מ"ג שמואל א יז לח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אתו שריון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּלְבֵּ֨שׁ שָׁא֤וּל אֶת־דָּוִד֙ מַדָּ֔יו וְנָתַ֛ן ק֥וֹבַע נְחֹ֖שֶׁת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיַּלְבֵּ֥שׁ אֹת֖וֹ שִׁרְיֽוֹן׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְאַלְבֵּישׁ שָׁאוּל יַת דָוִד לְבוּשׁוֹהִי וִיהַב קוּלַס דִנְחָשׁ עַל רֵישֵׁיהּ וְאַלְבֵּישׁ יָתֵיהּ שִׁרְיָנָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את דוד מדיו" - נהפכו להיות כמדת דוד משנמשח בשמן המשחה אף שהיו של שאול שהיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה (לעיל ט ב) וכיון שראה שאול כן הכניס בו עין הרע והרגיש דוד בדבר

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מדיו" - מלבושיו כמו (לעיל ד יב) ומדיו קרועים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"וילבש". שאול חשב תחלה שינצח אותו בדרך מלחמה, שראוי שיהיו הלוחמים שוים בכלי זיינם, וע"ז הלבישו שריון וכו': "ויאל ללכת". פי' ע"י שדוד לא נסה מעולם בזה

לא ידע אם יוכל ללכת בבגדים כאלה ואם לא יוכל, וע"כ מתחלה התרצה ללכת, ובאר הטעם "כי לא נסה", לכן חשב תחלה שיוכל ללכת בהם. ואח"כ "ויאמר דוד לא אוכל ללכת כי לא נסיתי", ולא הרגלתי בזאת: