ביאור:שמואל א יז יז
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז יז.
|
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ. |
| -- שמואל א יז, יז |
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ
עריכהדאגת אב
עריכהשלושת בנים של ישי הלכו למלחמה - ישי דאג להם ושלח את בנו הקטן, דוד, לאחיו במערכת המלחמה ואמר לו לקחת:
- "אֵיפַת הַקָּלִיא" - איפת - בא מאפיה - כלומר היה דבר קלוי ואפוי שישי שלח לבניו. המאכל הזה מופיע ראשון ואפשרי שזה החשוב במאכלים. אולם איפה זאת יחידת נפח, ככתוב: "וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא" (שמות טז לו), כלומר ישי נתן לשלושת בניו עשר עומרים של מאכל קלוי.
- "וַעֲשָׂרָה לֶחֶם" - לפעמים לחם כולל כל מאכל, ככתוב: "כִּי שָׁמְעוּ, כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם" (ביאור:בראשית מג כה), ולבטח אחי יוסף גם אכלו בשר ופירות ולא רק לחם. אולם כאן כיוון שמדובר בעשר לחם, אולי אלו עשר ככרות לחם. כיוון שהיו רק שלושה אחים במלחמה, ועשר לא מתחלק לשלוש, כנראה לפחות חלק מהלחמים נועדו לחבריהם החברים ביחידה הצבאית כדי לא לגרום לקנאה ושנאה. בכל אופן אנו חשבנו שבועז, סבו של ישי, היה עשיר בעל שדות, ועובד בנו, אביו של ישי היה בן יחיד וקיבל את כל אדמתו של בועז ואלימלך, ולכן היה מעשירי בית לחם, לא ברור למה ישי לא שלח חמור נושא כל טוב לחיילים ביחידה של בניו, שבאו מבית לחם יהודה. נראה שישי לא היה עשיר לפי ש"אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל" אבר לדוד: "וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר" (שמואל א יז כח), וגם דוד עצמו אומר על עצמו: "וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה" (שמואל א יח כג) במשמעות: עני ונמוך דרגה.
- "עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה, תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף" - כנראה מדובר בחריצי גבינה מוצקים ולא חלב נוזלי. זה רעיון טוב מאוד לספק מתנות לשר האלף כדי שישמור על בניו של ישי. גם כאן עשרת חריצי הגבינה נועדו לשר האלף ולאנשיו הקרובים אשר אוכלים יחד איתו, כרצונו.
קַח נָא
עריכהישי מדבר בנימוס לבנו "קַח נָא" ולא פוקד עליו "קַח" בלבד. לא ברור אם כך הוא דיבר תמיד לבניו, או לאחר שדוד נמשח בשמן ונבחר להיות מלך על ידי שמואל, יחסו של ישי לדוד השתפר.
מעניין שזה קרה ביום הארבעים, שזה משך זמן סימלי חשוב, שמשה עלה להר וקיבל את דבר אדוני. העם לא חיכה בפעם הראשונה ובנה את העגל, וחיכה בסבלנות בפעם השניה. סביר שאלוהים גרם לישי לשלוח את דוד ביום הזה.