מגילה יז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב. דכתיב (בראשית כה, יז): "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים". כמה קשיש ישמעאל מיצחק? ארביסר שנין, דכתיב (בראשית טז, טז): "ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם". וכתיב (בראשית כא, ה): "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". וכתיב (בראשית כה, כו): "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם". בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב? בר שבעים וארבעה. כמה פיישן משניה? שתין ותלת. ותניא: היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלוש שנה. ובו בפרק מת ישמעאל, דכתיב (בראשית כח, ו): "וירא עשו כי ברך" וגו', "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות". ממשמע שנאמר "בת ישמעאל" איני יודע שהיא אחות נביות? מלמד שקידשה ישמעאל ומת, והשיאה נביות אחיה. שתין ותלת וארביסר עד דמתיליד יוסף, הא שבעין ושבעה. וכתיב (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה", הא מאה ושבע. שב דשבעא ותרתי דכפנא, הא מאה ושיתסר. וכתיב (בראשית מז, ח): "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", מאה ושיתסר הויין! אלא שמע מינה: ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה. עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים. נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה. ומנלן דלא מיענש? דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה, כשם שפירש יעקב אבינו מאביו. דיעקב תלתין ושיתא הויין! אלא ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו. סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הויין? אלא משום דאשתהי באורחא תרתין שנין. דתניא: יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות, ועשה שם שמונה עשר חודש, שנאמר (בראשית לג, יז): ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות". ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים.
מתני' אהקורא את המגילה למפרע לא יצא בקראה על פה גקראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז דוהלועז ששמע אשורית יצא הקראה סירוגין וומתנמנם יצא זהיה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא חהיתה כתובה בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו:
גמ' מה"מ אמר רבא דאמר קרא ככתבם וכזמנם מה זמנם למפרע לא אף כתבם למפרע לא מידי קריאה כתיבה הכא עשייה כתיבה דכתיב להיות עושים את שני הימים אלא מהכא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא תנא טוכן בהלל יוכן בקריאת שמע ובתפלה הלל מנלן רבה אמר דכתיב (תהלים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו רב יוסף אמר (תהלים קיח, כד) זה היום עשה ה' רב אויא אמר (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מבורך ורב נחמן בר יצחק ואיתימא ר' אחא בר יעקב אמר מהכא (תהלים קיג, ב) מעתה ועד עולם ק"ש דתניא ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א כבכל לשון מ"ט דרבי אמר קרא
רש"י
עריכה
למה נמנו שנותיו של ישמעאל - מה לנו למנות שנות הרשעים:
להתייחס בהן שנותיו של יעקב - על ידי מנין שנות ישמעאל אנו למדין [באיזה פרק משנות יעקב עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו מהן אנו למדין] ששימש בבית עבר י"ד כיצד אברהם בן פ"ו שנה כשנולד ישמעאל וכשנולד יצחק היה בן מאה שנה הרי היו לישמעאל י"ד שנה ויצחק קדם ליעקב ששים שנה הרי לישמעאל ע"ד כמה פיישן משנותיו של ישמעאל ס"ג נמצא שהיה יעקב כשמת ישמעאל בן ס"ג שנה:
ותניא היה יעקב כו' - ותניא נמי הכי שהיה יעקב כשנתברך מאביו בן ס"ג ובו בפרק מת ישמעאל שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגו':
מלמד שקידשה ישמעאל - אביה ומת והשיאה נביות אחיה:
וארבע עשרה שנה - היה יעקב בבית לבן עד דאתיליד יוסף דכתיב עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך וגו' (בראשית לא) וכשנולד יוסף שלמו שני עבדות הבנות שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' (שם ל) ומשם והלאה עבד אותו בשכר הצאן הרי בן ע"ז היה יעקב כשנולד יוסף וכתיב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה נמצא יעקב בן מאה ושבע [שנים כשהיה יוסף בן שלשים שנה] ונשתהה יעקב לישב בארץ כנען שלא ירד למצרים:
שבעה דשבעא ותרין דכפנא - דכתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ וגו' (בראשית מה) הרי בן קי"ו היה יעקב כשירד למצרים וקרא כתיב שלשים ומאת שנה נמצא משנסע מבית אביו עד שבא לבית לבן ארבע עשר ואותן השנים היה בבית עבר ולא חשיב להו לא גרסינן הכא עד לקמן:
עבר מת לאחר ירידתו של יעקב לארם נהרים - ובא לבית לבן ועמד שם שתי שנים צא וחשוב שנותיו של עבר ונמצא שמת כשהיה יעקב בן שבעים ותשע שנה והיינו שתי שנים משבא לבית לבן כשתחשוב י"ד שנה ששימש בבית עבר:
יצא - יעקב מבית עבר שתי שנים לפני מיתתו של עבר:
נמצא כשעמד כו' - הכי גרסינן מנלן דלא איענש עלייהו דתניא נמצא יוסף כשפירש מאביו שלא ראהו עשרים ושתים שנה כדרך שפירש יעקב מבית אביו שלא כיבדו נתאבל על יוסף כ"ב שנה כיצד יוסף בן שבע עשרה שנה היה כשפירש מאביו וכשמלך על מצרים היה בן שלשים שנה שנאמר ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה הרי י"ג ושבעה דשבעא ותרין דכפנא הרי עשרים ושתים שנה שנתכסה יוסף מאביו ויעקב עמד עשרים שנה בבית לבן וי"ד שנה בבית עבר:
אלא שמע מינה - י"ד דבית עבר לא חשיב להו דלא איענש עלייהו:
אי הכי בצירא להו - ואין כאן אלא עשרים דבית לבן:
אישתהי ב' שנים באורחא - דבשובו מארם נהרים לבא ליצחק אביו ויבן לו בית לימות החורף עשה סוכות ב' פעמים שני ימות הקיץ הרי י"ח ובבית אל עשה ששה חדשים כשיצא משכם שנאמר קום עלה בית אל וגו' (בראשית לה):
מתני' הקורא - ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז ולקמן פריך והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא:
סירוגין - בגמרא מפרש קורא מעט ופוסק (ושוהה) וחוזר ופוסק:
היה כותבה או דורשה - ומתוך כך קוראה אם כוון לבו יצא:
דיפתרא ונייר - מפרש בגמ':
על הספר - קלף:
גמ' מנהני מילי - דלמפרע לא יצא:
מה זמנם למפרע לא - דאי אפשר שיהא ט"ו קודם לי"ד:
ממזרח שמש עד מבואו - כשם ששקיעת וזריחת החמה לא יהפכו כך מהולל שם ה' ולא למפרע:
זה היום - כסדר היום שאינו משתנה בשעותיו להיפך כך למפרע לא:
יהי שם ה' מבורך - כהוייתו יהא הלול השם וברכתו כסדרו:
ככתבה - בלשון הקודש ולא בלשון אחר:
תוספות
עריכהמתני' הקורא את המגילה: רבנן אמרי אמר קרא שמע נראה דהלכה כחכמים חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דקאמר ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ובפרק שני דברכות (דף טו:) מסקינן כתנא קמא דרבי יוסי דאמר כן התם:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/מגילה/פרק ב (עריכה)
א א מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה א', סמ"ג עשין מד"ס ד, טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף ו':
ב ב מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף ג' וסעיף ז:
ג ג מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף ט':
ד ד מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף ח':
ה ה מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף ה':
ו ו מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף י"ב:
ז ז מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' תר"צ סעיף י"ג:
ח ח מיי' פ"ב מהל' מגילה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תרצ"א סעיף א' וסעיף ב, ועי"ש:
ט ט מיי' פ"ג מהל' חנוכה הלכה ט', סמ"ג עשין מד"ס ה, טור ושו"ע או"ח סי' תכ"ב סעיף ו':
י י מיי' פ"ב מהל' ק"ש הלכה י"א, סמ"ג עשין יח, טור ושו"ע או"ח סי' ס"ד סעיף א':
יא כ מיי' פ"ב מהל' ק"ש הלכה י', וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ס"ב סעיף ב':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מגילה/פרק א (עריכה)
מנא הני מילי אמר ר' יוחנן לא נמנו שנותיו של ישמעאל אלא כדי ליחס שנותיו של יעקב אבינו. מצינו שהיה ישמעאל גדול מיצחק י"ד שנה. ויצחק גדול מיעקב ס' שנה נמצא ישמעאל גדול מיעקב ע"ד שנה ובו בפרק שנתברך יעקב אבינו מת ישמעאל וכל שנותיו היו קל"ז הסר מהן ע"ד שנה נשארו ס"ג שנה נמצא בעת שיצא לארם נהרים בן ס"ג שנה. וי"ד בבית עבר. וכ' שנה בבית לבן שנאמר זה לי עשרים שנה בביתך וגו' הרי צ"ז שנה והיה יוסף בעת צאת יעקב מאצל לבן בן [שש] שנים כי אחר י"ד שנה נולד ונשתהה שנתים בדרך נמצא יעקב כשבא אל יצחק אביו בן צ"ט שנה נתכסה יעקב מיצחק אביו ל"ו שנה כשנגנב [יוסף] היה בן י"ז שנה. וי"ג שנה עשה בבית אדוניו ובבית הסהר [וז' דשובע] ושנתים הרעב הרי י"ג שנה וז' שנה ושתי שנים הרי כ"ב נתכסה יוסף מיעקב אבינו כשיעור השנים שנתכסה יעקב מיצחק אביו זולתי י"ד שנים שהיה יעקב למד תורה בבית עבר. ולא נמנו עליהם. וכל זה החשבון מפורש מן הפסוקים הנזכרים בגמ' ולפי זו השמועה היה יוסף בשעה שהגיע אל יצחק אבי אביו בן ח' שנים ויעקב היה בן צ"ט שנתאחרו שנתים בדרך נמצא יעקב בעת שנגנב יוסף בן ק"ח שנה. וכ"ב נתכסה ממנו הרי שלשים ומאת שנה כדכתיב שלשים ומאת שנה וגו':
הדרן עלך מגלה נקראת:
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מגילה/פרק ב (עריכה)
הקורא את המגלה [למפרע] לא יצא מנא לן אמר רבא דאמרינן ככתבם וכזמנם מה י"ד שהוא זמנם אם יעבור לא יתכן להחזירו למפרע ולקרותה ביום י"ד שכבר עבר כך קריאתה למפרע לא אע"ג דהאי קרא ככתבם וכזמנם בעשיה כתיב איתקש זכירה לעשיה שנא' והימים האלה נזכרים ונעשים.
הא דתנן אבל קורא אותה ללועזין בלעז. פרש"י ז"ל שיודעין לשון אחר שאינו לשון הקודש. לא דאיק לי דכיון דכל לשון אינו כשר במגילה ואפי' לדברי האומר ספרים נכתבים בכל לשון אינו כשר אמאי מכשרינן ליה מפני שיודעין בו יקראו בלשון הקדש, אלא ללועזות היינו שאין יודעין אשורית ודומיא דסיפא דקרי לועז למי שלא ידע אשורית וכן בכל מקום לועזות שאין יודעין בלשון הקדש דאתמר התם (מכות ו,ב) הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא אימורא בינייהו כו' ומפני שאין יודעין אשורית אעפ"י שיוצאין בו בקושי התירו משום דאיכא מצות קריאה ודאי דפרסומי ניסא בידיעה ממש עדיף והוציאוהו בלשון שיודע בו ועוד כדי שיהא הוא יכול להוציא עצמו ידי חובתו ויקרא לעצמו אבל יודע אשורית לעולם אינו יוצא אלא באשורית והא דקתני ברייתא גיפטית לגפטיים ללועזית גיפטית קאמר אבל גיפטים יודעים אשורית אין יוצאין בגיפטית.
והרב ר' משה הספרדי ז"ל כתב בלשון אחרת מלשון העמים לא יצא ידי חובתו אלא מכיר אותו לשון בלבד. ואינו. נכון אלא מכיר אותו לשון ואינו מכיר לשון הקדש הוא יוצא בה ואין כל ישראל שבחוצה לארץ נקראין לועזות ומפורש בירושלמי ר' אבהו בשם ר' אלעזר יודע אשורית ויודע לעז יוצא בה באשורית בלעז יוצא בה בלעז יודע אש'רית ויודע לעז מהו שיוציא את אחרים בלעז כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן כלומר וכיון שאינו מוציא עצמו באותו לשון אינו מוציא הלועז.
ובמס' סוטה נמי אמרו בירושלמי (ז,א) התיב ר' ברכיה הרי מגלת אסתר היה יודע כתב אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית ולועז יוצא בה בלעז ויש מקצת מקומות בספרד טועין בזה.
הא דתנן עד שתהא כתובה על הספר בדיו. ובעינן עלה בגמ' דף י"ט מנא לן ואמר רבא אתיא כתיבה כתיבה כו' ק"ל למה לן ג"ש והלא מגילה נקראת ספר ודין ס"ת עליה וקי"ל בספר תורה (שבת קג,ב) כתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו ותניא ג) כתבה על הנייר או על המטלית פסולה כדאיתא במס' שבת (עט,ב). ובמס' סופרים (א,א) תניא והלכה למשה מסיני שיהו מסורגלין בקנה וכתובין בדיו שיש לו סמך מן המקרא ואני כותב על הספ' בדיו עוד התם אין כותבין לא על הדפתר' ולא על גבי פנקס ולא על גבי נייר מחוק ולא בשחור ולא בשיחור ולא בקומוס ולא בקנקנתוס כיון שכל אלו נוהגין בס"ת פשיטא דפסולין במגילה שנקראת ספר וכן מה שאמרו דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהיינו ס"ת ממש כדמפורש בירושלמי למה הוצרכנו לכך כיון שנקראת ספר. וי"ל מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת ולא ידעינן לאיזה דבר הוקשה לספר ולאיזה דבר הוקשה לאגרת לפיכך הוצרכנו לג"ש שתהא כתיבה שלה כס"ת על הספר בדיו. ועדיין אני אומר שתהא בלא שרטוט כאגרת שלא הוקשה לס"ת אלא לעיקר כתיבתה משו"ה אצטריך ואמת ללמד שאף בשרטוט שאינו אלא תיקון כתיבתה ותפילין אינן צריכין לו דינה כאמיתה של תורה.
ומעתה לא הוצרכנו למה שכתוב ונכתב בספר אלא ללמד על דברים שאינן מגופן כגון תפירה דפשתן שאפילו בהן נדונית כדין ספר ואהני לן אגרת להקל בה שלשה חוטי גידין דכיון שהתפירה אינה מגופה ממש עשו בה מנהג אגרת שכן האגרות אינן נתפרות אלא נקשרות במקצת חוטין וכל שכן בדברים שחוץ לגופיה לגמרי כגון קריאה שלה שדינה בהם כדין אגרת זהו ששנינו הקורא את המגלה עומד ויושב יצא משא"כ בס"ת.
ומכאן אני אומר שהקורא פושט כאגרת ואינו כורך כס"ת כמנהג הראשונים הוא ולא כדברי רבני צרפת ז"ל שהצריכו לכרוך כס"ת, ונהגו הכל בקריאתה שלא להפסיק בסוף הפסוקים כס"ת אלא באמצען והטעם שמנהג אגרת נוהגין בקריאתה כמ"ש וכן נלמוד שצריכה עבוד לשמה דקיימא לן בספרים עבדן שלא לשמן פסולין מעובדא דגיטין (כט,ב) ספר תורה שכתבתי גוילין לא עבדתים לשמן נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן לפסול ס"ת. ואמרו בירוש' מה בין ספרים למגילת אסחר אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגילת אסתר אינה נכתבת אלא אשורית הא לכל דבריהם זה וזה שוין וכ"כ ר' אחא משבחא בשאלתות.
אבל ר' משה הספרדי ז"ל אמר שא"צ עבוד לשמה, שמא הוא סבור לומר דלשמה כיון דאינו דבר הניכר בה כלל אינו כדברים שמגופה וכדברים שהן בה ואינך מגופה אלא כדברים שהן חוץ לגופה ודינה בה כדין אגרת אבל הירוש' שכתבתי יקשה אא"כ יאמר דקולי ספרים קתני חומרי לא קתני ואינו מחוור כלל.
ומסתברא שלא הקלו משום אגרת אלא בפסול שאינו מתפשט בכולה כגון תפירה מקצתה בגידין כדין ספר ומקצתה בפשתן משום אגרת ומזה אמרו דהשמיט בה הסופר אותיות או פסוק וקראן הקורא כמתורגמן יצא והוינן בה קראן על פה ומתרצינן לא קשיא הא בכולה הא במקצתי דכיון דפסול דמקצת היא כשרה כאגרת שאלו בס"ת שהשמיט בו אות אחת פסול אלא קל הוא שהקילו במגילה משום אגרת ומיהו דוקא שקראן הקורא על פה אבל השמיט הקורא אפילו פסוק א, לא יצא כדקתני אידך לא יאמר אקרא חציה ואחזור ואקרא אותו הפסוק וה"ה אפי' תיבה אחת.
וזהו שאמרו בפ"א [ח' ע"ב] בתרגום שכתבו מקרא כגון ונשמע פתגם המלך אינה מטמאה את הידים דאלמא משום תיבה זו פסולה דכיון שאם קרא כן לא יצא אינה עשויה כהלכתה כהלכתה לטמא את הידים אבל אם קרא אותה תיבה תרגום על פה ודאי יצא דלא גרע מהשמיט וכן נמי כשהיא כתובה כולה בכל לשון אמרינן דאינה מטמאה את הידים ואעפ"י שהלועזות יוצאין בהן דכל דלא חזיא לכ"ע אינה עשויה כהלכתא מקריא ולא מטמאה את הידים.
וראיתי בירושלמי תני אין מדקדקין בטעיותיה רבי יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין קמי רב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולח חזר חד מינייהו רבי יוחנן היה קרי כולם יהודים ומשמע דדוקא כגון טעות זו שהזכירו שאין בין יהודים ליהודיים שום הפרש ושינוי לשון אבל בשאר טעיות כגון השמטה ושינוי לשון פסולה דבעינן ככתבם וכלשונם אלא שאם היו הטעיות בכתיבה וקראן על פה יפה יצא כדאמרי' בהשמיט וכ"ש שאין מדקדקין בה בחסרו' ויתרות כס"ת.
ומנין לנו דבר זה בספר תורה שאם השמיט בה הסופר אותיות או פסוק פסול ואין קורין בו שהרי משנה שנינו בתפלין [מנחות כח,א] שתי פרשיות שבמזוזה ארבע פרשיות שבתפילין מעכבין זה את זה ואפי' כתב אחד מעכבן והוינן בה פשיטא וא"ר יהודה לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד א"נ לאות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה והיינו נמי באות אחת כדאיתמר עלה אגרא תמוה דר' אבא איפסקא ליה כרעא דה"א דהעם בנוקבא אתא לקמיה דר' אבא וא"ל אם נשתייר בו אות קטנה כשר ואם לאו פסול ורמי בר דיקולא דאיפסיק ליה כרעא דוא"ו דויהרג בנוקבא ופסלוה אנמא תפילין בהשמטת אות אחת נפסלים וכ"ש כשכתוב בהן טעות ותנן [מגילה ח' ע"ב] אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספ' נכתבין בכל לשון הא לענין טעות זה וזה שוין. אלמא ספרים נפסלין בטעות אחד עד שיתקן.
ואי קשיא הא דאמרי' בגיטין [ס' ע"א] ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו הא חסר פסוק משמע דקורין בו התם שחסר יריעה אחרונה שג ס"ת או של חומש אחד ובין יריעה גדולה בין יריעה קטנה כל דחסר במילתיה אין קורין בו אבל השמיט בו הסופר באמצע אפי' פסוק אחד אפילו אות אחת לא צריכא ליה דודאי אין קורין בו והיינו דאיצטריכא ליה לתנא למיתני במגילה וקראן הקורא כמתורגמן יצא אלמא משא"כ בתורה קתני.
וראיתי בתוספות ז"ל שסוברין שאף בתורה כן ומתרצים מה שאמרו בתרגום שכתבו עברי אינו מטמא את הידים שאינו אלא להשלים, ואי אפשר לומר כן שבכאן הכשירו עד רובה ואעפ"י שהטעויות מפוזרין בכולה ואעפ"י שלא תקן ואלו בספר תורה אמרו במנחות [כ"ט ע"ב] ס"ת שיש בו שלש טעיות בכל דף ודף יתקן ארבע יגנז ובעי דף אחת שלימה והוא דכתיב רוב הספר שפיר אלא ודאי מקולי מגלה שנו כאן לא אמרו בס"ת אלא יתקן אבל קודם שיתקן אפי' בטעות כל דהוא כחפילין ומזוזות וכ"ש וכן בדין תורת ה' תמימה על כל אות ואות שבה מדרש הלכות ואגדות ועל כל קיץ וקוץ תלי תלים של הלכות. וכן כחב הרב רבינו משה בר מימון ז"ל בס"ת שחסר אות אחת או שהוסיף אפילו אות ארח פסול ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים. תדע שהרי אפי' לשהותו אסור משום אל תשכן באהליך עולה ואיך יהא בו קדושת ס"ת לטמא את הידים ולקרות בו בצבור אלא ודאי שמע מינה כדפרישית שמע מינה.
מתני': אבל קורין אותה ללעוזות בלעז: פירש רש"י ז"ל ללעוזות שיודעין לשון אחר שאינו לשון הקדש . ונראה מדבריו, שאף על פי שיודע אשורית ויודע לעז אילו רצה לקרותה בלעז יוצא בה. וכן דעת הרמב"ם ז"ל . ואינו נראה כן מן הירושלמי (פ"ב ה"א עיי"ש), דגרסינן התם ר' אבהו בשם ר' אלעזר יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא אחרים בלעז ייבא כהדה כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, אלמא פשיטא להו דמי שיודע אשורית ולעז הוא עצמו אינו יוצא בלעז . ועוד דמדקתני הלועז ששמע אשורית יצא משמע שהלעוזות דמתניתין בשאינן יודעין אשורית כלל. והר"ם ב"ן נ"ר כן כתב בליקוטיו שהיודע אשורית אינו יוצא אלא באשורית .
ולענין מה שאמרו בירושלמי שהיודע אשורית אינו מוציא את הלועז בלעז, לא היה נראה כן לכאורה מלישנא דמתניתין דקתני אבל קורא אותה ללעוזות בלעז ולא קתני אבל קורין אותה הלעוזות בלעז, אלא שהם היו בקיאין בלשון המשנה יותר ויש לחוש ולהחמיר .
משנותיו של ישמעאל שהיה בן ע"ד כשנול' יעקב בן ס"ג מאביו ללכת לחרן כי באותה שנה נפטר שנה ?כשנפר' ישמעאל כדכתי' אחות נביות ולא נשארו משנות ישמעאל משנולד יעקב עד שנה זו אלא ס"ג ומצינו שהיה ליעקב כשעמד לפני פרעה ק"ל ואי אתה מוצא לו העודף בזה על ס"ג שהיה לו כשנפרד מיצחק אלא אם אתה מונה י"ד שנה שלמד בבית עבר וכדמפ' ואזיל ולא נענש עליהם לפי שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם אבל על שאר השנים שלא נתעסק בכבוד אביו נענש והם כ' שנה שעמד בבית לבן וב' בדרך דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם י"ד חדש כתיב ויעקב נסע סכותה רש"י ז"ל לא דריש אלא ולמקנהו עשה סכות דמשמע תרתי והיינו שתי ימות הקיץ ויבן לו בית זמן חורף א' אבל אידך סכותה דרישא שם מקום הוא וי"מ סכותה קמא דדריש לחד קיץ ויבן לו בית זה חורף ולמקנהו עשה סכות זה קיץ ועל כן נקרא אח"כ סוכות אבל מעיקרא לא נקרא כן וסכותה היינו שעשה שם סוכות ממש והכל ענין א':
פ' הקורא את המגלה למפרע לא יצא ומוכח בגמ' דאפי' בפרשיות כגון שהקדי' פרשה ב' לא' מש"כ בק"ש דלמפרע פרשיות יצא כדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ומשמע שהיה קורא כדרכו כדרך שכתובה בתורה דהא אוקימנא בקורא להגיה. ודין הוא התם אין טעם שיהא סדר פרשיות מעכב בדיעבד כיון שקראם כסדר שכתובות בתורה אבל הכא במגלה אם סרס את הפרשיות הפך כל הענין דכולה כחדא פרשה היא:
קראה ע"פ קראה תרגום בכל לשון לא יצא אוקימנא בגמ' דוקא שאינן מכירין אבל למפרע:
מתני' קראה סרוגין ומתנמנם יצא היה כותבה דורשה ומגיה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. גרסינן בירוש' מדקתני כותבה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה תפתר בי"ד בכרכין ע"כ ובודאי בירושלמי אית להו טעמא מאי דאסקינן בגמרא דילן דפורים מותר בעשיית מלאכה די"ט לא קבילו כדאי' בקרא בהדיא. והא דדחיקו לאוקומי מתניתין בי"ד לכרכין היינו למימר' דבמאי דשקלינן וטרינן מעיקרא על ההיא דר' היכי נטע נטיעה בפורים לא הוה איפשר לן לסיועיה ממתניתין ולאו לאותוביה מינה לרב יוסף דתני שאסור בעשיית מלאכה דהא הוה אפש' לאוקומא בי"ד לכרכין דכיון דלא הוי זמנם אע"ג דקרו ביה אינהו והוי נמי זמן רובא דעלמא שרו אינהו במלאכ' וכ"ש בי"א ובי"ב ובי"ג דכפרים ושמעי' מינה דכרכין דנהוג איסור מלאכה בפורים היכא דמקדמי בי"ד שרו במלאכה דהא לא נהוג אלא בזמנם ממש:
(א"ה צ"ל אבל למכירים) יצא כדתנן במתני' גפטית לגפטיים עברית לעברים דמתניתין כברייתא והיינו דקתני אבל קורין אותה ללעוזות בלעז ואוקי' שכתובה בלעז דאי לא כתיבא קמיה בלישנא דקרו לה הוא ע"פ הילכך הקורא לנשים בלעז על המקרא לא יצא ואמרי' בירושלמי דוקא ללעוזות שאינם מכירין בלשון אשורית יצא כשקורין להם בלעז דמסתמא לועז לא ידע אשורית וכדקתני בסיפא והלועז ששמע אשורית יצא דבעילמי' דאע"ג דלא ידע אשורית מסתמא יצא וכדפרכי' בגמ' בהדיא דהא לא ידע מאי קאמרי אלמא סתם לועז אינו יודע אשורית ומ"ה הוא דיוצא בלעז שהוא מכיר אבל אם הוא מכיר באשורי לא יצא ובלשון אחר ועוד אמר שם שאם הקורא יודע אשורית אינו מוציא אף ללועז שהרי לעצמו אינו מוציא בלעז וק"ל בהדיא כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את אחרים ידי חובתן ולאו דוקא מהאי טעמא ממש דהא מחוייב בדבר הוא אלא שאינו יוצא בקריאה זו והוי כמי שיצא שהוא מוציא הילכך אע"פ שאינו מוציא לעצמו מוציא ללועז הזה אלא בעי' למימר דכי דליקיים ככתבם וכלשונם כל מה דאיפשר לא תקנו לזה שיצא כלשון אחר ע"י אחרים כיון שאותו אחר יכול להקרותו אשורית והאי דינא בתרא לא דייקי ממתני' כלל דהא לא קפיד אקורא אלא כל אדם קורין ללעוזות דא"כ הל"ל והלעוזות קורין אותה ללועז בלעז אעפ"כ אומ' רבי' הגדול שיש לנו לחוש לדברי הירוש' אבל מדברי הגאונים ז"ל נראה שפיר שאפי' הלועז עצמו מכיר אשורי יוצא בלעז שהוא מכיר בו וכן דעת הרמב"ם ז"ל:
והלועז ששמע אשורית הא כתיבנא לעיל דהא דקרי ללשון הקדש אשורי היינו בהשאלת השם מפני שמאושר בלשונו כעין שאמר בכתב או לפי שכיון שכתוב הלשון הזה בכתב אשורי נקרא על שמו בכלל הכתוב אבל בפני עצמו לשון הקדש נקרא על הרוב ולפעמים לשון עברי בהשאלת השם והא דנקט אשורית איפשר דדוקא הוא ומתני' דברייתא דקתני יונית ליוני אין לכ"ע לא וסתמא דלא כר"ש ב"ג ואע"ג דר' יוחנן פסיק לעיל כר"ש ב"ג ה"מ בשאר ספרים אבל במגלה כרבנן קי"ל דסברי ככתב' וכלשונם מיעט אפי' לשון יוני לשאין מכירין בו ואע"פ שאמרי' כל מקום ששנה ר"ג במשנתי' הלכה כמותו ואין ספק דלר"ש ב"ג דעבי' באשורי לענין ספרים ה"ה למגלה וכדאמור רב ושמואל בגמ' הא קי"ל שאין למדין מן הכללות אע"פ שנאמר בהן חוץ שלא נאמר הכלל אלא על הרוב וכדכתב הרי"ף ז"ל בפרק גבו פשוט וכיון דכן קי"ל כסתם משנה דהכא וכדקתני נמי סיפא עד שתהא כתובה אשורית דאלמא אשורית דוקא חזיא לכל אדם וזה דעת הרי"ף שהביא משנתנו וברייתא דלקמן דיונית ליונים ולא הביא דברי רב ושמואל שפסקו לעז יונית לכל כשר כר"ש ב"ג וקי"ל כר' יוחנן דפסק בכל דוכתא הלכה בסתם משנה אבל הרמב"ם ז"ל פסק כרב ושמואל דאמרי לעז יוני לכל כשר כר"ש ב"ג ולא מפיק מכתבם וכלשונם אלא שאר לשונות אבל יוני כשר ומודה ר"ש ב"ג בשאר לשונות שיוצאין בו המכירין משום דכתיב אל עם ועם בלשונו מש"כ בס"ת דפוסל לכל אדם בכל חוץ מיוני שהוא כשר ולא אוקימנא בגמרא מתניתין דגפטית לגפטים ועברית לעברים דלא כר"ש ב"ג אלא במאי דקתני יונית ליונים דוקא אבל בגפטית לגפטים ועברית לעברים וכן כל לשון למכיר בו מודה ר"ש ב"ג דיוצא והכי משמע בגמ' דלא קשיא לן ממתני' עליה דר"ש ב"ג אלא מיונית ליונים בלחוד וסתם מתני' דהכא נמי לא אוקימנא כברייתא אלא למימרא דגפטית לגפטים ועברית לעברים וכ"א כלשונו יצא ולאפוקי ממאי דקס"ד מעיקרא דכי קתני בכל לשון לא יצא אף למכירין קאמר קמ"ל דכל לעז מכשר למכירין בו ולא קתני בכל לשון לא יצא אלא לשאינם מכירין אבל לא אמרינן דמתני' כבריית' דיונית ליוני' אין לכ"ע לא דהא מהיכא תיתי לן דאי משום דקתני והלועז ששמע אשורי' לאו למעוטי יונית נקט הכי אלא למימר' דאשורית יוצא כל אדם בו לדברי הכל ונקיט מילת' דמודו כ"ע אף ביוני' דהאי פלוגתא דרבנן ור"ש ב"ג לא בעי לאורויי וכיון דאיכא למימר הכי דלא תהוי סתם מתני' כרבנן ואשכחן לרב ושמואל דפסקי בהדיא כר"ש ב"ג ולא שבקי' פסקא דידהו דבריר כדמפרש בהדיא משום סתמא דלא מכרעא שפיר כרבנן כך י"ל לפי שיטת בעל המאור ז"ל זקנו של רבינו נר"ו וכן נראה נכון:
והא דקתני הלועז ששמע אשורית יצא לאו דוקא יצא בדיעבד אלא אפי' לכתחלה נמי מידי דהוה אנשים ועמי הארץ אלא דאיידי דקתני רישא לא יצא בדוק' נקט בסיפא יצא:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/מגילה (עריכה)
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/מגילה (עריכה)
הקורא את המגלה למפרע לא יצא נ"ל דוקא במגלה כדילפי' מקרא אבל בתודה אם קראו אדם למפרע יצא וה"ה נמי על פה דוקא במגלה אבל בתורה אם קרא על פה יצא והכי תנן ביוא גבי כהן ובעשור של חומש הפקודים קורהו על פה ואע"ג דאמר'י דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ הנ"מ לכתחלה ושמא יטעה אבל בדיעבד יצא אי נמי אם גירסם יפה והיו ישרים אצלו שרי ובמגילה אע"פ שישרים היו אצלו אסור כדר' מאיר דאמררי' לקמן שלא מגלה לקרא וכתבה על פה וקראה וגם בכל לשון נמי דוק' במגילה אבל בתורה בכל לשון יצא דהשתא בקריאת שמע שרי רבנן כל שכן בכל התורה ור' לא אסר אלא בק"ש דכתיב והיו אבל בכל התורה מודה ותנא דמתני' לא תנא לא יצא אלא במגלה משום דכתיב ככתבם אבל בתורה יצא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה