קטגוריה:שמואל א יז לז

• לדף התרגום על כל הפרק •

נאום דוד לתגובה המאוכזבת של שאול: "לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ: כִּי נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו" (שמואל א יז לג)

• "רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר"
• "וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו, וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו"
• "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים"
• "יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה"

תשובה ארוכה ביותר. דוד היה צריך לקחת אויר מספר פעמים לפני שהוא גמר.

דוד מעליב את הפלישתי כערל, ולא נותן לו כבוד בשמו.
עבור דוד, גוליית, הוא חיית שדה חזקה אשר עליה אלוהים אמר לאדם: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית א כח). ובגלל שגוליית "חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים", אלוהים יתן אותו בידו. גוליית עצמו מרגיש שדוד מתיחס עליו כאל חיה, ואומר: "הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת" (שמואל א יז מג).

דוד ניצח בסיבוב הראשון. שאול לא אסר עליו ללכת.
הוא הצליח בלי לספר את תוכניתו, ואף אחד לא ינסה לגנוב את התוכנית ולרוץ לפניו להרוג את גוליית בקלע או בחץ.
הוא זכה בברכת שאול: "וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ" - שאול לא הבין שבזה הרגע הוא, מרצונו החופשי, העביר את ברכת אדוני לדוד.

ומיד שאול מלביש את מדיו על דוד, ככתוב: "וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו" (שמואל א יז לח), וכך דוד לבש בגד מלכות שהמלך לבש,^[1] והוא נציגו של המלך. אחר לא יכול לקחת את הזכות להכות בגוליית ממנו אפילו אם האחר ידע את התוכנית. מדובר על בגד מבד, חלוק, שניתן בחגורה לקפל ולהקטין בקלות, ולא שריון ברזל של שאול אשר היה גדול מדי.

דוד לא שאל ולא התמקח על הזכות לקבל את בתו של שאול, או עושר או פטור ממיסים.
סביר שדוד הבין שזה 'דבר שמועה' חסר בסיס, או שלא היה מכבודו לדבר על זה כאשר הוא אומר: "יְהוָה ... הוּא יַצִּילֵנִי"
לא ברור אם שאול באמת אמר את זה, אבל דוד לא קיבל משאול מתנה עבור הריגת גוליית.