יבמות נח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
שומרת יבם קרית לה אשתו מעליא היא דהא אמר רב קנה לכל כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה מידי הוא טעמא אלא לרב הא אמר רב קנה לכל הכא במאי עסקינן כגון דעבד בה מאמר וב"ש היא דאמרי מאמר קונה קנין גמור אי הכי היינו ארוסה ולטעמיך נשואה וכנוסה לאו חדא מילתא היא אלא נשואה דידיה וכנוסה דחבריה הכא נמי ארוסה דידיה ושומרת יבם דחבריה רב פפא אמר האי תנא הוא דתניא אין מקנין לה לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה רב נחמן בר יצחק אמר אעל ידי גלגול שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן העושה מאמר ביבמתו [ויש לו אח] אפילו הוא כהן והיא כהנת פסלה מן התרומה למאן אילימא לרבי מאיר אימר דאמר רבי מאיר משתמרת לביאה פסולה לא אכלה מדאורייתא דרבנן מי אמר ואלא לרבי אלעזר ורבי שמעון השתא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה דרבנן מיבעיא אלא כי אתא רבין אמר עשה בה מאמר ביבמתו דברי הכל אכלה ביש לו אח חלל דברי הכל אינה אוכלת לא נחלקו אלא שנתן לה גט רבי יוחנן אמר אוכלת ריש לקיש אמר אינה אוכלת רבי יוחנן אמר גאוכלת אפילו לרבי מאיר דאמר אינה אוכלת הני מילי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא דאבל דרבנן אכלה וריש לקיש אמר אינה אוכלת אפילו לר"א ורבי שמעון דאמרי אוכלת הני מילי דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא כיון דאין לו להאכיל במקום אחר לא וכי תימא הכא נמי יש לו להאכילה בחוזרת חוזרת פסקה מיניה וקרובה לבי נשא אבל הא אגידא ביה:
נתארמלו או נתגרשו וכו':
בעא מיניה רבי חייא בר יוסף משמואל כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו
רש"י
עריכה
שומרת יבם - קרית לה:
קנה לכל - בביאת שוגג ומזיד:
מידי הוא טעמא אלא לרב - הא דמייתינן יש חופה לפסולות לסיועה לרב מייתינן לה דאמר לעיל יש חופה לפסולות ורב האמר לעיל קנה לכל ולדידיה לא מיתרצתא היא:
כגון דעבד מאמר - ואח"כ בא עליה בזנות בבית חמיה:
וב"ש היא דאמרי - בפרק ד' אחין (לעיל דף כט:) מאמר קונה קנין גמור ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא כדאמרינן בד' אחין (שם) ומשום הכי קרי לה שומרת יבם אפילו לאחר ביאה דאי לב"ה לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין והוי קני לה בביאת זנות לגמרי:
אי הכי היינו ארוסה - גמורה וארוסה הא תנא לה:
נשואה דידיה - אשתו שלא היתה יבמתו:
דחבריה - אחיו דביבמתו שייך לשון כניסה לישנא אחרינא ועיקר דכוותה גבי שומרת יבם דקשיא לך נמי בה הא לאו בת אשקויי היא מוקמת לה נמי כגון שבא עליה דהא כשנכנסה לחופה ליכא לאוקומה דהא חופה ביבמה לא שייכא:
שומרת יבם קרית כו' - אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא עליה אלא כגון דעבד בה מאמר ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור וקרינן בה תחת אישך:
רב פפא אמר - לעולם לא תדוק מינה דיש חופה והכא כגון דקינא לה כשהיא ארוסה ונשאה ובא עליה והדר איסתתרה ומשקה לה על ידי אותו קינוי והאי תנא הוא כו': לישנא אחרינא אמר רב פפא לעולם דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא נשואה [הג"ה עד שלא נבעלה ודקשיא לך משקדמה שכיבת בעל לבועל האי תנא וכו' עכ"ה] ודקשיא לך אין מנוקה מעון האי תנא הוא דלית ליה הך דרשא וזה הוא לשון מורי והוא נראה עיקר דללישנא קמא איכא למיפרך אם כן מאי לא שטיתי ארוסה ואדרבה הא לא כשהיא ארוסה איסתתרה:
רב נחמן אמר - מתניתין בדלא קינא ולא איסתתרה כשהיא ארוסה אלא קינא לה משנשאה ואיסתתרה ומשקה לה ע"י קינוי של עכשיו ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה ונבדקה ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:
פסלה מן התרומה - עד שיכנוס:
משתמרת לביאה פסולה - שיש ביד אחיו לבא עליה וביאתו ביאה וכי היכי דהיא משתמרת לביאתו כך היא משתמרת לביאת אחיו שהיא פסולה מדרבנן דיש ביאה אחר מאמר כדתנן (לעיל דף נ:) מאמר לזו ובעל לזו כו' וכן בב' יבמין ויבמה אחת:
דאורייתא - ביאה שהיא פסולה דאורייתא כגון אלמנה לכהן גדול:
דברי הכל - בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש אכלה בתרומה דבי נשא דהא אפילו לרבי מאיר לא פסיל אלא במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא:
יש - לזה היבם אח חלל:
לדברי הכל לא אכלה - אפי' היא בת כהן ואע"ג דעבד בה מאמר כהן כשר אכתי משתמרת לביאה פסולה היא לביאת החלל דהויא פסולה דאורייתא ולא אכלה ואפי' לרבי אלעזר ורבי שמעון כי מכשרי באלמנה לכ"ג קמכשרי שיש לו להאכיל במקום אחר אבל משתמרת ליבם חלל דאין לו להאכיל דהא כהן חלל זר הוא פסל לה ולא אכלה:
אלא שנתן לה גט - כהן ליבמתו כהנת ואכתי לביאתו היא משתמרת וביאתה פסולה מדרבנן היא דגט מהני בה מדרבנן:
אפילו לרבי אלעזר דאמר אוכלת - הני מילי על ידי קידושין דיש לו להאכיל כי האי גוונא במקום אחר:
אבל על ידי גירושין - דאין לו להאכיל על ידי גירושין במקום אחר לא:
ואם תאמר - הכא נמי יש לו להאכיל על ידי גירושין גמורים בחוזרת דאם היה מגרשה לגמרי היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה:
ובגרה תחתיו - בימי אירוסין וכ"ג אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין ומצותו בקטנה או בנערה:
תוספות
עריכה
שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה לכל. ואע"ג דקרי לה שומרת יבם במילתיה דרבי יאשיה ורבי יונתן דאיירו בבא עליה יבם בבית חמי' ובלא עבד בה מאמר התם משום דלאו אשתו מעליא היא לענין השקאה קרי לה שפיר שומרת יבם אפילו לרב דאמר קנה לכל דהא ממעט לה רבי יונתן בברייתא מתחת אישך ורבי יאשיה קרי לה נמי שומרת יבם דקתני יכול שאני מוציא שומרת יבם כו' משום דאי לאו רבויא דאיש איש הוה ממעט לה וכן מסיק התם אבל הכא לא הזכיר שום טעם שהיה ראוי לקרותה על ידו שומרת יבם ועוד כיון דקונה לכל לא הוה ליה למימר שומרת יבם וכנוסה דהך נמי כנוסה היא:
דהא אמר רב קנה לכל. ובנפל מן הגג ונתקע או בנתכוון להטיח בכותל ליכא לאוקמה דויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך דמשמע מבלעדי אישך שנתן בך את שכבתו משמע דבעינן בבעל כוונת שכיבה:
רב פפא אמר האי תנא. פי' בקונטרס בלשון שני לעולם דקינא לה ואיסתתרה כשהיא ארוסה והאי תנא הוא דלית ליה הך דרשא דונקה האיש מעון ולית ליה הך דרשא שקדמה שכיבת בעל וקש' לר"י דבריש שבועות (דף ה. ושם) ובסוטה (דף כח.) ובכמה דוכתי פריך ומי בדקי לה מיא והתניא ונקה האיש וכו' ולא משני האי תנא הוא משמע דליכא מאן דפליג ועוד מנא ליה דהאי תנא לא בעי שתקדום שכיבת בעל דלמא כשבא עליה ארוסה בבית אביה איירי ונראה כלשון ראשון שבקונטרס ושלא שטית ארוסה דקאמר לא שנסתרה באירוסין קאמר אלא ה"ק שלא שטית להיות נבדקת עליה בקינוי דאירוסין מיהו גם ללשון זה קצת קשה כיון שצריך להביא ראיה על זה שמועיל קינוי דאירוסין להשקותה בסתירה דנישואין מנא ליה דהאי תנא אית ליה האי סברא הא איכא לפרושי מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה היינו דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדפי' מתניתין דלעיל:
על ידי גלגול. לא בעי לאפוקי גלגול מגלגול דאיש אחר דלא דמי דגלגול דאיש אחר ראוי להשקות על ידו אם היה מקנא על ידו אבל קרקעות לאו בנות שבועה נינהו כלל אבל מגלגול דארוסה יליף שפיר דלאו בת השקאה היא כלל ואפי' הכי מגלגל זנות דאירוסין וא"ת ולמאי דדייקינן מיניה לעיל דיש חופה לפסולות ולא מוקמינן על ידי גלגול מנלן גלגול שבועה וי"ל דנפקא ליה מאיש אחר ולא הוה מפליג בין קרקעות לאיש אחר אי נמי דמשמע ליה מאיש אחר אפילו קטן דדמי לקרקעות שאין מקנין על ידו כדתנן בסוף פרק ארוסה (סוטה דף כו: וכן בריש פ' שם כד.):
אימור דאמר רבי מאיר כו'. גם מכאן ראיה דחשיב משתמרת לביאה פסולה אף על פי שלא היו הקידושין בעבירה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
נב א מיי' פ"ד מהל' סוטה הלכה י"ז:
ראשונים נוספים
שומרת יבם קרית לה והאמר רב קנה לכל. ואי קשיא, והא התם קרו לה רבי יונתן ורבי יאשי' שומרת יבם ואפילו לרב מר מרבי לה ומר ממעט לה ויש לומר התם כיון דגבי השקאה ממעטינן לה אלמא לאו אשתו מעלייתא היא אבל הכא כיון דשותה מאי שומרת יבם ומאי כנוסה דסיפא ומוקמינן לה כגון שעשה בה מאמר ובא עליה ואסתתרא ונכנסה לחופה ולא נבעלה וקסבר כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנה זיקת יבמין והוה לה כארוסה דעלמא כך מפורש בתוספות.
כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו. פי' קס"ד דהכי מיבעיא לן כי אם בתולה מעמיו יקח אשה קיחה דנישואין או קיחה דאירוסין ולהכי אמרינן תניתא נתארמלו או נתגרשו מן האירוסין כשירות [ובהך קרא כתיב] אלמנה וגרושה וכו' לא יקח [אלמא] קיחה דנשואין משמע ועלה כתיב לא יחלל ובשני חלולין הכתוב מדבר ואמר ליה לענין חללה לא מיבעיא לי דביאה הוא דמשויא חללה פי' משום דכתיב ולא יחלל זרעו ובשני חלולין הכתוב מדבר כל היכא דאיכא זרעו קרינא ביה חלול דידה קידושין דלא קרינא ביה חלול זרעו לא קרינא ביה חלול דידה.
וכי האי גונא אמרינן לקמן בפ' אלמנה לכהן גדול (יבמות דף ס"ט) דאקשינן התם ואימא משעת הוי' ומפרקינן דומיא דכהן גדול באלמנה דבביאה.
הכא במאי עסקינן דעבד בה מאמר: פירוש ואחר כך בא עליה בבית אביה וקסבר כיון שעשה בה מאמר פרחה ממנה זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין ונשואין. ואם תאמר אם כן תפשוט מינה דרבה דבעי ליה בפרק ד' אחין (כט, ב) גבי שלשה אחין נשואין שנים מהן שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. איכא למימר דאין הכי נמי לדעתיה דרב ששת דפשיט לה מיניה. ובספר ספרדי מוגה בישיבת הגאונים ז"ל מצאתי כן בנוסחת הגמרא אי הכי תפשוט הא דבעי רבה מאמר לב"ש אירוסין עושה או נשואין עושה תיפשוט דאירוסין עושה הא לא קשיא תפשוט אי הכי היינו ארוסה וכו'.
ואוקמה הכא בשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור: ופירש רש"י ז"ל (בד"ה שומרת יבם) ולכשקדמה שכיבת בעל לא קפיד דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שבאה לזה מכוחו. וקשיא לי דאכתי ברייתא לא מתרצא, חדא דהיאך אפשר דנימא ריחוק כזה דיבם מביאה לב"ד והוא משביעה על מה שנסתרה לאחר שנעשית שומרת יבם והוא מזכיר בה ביאת הבעל הראשון במבלעדי אישך וכן תחת אישך. ובלשון זה אינו משמע שמתנה על נשואי אחיו, שאלו היה מתנה על נשואי אחיו היה באפשר לומר בה מבלעדי אישך וכן תחת אישך. ויש לפרד דהכא מיירי בשמתנה עמה על שמירת ייבומה ועל נשואי אחיו הראשון ותחת אישך נמי משום נשואי אחיו.
מיהו אכתי קשיא לי דהתינח מבלעדי אישך ותחת אישך דבענין זה שאמרנו, אבל אכתי לא קרינא בה והביא האיש את אשתו, דכל שלא בא עליה ואין לה חופה לאו אשתו היא. ועוד דאם כן כי מוקי לה כבית שמאי מאי הוי והא אכתי אפילו לבית שמאי אינה אלא כארוסה עד שיבא עליה וארוסה אינה שותה. וכן מקשינן אי הכי היינו ארוסה, כלומר למה לי למתני תו יבמה הא תנא ארוסה ותרתי למה לי, עדיפא מינה הוה ליה לאקשויי אימא אכתי ארוסה היא וארוסה אינה שותה. ועוד דאם כן למה לי מאמר וכבית שמאי דהא בלאו הכי אם זינתה משנעשית שומרת יבם אסורה ליבם, ואליבא דר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה, ואליבא דידיה הוא דמוקמינן הא מתניתין כדאיתא בסוטה בשלהי פרק היה מביא (יח, ב) לפיכך מסתברא דהכי קאמר כשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי קנה קנין גמור ואחר כך בא עליה וקינה לה ונסתרה וכנסה לחופה ולא נבעלה דומיא דארוסה ממש. כרבה דאמר בפ"ד אחין כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבומין וחלה עליו זיקת ארוסין ונישואין ובעינן מסירה לחופה. [הוספה מקו"א].
ר"פ אמר האי תנא הוא כו': פירש רש"י זל (בד"ה לישנא אחרינא) בשם רבו הרב ז"ל כגון שקנא לה כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה ולא נבעלה, והיינו דקתני שלא שטיתי ארוסה, והאי תנא לית ליה דרשא דמבלעדי אישך. וזה רחוק דנימא שאין לו להאי תנא דרשא דמבלעדי אישך דאם כן מאי מבלעדי אישך וכן נמי תחת אישך. ומיהו תחת אישך אפשר לומר דהכי קאמר תחת זה שהוא אישך עכשיו, אבל מבלעדי אישך ודאי משמע שבא עליה אישה זה. ויותר היה נראה כפירוש ראשון שפירש רש"י ז"ל (בד"ה רב פפא) שקנא לה כשהיא ארוסה ונשאה ובעלה ואחר כך נסתרה, דהשתא איכא תחת אישך ומבלעדי אישך. ושלא שטיתי ארוסה דקאמר הכי קאמר, שלא שטיתי משקנאת בעודי ארוסה ולפי שאינה שותה אלא בשקינא לה והוא לא קנא לה אלא בעודה שהיתה ארוסה הוא מתנה כן כנ"ל אלא שרש"י ז"ל אמר שפירוש הרב רבו ז"ל עיקר [הוספה מקו"א].
לא נחלקו אלא שנתן לה גט: פירש רבינו חננאל ז"ל שנתן לה גט וחזר הוא בעצמו ועשה בה מאמר דהשתא משמרת לביאתו וביאתו פסולה מדרבנן דגט יבמין דרבנן הוא.
ר' יוחנן אמר אוכלת אפילו לר' מאיר: דלא פסל ר' מאיר אלא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא.
וריש לקיש אמר אינה אוכלת אפילו לר"א ור' שמעון: דלא מכשרי אינהו אלא ביש לו להאכיל ובכי האי גוונא לא אשכחן דמאכיל במקום אחר. כלומר דכהן שגרש את אשתו אם החזירה לא אשכחן שיאכיל וכי תימה הא אשכחן שמסבב אכילתה על ידי גט בחוזרת, התם פסיקא מיניה. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר וזה נראה לי נכון.
הא דבעא מינה רב חייא בר יוסף משמואל כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו: פירש רש"י ז"ל דהכי קא מיבעיא ליה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה דכתיב גביה אי קיחה דנשואין היא ובגרה תחתיו פסולה ליה או קיחה דאירוסין היא ושריא. ופשיט ליה דקיחה דנשואין היא מדקתני נתאלמנו מן האירוסין כשרות. ותמיהא לי טובא חדא דאם כן למה ליה לרב חייא לאורוכי בלישניה לבסוף ולפרושי כי קא מיבעיא לי והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דנשואין או קחיה דאירוסין, דכיון דשמואל נמי הכי שמיע ליה מעיקרא מלישניה דוהוא אשה בבתוליה יקח קא מיבעיא ליה. אלא דמדמי לה למתניתין ומשום דבגרושה נמי כתיב לא יקח לא הוה ליה לרב חייא למימר אלא התם היא גבי חללה משום דביאה הוא דמשוייה חללה הכא מאי, ועוד דמדקאמר לשוייה חללה לא קא מיבעיא לי משמע ודי דשמואל מיטעא טעי בעיא דרב חייא וקסבר דלענין חללה קא מיבעיא ליה, וקשה מזו דהא במסקנא כי פריש ליה רב חייא דוהוא אשה בבתוליה יקח קא מיבעיא ליה, פשיט דבתר אירוסין אזלינן, ותמה על עצמך מעיקרא פשיט ליה בתר נשואין והשתא פשיט ליה בתר אירוסין. ועוד דבספרים מדוקדקים בישיבה גרסי בסיפא אמר ליה הא נמי תנינא אירס את האלמנה, אלמא מעיקרא היה סבירא ליה דלאו הכי קא מיבעיא ליה. ונראה לי דשמואל מעיקרא סבירא ליה דרב חייא מיסבר סבר דבגרה תחתיו פסולה ליה דקיחה דנשואין בעינן, והכא לשוייה חללה קא מיבעיא ליה, והכי קאמר בתר אירוסין אזלינן וכיון דההיא שעתא ראויה היתה לו ולא זמנה עצמה לביאה פסולה, אף על גב דממילא בגרה ונפסלה לו לא נתחללה, ואם מת חוזרת לתרומת בית אביה, ואם בת ישראל היא כשרה לכהונה. או דלמא בתר נשואין אזלינן וכיון דבשעת נשואין פסולה היא לו ומשמרת היא לנשואי איסור משבגרה הרי נתחללה זו.
וכשמואל דאמר לא קנה לכל פי' דאע"ג דקנה לדברים האמורים בפ' כיון שלא קנה לשאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהאכיל בתרומ' דינא הו' למיקריה שומרת יבם ומיהו משום תרומה לחודה לא הוה ליה למימר דקר' לה שומרת יבם כיון שהיא אשתו לכל שאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה אלא ודאי כדאמרן וכדכתיבנא לעיל. וא"ת ולוקמה כשב' עליה במתכוין להטיח לכותל דלא קנה י"ל דההיא לא קרינן ביה קדמה שכיבת בעל שכיבתו בכוונ' שכיב' משמע:
אלא הב"ע בדעבד בה מאמ' וסבר לה כב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור פי' דעבד בה מאמר שהוא קונ' קנין גמור לב"ש לומר דבמאמר זה פרחה ממנו זיקת יבמים וחל עליו זיקת אירוסי' ונשואין וכשחזר ובא עליה אח"כ קודם קנוי וסתירה אינו אלא כביא' דעלמ' שאינו עושה נשואין בלא חופה וכשחזר וקנא לה ונסתר' ואח"כ נכנס' לחופה ולא נבעל' ומשקי לה שפיר שהרי קדמה שכיבת הבעל לבועל והרי הבעל מנוקה מעון ושפיר קרינן לה שומרת יבם כיון דלא עבד בה קודם סתיר' אלא מאמר דקסבר מאמר לב"ש אירוסין עושה. וא"ת א"כ תפשוט מהכא בעיא דרבה שבפ' ד' אחין מאמר לב"ש אירוסין עושה וי"ל דאה"נ דתפשוט לן אליבא דרב ששת לפום האי אוקמת' אבל אליבא דאידך אמוראי לא תפשוט מידי. וא"ת מ"מ היכי קרינן לה שומרת יבם במאמר הקונה קנין גמור ופרחה זיקת יבמים וכארוס' דעלמ' וי"ל דהיינו בכל מאי דפריך תלמודא א"ה היינו ארוסה ופרקי' דתנא ארוסה דידיה וקת' ארוסה דחבריה כלומר וה"ק שומרת יבם שנתארסה לו א"נ דלאו למימר דפרחה ממנו זיקת יבמין לגמרי אלא מהלכו' זיקת יבמין שכן דין תורה דכל דעביד מאמר שוב לא יקנה יבמה אלא כאשה דעלמא בחופה בביאה גמורה או בחופה אפילו לא נבעלה. ויש מתרצים הב"ע דעבד בה מאמר דאדלעיל קאי דפרכי' דסתם גבי שומרת יבם וכו' דקס"ד דע"כ אית לן לאוקומה בהכי דהא יבמה אינה נקנית אלא בביאה ואלו לאחר סתירה א"א שבא עליה שא"כ אינו מנוק' מעון והיינו קושיי' דלעיל דכי היכי דמוקמי' ארוסה דעלמא שנכנס' לחופה ולא נבעלה אית לן לאוקומ' הא שנבעלה ונבעלה קודם סתיר' כדאמרן הכא גבי ארוסה ועל הא מהדרי' ואמרי' השתא בשומ' יבם לא צריכי לאוקומי כשבא עליה בבית חמיה אלא לעולם לא בא עליה כלל וא"ת א"כ במה קנאה דתהוי בה השקאה דהא כארוסה דעלמא היא שאינה שותה הא ליתא דמיירי דעבד בה מאמר וקונה קנין גמור לב"ש וה"ל כאשה דעלמא שנכנסה לחופה ולא נבעלה והרי היבם מנוקה מעון בשמשקה אח"כ ואע"ג דקדמה שכיבת בועל לבעל זה אין בכך כלום דלגבי יבם לא חיישי' להא כיון שכבר קדמה לו שכיבת אחיו המת וגם הלשון הזה תפיס רש"י ז"ל בעיקר ואינו דודאי ההוא דמשקה לא בעי לאוקמי מבלעדי אישך שקדמה שכיבת אותו האיש לבועל ועוד דכל כי האי גוונא בגמ' דקסבר הכי והנכון כפי' הראשון ועליו הסכימו בתוס' בחידושי'. תנא ארוסה דידיה וקתני ארוסה דחבריה כלומר ארוסה שבא לו בזיקת חבירו וכנוסה שבא לו מפני זיקת חבירו:
רב פפא אמר האי תנא היא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה פי' ואפי' בענין סתם ארוסה שלא נבעלה בבית חמיה וכגון שנסתרה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדי שיהא מנוקה מעון ולית ליה דרשא דרב אחא בר חנינא דבעי קדימת שכיבת בעל לבועל ודאמר קרא מבלעדי אישך אורחא דמילתא נקט שעל הרוב נבעלות לבעליהם קודם סתירה ומברר לה לשון השמועה מפני שאמר ויתן איש בך את שכבתו:
רב נחמן בר יצחק אמר ע"י גלגול פי' אתא למדחי דחייה דרב עמרם דמתני' לא מיירי בהשקאת ארוסה דאי כשנסתר' ונכנס' לחופה ולא נבעלה עדיין ארוסה הוא שאין חופה לפסולו' אלא ע"י גלגול היא שמשקה לה כשהיא נשואה ומגלגל עמה שלא זנתה בעודה ארוסה תחתיו ומכאן לגלגול שבועה מן התורה וכדאית' בפ"ק דקדושי' וא"ת ואם זנתה בעוד' ארוסה היכי בדקי לה שהרי אינו מנוק' מעון י"ל דכיון דשוגג הוא גם קודם קנוי מנוק' הוא מעון והא דפריך לעיל ראיה דרב עמרם כדאוקי כב"ש שאין הלכה כמותו איכא דמקשה אנהרינהו לעיינין דפשיטא לן אליבא דב"ש ולאו מילתא היא דאיהו מארוסה דעלמא פשיט דאתיא לד"ה אלא דהאי תנא סבר כר"ש במאי דקאמר גבי שומרת יבם. ותדע לך דהא דשומרת יבם בדוכתא אוקימנא כרבי עקיבא. יבמה שזנתה אסור ליבמה ואף ע"ג דליתא לשוק אלא חייבי לאוין ולית הלכתא כוותיה והלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דרב ושמואל הלכה כרב ועוד דרב עמרם ורב ששת ורוב' דאמוראי הכי ס"ל. כיון דכן כלה שהיא נדה חופתה בדיעבד מיהת מהני וכדכתיבנא בפ"ק דכתובות ושלא כדברי הר"ם ז"ל:
העושה מאמר ביבמתו אפי' הוא כהן והיא כהנת פסול' מן התרומה פי' מפני שמשומרת לביא' פסול' דרבנן וכיון שעשה בה מאמר יבם זה ואסרה לשאר אחין מדרבנן ומ"מ משמר' היא לביאה כיון דיש ביאה אחר מאמר מדאורייתא ודילמא בעי מיבמה חד משאר אחי' ולא קפיד למאמר אחים:
יש לו אח חלל דברי הכל לא אכלה פי' דחלל כזר היא חשוב לענין תרומה וכאלו נתקדשה לישראל והיא משמרת לביאת זר:
לא נחלקו אלא כשנתן לה גט פי' ואפי' היא פסולה על היבמ' מדרבנן י"ל אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי' אוכלת:
ה"מ היכא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל היכא דאין לו להאכיל במקו' אחר לא פרש"י ז"ל ה"מ היכא דאין לו להאכיל ע"י מעשה כזה שעש' בפסול זו דהיינו ע"י קדושי' דומיא דמתני' שמשמרת לביאה פסולה ע"י קדושי' אבל הכא שהוא ע"י גרושי' אינו מאכיל בשום מקום. וכ"ת יש לו להאכיל בחוזרת פי' לאו דוקא יש לו להאכיל דהא ודאי הוא אינו מאכיל' אלא ה"ק כי בסבתו אוכלת כי ע"י גרושי' הוא מאכילה שחוזרת לתרומת בית אביה כי אין לה זרע ממנו וכיון שכן לא נפסלה עתה מתרומת בית אביה ג"כ מפני מאמרו של זה ואעפ"י שמשמרת לביאה פסולה:
חוזרות פסקה מיניה וקרבה לבי נשא אבל הא אגידא ביה כלומר אינן דומות זו לזו דהתם הוא אינה מאכילה וגם אינו גורם שתאכל מחמת עצמו וקורבתו אדרבה אוכלת מפני הרחקתו כשנסלק ממנה אישות וביאה פסולה שלו אבל האי אגידא גביה ובעודה זקוקה לו ומוכנת לביאה פסולה אנו באים להאכיל' בתרומ' דבי נשא מפני הואיל זה שהרי אין דומי' כלל אדרבה הם שני הפכים זו שיטת רש"י ז"ל ור"ח פי' לא נסתלקו אלא שנתן לה גט וחזר ועש' בה מאמר דהשתא משמט לביאה פסולה שלו ע"י גט וקדושי'. ור"ל אמר אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי אוכלת התם הוא שיש לו להאכיל' דודאי כהן שגרש את אשתו וחזר וקדש אינו מאכילה דפסולה היא לו וכ"ת יש לו לסבב אכילתו ע"י גט דעלמא בחוזרת והכא יסבב אכילתו מפני גטו שתחזור לתרומת בית אביה התם פסיקא מיניה כלומר שאינו מאכילה בעלמא בחוזרת אלא כדפסיקא מיניה שלא חזר וקדשה אבל הכא שחזר וקדש' ואגידא גביה אין לו לסבב אכילתו בגטו שהרי חוזר ופסלה במאמרו שבא אחר גט כך גר"ח ז"ל ונרא' שהיא מחוורת יותר:
בעא מיניה ר' חייא בר יוסף משמואל כ"ג שקדש קטנה ובגרה תחתיו פי' לנערה קרי קטנה דקטנה לאו דוקא מהו בתר אירוסין אזלינן או בתר נשואי' אזלי' פרש"י ז"ל הא דכתיב אשה בבתוליה יקח למעוטי בוגרת קיחה דקדושי' הוא והכא בקדושי' לא היתה בוגרת ובתר בגרה תחתיו ושריא לה לכנסה או דילמא בתר נשואין אזלי' ואסור לכנסה אעפ"י שבגרה תחתיו כדפרש"י ז"ל ונר' ודאי כראי' ז"ל פי' בכאן מה שנתפרש במסקנא שהיתה בשאלתו של ר' חייא בר יוסף אבל ר' חייא בר יוסף לא פי' כן עתה בשאלתו לשמואל דא"כ מה שחזר זה ואמר כי קא מיבעיא להו אשה בתולה יקח וכו' ה"ל למימר מי דמי התם הוא גבי חלל משום דביאה משוה לה חללה אבל הכא גבי ביאה מאי ועוד מדהדר שמואל הא נמי תנינא מכלל שזו שאלה אחרת היא לפי דעתו של שמואל ולא הי' יודע כי שאל' זו הי' שואל ממנו ועוד דהיכי פשיט לי' מעיקר' דבתר נשואין אזלי' ודאי נר' דר' חייא בר יוסף שאל משמואל סתם ודעתו היה על מה שפי' בסיפא אבל כלפי שהיו עסוקים בבית המדרש גבי הלכתא דפסיל תרומה היה סבור שמואל דבעי מיניה לענין פסול תרומ' מפני שבגרה תחתיו ומשמרת לביאה פסולה שלו אי קנסיה ליה שלא תאכל בתרומה בתר נשואין אזלי' ופסול לו וכיון שכן הרי היא נאסרה לאכל בתרומ' לכ"ע או דילמא בתר אירוסי' אזלי' וכשרה היא לתרומה:
ואמר לי' תניתוה נתאלמנו מן האירוסי' כשרות וכו' פי' דאפי' למ"ד לא תאכל בתרומה מודה שאם נתאלמנה או נתגרשה לא קנסי' ליה והדרא להתירא וכ"ש בזו שלא זימנה עצמה לביאה פסולה מעולם ובהתר קדשה דכיון דלגרושי' קיימא לא קנסי' לה ולא חשיבא לה משמרת לביאה פסול' לפסל' לתרומה אפי' קודם שנתגרש' וכיון שכן אינו צריך לשאול לענין זה אי אזלי' בתר אירוסי' או בתר נשואין דאפילו נימא דנזיל בתר נשואין לא לשוויה חללה לענין תרומה לא מיבעי' ליה דודאי פשיטא ליה דביאה הוא דמשויה לה חללה ואפי' באירוסי' פסולי' גמורי' לא מפסלה עולמית וכ"ש שבפסול לזו כלל כי קא מיבעי' ליה לענין אירוסי' כ"ג אם היא מותרת לו אם לאו וא"ל הא נמי תנינא דבתר אירוסין אזלינן כנ"ל:
ואף הרשב"א ז"ל על הדרך הזאת הוא מפרש אלא שהוא מפרש דשמואל ס"ד דלענין תרומה בעי ליה כדפי' ומיהו סבר שמואל דר' חייא פשיט' ליה דבתר נשואין אזלי' ופסולה לכהונה אלא דמיירי כשבגרה תחתיו ונתגרש' או נתאלמנה וקא בעי אם נפסלה מתרומה דבי נשא לעולם מי מהני לה שלא נפסלה מפני שנתקדשה בהיתר ואהדר ליה דהא ליכא למיבעי דהא בהדיא תנן דאפי' נתארסה באיסור כל זמן שלא נשאת כשרה לתרומה כדתנן וא"ל הא לא קא מבעיא לי ואין פי' זה מחוור דהיכי ס"ד דשמואל דליטע' ר' חייא בהאי שהיא משנה שלמה דמן האירוסי' כשרה לכנ"ל כמו שפי'. והא דאמר לשוויי חללא לא מיבעיא לי דביאה הוא דמשויא חללא פריש לן מתני' אגב אורחיה דמ"ה קתני מן האירוסי' כשרה לד"ה משום דמדאוריית' לא מיפסלא ולא הויא חללא אפי' בכניסת לחופה אם לא נבעלה דביאה הוא דמשויא לה חללא מדאורייתא בלחוד כדכתי' ולא יחלל זרעו שני חללי' א' לזרעו וא' לה וכל היכא דאיכא חד בכך חלול זרע איכא לדידיה והיינו ע"י ביאה ומשמרת לביאה פסולה אפי' מן הנשואין אינו אלא פסולא דרבנן. ומאי דקתני מן הנשואין פסולי' לעולם אינו אלא מפני שסתם נשואי יש בהם ביאה ואת"ל דכל מן הנשואי' פסולי' ואפי' כשנכנסה לחופה ולא נבעלה אינו אלא מדרבנן שגזרו אטו נשואין גמורים בכולה האריך ר' חייא בר יוסף בזה לגלו' דכיון דמשמרת לביאה פסולה מדרבנן היא פשיטא לה דכל שבגר' תחתיו ליכא לפסלה כלל כיון דנזמנה בהתר קדושין:
שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא. הכא פריך משום דקאמר בתר הכי וכנוסה [אבל] בסוטה לא נוכל לפרש כן וא"ת ולוקמה שנתכוין להטיח בכותל והטיח ביבמתו דאמרינן לעיל לא קנה וי"ל דא"כ הדרא קושיא לדוכתין דלא קדמה שכיבת בעל לבועל דלאו שכיבה מקרייא:
דעבד בה מאמר והשתא פרחה מינה זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונשואין דמאמר קונה קנין גמור לב"ש והשתא לא קנאה בביאה דמחסרא מסירה לחופה ולעולם מיירי שבא עליה יבם בבית חמיה:
ע"י גלגול פי' ומיירי דקינא לה בנשואין ומשקה לה בנשואין אכן על ידי גלגול נשבעת שלא זנתה בארוסין והשתא נימא דארוסה ונשואה תרתי מילי נינהו והוי כמו אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וא"ת מ"מ תקשי דאם אמת הדבר שזנתה כשהיא ארוסה היכי בדקי לה מיא בנשואין הלא אינו מנוקה מעון וי"ל דמ"מ כיון שאינו מזיד בדבר בדקי ליה שפיר מיא. וא"ת א"כ לעיל כי פריך ומי בדקי לה מיא והלא אין האיש מנוקה מעון לישני דמיירי כשבא עליה בשוגג וי"ל דלעיל לא מצי לשנויי הכי דכיון דמיירי דקני לה בארוסין יש לו להשמר שלא יבא עליה וכאשר בא עלי' קרוב למזיד ואינו מנוקה מעון שהרי חשדה מזנות מדקני לה אבל הכא לא קני לה בארוסין כלל והוי האיש מנוקה מעון אפילו אם זנתה כי לא [עלה] על דעתו שזנתה א"כ הוי האיש מנוקה מעון:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ו (עריכה)
כי אתא רבין אמר כהן שעשה מאמר ביבמתו לר"ג אכלה ואפי' לר"מ דאמר משמרת לביאה פסולה לא אכלה ה"מ ביאה פסולה מדאוריי' אבל ביאה פסולה מדרבנן כגון זה שאם בא עליה אחר אין בה פסולות אלא מדרבנן אכלה. יש לו אח חלל ד"ה אינה אוכלת לא נחלקו אלא בנתן לה גיטה ר"י אומר אוכלת אע"פ שאינו מאכיל במקום אחר אפילו לר"מ דאמר אינה אוכלת ה"מ דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא כיון דאינו מאכיל במקום אחר לא. וכ"ת להאכיל בחוזרת חוזרת פסקה מניה וחזרה לבי נשא הוא איננה גביה והלכתא כר' יוחנן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה