ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/יבמות/פרק טז

< רש"י על הש"ס




פרק שש עשרה - האשה בתרא

מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא - הואיל ובלא בנים יצא בעלה:

ולא תתייבם - שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך אמאי לא תנשא תחלוץ ותנשא ממה נפשך:

היא צרתה - מפרש בגמ':

היתה לה חמות - במדינת הים וכשיצאה לא היה לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להא מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה:

יצתה מליאה - יצתה חמותה מעוברת:

חוששת - שמא זכר היה:

אינה חוששת - דאיכא למימר שמא הפילה ואת"ל לא הפילה שמא נקבה היתה:

גמ' לצרה אחריתי - אם באו עדים שאין צרתה מעוברת אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם:

רבי מאיר חייש למיעוטא - בפ' הכל שוחטין (חולין ו) גבי כותים שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה:

תשע חנויות - דתניא (שם דף צה.) ובנמצא הלך אחר הרוב דכיון דחנויות לפנינו הן ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה:

וסנהדרי - י"ב מזכין וי"א מחייבין דקי"ל דזכאי (סנהדרין דף מ.) דהואיל ורוב מזכין וקמן מנהו:

דליתא קמן - כגון הכא דניזיל בתר רוב נשים שבעולם:

אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת - אמאי נהי נמי דזכרים מיעוטא כדמפרש ואזיל מיהו הלך אחר רוב נשים וכיון דרוב נשים מתעברות ליכא למימר בזכרים מיעוטא דמיעוטא אלא חד מיעוטא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט כו': ה"ג והוו להו זכרים מיעוטא וליחוש:

דאיסור כרת חששו - שמא נתעברה צרתה:

לא חששו - שמא נתעברה חמותה ואוקמה אחזקה:

מה לי איסור לאו - מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד:



רישא חזקה - מייתי לה לייבום ורובא מייתי לה להיתר שוק דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא וחזקה לא עדיף כי רובא דניזיל אבתרה הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר' מאיר דחייש למיעוטא:

סיפא חזקה לשוק - שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה ורובא לשוק דא"נ נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים נפלים ונקבות כדאמרינן לעיל דמחצה דוולדי קיימי נקבות הוו ומיעוט עוברים נפלים הוו זכרים דקיימא מיעוטא לגבי וולדות והכא נמי איכא חזקה לרוב דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים הוו להו מיעוטא דמיעוטא:

ולעולם - בתמיה' תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק:

לעצמה שלשה - בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים כדאמרינן בהחולץ (לעיל מב:) הלכה כולן צריכות להמתין:

לחברתה תשעה - בשביל חברתה שמא מעוברת היא צרתה צריכה להמתין ט' חדשים שאפי' חלצה לא תנשא בתוך. ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא . וולד פוטר והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:

לחברתה לעולם - בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו:

ותחלוץ - לאחר ט' ממה נפשך ותנשא אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה:

מצריכה כרוז - להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה:

מת בני ואח"כ מת בעלי - והריני זקוקה ליבם כבתחלה:

נאמנת - במה שאמרה מת בני ראשון ואח"כ בעלי ולא חיישינן דלמא משום דרחמא ליבם קאמרה מאי טעמא הואיל ובחזקת ייבום היתה עומדת ופיה אסר עצמה על היבם כשאמרה ניתן לי בן והוא הפה יכול להתיר עצמה ליבם ולומר מת בני ראשון:

אינה נאמנת - להנשא לשוק הואיל ובחזקת ייבום יצתה וחיישינן דלמא משום דסניא ליה קאמרה ניתן לי בן וחוששין לדבריה שמא אמת הן ואסורה לייבם וחולצת:

כדקאמר׳[1] - דלא היתה זקוקה לו ואין חליצתה כלום ומותרת לכהונה:

בגרושה - שהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית:

אני - ובני ובעלי נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש דלמא אתי סהדי:

מתני' שתי יבמות - נשי שני אחים:

זו אסורה - לשוק מפני בעלה של זו שהוא יבמה דשמא חי הוא וזקוקה לו ואע"פ שאשתו אומרת מת אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה שאין יבמה מעידה על חברתה שהיא אחת מחמש נשים שאין נאמנות להעידה:

לזו עדים - שמת בעלה:

זו שיש לה עדים אסורה - לינשא מפני יבמה דשמא חי הוא דעדים מאי אהנו לה הא היא נמי מהימנא לומר מת בעלי:

וזו שאין לה עדים מותרת - לשוק דהא אמרה שהוא מת ובשביל יבמה נמי לא חיישינן שהרי יש עדים שמת:

לזו בנים ולזו אין בנים - ואין עדים לא לזו ולא לזו את שיש לה בנים מותרת כו':

נתייבמו - שהיה להם כאן שני יבמין ונתייבמו שהאשה שאמרה מת בעלי תתייבם דלענין ייבום לא הוצרכה זאת לעדותה של זו וארישא קאי שאין להם לא עדים ולא בנים:

ומתו היבמין אסורות להנשא - לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו שמא עדיין הם חיים ואע"פ שנשאו שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהם אצל עצמן נאמנות אבל עכשיו כשינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ואין יבמות מעידות זו על זו צד היתר:

הואיל והותרו ליבמין - בחזקת שמתו בעליהם תו לא מיתסרן דניחוש לשמא חיין הם:

גמ' שתיהן מותרות - שאין כאן זיקת ייבום זו מפני בניה וזו בעדי חברתה:

צרה מעידה לחברתה - דהא שתי יבמות צרות נינהו ומפני צד צרות לא נפסלו מלהעיד זו לזו:



לאינסובי לצרה בעלמא מקמי דידה - האשה שהלכה למדינת הים עם בעלה ובאה ואמרה מת בעלי והיתה לה כאן צרה אם זו תנשא בעדותה של זו קודם שתנשא היא:

הואיל והותרה היא - אלמא משעת היתר דידה שרינן לצרתה ואע"ג דעדיין היא לא ניסת:

ליחוש דלמא בגיטא אתאי - אי טעמא דר"א לאו משום דצרה מעידה לחברתה הוא אלא משום דלא מקלקלא נפשה ניחוש דלמא הא בגיטא אתאי והחביאה גיטה ואמרה מת בעלי וכדי שתנשא גם צרתה ואיהי לא מקלקלא דבשלמא במתני' היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי דאי נמי בגיטא אתאי איקלקלא שנשאת לאחי בעלה אבל לשוק ליחוש:

דאינסיב לכהן - דאי אתי בעלה ומיבעי לה לאחוויי גיטא מיפסלא אכהן ונפקא:

מתני' אין מעידים - על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראוהו בפרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין הוא:

ואפי' ראוהו מגוייד - לשון גודו אילנא (דניאל ד) מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב:

או צלוב - על הצליבה או חיה דורסתו ואוכלת בו:

אין מעידין - עד שיראו שתצא נפשו:

ואין מעידים אלא עד ג' ימים - אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים:

רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם כו' - יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובגמ' בעי לחומרא פליג או לקולא פליג:

גמ' פדחת - מצח:

הכרת פניהם ענתה בם - העידה בם אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים:

קירא - שעוה:

דבק בבלייתא - הדביקה במעט מטלית בלויה:

בלייתא - בגד בלוי:

באפותיה - במצחו:

מצאו קשור - המביא גט לאשה ואבד הימנו:

בין כליו - בין כלי ביתו ומכיר את הכיס ואת הטבעת שהן שלו כשר ולא חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת דאיניש אחרינא הוה והאי גט אחר הוא אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה בכיס ובארנקי ואפי' למישרי איסור אשת איש דאורייתא אלמא סימנין דאורייתא:

שומא - ורוא"ה (וירוא"ה: יבלת) :

סימנין דאורייתא - אף השמלה בכלל היתה כו' בפ' ואלו מציאות (ב"מ דף כז.):

בן גילו - שנולד בפרק אחד ובמזל אחד ור"א בן מהבאי סבר אין שומא מצויה בבן גילו:

להשתנות - ממראה:

סימנין דרבנן - ולא דריש אף השמלה לסימן אלא לתובעין דהתם פלוגתא היא:



מובהק הוא - ואע"ג דסימנין דרבנן אסימן כי האי סמכינן אפילו אאיסור דאורייתא:

דארוך וגוץ - לאו סימנין נינהו:

כליו - בגדיו שמא לאחר השאילן ואותו אחר מת וראוהו אלו וסבורים שזהו בעל הבגדים:

חמור בסימני אוכף - דקיימא לן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דמהדרינן:

לא שיילי אינשי - בעל החמור לא היה שואל אוכפו של זה לחברו:

דמסקיב ליה - דאשי"ר (רידוישיי"ר: להקהות, לפגום (את גב החמור באוכף, שאינו הולם אותו)) בלע"ז:

מצאו קשור בכיס כו' - מאי איכא למימר ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט:

לזיופא - שמא יעשה חותם וצורה כנגד טבעתו וילך ויראהו לאשתו ויטול הימנה כל אשר ישאל:

מנחשי אינשי - שלא יטול זה מזלו ואי קשיא הא קתני או שנמצא בין כליו הא אמרן דחיישינן לשאלה לא קשיא כליו דמתניתין היינו בגדיו ודרך להשאיל מלבושים וכליו דגיטין היינו בין כלי תשמישי ביתו בתיבתו שאין דרך להשאילם:

ואיבעית אימא כליו - דמתני' דקתני בגופו ובכליו דלא סמכינן אסימנייהו:

בסומקי וחיורי - דלא אמרינן הוי סימן במלבושיו אי שחורין היו או לבנים היו דאין זה סימן שהרבה יש שחורין ולבנים ואדומים:

והא קתני סיפא - דמתני' (לקמן דף קכא.):

מן הארכובה ולמטה לא תנשא - דחיי ואי משום טביעה הואיל ומים שאין להם סוף חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו קתני מן הארכובה ולמעלה תנשא אלמא מגוייד לא חיי:

שאני מיא דמרזו מכה - מחזיקות ומגדלות כאב המכה וחברו מיטרא רזיא לאילני במס' תענית (דף ג:):

גיידיה לגמליה - לשון גודו אילנא (דניאל ד):

ולא אפסקיה לנערותיה - ולא הפסיק לגמור את קול נערותו שהיה נוער עד שמת:

מלובנת - באש שמתוך המכוה מתרפא:

וברח - הנשחט:

יכתבו ויתנו - אלמא כחי מחזקינן:

ומשני חי הוא - לפיכך גיטו גט וסופו למות הלכך מעידין:

אלא מעתה - הואיל וודאי ימות יהא גולה השוחטו אם נפל סכין מידו עליו ושחטו אלמה תניא אין גולה ואפילו מת שמא מחמת דבר אחר מת:

על ידו - בשבילו:

הרוח בלבלתו - ומחמת הרוח מת הלכך לגבי גלות פטור ומיהו לענין אשתו מעידין עליו דודאי ימות:



קירב מיתתו - על ידי שפירכס יותר מדאי מת הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו:

בביתא דשישא - שאין שם רוח ללישנא דרוח בלבלתו הכא גולה דאין כאן רוח ומחמתו מת וללישנא דהוא קירב את מיתתו אינו גולה: הכי גרסינן אי נמי בדברא ולא פירכס:

לקולא פליג - דקאמר תנא קמא אין מעידין אלא עד ג' ימים ואתא רבי יהודה למימר יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפי' לאחר ג' ימים:

או לחומרא פליג - דקאמר תנא קמא עד שלשה ימים מעידים ואתא איהו למימר פעמים שאפי' תוך שלשה אין מעידין:

בכרמי - שם העיר: ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין:

ואסקוהו אגישרא דשביסתנא - לאחר חמשה יומין:

דצמתי - צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות:

היכא דאיכא מכה - מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח:

מיתפח תפח - לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו:

מתני' שיש להם סוף - לקמן מפרש היכי דמי:

אשתו אסורה - שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים:

מערה - מים שיש להם סוף הם ופליג ר' יוסי ואמר אשתו מותרת דקסבר אין אדם יכול לשהות במים כל כך ואי משום שמא יצא לאלתר אין זו חששא דהא אי נפק הוו חזו ליה אבל במים שאין להם סוף מודה ר' יוסי דאסורה שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו:

מן הארכובה ולמטה - הואיל ויכול לחיות לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן:

גמ' מארבע רוחותיה - כגון מערה מלאה מים והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו:

אגמא דסמקי - אגם של אותו מקום אגם מרש"ט (מריש"ק: בִּיצה, מקווה מים רדודים) בלע"ז עומד במקומו ואינם מים חיים כמים שיש להם סוף דמו שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק הלכך אם איתא דסליק הוי חזו ליה:

גלי אשפלו - למקום רחוק ומשם יצא:

לא יאונה לצדיק כל און - שלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא:

תשועה ברוב יועץ - תשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל:

למחילה של דגים - שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו ואין מתמלאת כולה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים:

ליחוש למחילה - ושמא ליום מחר יצא והלך:

נענעתי לו ראשי - ועבר על גבי והלך לו:

ינענע לו ראשו - ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן:



שמא חבר הוא - יודע ללחוש:

אגב איצצא - שדוחקן כשעומד עליהם אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו:

ליורה מלאה יין ושמן - מרותחת על האור:

שהוא מבעיר - כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת:

מפני שהוא מכבה - כשניתז על האור כיבהו ואע"פ שלא יכול לצאת לא מת שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש:

וסופו מבעיר - דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוזרת ודולקת יותר מבתחלתה:

מעשה נסים - אפילו אינו מת מחמת המים היה לו למות מחמת דבר אחר:

כיפין על גבי כיפין - כיפין כמין בנינים ואולמות ונשען עליהן וישן:

דשישא הוי - וחלקין ומעומד אין אדם ישן:

מסריך - מתחזק ונדבק עליהן מעט:

חופר שיחין - לעולי רגלים ומים מתכנסים בהן והיו שותין הן ובהמתן:

שלום - שעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל שלישית שאינה יכולה לחיות אמר להן עלתה לה שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו:

של רחלים - זה אילו של יצחק:

זקן אחד מנהיגו - זה אברהם:

נביא אתה - לידע שלא תמות:

מתעסק בו - בטורח עשייתו:

אע"פ כן מת בנו - של ר' נחוניא בצמא שכך דרכו של מקום לדקדק עם החסידים:

וסביביו נשערה - לשון חוט השערה עם סביביו עם צדיקים ההולכים אחריו:

מתני' אפילו שמע מן הנשים - שלא היו מתכוונות להעיד ומסיחות לפי תומן:

דיו - ויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו:

בין שהוא מתכוין - לעדות:

גמ' קמצא בעלמא - חגב או נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלוני כדרך שהתינוקות משחקין:

אבל נתכוין להעיד - ולא להתיר את אשתו:

עדותו עדות - ותנשא אשתו:

היכי משכחת לה - דלא נתכוין להעיד ולא להתיר:

חיואי - שם האיש:

מאן איכא בי חיואי - מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי:

לפרשא זריזא - גבור חיל וישראל היה:

מדיבוריה דרב נחמן - דאמר אכלוה כוורי ולא אמר מי יתן שיעלה וינצל אזלא דביתהו ואינסבא:

קטול אספסתא ושדי - קצוץ שחת לבהמותי:

שמעה דביתהו - דההוא דאמר עובד כוכבים עליה קטילתיה ואתת לקמיה דאביי:



תלתא ריגלי - שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח והיתה שואלת מהם ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם:

של ערלה הן - פירות נטיעה הן וישנם משובחים מפירות אילן זקן:

של עזיקה - מפרדס מעוזק וגדר סביב לו לשומרו והיא שנת שביעית וקשיא לי דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ול"ש מן המופקר אסורים וקודם הזמן אלו ואלו מותרים:

לא אמר כלום - לאוסרם על כך אלא הלך אחר הרוב שזה משקר ולהשביח מקחו נתכוין וכן נטע רבעי להודיע שפירות נטיעה הן וכמדומה לי דהאי עזיקה שם העיר שבארץ ישראל ופירותיה משובחים ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר מעזיקה הבאתי אין חוששין לומר אמת דבריו ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו אלא להשביח מקחו והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו:

חבל - הפסד ועגמת נפש הוא:

קולר - חבורה:

לכרכום ביתר - כשבאה ביתר במצור:

מתני' על פי בת קול - שמעו קול צועקת פלוני מת ולא ראו אדם בצלמו:

גמ' מאי קמ"ל - רבה בר שמואל דלבית הלל משיאין וניעבד כותייהו סתם מתני' נמי הכי אמרה וממילא הלכתא היא כסתם משנה:

בית שמאי היא - ואין הלכה כאותו סתם:

שראו לו דמות אדם - מתחלה כשצעק:

בבואה דבבואה - צל צלו:

לימדני יונתן שידא - שד היה או בקי בהן:

ודלמא צרה הואי - שנשא אשה במקום אחר ובאה לקלקלה והלכה לה:

בשעת הסכנה - שאדם מסוכן כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר כל שומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עליה בכל דבריו שאומר אני הוא פלוני בן פלוני והכא נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה:

מתני' ונומיתי לו - אמרתי לו:

כן - הן הדברים שאמרת שכולן חלוקין עליו:

משובשת בגייסות - שאיני יכול לילך אצלם ולהעיד זה ששמעתי:

גמ' להביא את גיטה - ממדינת הים ואע"פ שצריכים אנו למאמר פיה שתאמר בפני נכתב ונחתם דאפי' אדם כשר הביאו צריך לומר כן:

נשים שאמרו - חמש נשים דפירקין דלעיל (ד' קיז.):

נאמנות להביא גיטה - בפ"ב דגיטין (דף כג:):

מתני' אמרו לו - לרבי עקיבא מעשה בבני לוי כו':

נומית להם - אמרה להם:

ולא תהא כהנת - כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית זו גרועה ובגמ' מפרש מאי גריעותא:

אמר להם - רבי עקיבא:

לכשתהא הפונדקית נאמנת - כלומר לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו את הפונדקית שהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו:

[ס"א לכשתהא כפונדקית נאמנת - כלומר באותו ענין שהאמינו פונדקית הוי נמי שאר אשה נאמנת שהרי פונדקית הוציאה להן ועל הסימנים סמכו]:



והא איה חבירנו קאמרי לה - אלמא לאו לפי תומה הוה:

הוה בכיא - והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר:

ונתלה בייחור של תאנה - אחז בנוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל:

פשחו - נתקו:

יישר כחך אריה - גבור חיל ולב אריה יש לך:

יפה כוונת את שמי אריה - שכך קורין אותי בעירי:

לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן - דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו לא כך אמרת לי דמכפר שיחיא אריה שהכפר היו קורין אריה ולא אותו:

דרישה - בדיקות כי האי גוונא לכוין את דבריו:

וחקירה - באיזה יום ובאיזה שעה:

משפט אחד יהיה לכם - וכיון דאשכחן דכתיב בדיני נפשות ודרשת וחקרת וגו' (דברים יג) הוא הדין לדיני ממונות:

כיון דאיכא כתובה למשקל - כשתנשא על פיהם תטול כתובה דמספר כתובה נלמוד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי:

כדיני נפשות דמי - דהבא על אשת איש בחנק הלכך עדי נשים בדרישה וחקירה: הכי גרסינן אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי יי ורב שלום בניך:

  1. ^ לפי גרסת הגמ׳ צריך לגרוס "כדקאמרה", בדפוס ווילנא כתבו "כדקאמרת", אבל בדפוס ונציה כתוב "כדקאמר׳" בגרש
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/יבמות/פרק_טז"