרינן ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעלה לא ניהוי קידושין:

תינח דקדיש בכספא - איכא למימר דאפקעינהו לקידושין ושוו מעות מתנה דהפקר ב"ד היה הפקר:

קדיש בביאה - מאי הפקר ב"ד איכא למימר:

שויוה לבעילתו בעילת זנות - והוא בדעתם תלה:

כר' אליעזר - דמלמדין הקטנה למאן:

מתני' שתי יתומות - נכריות:

או חליצתה - לאחר שתגדיל:

קטנה וחרשת - לא ידעינן בהי ניחא ליה והי חשיבה אשתו טפי:

גמ' וחרשת בת חליצה היא - דקתני מתניתין וכן שתי חרשות:

כי היכי דעל - לבעל הראשון שכנסה ברמיזה הכי נמי נפיק מיבם ברמיזה:

נשואין שתי נכריות - פקחת לפקח וחרשת לחרש:

כונס - שאינה בת חליצה משום קרייה אלא כונסה ואם רצה להוציאה אח"כ מוציאה בגט שכשם שנכנסה ברמיזה כך תצא ברמיזה ולא צריכה חליצה:

כונס ואין מוציאה לעולם - שאין גיטו מפקיע קידושי אחיו פקח שהזקיקוה לו ליבום:



חולץ לא - משום קרייה:

מוציא אשתו בגט - דזיקת אחותה פקחת אוסרתה שנישואיה גמורין וזו ספק ואין כח בקידושיה לפטור את אחותה משום אחות אשה:

ואשת אחיו אסורה לעולם - דחרש לא מצי חליץ ומיכנס נמי לא מצי כניס לה דאחות גרושתו היא דאחותה חרשת היתה קנויה במקצת לאחיו החרש הילכך לא אפשר (שהרי אחות גרושתו היא) ומהך מתניתין לא מותיב ליה לרבא דהכא מדינא לא חליץ האי חרש לפקחת שהרי אשת פקח היתה וזיקתו גמורה וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפיק אלא להכי מייתי לה לגלויי אהנך תרתי תיובתי קמייתא דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי דהא כולהו תניא להו גבי הדדי במתני' לקמן בחרש שנשא פקחת (דף קיב:):

מי מצי מפיק - דקתני מוציא את אשתו בגט ומדקתני בגט משמע שתהא מותרת לאחרים:

נשתטית לא תצא - פקחת שנשתטית . לא תצא מבעלה אע"פ שהאשה יוצאת לרצון ושלא לרצון רבנן תקון שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפי שאינה יודעת לשמור עצמה אבל נתחרשה יוצאת דלא בעינן דעת אשה בגט שהרי אפי' פקחת בעל כרחה מוציא והכא לא תקון רבנן מידי דהא יודעת לשמור עצמה:

נתחרש הוא כו' - דקידושיו היו גמורין וגירושין בלא דעת:

נכריות נמי - הנך תרתי דלעיל חרשות מעיקרא קאמר דהא גבי הדדי תניין והמגמגם לומר למה לי כל הנך דיוקי דקאמר מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' ומדאחיות חרשות מעיקרא כו' לותיב מחד ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשות מעיקרא וקתני בהו כונס אין חולץ לא לאו מילתא היא דכל הנך חרשין דלעיל נפלה לפניהם פקחת מכח קידושי פקח וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפק אבל בחרשת דלעיל איכא למימר הכי ואפילו הכי קתני כונס פקח ולא חולץ:

שני אחין חרשין - נישואיהן שוין בין שהן פקחות בין שהן חרשות בין אחת פקחת ואחת חרשת שהרי כניסתן לבעליהן ברמיזה וכן שתי חרשות כניסתן ברמיזה ואע"פ שהן פקחין או אחד פקח ואחד חרש נישואיהן שוין הילכך יוצאת היבמה משום אחות אשה:

ואם היו נכריות - ומת אחד מהן יכנוס השני דלאו בר חליצה הוא או היא אינה בת חליצה: ומדהן חרשין מעיקרא כו' ל"ג דבלאו הכי מצי מותיב מינייהו:

ומקוו אקוותא - מקהילים תלמידים סביבם שהיו באים לשמוע דבריהם ל"א דמקהו אקהתא משיבין קושיות זל"ז:

כיצד תקנתן - דקטנה וחרשת הואיל ואין האחת פוטרת צרתה וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרוייהו בחליצה ואי מייבם לה וחליץ לקטנה כשתגדיל מיפסלא קמייתא עליה דקם ליה בלא יבנה דהא ביאה דחרשת לא דחיא זיקה דנימא אין אחריה כלום:

כונס את החרשת ומוציאה בגט - דחליצת קטנה תפסל לה עליה:

חרשת קנוייה במקצת ומשויירת - קטנה ספק קנוייה כולה ספק אינה קנוייה כלל דבשתיהן קנויות ומשויירות ליכא למימר דממתני' שמעינן לה דא"כ תיפטר חדא בביאת חברתה ושתיהן ספק נמי ליכא למימר מדקתני סיפא דמתני' בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ואי שתיהן ספק קמייתא


תיתיב גביה ממה נפשך. דהא אחרונה לא פסלה לה עליה דאם שתיהן קנויות אין האחרונה פוסלת הראשונה דאין אחר ביאה כלום ואם זו (קנויה) וזו אינה קנויה אינן צרות זו לזו אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת וקטנה ספק משום הכי תצא החרשת בגט דלמא קטנה קנויה היא לגמרי ועדיפא מחרשת ופסלה לה חליצתה עליה:

הא קנויה היא - ותו ליכא זיקה אבתרייתא:

נכרית בעלמא היא - ולא פסלה לה חליצת קטנה:

(וליטעמיך) קטנה אמאי תמתין ותחלוץ - ישאנה מתחלה ותשב אצלו ממה נפשך:

חרשת במאי תיפוק - הא לאו בת חליצה היא ורב תקנתא לתרוייהו קתני ואי קשיא מתניתין דקתני בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה אמאי פסלה הואיל ונסבה ברישא תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך כדאמרן ואיכא תקנתא לתרוייהו תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן:

כדקא מתרץ כו' - חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה:

מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט - דזיקת קטנה אוסרתה עליו דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:

קטנה תצא בגט - דזיקת חרשת אחותה אוסרתה שמא קטנה אינה קנויה כלל והויא כמפותה וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:

וחרשת אסורה לעולם - לכונסה אי אפשר שמא קטנה קנויה היא וזו אחות גרושתו ואין זקוקה לו ואפילו מתה קטנה אחר כך ופקע איסור אחות אשה אסורה משום אשת אח הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:

ואם עבר ובא על החרשת - אחר שגירש הקטנה נותן לה גט והותרה לשוק ממה נפשך אי קטנה קנויה הואי נפקא לה הך מרישא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר ייבם:

אמאי נותן לה גט והותרה - הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו וזקוקה לו וקטנה לא דחיא לה דקנויה ומשויירת היא וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא וביאה פסולה לא פטרה מייבום וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו וחרשת לאו בת חליצה היא:

ר' נחמיה - בפרק ר"ג (לעיל דף נ:):

יתומות - משום קטנה נקט:

נאסרו שתיהן עליו - אע"ג דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך אי קטנה קנויה ליכא מידי בתר ביאתה ואי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא אפ"ה אסורה כדמפרש לקמן משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנויה היא כולה ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה:

חרשת יוציא בגט - ושריא ממה נפשך אי קטנה קנויה היא מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה ואי לאו קנויה היא פטורה בביאה דידה:

קטנה תמתין כו' - כדמפרש טעמא:

אי אמרת בשלמא - רישא גבי אחיות דקתני אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה משום דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא אי משום אחות אשה אי משום יבומה שהיה בהיתר שאחותה לא היתה קנויה אבל אי הוה אמרינן איפכא קטנה קנויה היא ומשויירת וחרשת ספק תו לא מיפטרא חרשת בגט דלמא קנויה היא ולא נפקא משום אחות אשה שקנין אחותה הקטנה משויירת ובביאתה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא שהרי אחות אשתו היא ומתני' רבנן היא ומש"ה קתני סיפא גבי נכרית קטנה בעיא חליצה ואע"ג דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי וגיטה גט גמור משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט וקטנה שהיא אחרונה לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת ובביאה דידה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא דקם עליה באיסור שני בתים:

אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת - וחרשת ספק ומרישא דקתני באחיות אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה שמעינן דביאה פסולה פוטרת סיפא בנכרית אמאי קטנה בעיא חליצה בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה ופסלה לה עילויה אלא בגיטא תיסגי לה דביאת עצמה פוטרתה דביאה כשרה היא ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי הא א"ר נחמיה ביאה פסולה פטרה:

מרישא נמי - גבי אחיות:

ש"מ דרבנן היא - דקתני גבי מת בעלה של חרשת אם בא על החרשת נותן לה גט וגבי מת בעלה של קטנה דקתני קטנה תמתין ולא קתני אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה אלמא רבנן היא ומש"ה לא נפקא בגט דביאתה פסולה דחרשת קנויה במקצת וזו אסורה משום אחות אשה ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה:

דלית לה תקנתא דהיתירא - דקתני בה וחרשת אסורה לעולם: מתני'



לא פסל את הראשונה - שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

פסל את הקטנה - משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא:

פסל את החרשת - שמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

רבי אלעזר - ה"ג במתני' ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

מלמדין את הקטנה שתמאן בו - ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

גמ' וכן א"ר אלעזר - בן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

וצריכא - לשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

דאי איתמר בקמייתא - גבי אחיות (לעיל דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

אבל בהא דאיקיים מצות ייבום - בשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט:

ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא קמיה - לייבומי משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה:

אבל אידך - בההיא דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה צריכא:

מתני' יגדלו זה עם זה - ואם בא לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

היבמה שאמרה בתוך שלשים יום - שכנסה היבם:

לא נבעלתי לו - ליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמ' והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול:

לאחר ל' יום - הוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול ומיהו איהי לא משתריא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל:

בחיי בעלה - ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה:

גמ' לא חולצין ולא מייבמין - קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו פוגעין בערוה:

ביאה דאיסורא - קטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה וכן גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא שפגע גדול בערוה אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס והיא אילונית אין כאן איסור דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וה"נ שניהן לאו בני עונשין:

ולבתר שעתא - כשיגדלו:

ואימא הכי נמי - לעולם אסורה לו:

אפי' בן יום אחד - ישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא עליה ואפי' לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר:

טענת בתולים - להפסיד כתובתה:

כל שלשים יום - דיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:

נסתרה לאלתר - הוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה:



מיבזז בזיז - בוש הימנה:

בשגיטה יוצא - שנתן לה גט וקס"ד גט גמור לביאתו הוא:

היא אומרת נבעלתי - לאחר שלשים קאי:

יוציא בגט - אם בא להוציאה דיה בגט דהיא נאמנת דכולי האי לא מוקים:

צריכה גט לביאתו - משום דאמר בעלתי ולאחר שלשים יום איהו מהימן:

וחליצה - משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ומדקאמר צריכה גט מכלל דבאין לה גט עסקינן ואמאי קתני רישא כופין לחלוץ ניכפינהו לייבם:

אמר רבי אמי - לעולם בשגיטה בידה והכי קאמר צריכה חליצה עם גיטה ואע"פ דקתני אמבקשים קאי וה"ק אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי דאיכא למימר כופין הואיל ומודה אפ"ה אין כופין אלא צריכה חליצה ואי לא בעי למיחלץ לא כייפינן דסמכינן אדיבוריה קמא הואיל ולאחר שלשים יום הוא:

רב אשי אמר - לעולם צריכה גט אחר לבד גט הראשון דהתם גט לזיקתו ונפסלה עליו לפיכך לא נכפינן לייבם וכיון דאמר בעלתי צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט והשתא מסתברא אע"פ דקתני וה"ק אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה אפ"ה בעיא גט:

שניהם מודים - שלא נבעלה ומעיקרא אמר בעלתי:

הון - כך שמו:

צרתה מהו - יבמה שכנסה היבם ונפטרה צרתה ואמרה יבמה לאחר זמן לא נבעלתי מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו:

מפני שאנו כופין ומבקשים - לצרכה דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא נאסרה צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר:

האומרת טמאה אני לך - אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דאיתסרא עליה וכתובתה לא מיפסדה ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים:

השמים ביני לבינך - גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו:

נטולה אני מן היהודים - נדרה היא שלא תיבעל ליהודים ומדאסרה נפשה אכולי עלמא ש"מ תשמיש קשה לה ואנוסה היא לפיכך נוטלת כתובתה:

נותנת עיניה באחר - ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא לו:

תביא ראיה לדבריה - ואם לאו לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה:

יעשו דרך בקשה - לבעל להתנהג בה מנהג יפה:

ליבם מהו - מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא:

מי מסקה אדעתה דמיית בעלה - בלא בנים ונפלה קמי יבם ונדרה נמי אדעתא דידיה ובעל לא הפר אלא לחלקו ויבם נמי לא מצי מיפר שאפי' בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו:

או לא אסקה אדעתה - ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו ע"י גירושי בעלה ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחר כדי שיתרצה לגרשה אבל איבם שאסורה לו ועומדת אפי' אחר גירושין לא נתכוונה ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה:

אינו כבעל - שיהיה צריך להפר כבעל דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר אבל ליבם מותרת בלא הפרה: