פתיחת התפריט הראשי

משלי יד לה: "רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל, וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ."

תרגום מצודות: בנקל יתרצה המלך לעבד משכיל, כי אף אם יכעוס עליו - יתרצה לו בעבור רוב שכלו; אבל על עבד הנמצא בו כל דבר בושה, לפי רוב הסכלות, עברתו (כעסו) עליו שמורה נצח.

תרגום ויקיטקסט: שביעות-רצונו ואהבתו של כל מלך נתונה לאדם העובד אותו בשכל, ביוזמה חכמה וכישרון; ולעומת זאת - עברתו (כעסו) של כל מלך תהיה נתונה לאדם העובד אותו ביובש, ברשלנות ובזלזול.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יד לה.


תוכן עניינים

דקויותעריכה

עבדי המלךעריכה

הפסוק מתאר את ציפיותיו של מלך (כשלמה) מעבדיו: הוא רוצה עבד משכיל וכועס על עבד מביש. מה הניגוד בין משכיל לבין מביש?

1. משכיל הוא המצליח מתוך מחשבה: המלך רוצה עבד שמקיים את הוראותיו מתוך הבנה ומחשבה, "ראש גדול", וכך עוזר למלך להצליח במטרותיו.

מביש הוא הנכשל מתוך חוסר-מחשבה: מלשון יובש, כמו ב(יואל א י): "שֻׁדַּד שָׂדֶה אָבְלָה אֲדָמָה כִּי שֻׁדַּד דָּגָן הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ אֻמְלַל יִצְהָר", או מלשון בושה. המלך כועס על עבד המקיים את הוראותיו ביובש, בצורה טכנית בלבד, "ראש קטן", וכתוצאה מכך גורם למלך להיכשל במטרותיו ומביא עליו בושה וכלימה.

2. משכיל הוא המצליחן שכשרונו גלוי לעין-כל: כבודו של המלך הוא, שעבדיו הם מוכשרים ומוצלחים.

מביש (מלשון בושה) הוא העושה מעשים שיש בהם קלון - מעשים מכוערים המוציאים למלך שם רע.

עבדי ה'עריכה

הפסוק הוא משל לציפיות של ה', מלך מלכי המלכים, מעובדיו:

1. ה' מעדיף אנשים שמקיימים את מצוותיו בשכל, בראש גדול, מתוך הבנה של מהות המצוה ומטרתה, ולא אנשים המקיימים את המצוות ביובש ובראש קטן: "הבורא יתברך... רצונו רק למשכילים, העושים מצוותיו מאהבתו ויראתו, ולא... לאוחזים בהם להתפאר, או לאשר יראתם אותו מצוות אנשים מלומדה, אף על פי שעובדים את ה' בקיום המצוות... ושכר יהיה להם" (ר' יונה).

2. ה' רוצה אנשים שכשרון-מעשיהם גלוי לעין-כל, וכועס על עבדיו (ה"דתיים") כאשר הם מחללים את שמו במעשים מכוערים: "שהכל אומרים: ראו זה שלמד תורה ועוסק בעבודתו ית', כמה מעשיו מקולקלים! ולכן עברתו ית' מתרסת כנגדו, לפי שגורם חילול השם, ומביא את אחרים לשנוא את התורה ואת העבודה, כאילו היא הגורמת לאדם לקלקל את מעשיו ח"ו" (רמ"ד ואלי).

הקבלותעריכה

עבדים ובניםעריכה

הפסוק שלנו מדבר על עבדים - עבד משכיל לעומת עבד מביש;

פסוק דומה מדבר על בנים, (משלי י ה): "אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ"*. גם שם, בן שמגדיל ראש וחוסך לעתיד מנוגד לבן שמקטין ראש וחושב בקושי על ההווה.

פסוק שלישי מלמד, שהעבד המשכיל עדיף על הבן המביש - עבדו המשכיל של המלך יעלה בדרגה וימשול ביורש העצר, (משלי יז ב): "עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה"*.

שאול דוד ושלמהעריכה

עבד משכיל הוא כינוי שיכול להתאים לדוד, כאשר היה עבדו של שאול: (שמואל א יח ה): "וַיֵּצֵא דָוִד, בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל; וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל", (שמואל א יח יד): "וַיְהִי דָוִד לְכָל דָּרְכָו מַשְׂכִּיל, וה' עִמּוֹ" (וכן פירש "הרוקח", ר' אליעזר מוורמייזא, מבעלי התוספות). אולם בניגוד לפסוק שלנו, שאול דווקא לא אהב את עבדו המשכיל, אלא פחד מפניו ואף ניסה להרגו, (שמואל א יח טו): "וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד, וַיָּגָר מִפָּנָיו"!

1. ייתכן ששלמה כתב את הפסוק בדיוק כדי להדגיש, שהוא שונה משאול: "שאול רדף את דוד אבי, שהיה עבד משכיל; אבל המדיניות שלי הפוכה - בעקבות הניסיון של אבי, החלטתי שזה דווקא חשוב לעודד עבדים משכילים".

2. ואולי המלך בפסוק שלנו הוא מלך מלכי המלכים, הקב"ה, שהרי ה' רוצה שנשכיל:

(דברים כט ח): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן";

(יהושע א ז): "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"*;

(ישעיהו נב יג): "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד"; (ירמיהו ג טו): "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי, וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל"; (ירמיהו ט כג): "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'"*;

(תהלים ב י): "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ"; (תהלים יד ב): "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים";

(דניאל ט כב): "דָּנִיֵּאל! עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה"; (נחמיה ט כ): "וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפּיהֶם".

אם כך, מטרת הפסוק היא להדגיש את ההבדל בין ה' לבין מלך בשר ודם: מלך בשר ודם מעדיף, לפעמים, עבדים טיפשים וצייתנים, שלא ימרדו בו ולא יטו את דעת-הקהל נגדו; אולם ה' מעדיף עבדים משכילים, עבדים שיודעים גם להתווכח, כאברהם משה ואיוב.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/14-35