פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז לב.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה.
-- שמואל א יז, לב

אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּהעריכה

אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיועריכה

דוד הרגיע את שאול ואמר: 'אל יפול לבבך, אל תדאג יותר.'

עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּהעריכה

דוד מתיחס בכבוד רב מאוד לשאול ומראה שהוא מנומס ומחונך כאשר הוא פותח ב"עַבְדְּךָ"
דוד מכריז "וְנִלְחַם" עבדך. הוא לא מבטיח נצחון, ולא מדבר על תחרות שבה המנצח יקבע תנאים. כל שהוא מבטיח זה שהוא יצא להלחם בגוליית ויקרה מה שיקרה. דוד לא מנסה להרשים. הוא לא התנהג כנער חסר נסיון שאינו מבין את הסכויים הנמוכים להצלחה בקרב.

אז אם דוד לא ינצח, אז למה ששאול יפסיק לפחד?
דוד מתחיל לנתק בין הקרב עם גוליית לבין התנאי שבני ישראל יהיו עבדים. אפילו פעם אחת דוד לא מזכיר את הדרישה הזו. כל שדוד רוצה זה ללכת ולהלחם עבור כבוד אלוהים, ואלוהים כבר ידאג ו"יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ" (שמואל א יז מו).

ואכן שאול המשיך לדאוג, ולא אישר שדוד הוא נציגו לקרב עם גוליית. מבחינת שאול, נער אחד יצא להלחם בענק, ואם הנער ימות, אז אין לזה משמעות.

וְנִלְחַםעריכה

הדרך היחידה שדוד ידע להלחם זה בקלע. הוא כבר ידע איך הוא ילחם בגוליית.
כאשר הוא חשב 'להכות' בגוליית הוא ידע שלא תהיה לו סכנה כי גוליית היה מוגבל למלחמה רק במרחק של חנית, וזריקה אחת של כידון, והוא, עם הקלע, יפגע בו מרחוק, כמו שהוא פגע וגרש את האריה והדוב.

דוד לא רצה לגלות את תוכניתו. הוא חשש שאדם אחר יקפוץ לפניו ויבצע את תוכניתו, והוא יפסיד את ההזדמנות לנצח, ואולי לזכות במתנות מהמלך.
כדי להסתיר את תוכניתו משאול ואנשיו, הוא משקר: "וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו" (שמואל א יז לה). לאריה ולדוב אין זקן שניתן לאחוז בו ולהרוג אותם. אפילו שמשון לא עשה כך לאריה אלא: "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ" (שופטים יד ו). גם מגוליית דוד הסתיר את תוכניתו כאשר הוא החביא את האבנים בכלי הרועים, ולקח מקל. גוליית חשב שדוד בא להלחם בו במקל, ואמר: "הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת" (שמואל א יז מג).