קטגוריה:משלי יד ח

1. לפי רוב המפרשים, מדובר בשני אנשים שונים: הערום הוא הפיקח, הוא מבין את תוצאת מעשיו ולכן נזהר מרמאות; לעומת זאת, הכסיל הוא השונא ללמוד, השונא חכמה; הכסילים אינם מבינים את תוצאות מעשיהם ולכן עוסקים במרמה.

בניגוד לאמונה העממית, הרואה ברמאי "פיקח" ו"ערמומי", הגישה של ספר משלי הפוכה: דווקא האדם הישר הוא הפיקח יותר, כי הוא מבין מראש את סופה של דרך הרמאות.

2. על-דרך הדרש, מדובר בשני צדדים שונים של אותו אדם, שעשוי להיות ערום ועשוי להיות כסיל. בכל אדם יש צד ערום, צד שחושף ומגלה את האמת, עניו וצנוע; ויש צד כסיל, צד שמכסה ומרמה, גאוותן ותאוותן. הצד הערום שלנו מבין, שכדי להגיע להישגים צריך לעבור בדרך, לעבוד ולהשקיע; אך הצד הכסיל שלנו רוצה לדלג על הדרך, הוא רוצה לשבת על כסא (אותיות כס לי) ושאחרים יעבדו בשבילו, ולשם כך הם משתמש בדרכי מרמה (ע"פ גליה).

1. לפי רוב המפרשים דרכו = האמצעים שהוא משתמש בהם להשגת מטרותיו, כדרך-חיים או לצורך עניין מסויים.

2. אך ניתן גם לפרש דרכו = מנהגיו והרגליו, הנובעים מהאופן שבו בנויה הנפש שלו: "חכמת ערום הוא כדי להבין דרכו וטבעו, בכדי להיזהר את עצמו שלא יבוא לשום חטא בעולם... אבל הכסילים, שאין יודעים, ועושין באיוולתן תיכף, ואינם רואים להבין, הוא מחמת זה מרמה אותן, היצר הרע, והן עושין כאיוולתן... ומרמין גם לאחרים שיהיו כמותן..." (הגר"א). לפי זה, הפסוק מלמד, שכדי להיות אדם טוב, האדם צריך להכיר את עצמו היטב, כדברי חכמי יוון "דע את עצמך".

איוולת היא שטחיות; מה הקשר בינה לבין המרמה?

1. האיוולת של הכסילים היא הגורמת להם לרמות. בגלל האיוולת שלהם, הם נכשלים בעסקיהם, ומנסים לחפות על כשלונם במעשי-מרמה: "ואיוולת כסילים היא גוררת המרמה, ולעולם יחשבו לרמות אחרים במפלתם" (אבן עזרא), "כי לא יתחכמו למצוא הדרכים הישרים אשר יגיעו בהם אל חפציהם, ולזה השתדלו למצוא דבר אוון ומרמה, ייחשב אצלם שיגיעו בו אל מבוקשם, ולזה לא יבינו דרכם ולא יגיעו אליו" (רלב"ג).

וכן, האיוולת שלהם גורמת להם לחשוב שיצליחו להרויח בדרכי-מרמה; הם אינם רואים את הנולד.

2. המרמה של הכסילים היא הגורמת לאיוולת: "ואולת כסילים היא המרמה שבלבם, סופה שמביאתם לידי טפשות" (רש"י); הם מרמים את עצמם בזמן הלימודים (מעתיקים שיעורי בית ומבחנים, מבריזים משיעורים...) וסופם שיישארו אוילים.

3. האיוולת של הכסילים היא עצמה המרמה - הם מציגים את עצמם כאוילים כדי להתיר לעצמם ללכת אחרי תאוותם: "האיוולת של הכסילים הוא מרמה, כי הכסיל אינו אויל, כי הוא אינו מסתפק באמת בדרכי החכמה, רק שמפני שהוא אסור ביד התאוה אשר תוליכהו תוהו לא דרך, וחוקי החכמה ודעת עומדים לנגדו, יעשה במרמה לקרוא אל האיוולת, ויאמר שהוא מסתפק על החכמה, ואינו מאמין בה מפני הספיקות שיש לו..." (מלבי"ם).

בהמשך הפרק ישנו פסוק נוסף המתייחס לאדם ערום. שני הפסוקים מקבילים:

• (משלי יד ח): "חָכְמַת עָרוּם - הָבִין דַּרְכּוֹ, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה"
• (משלי יד טו): "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם - יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ"*

אשורו = צעדיו, ולכן החצי השני של פסוק 15 מקביל לחצי הראשון של פסוק 8: בשניהם נאמר שהערום מבין את הדרך שהוא צועד בה. אולם:

• בפסוק 8, ניגודו של הערום הוא כסיל (= השונא חכמה), שמתנהג באיוולת, ועוסק במרמה;
• בפסוק 15, ניגודו של הערום הוא פתי (= המתפתה בקלות), שמאמין לכל דבר.

הפתי מאמין לכל דבר ולכן קל לרמות אותו; והכסיל מרמה אחרים (אולי את הפתיים).

• בפסוק 8, הערום הוא ניגודו של הכסיל, והפסוק בא ללמד, איך כל אחד מהשניים "מסתדר" בחיים: הערום מסתדר בעזרת החכמה (= הידע שנלמד מאחרים); אמנם, אין לו ידע בכל התחומים (כמו לחכם), אבל הוא יודע את מה שהוא צריך לדעת - הוא מבין את הדרך שהוא צועד בה - מתמחה במקצוע שלו, מבצע אותו היטב, צובר ניסיון ומוניטין, וכך מצליח במעשיו: "חכמת ערום - הבין דרכו". לעומתו, הכסיל נוהג באיוולת (= שטחיות), אינו רוצה ללמוד חכמה, אינו רוצה להשקיע במקצוע, ולכן אין לו ברירה אלא לרמות אחרים - "איוולת כסילים - מרמה".
• בפסוק 15, הערום הוא ניגודו של הפתי, והפסוק בא ללמד, איך כל אחד מהם מקבל החלטות: הפתי מאמין לכל דבר ולכן קל לרמות אותו, אך הערום מתבונן בכל צעד שהוא רוצה לעשות בחיים, לפני שהוא עושה אותו, וכך ניצל מרמאויות ומצליח בחייו*.

הערום בספר משלי נמצא בדרגה נמוכה יותר מהחכם והנבון: הוא איש פשוט, אין לו מספיק חכמה ותבונה כדי ללמד אחרים, אך יש לו מספיק שכל מעשי כדי לדאוג לעצמו. הוא אינו מרמה אחרים ואינו נותן שירמו אותו.