ביאור:שמואל א יז י
שמואל א יז י: "וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז י.
אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה עריכה
"חֵרַפְתִּי" - שורש (ח-ר-ף) - להביא חרפה.
- "עֹשֵׁק דָּל, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ" (משלי יד לא) - מקלל, מעליב, מביש, מזלזל, לג.
- "זְבֻלוּן, עם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת" (שופטים ה יח) - סיכן, בז והעליב סכנה.
כדי שבני ישראל יבינו שהוא מבייש את אלוהי ישראל גוליית בפרוש אומר: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" - ומה אתם תעשו?
מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל עריכה
ניתן לחשוב שהוא מדבר רק על מערך המלחמה, על הצבא המאורגן בשורה ארוכה ותמיכה בעורף.
אולם זאת לא הכוונה. "מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" כולל את אלוהי ישראל וכל ברכתו ובריתו.
דוד הבין את זה מיד והוא אומר: " כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז כו).
דוד קיבל הזדמנות לקיים את פקודת אלוהים: לשמור את "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו ה), ואת המצוה הראשונה: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ ב), כלומר לא תהיו עבדים לאחרים. דוד הבין שהדרך לשמור על אלוהים זה לנצח את המחרפים את שמו ולסרב להפוך לעבדים לאחרים.
תְּנוּ לִי אִישׁ עריכה
תנו לי גיבור אחד, או שאול ייצג את עצמו. "אִישׁ" פונה לאציל, יותר מכובד מאשר איש חופשי או עבד.
- אם אלוהים בחר את שאול, אלוהים יציל אותו!
- אם אלוהים קיים אז כל אחד מכם ינצח אותי!
למעשה גוליית טען - אין לכם אלוהים, אלהיכם הוא אפס חסר אונים. תראו אתנו ועוצמתנו. באו והפכו לפלישתים.
גוליית הסית אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.